החלטה אחת קטנה ומעט פרגון אבהי, וייתכן שפניו של המזרח התיכון בימינו היו שונות לחלוטין, בוודאי בכל הקשור לטורקיה. נשיא טורקיה הנוכחי, רג'פ טאיפ ארדואן, טיפח בצעירותו שני חלומות סותרים: האחד, להיות איש דת; השני, להפוך לכדורגלן מקצועני בליגה הטורקית – זאת אף שלבישת מכנסי ספורט קצרים על המגרש מנוגדת לקוד הלבוש האסלאמי. אלא שארדואן הצעיר נתקל במכשול קשה במיוחד: התנגדותו העזה של אביו אחמט, שבז למשחק וראה בו הפרעה ללימודים ולאורח החיים הדתי. הבן אף נאלץ להחביא את נעלי הכדורגל מפני אביו בארגז הפחם, שם היה קשה מאוד לאתר אותם. הצטיינותו של ארדואן בלימודים הייתה עבורו תעודת ביטוח, ואפשרה לו להמשיך לשחק להנאתו.
ארדואן התפתח לגבר גבוה וחסון עם מבנה גוף מצוין לכדורגלן. במהלך לימודיו באוניברסיטה אף קיבל הצעה מפתה לשחק בקבוצה שמייצגת את משרד התחבורה הטורקי במסגרת ליגת החובבים. אך הוא נתקל שוב בחומה בצורה מצד האב, שהתנגד נחרצות למעבר בנו לקבוצה בנימוק שהדבר יפגע ביכולתו לעזור לפרנסת המשפחה. מאמן הקבוצה, מחמט עלי, לא ויתר. הוא הזמין את האב לשיחה והתחייב בפניו כי בנו לא יעסוק רק בספורט אלא גם יעבוד וילמד. האב התרצה וארדואן צורף לקבוצה, ובמקביל שובץ לתפקיד מנהלי במחלקת הפיתוח של משרד התחבורה.
גם כאן המשיך מנהיגה העתידי של טורקיה להפגין יכולות מעולות על כר הדשא. סגנון המשחק שלו הוביל להשוואות בינו ובין אחד משני הכוכבים הגדולים בעולם באותן שנים, פרנץ בקנבאואר הגרמני. חבריו החלו לכנות אותו "בקנבאואר טאיפ", בעודו לובש את החולצה עם הספרה 5, כמו הגאון הגרמני. השמועות על הבלם האיכותי ויוצא הדופן החלו להתפשט, והובילו את טומיסלאב קאלופרוביץ' היוגוסלבי, שאימן אז את קבוצת אסקישהירספור, להציע לו חוזה מקצועני ראשון. אך חוזה מקצועני היה צעד אחד מעבר למה שאחמט ארדואן יכול היה לספוג, והוא הטיל וטו על המהלך.
האקן שוקור, גדול כדורגלני טורקיה בכל הזמנים, שילם מחיר יקר על התנגדותו לארדואן. "לא נשאר לי דבר בעולם", האשים בריאיון. "לקחו ממני את החירות, את חופש הביטוי ואת הזכות לעבוד. המפלגה הזמינה אותי כדי להשתמש בפופולריות שלי, אבל אז החלו ההצקות"
שנתיים לאחר מכן מונה קאלופרוביץ' לאמן את פנרחבצ'ה. לאחר משחק ידידות בין קבוצת הפאר לקבוצת משרד התחבורה, שבה הציג ארדואן ביצועים מרשימים, קיבל הכדורגלן החובב הצעה רשמית לחתום בקבוצתו האהובה וללבוש את מדיה הכחולים־צהובים. בעבור ארדואן זו הייתה אפשרות נדירה להגשים חלום ילדות והזדמנות להפוך לכוכב כדורגל. הוא רצה מאוד להיענות להצעה בחיוב, אך הווטו שהטיל אביו עמד בעינו והבן הממושמע יישר קו. הוא נותר בקבוצת החובבים, מונה לקפטן שלה ואף הצעיד אותה לזכייה באליפות. ב־1981 קיבל הצעת עבודה רווחית יותר בחברה אחרת, עזב את משרד התחבורה ואת קבוצת הכדורגל שלה, ולמעשה פרש מכדורגל בגיל 27.
