"גוב האריות" – זהו השם שפעילי חבלה בשכם המובילים את גל הטרור הנוכחי מכנים בו את עצמם. עשרות סרטונים המתעדים את פעילותם מופצים ברשתות החברתיות: הם רעולי פנים, לובשים מדים שחורים וקושרים לקני רוביהם סרטי בד אדומים, במעין "הבטחה" שלא יירו כדורים לשווא.
רובם צעירים בשנות העשרים לחייהם, שלא השתתפו באינתיפאדת אל־אקצה בשנת 2000 ואינם מכירים את תגובת צה"ל בשנת 2002. חיסולם של שלושה פעילי טרור בשכם בחודש פברואר, ואחריו חיסולו של חברם הרביעי איברהים אל־נבלוסי, שהצליח לחמוק מהחיסול ההוא, השיבו רוח במפרשי הטרור בעיר, וסייעו להצטרפות עוד צעירים לקבוצה, ההולכת ומתחזק מאז.
חוקרים פלסטינים כבר פרסמו מחקרים על "הפדאיון" החדשים – למשל, מאמרו של איברהים רביע בגיליון Journal of Palestinian Affairs שיצא לאור לאחרונה. גם גורמים מקומיים דיברו איתנו על הקבוצות החמושות הללו בשכם, שבסיסן באל־יסמינה ובאל־קיסרייה שבעיר העתיקה. לדבריהם, אנשי "גוב האריות" בעיר – כמאה במספר כיום – פועלים בהשראת מקביליהם המבוססים במחנה הפליטים ג'נין. ה"ארגון" מאגד תחתיו מחבלים מכל הפלגים הפלסטיניים – פת"ח, חמאס והג'יהאד האסלאמי – שמבקשים להתעמת עם צה"ל ולהצית אינתיפאדה חדשה בשטח. הם פועלים באופן רשמי רק חודשים אחדים, אבל כבר הצליחו להפוך לטרנד בקרב צעירים רבים המצטרפים אליהם.
רעולי הפנים של "גוב האריות" החלו לצוץ בקבלות פנים למחבלים משוחררים בחתונותיהם, וכן בתהלוכות לוויה של מחבלים שחיסלה ישראל ובסוכות אבלים. הם גם החלו להתעמת עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, המאבדים את מעט השליטה שהייתה להם על השטח. לצד זאת גברה מעורבותם הפעילה בעימותים חמושים עם חיילי צה"ל, מג"ב וכוחות מסתערבים.
בפרט, אנשי "גוב האריות" הם אלה שהציבו להם מטרה לפגוע בחיילים ובאזרחים שנכנסים לעיר לצורך ביקור בקבר יוסף, ואף הצהירו: "מי שייכנס לקבר יצא בקבר". גורמים פלסטינים ציינו שהכניסות התכופות של הכוחות הישראלים לשטח שנמצא בשליטת הרשות הפלסטינית עוררו את הצורך ב"התנגדות" לכניסות האלו. "הצד הישראלי היה מחויב יחסית להחלטה לא להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית מ־1995 עד 2000", אמר ויסאם חנון, אסיר משוחרר במחנה ג'נין. "במשך יותר מעשרים שנה הישראלים מפירים את ההסכמים, ולכן צעירים שראו את המחדל הזה החליטו לפעול ולקחת את העניינים לידיים".
מושל שכם איברהים רמדאן מבקש להרגיע את המחבלים – ולשם כך הוא ישב עם הקבוצות החמושות בעבר, ומתכוון לשבת איתן בעתיד. רמדאן הציע לחמושים פתרונות "שיהיו מקובלים גם על הצד השני", רמז ל"הסכם מבוקשים" שלפיו האחריות על הטיפול בהם תינתן בידי הרשות הפלסטינית ולא בידי ישראל. "ישבתי כמה פעמים עם השבאב בעיר העתיקה של שכם מתוך חשש לשפיכות דמים פלסטינית. היו דיונים, חלק מהם הסכימו וחלק לא. מי שהסכים לפתרונות הואשם באופן מיידי בבגידה", אמר רמדאן. הפגישות, לפיכך, לא הועילו.
רמדאן הדגיש שלא יקבל את קיומו של כוח חמוש אחר בשטחי הרשות מלבד מנגנוני הביטחון. "יש רק נשק אחד, והוא של הרשות", הוא אמר. את אנשי "גוב האריות" הוא תיאר כ"בני נוער סוררים" שיש להגן עליהם: "אני חושש לחייהם, שהם לא מודעים לערכם האמיתי. הם הילדים שלנו ואסור שדמם יישפך. אני רוצה להגן עליהם כי הדם הפלסטיני הוא קדוש. צריך להציל אותם גם אם הם לא משוכנעים בכך. ההתנגדות העממית לא צריכה להיות על חשבון דם של פלסטינים".
החמושים בשכם שפכו על המושל קיתונות של בוז אחרי שהעז לומר בראיון לרדיו מקומי, כי אמהות ששולחות את ילדיהן למות הן "סוטות": "לשלוח ילד למות זה לא מעשה אמהי. בטעות קוראים להן לוחמות". בתגובה הוציאו אנשי "גוב האריות" הודעה שדרשה ממנו "להציל מעט מכבודו ולהתפטר". בתגובות חריפות יותר לדבריו כונה מושל שכם "ציוני ומשתף פעולה". לאחר מכן חזר בו רמדאן מדבריו.
היחס המזלזל כלפי מנגנוני הביטחון והרשות התבטא גם שכך שהשיגו את שחרורו של מוסעב אשתיה, איש חמאס שנעצר בידי מנגנוני הביטחון הפלסטיני. תדמית ההתמרדות של הקבוצה משכה אליה צעירים רבים, שחלקם קונים נשק כדי להצטרף אליה כשאצבעם כבר על ההדק. כמה מחבלים שביצעו פיגועים לאחרונה סיפרו שמכרו מכוניות וטרקטורים בתמורה לנשק.
הקבוצה דוגלת כאמור באחדות אזורית, ולא בנאמנות לפלג. אנשיה אינם כפופים להחלטה מדינית או פוליטית של מנהיג זה או אחר, אלא פועלים באופן עצמאי. האחדות הארגונית מוצגת גם בתקשורת, במסיבות עיתונאים משותפות שמוצגים בהן דגלי כל הארגונים הפלסטיניים. "אנחנו פועלים תחת דגל 'אין א־לוהים מבלעדי אללה'", הצהירו לא אחת. אבל במובן הרחב יותר, פעילותם משרתת את עמדת חמאס: קריאה לאחדות פלסטינית לאומית נגד ישראל.
הנזילות בשיוך הארגוני קיבלה ביטוי למשל אצל מחבלים שמזוהים עם ארגון אחד בעוד משפחתם מזוהה עם ארגון אחר. לדוגמה, אל־נבלוסי, שכאמור חוסל לאחרונה, היה מזוהה עם הג'יהאד האסלאמי, אך כינה את עצמו אבו־פתחי, על שם מנהיג גדודי חללי אל־אקצה של פת"ח.
