בשנה הבאה תציין טורקיה מלאת 100 שנה להכרזתה כרפובליקה, וזו הזדמנות טובה לברר מי היא טורקיה ואילו תמורות התחוללו בה מאז התמוטטה האימפריה העות'מאנית. "השילוב של גם וגם, גם מזרח וגם מערב, מאפיין את טורקיה עוד מתקופות פרה־היסטוריות", אומרת לנו פרופ' מירי שפר־מוסנזון מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה וראשת בית הספר להיסטוריה ע"ש יעבץ באוניברסיטת תל־אביב. "זה נכון אפילו מבחינת האקלים. סיסמת משרד התיירות הטורקי הייתה במשך שנים שבטורקיה יש בכל זמן נתון ארבע עונות. ברובד האנושי, אוכלוסיות עברו שם ממזרח למערב ומצפון לדרום ומכאן הערבוב הלשוני, האתני והדתי, הוא דפוס חוזר והמציאות בהכרח היא של שילובים באוכל, בתרבות ובכל דבר שאפשר לחשוב עליו".
משחר ההיסטוריה היו אסיה הקטנה ואנטוליה, טורקיה של היום, ערש הולדתן של תרבויות חשובות כמו היוונית, הביזנטינית והעות'מאנית. פה התקיים הגשר בין אסיה לאירופה ובין המזרח למערב, על תרבויותיהן השונות, ומכאן חשיבותן הרבה מבחינות רבות אסטרטגיות וגאו־פוליטיות.
ראשית המאה ה־20 התאפיינה בהתפרקותן של אימפריות רב־לאומיות, כמו הרוסית, האוסטרו־הונגרית וכך גם העות'מאנית, מכיוון שלעמים ולקהילות שיצרו אותן כבר לא היה עניין בקיומן של מסגרות אלה. מלחמת העולם הראשונה הייתה אסון לאימפריה, ומה שנשאר משטחה ב־1918 הוא רק השטח שיהפוך לאחר מכן למדינת טורקיה. כל האזור נאלץ להגדיר עצמו מחדש מבחינה לאומית.
ד"ר אסא אופיר (בתמונה), אוניברסיטת אריאל: "אטאטורק שינה את הכתב הטורקי מאותיות ערביות ללטיניות כדי לנתק את הקשר עם העולם המוסלמי"
"צרפת, איטליה ויוון חשבו לחלק ביניהן את השלל אחרי המלחמה, אבל קצין הצבא מוסטפה כמאל אטאטורק חשב אחרת", אומרת פרופ' שפר־מוסנזון. "הוא הצליח להנהיג תנועה לאומית ולהוביל למלחמת עצמאות שהפכה את טורקיה למדינה עצמאית לאומית. אטאטורק, שהפך למנהיג המדינה, שאף ליצור מדינה לפי המודל האירופי־מערבי ולשם כך החיל רפורמות מקיפות ומרחיקות לכת בכל התחומים: בפוליטיקה, בחברה בכלכלה ובדת. בראש אותן רפורמות הייתה הקביעה שהדת הופכת להיות עניין אישי פרטי ולא של המרחב הציבורי. כלפי חוץ זו מדינה חילונית, וכך גם נראה הרחוב, אבל הרגש הדתי המסורתי לא נעלם, הוא פשוט נכנס אל תוך הבית. החברה שמרה על האמונה גם כאשר ההחצנה שלה השתנתה".
"הרפורמות של אטאטורק קבעו אפילו את לבושם של האנשים", אומר ד"ר אסא אופיר מהמחלקה למדעי המדינה והמזרח התיכון באוניברסיטת אריאל. "ב־1925 הוא חוקק את חוק התרבוש שאסר לחבוש את התרבוש המסורתי, ומי שמעוניין לכסות את ראשו חייב לעשות זאת בכובע דמוי קסקט בעל שוליים או מצחייה בסגנון אירופי מערבי. גם הוא עצמו נהג כך".
בתמונות מאותה תקופה נראה כי המנהיג נהג להסיר את כובעו באספות העם מול עיני הציבור – מעשה שלא ייעשה בעולם המוסלמי. בפסלים הרבים שלו המעטרים כל עיר ועיירה הוא נראה חובש מגבעת, אך לעיתים הוא מחזיק אותה בידו, סמל לאידאולוגיה שלו: חילון המדינה הטורקית. גם פני הרחובות השתנו ונשים שהיו רגילות לעטות רעלה הסירו אותה. לדברי פרופ' שפר־מוסנזון, רבים לא חשו בנוח בשינויים אך למעשה איבדו את יכולת הבחירה שלהם.
השינוי המוסדי הדרמטי אירע כאשר טורקיה עברה משיטת השושלת העות'מאנית למשטר פרלמנטרי שלא היה בהכרח דמוקרטי. "זה שינוי תפיסתי ופרקטי־פוליטי", היא אומרת.
"ב־1929 שינה אטאטורק את הכתב הטורקי מאותיות ערביות לאותיות לטיניות כדי לנתק את הקשר עם העולם המוסלמי ולשייך את המדינה לציוויליזציה המערבית", מוסיף ד"ר אופיר. "עד היום הטורקים אינם דוברים ערבית ולא קוראים את אותיותיה. הוא הפך הכול, כולל הדת, לנושא לאומי. הוא דרש מאחד האימאמים לתרגם את הקוראן לטורקית באותיות לטיניות, דבר שנחשב לחילול הקודש בעולם המוסלמי".
הוא היה הראשון בעצם שהפריד דת ומדינה?
"הוא לא בדיוק הפריד את הדת מהמדינה כמו שעשו צרפת או ארה"ב, אלא הכפיף את הדת למדינה. מעין אסלאם רך, לאומי".