המועדון של הנשיא
אהבתו הגדולה של ארדואן לכדורגל ולפנרבחצ'ה לא נעלמה גם כשהפך למנהיג המדינה. אך מעבר לעניין הרגשי, ארדואן מודע היטב לכוחו והשפעתו של הכדורגל במדינה, שבה הענף הזה זוכה למעמד של מעין דת. בשנים הראשונות לשלטונו המשיך להביע את אהדתו לקבוצתו האהובה, ובמקביל תמך וקידם את קבוצת נעוריו קסימפאשה, המייצגת את הרובע שבו גדל באיסטנבול. ב־2007, לאחר שהקבוצה העפילה לליגה הבכירה, אף שונה שם האצטדיון הביתי של המועדון לאצטדיון רג'פ טאיפ ארדואן. אנשי עסקים רבים באיסטנבול, שהבינו את הפוטנציאל הטמון בקשר טוב עם השלטון, פרשו חסות על הקבוצה הקטנה, ולפתע היא החלה ליהנות מתקציבים גדולים. בזכותם היא מצליחה לשרוד בליגה הבכירה כבר שנים, וגם רשמה בה כמה הישגים נאים. לאחר חזרתה האחרונה של הקבוצה לליגה הבכירה, ב־2012, הוזמנו אנשי הקבוצה ללשכתו של הנשיא, והוא קיבל מהם חולצה חתומה על ידי כל השחקנים.
ואולם המחאות הסוערות וההמוניות נגד המשטר שפרצו ב־2013 ושהשתתפו בהן גם ארגוני האוהדים העוצמתיים של שלושת המועדונים הגדולים של איסטנבול – פנרחבצ'ה, גלאטסראיי ובשיקטש – שינו את התמונה. האוהדים, שלא חששו להתעמת עם כוחות הביטחון, הבהירו לארדואן שהם היחידים שהוא אינו מסוגל להשתלט עליהם.
אחד ממתנגדיו הגדולים של ארדואן הוא עלי קוץ', הנשיא המיליארדר של פנרבחצ'ה. הוא ואביו רחמי הם יריביו של הנשיא, זאת בניגוד לנשיא הקודם של המועדון, עזיז יילדרים, שהיה איש אמונו. משפחת קוץ' החילונית תמכה באופן מוצהר בהפגנות הגדולות של 2013, ואף אפשרה למפגינים להסתתר מפני המשטרה באחד המלונות שבבעלותה. בתגובה ניסה ארדואן להלאים את נכסי המשפחה, ללא הצלחה.
הנשיא הטורקי החליט לטפל בבעיה באמצעות אימוץ קבוצה קטנה בשם בשאקשהיר. היא מייצגת שכונה בשם זה באיסטנבול, שהיא מעוז אסלאמיסטי עם תמיכה גורפת במפלגתו של הנשיא. זוהי שכונה שהקים ארדואן עצמו כאשר היה ראש עיריית איסטנבול בתחילת שנות התשעים, ודאג לשכן בה אוכלוסייה שמרנית ודתית. מועדון הכדורגל של בשאקשהיר הוקם ב־1990 והתנהל בווליום נמוך מאוד. מאות צופים בלבד הגיעו למשחקיו הביתיים.
