דקות ספורות לאחר שהעליתי "סטורי" מטורקיה ברשתות החברתיות, התגובות התחילו להגיע. "הגם אתה במושתלי השיער?", שאלו כמה מחבריי וחשפו את אשר ידעתי בתוכי והם לא העזו לרמוז כל השנים. אני הולך ומקריח. בשנים האחרונות מצטרפים יותר ויותר ישראלים לטיסות לאיסטנבול וחוזרים ארצה מגולחי ראש, נפוחים ומחייכים. יותר מחצי מיליון בני אדם הגיעו בששת החודשים האחרונים לטורקיה, כדי לעבור השתלת שיער במולדת אופרות הסבון ובמדינה שהשיער בה הוא סמל סטטוס אופנתי. לא שחשבתי אי פעם לעבור את ההליך הזה, הספיקו לי תיאורי האימה של מי שעשו זאת וסיפרו על חוויה מפוקפקת ולא נעימה במיוחד, בלשון המעטה.

נתחיל במעט נתונים. סרבט טרזילר, נשיא איגוד תיירות המרפא הטורקית, התראיין לאחרונה לכלי תקשורת במדינה והציג את הצפי לשנת 2023 בתחום האסתטיקה, ההולך וגדל ומעניק סיוע נכבד לכלכלת המדינה. תיירות המרפא, מרביתה לניתוחים אסתטיים שונים ומגוונים, גלגלה בשנת 2021 הכנסות של 2.1 מיליארד דולר. "השנים 2022 ו־2023 יהיו שנות הצמיחה של תיירות הבריאות של טורקיה", הצהיר טרזילר שאת ראשו מעטר שיער שופע, ומי יודע אם לא נותח בעצמו. "בטורקיה מבוצעות 2,000 השתלות שיער ביום בממוצע. יש לנו מחסור של לפחות 15 אלף עובדים בתחום הזה, ואנחנו פועלים להכשיר עוד אנשי מקצוע מומחים להשתלות שיער". הוא הסביר כי עלות השתלת השיער בארצו היא שליש מזו שנדרשים לשלם תושבי האיחוד האירופי, ולכן הם מעדיפים לבוא לטורקיה לשלושה ימים ולשלם כ־1,500־2,000 אירו בעבור כל החבילה, כולל טיסה, לינה במלונות ועוד.
בשנת 2021, בצל מגפת הקורונה, הגיעו לטורקיה 1.6 מיליון אזרחים זרים לניתוחי בריאות ויופי; בשנת 2022, עד כה, מספרם עלה ב־40 אחוז מזה שבשנה שעברה. "אפשר כמעט לומר שחולים זרים מממנים את מערכת הבריאות בטורקיה", הצהיר טרזילר. הממשלה הטורקית תומכת בענף הכלכלי הרפואי ומחזירה 60 אחוז מהוצאות בתי החולים והמרפאות על פרסום ממוקד בגוגל לעידוד תיירות מרפא. ד"ר קוסקאל הולוגלו, מחלוצי תיירות המרפא במדינה, אמר כי "זרים המגיעים לארצנו לתיירות מרפא דורשים בעיקר השתלת שיער ואסתטיקה. אנחנו רואים גם עלייה בביקוש לניתוחי לב וכלי דם, אונקולוגיה, אורתופדיה והפריה חוץ־גופית, ניתוחים לקיצור קיבה ולטיפולי שיניים מורכבים". בארגוני הבריאות בישראל מזהירים לא אחת מפני נסיעה לטיפולים רפואיים מורכבים במדינות זרות בלי מעקב רפואי לאחר הניתוח עם שובו של המטופל ארצה, וכן בגלל סוגיות של אחריות, מקצועיות וטיב השירותים.
ד"ר סבאא מחאמיד, מלוות השתלות: "בטורקיה האופנה היא שיער מלא וזה חשוב לכל הגברים. יש לטורקים הערכה גדולה לשיער. בישראל הרבה גברים מסתפרים קצוץ, ובטורקיה מקובל לטפח את השיער"
במרפאת השתלות השיער והניתוחים האסתטיים Hair Center Of Turkey שבפאתי העיר, "רמת החייל" בגרסת הכלה מאיסטנבול, אני פוגש את מאור, בן 21 מהצפון שנמצא בעיצומו של הליך השתלת השיער. זו השעה השישית שהוא שוכב על מיטת הטיפולים והטכנאית נועצת בראשו את זקיקי השיער שהוציאה שעות ספורות קודם לכן מהעורף שלו. אני מתאמץ מאוד שלא להקיא ממראה הדם, רעש המכונות ורגישות היתר שלי למחטים, כאבים, ולכל טיפול רפואי לא נעים. "זה לא כואב בכלל אחי", הוא מנסה לשכנע אותי בחיוך רחב, הודות לחומרי ההרדמה המאלחשים שקיבל. "מה שהכי מציק בתהליך הזה, הוא השעות הארוכות שאני צריך לשכב ואסור לזוז כשעובדים לי על הראש. זה לוקח שמונה שעות בערך וזה לא קל, בכלל לא קל".