כל זה השתנה לאחר שארדואן שלח את אנשיו להשתלט על המועדון הקטן, שנפרד מעיריית איסטנבול שניהלה אותו עד אז והפך לחברה פרטית. נשיא הקבוצה הוא גוקסל גומוסדאג, הנשוי לאחייניתו של ארדואן. אחותו של בכיר נוסף בהנהלה נשואה לאחד מבניו של המנהיג. צבעם של מדי הקבוצה כתום, כצבעה של מפלגת השלטון. ב־2014, לאחר מהלך בזק של שנה וחצי, נחנך אצטדיונה החדש של הקבוצה. במסגרת החגיגות נערך משחק ראווה שבו כיכב לא אחר מארדואן עצמו, כאשר על גבו המספר 12. האירוע התקיים ימים אחדים לפני הבחירות, שבהן הוא הוכתר כנשיא ה־12 של טורקיה. כאשר עלה המועדון לליגה הבכירה שונה שמו ל"מועדון הכדורגל איסטנבול בשאקשהיר". ובדיוק כמו במקרה קסימפאשה, גם כאן הבינו ספונסרים כבדים כגון הקונצרן הרפואי מדיפול, בורגר קינג והקניון הגדול של איסטנבול, באיזה צד מרוחה החמאה. אף שמדובר במועדון קיקיוני ללא מסורת וללא אוהדים, החלו לזרום אליו תקציבי ענק.
התקציבים אפשרו למועדון להחתים כדורגלנים בכירים כגון גאל קלישי, עמנואל אדבאיור, רוביניו, מרטין שקרטל ואחרים. השחקנים הבכירים נהנו מחד משכר גבוה ומאור הזרקורים, ומאידך שיחקו בקבוצה שמד הלחץ בה נמוך לעומת מועדונים אחרים בטורקיה, שבהם כל הפסד הוא אסון ושלושה הפסדים רצופים עשויים להעלות את השחקן על מטוס הביתה, עם כרטיס לכיוון אחד.
ההשתלטות של ארדואן הפכה ברגע אחד את בשאקשהיר לגורם משמעותי בליגה הבכירה. בעונת 2016/17 היא שיחקה לראשונה במפעל אירופי לאחר שהעפילה לשלב הבתים בליגה האירופית, וב־2020 היא הפכה לקבוצה השישית בלבד בטורקיה שזוכה באליפות. העובדה הזו לא הפכה את הקבוצה לפופולרית יותר, אלא דווקא חיזקה את מעמדה כקבוצה השנואה ביותר בטורקיה. כאשר זכתה בתואר, רבים מחובבי הכדורגל במדינה זעמו וחשו סלידה עמוקה. אולם מבחינת ארדואן, השליטה במועדון המלאכותי שהקים מסייעת לו לשדר כוח בזירת הכדורגל המקומית ומאפשרת לו להעביר מסר לבעלי המועדונים הגדולים, שהוא מאיים עליהם באיבוד כוחם אם לא ירסנו את האוהדים שלהם.
רבים מראשי הקבוצות בטורקיה הבינו את המסר במהירות, יישרו קו עם ארדואן והחלו לתמוך בו. כך קרה גם בהתאחדות הטורקית, שתמיכתה בארדואן סיכנה את השתתפותן של הקבוצות הטורקיות במפעלים אירופיים ושל הנבחרת במשחקי היורו וגביע העולם, שכן תקנון פיפ"א ואופ"א אוסר על מעורבות פוליטית בכדורגל. ארדואן עצמו, אגב, מתקשה לקבל את האיסור הזה. "אני מאמין שלפוליטיקה ולכדורגל יש הרבה מאוד מן המשותף", אמר. "בפוליטיקה, כמו בספורט, המרכז הוא תחרות, ואם קבוצה, כמו פוליטיקאי, פועלת ללא תוכנית, רעיון מגובש או אסטרטגיה, מעבר לתשוקה, אהבה ומסירות, אין לה סיכוי להצליח".
מי ששילם מחיר יקר על כך שהעז להתנגד לארדואן הוא האקן שוקור, גדול כדורגלניה ומבקיעיה של טורקיה בכל הזמנים. בעבר נחשב שוקור דווקא למקורב לארדואן. הוא הצטרף למפלגתו וב־2011 נבחר מטעמה לפרלמנט, אך בהמשך התפטר והפך לעצמאי. לאחר שצייץ כמה פעמים בטוויטר נגד מהלכיו ושלטונו הרודני של ארדואן, הוצא נגדו צו מעצר בגין "השתייכות לארגון טרור".