המרפאה המפוארת והמאובזרת פועלת במסגרת חברת "מיי הייר" הישראלית, שבכל חודש מלווה כמאה ישראלים, רובם גברים, המבקשים להתחדש בתסרוקת שופעת ומוכנים לשלם על כך וגם לחוות לא מעט כאבים. היופי, מתברר, כרוך לעיתים בכאב. "אני חושב על זה כבר שנתיים. שמעתי על מיי הייר ישראל באינסטגרם וראיתי שכל מיני סלבריטאים עשו את זה דרכם, והחלטתי ללכת על זה", מספר מאור. "זה עלה לי עשרת אלפים שקל לכל החבילה, כולל הכול. מפנקים אותנו ודואגים לנו ומלווים אותנו, ואני שקט ורגוע. בארץ זה היה עולה לי פי שניים. הגעתי לכאן עם בת הזוג שלי ואחותי שמלוות אותי, והן מבלות עכשיו בקניונים כאן". אחרי שהאחיות בחדר הניתוח נזפו בי וביקשו שאפסיק להפריע, הסיר מאור לרגע את התחבושות שכיסו את עיניו והביט בי מופתע: "גבר, אתה חייב לעשות השתלת שיער. תקשיב, זה הדבר", אמר לי. ניסיתי להסביר שזה לא השיער אלא הספר שהוריד לי יותר מדי שיער עד שלא נשאר לי עוד, "ובכלל, זה נושא שאני לא מדבר עליו".

הרופאה שמלווה את תהליך ההשתלה, לצד רופא מרדים, רופאה דרמטולוגית ומערך שלם של צוות רפואי, היא ד"ר סבאא מחאמיד, ישראלית מוואדי ערה. קראתם עליה בוודאי בכתבה אחרת בגיליון זה. היא החלה לעבוד במרפאה לפני שלושה חודשים, ולא ידעה אז שאחת לחודש, במשך שבוע, תתמודד עם להקת תיירים מובחנת ושונה מאלו שהמרפאה הזו רגילה לראות. "בשבוע הישראלי הכול פה רועש ובלגן כמו שישראלים יודעים לעשות", היא אומרת לי ופורצת בצחוק. "מגיעים לכאן המון אנשים מכל העולם, במיוחד מישראל ומברזיל, וגם מאמריקה וקנדה ואנגליה. משתלם להגיע לכאן כי זה זול בשבילם".
למה דווקא טורקיה מובילה בתחום השתלות השיער? יש לה הסבר לעניין. "בטורקיה האופנה היא שיער מלא וזה חשוב לכל הגברים. יש לטורקים הערכה גדולה לשיער. בישראל, הרבה גברים מסתפרים קצוץ־קצוץ, ובטורקיה מקובל לטפח את השיער".
זה נראה ממש כואב, אני משתף אותה בחוויות מחדר הטיפולים שביקרתי בו בקצה המסדרון. "תראה, כל אדם הוא עולם אחר. יש מטופלים שסובלים מכאבים חזקים ואחרי הניתוח סובלים מנפיחות ודימום, ויש כאלה עם אפס כאב שיכולים לשכב וממש לצחוק. כל הישראלים רוצים טשטוש", מעין הרדמה חלקית. חשבתם שהגבר הישראלי הוא מאצ'ו שדבר לא ירתיע אותו? מתברר שלא. "רק הישראלים עושים עם טשטוש, לא ראיתי אחרים שדורשים זאת ולא מוכנים לוותר", אומרת מחאמיד. לדבריה, "שיטת ההזרקה מהירה מאוד כדי שהכאב יהיה מינימלי, אבל הישראלים לא מוכנים ורוצים זריקות טשטוש".