שוקור, שנחשב לתומך של פתהוללה גולן, הנמסיס של ארדואן, לא נעצר לבסוף אך נסע לארה"ב, מה שלא מנע מהשלטונות להאשים אותו במעורבות ניסיון ההפיכה ב־2016. בעקבות זאת הוא סולק בבושת פנים מחברות במועדון גלאטסראיי, שבו כיכב במשך עשור בשתי קדנציות שונות. "בוגדים במדינתנו לא יכולים להיות חברים במועדוני ספורט מכובדים", קבע שר הספורט והנוער, אקיף קגאטאי.
בגיל 48 השתנו חייו של שוקור ברגע אחד. כל נכסיו הוקפאו, ואביו, שנותר בטורקיה, נשלח למאסר. הוא השתחרר ממנו רק לאחר שחלה בסרטן. בהמשך פורסם ששוקור מתפרנס בוושינגטון כנהג אובר ומוכר ספרים.
"ארדואן לקח ממני הכול, לא נשאר לי דבר בעולם", האשים בריאיון למגזין גרמני. "לקחו ממני את הזכות לחירות, את חופש הביטוי ואת הזכות לעבוד. המפלגה הזמינה אותי כדי שתוכל להשתמש בפופולריות שלי, אבל אז החלו ההצקות והעוינות. זרקו אבנים על החנות של אשתי, הציקו לילדים שלי ברחוב, וקיבלתי איומים על כל הודעה שהוצאתי".
מסוט אוזיל, כדורגלן גרמני ממוצא טורקי שנחשב עד לפני כמה שנים לאחד הקשרים ההתקפיים הטובים בעולם, בחר לצעוד בכיוון ההפוך. ב־2018, סמוך לפתיחת משחקי גביע העולם, הוא הצטלם עם ארדואן בלונדון, שביקר בה כחלק ממסע הבחירות שלו. התמיכה המופגנת הזו חוללה גל של ביקורת חריפה נגד השחקן, והובילה לפרישתו מהמדים הלאומיים בסיום הטורניר ברוסיה.
שנה לאחר מכן הביע אוזיל תמיכה מחודשת בארדואן, בצילום משותף נוסף שבו העניק לו חולצה של ארסנל, ובנוסף הזמין אותו להיות השושבין בחתונה שלו. הנשיא הטורקי נענה בחפץ לב. המהלכים הללו הובילו בסופו של דבר בקיץ 2021 לסיום דרכו הארוכה של אוזיל בליגה האנגלית. הוא חזר לטורקיה, הצטרף לפנרבחצ'ה, אכזב מקצועית, הסתכסך עם גורמים רבים במועדון ולבסוף עזב. בתחילת העונה, כשנראה שהקריירה שלו לקראת סיום, זכה למצנח זהב מפנק מידידו ארדואן וקיבל חוזה באיסטנבול־בשאקשהיר (ששיחקה בקיץ החולף מול מכבי נתניה, במוקדמות ליגת הקונפרנס).
מה שסייע לארדואן לקבל אחיזה נוספת בכדורגל הטורקי הוא המשבר הכלכלי שאליו הוביל את המדינה. המשבר פגע באופן ישיר בקבוצות הכדורגל הבכירות, שנאלצו להתמודד גם עם פרשה עגומה של מכירת משחקים, מקרי אלימות קשים מצד קבוצות האוהדים וירידה חדה בהכנסות. ארדואן התגייס לטובת הקבוצות, העניק להן הנחות מפליגות בתשלום מיסים, ואף דאג להטבות נוספות. בכך הציל את קבוצות הפאר הטורקיות מפשיטת רגל, אך גם יצר אצלן מחויבות כלפיו.
חזקים גם בכדורסל
הכדורגל הוא כאמור ענף הספורט הפופולרי בטורקיה. הוא הגיע למדינה בסוף המאה ה־19, בתקופת האימפריה העות'מאנית, וכבש אותה במהרה. כיום מתנהלות במדינה חמש ליגות סדירות, כאשר הראשונה שבהן נוסדה ב־1904. ב־1923 קיימה הנבחרת הלאומית את משחק הבכורה שלה, וסיימה בתיקו 2:2 מול רומניה. בגביע העולם הופיעו הטורקים עד היום פעמיים בלבד, אבל ב־2002 הדהימו את העולם כאשר סיימו במקום השלישי במונדיאל, שהתקיים ביפן ובדרום קוריאה. באליפות אירופה השתתפה הנבחרת חמש פעמים, עם הישג שיא של חצי גמר ב־2008.
בטורקיה אוהבים מאוד גם כדורעף, כדור־מים וספורט מוטורי, אבל הספורט השני בחשיבותו אחרי הכדורגל הוא ענף הכדורסל, כאשר הליגה הטורקית נחשבת לאחת החזקות באירופה. קבוצת אנאדולו אפס זכתה בשנתיים האחרונות באליפות היורוליג, ואילו נבחרת הכדורסל הלאומית סיימה לאחרונה בין 16 הבכירות באליפות אירופה. לשיאה הגיעה הנבחרת ב־2001, כאשר העפילה לגמר האליפות וזכתה במדליית הכסף בטורניר שאותו אירחה.
מי שאינו רשאי לשחק במדים הלאומיים ואינו יכול לחזור לטורקיה, אלא אם כן הוא מעוניין לבלות שנים ארוכות בכלא, הוא אֶנֶס קאנטר. קאנטר, סנטר בגובה 2.08, שהרוויח עד היום 102 מיליון דולר בליגת ה־NBA האמריקנית, הפך בשנים האחרונות לקול הספורטיבי הבולט ביותר נגד משטרו של ארדואן. הוא נחשב למקורבו ולתלמידו של פתהוללה גולן, החי כמוהו בארה"ב.
קאנטר הגיע לאמריקה כתלמיד תיכון ב־2009, ושנתיים לאחר מכן נבחר במקום השלישי בדראפט על ידי יוטה ג'אז. מאז שיחק גם באוקלהומה־סיטי, בניו־יורק ניקס, בפורטלנד בלייזרס ובבוסטון סלטיקס. בשנה החולפת הוא התבטא גם נגד המשטר הסיני, מה שהוביל את הסינים להחרים את משחקי הקבוצה, ואותו לאבד את מקום עבודתו. הפעילות הענפה של קאנטר נגד ארדואן ברשתות החברתיות, כאשר בין השאר כינה אותו כהיטלר מודרני, הובילה לחסימה של חשבונותיו במולדתו. אביו נעצר, אחיו סולק מהקבוצה שבה שיחק, אחותו הרופאה מתקשה למצוא עבודה ועל משפחתו נאסר לעזוב את המדינה.
לאחר ניסיון ההפיכה ב־2016, שהוביל לסדרת הצהרות נוספת של קאנטר נגד המשטר בארצו, הודיעה משפחתו כי היא מתנגדת לאמירותיו, אך ככל הנראה עשתה זאת רק כדי להגן על עצמה. בקיץ 2017, במהלך מחנה אימונים שערך לילדים באינדונזיה במסגרת קרן התנדבותית שהקים, נאלץ קאנטר לברוח מהמדינה באישון לילה לאחר שנודע לו כי הוא צפוי להיעצר ולהיות מוסגר לטורקיה, שמאשימה אותו גם בהשתייכות לארגון טרור. קאנטר הגיע לבוקרשט, שם גילה שדרכונו בוטל ביום הולדתו ושאינו יכול לחזור לארה"ב. קטעי וידאו שהעלה לרשתות מהחדר המעצר בשדה התעופה, הובילו את האמריקנים להנפיק לו אישור טיסה וכניסה לארה"ב, ובשנים האחרונות הוא הפך לאזרח שלה. קאנטר, שהוסיף לשמו את המילה "פרידום" (חופש), עדיין נמצא תחת סכנה. מקום מגוריו נשמר בסוד, והוא נוהג להסתובב במקומות ציבוריים עם מאבטח.