המסע להשתלת השיער דורש מבעלי הבלורית הפוטנציאלית פסק זמן של שלושה ימים. היום הראשון מיועד להכנות – המטופל מגיע למרפאה בבית החולים, עובר בדיקות של אזור התרומה ובדיקה של איכות הזקיקים, עושים גם צילומים של הראש לפני ההליך ואת כל ההכנות הנדרשות. ביום השני המטופל מגיע מוקדם בבוקר לביצוע הליך ההשתלה. אי אפשר לדעת מראש כמה זקיקים יידרשו, לרוב מדובר בכ־5,000 זקיקי שיער והם מוחדרים אחד אחד. זו עבודה מתישה שדורשת ריכוז רב מצד הצוות וסבלנות מצד המטופל. ביום השלישי (יום לאחר ההשתלה), המטופל מגיע לביקורת ומקבל הנחיות כיצד לטפל באזור. יש טיפול מיוחד ודרך מסוימת לחפוף את הראש. חוץ מזה, מבחינה רפואית, אפשר לחזור לפעילות מיד לאחר ההליך או בתוך כמה ימים.
"היו לנו חבר'ה שרצו לקום באמצע ולעצור את התהליך, ושכנענו אותם שהם כבר בתוך הניתוח וחייבים להיות סבלניים. גם אחרי הניתוח נדרשת סבלנות כי התוצאות לא מיידיות ומגיעות בתוך שישה חודשים עד שנה", מתריעה מחאמיד.
הילה פולאט־משה הקימה את חברת מיי הייר הישראלית בשנת 2012 כמרכז לטיפולי אסתטיקה ויופי, ומהר מאוד הבינה שהטרנד הבא הוא השתלות שיער והתמקדה בתחום הזה. היא עובדת עם שש מרפאות שירות ושני בתי חולים בטורקיה וליוותה עד כה אלפי לקוחות בתהליך הזה. "אם מישהו היה אומר לי לפני עשור שיבוא יום ומטוס שלם יתמלא באנשים שטסים להשתלת שיער, הייתי אומרת שהוא נפל על הראש. המציאות מוכיחה שהעולם הוא כפר גלובלי והאפשרויות בלתי מוגבלות. כבר לא מפחדים לצאת למסע קצר של 72 שעות. משלמים מחיר הוגן ומקבלים את הכי טוב עם ליווי מלא, וזה שילוב מנצח".

נחזור לחדר הרופאה. ד"ר מחאמיד קמה ובוחנת בקפידה את מחלפות ראשי, או את אלו שפעם היו מעל פדחתי. טוב, לא נדרש לה זמן רב כדי לקבוע בפסקנות: "חביבי, זמנך עבר. פספסת את ההזדמנות לעשות השתלת שיער כי כבר אין מאיפה לקחת". לא אמרתי נואש והצבעתי על אנצ'ו הצלם. אמנם לא תיאמנו את זה מראש ולא ביקשתי את רשותו, אבל הנחתי שאצליח לשכנע אותו להירתם למעשה אלטרואיסטי שכזה. "אני יכול לקחת תרומת שיער מאדם אחר, נניח ממנו?" אני מצביע. את אנצ'ו זה לא הצחיק, את הדוקטור בהחלט כן. אחרי שהסדירה נשימה הסבירה: "השתלת שיער מאדם אחד לאחר זה כמו השתלת כליה ממישהו אחר. זה דורש טיפולים מתקדמים ותרופות, והסיכוי שהגוף ידחה את השיער הזר הוא כמעט מאה אחוז. זה לא שווה את זה. אחרי התרומה צריך לקחת תרופות והתהליך ארוך, ואני לא בטוחה שאנצ'ו ישתף פעולה עם העניין".
פולאט־משה לא הופתעה מהאבחון הרפואי שקיבלתי על סיכויי ההתאמה שלי להשתלה. "על כל עשרה מטופלים שמגיעים אלינו ומתעניינים בתהליך, שלושה מהם לא מתאימים. מכיוון שהמטופל הוא התורם של עצמו, במקרים רבים מגיעים מטופלים בשלב מאוחר מדי ואזור התרומה קטן ביחס לאזור ההתקרחות, כך שלא נוכל לייצר את הצפיפות הרצויה. בעתיד כנראה נוכל לקחת זקיק ולשכפל אותו בהנדסה גנטית לכמה עותקים שאנחנו רוצים, ואז יהיה אפשר להחזיר שיער גם למי שאיבד אותו לצמיתות. אני מעריכה שבתוך עשור הטכנולוגיה הזאת כבר תהיה מוכנה. נעשים הרבה מחקרים בתחום. אני מקווה שיש לך סבלנות, גם זה יגיע".