"מהפכת הכתב הייתה דרמטית במידה כזו שבתוך שנים בודדות היא שינתה לטובה את שיעור האוריינות", מסבירה פרופ' שפר־מוסנזון. "היא השפיעה על ההשכלה ועל המעורבות הפוליטית של האזרחים. טורקיה תמיד התאפיינה בתסיסה פוליטית, לעיתים אלימה. שינוי המשטר והתמורות בחינוך ובהשכלה הגבירו את המעורבות הזו. למשל, בערך אחת לעשור יש מעורבות של הצבא בפוליטיקה מכיוון שהצבא, שתפס את עצמו כשומר החותם החילוני של אטאטורק, חשש שאם לא יתערב המדינה תידרדר למלחמת אזרחים בגלל מהומות ועימותים פוליטיים בין שמאל קיצוני אנרכיסטי וימין פשיסטי, ולא משנה אם מדובר בחשש אמיתי או מדומיין".
אטאטורק ראה בדת גורם בולם שמנע מודרניזציה של טורקיה, ושהוביל לנחשלותה והתפרקותה של האימפריה העות'מאנית. ב־1922 חיסל אטאטורק את הסולטנות. לאחר הניצחון במלחמת העצמאות הוא גירש באישון לילה את הסולטן בן השושלת העות'מאנית מן המדינה וכל המשפחה פוזרה בעולם. ב־1924 עבר לשלב הבא ובו ביטל את הח'ליפות, מוסד שהיה קיים 1,300 שנה ולפיו הח'ליף המוסלמי הוא בעצם מחליפו של מוחמד עלי אדמות, והח'ליף אבדילמג'יט השני עזב את המדינה.
"המעשה זעזע את כל העולם המוסלמי", אומר ד"ר אופיר. "באותה נשימה הוא הקים את הדיאנט – משרד הדתות הטורקי המסדיר את כל ענייני הדת. כך למשל, בימי שישי נשמעת בכל המסגדים במדינה אותה דרשה. גם קריאת המואזין לתפילה שונתה מערבית לטורקית. ממש כפירה אדירה".
בשנות ה־20 וה־30 נעשה השלטון אוטוריטרי יותר ולמעשה הפך לדיקטטורה. הבחירות היו למראית עין והפרלמנט היה מעין חותמת גומי להחלטותיו.
מה היה מקור כוחו?
"הוא היה קצין בדרגת אלוף בצבא העות'מאני. בסוף מלחמת העולם הראשונה טורקיה הייתה נתונה לכיבוש של כמה מעצמות, בריטניה צרפת ויוון. השושלת העות'מאנית הייתה למעשה בובה בידי הפולשים. אטאטורק נשלח לאנטוליה לפרק ארמייה של הצבא הטורקי באזור הים השחור, אך במקום לפרק אותה החל במלחמת העצמאות והוביל במשך שלוש שנים לניצחונות מזהירים, והצליח לגרש את כל כוחות הכיבוש הזר. זה מה שנתן לו את הלגיטימציה להנהגה, ולא בכדי הוא נקרא 'אבי האומה'".
לדעת ד"ר אופיר, העובדה שאטאטורק היה קצין צבא משליכה על המסורת המדגישה את חשיבות הצבא בחיי המדינה הטורקית לאורך ההיסטוריה. "במשך השנים הצבא סטה ממורשת אטאטורק. הוא רצה שתהיה הפרדה בין הצבא לאזרחים ושהצבא לא יתערב בפוליטיקה, ומנהיגי המדינה אינם לובשים מדים. אבל העקרונות הללו לא נשמרו תמיד".
איזון רגיש
אטאטורק מת ב־1938 בן 57. לא היו לו ילדים והוא לא הכין ירושה מסודרת. מי שעלה לשלטון היה איסמט אינוני, שהיה יד ימינו במלחמת העצמאות ובשנות שלטונו, והוא שלט עד 1950. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה טורקיה על ניטרליות אבל ב־1945, כשהתברר לאן נושבת הרוח, קפצה על העגלה ורצתה להימנות עם הצד המנצח ואינוני הכריז על תמיכה בבעלות הברית.
השינוי שעברה טורקיה היה איטי, רצוף תקלות ושגיאות שאפשרו את עלייתם של גורמים קיצוניים. עם זאת היא הצליחה לשגשג מבחינה כלכלית וטכנולוגית, להשתמש היטב במשאבים הטבעיים והאנושיים שלה ולנצל היטב את מיקומה הגאוגרפי. מנהיגיה ידעו לתמרן בזירה הגאופוליטית. הדבר הושג בעיקר בשל הוויתור המופגן על השיקולים הדתיים במדיניות הפנים והחוץ.
לדברי ד"ר אופיר, "ההתמערבות של טורקיה התבטאה בפתיחת השדה הפוליטי למפלגות נוספות. בכך גזר אינוני את הקץ על עצמו. המפלגה הדמוקרטית בהנהגת אדנאן מנדרס הביסה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במזרח התיכון את מפלגתו של אינוני. הוא החל מיד בצעדים לביטול מורשת אטאטורק. לא בשל היותו דתי קיצוני – למעשה היה חילוני מובהק – אלא מטעמים פופוליסטיים, שכן חלק גדול מהעם לא קיבל את מדיניות הסטייה מעקרונות הדת שהנהיג אטאטורק. בין היתר החזיר את השפה הערבית לקריאת המואזין".
מי שהתנגד לתפנית הזו היה הצבא, שלא ראה בעין יפה את התגברותו של מנדרס, וב־1960 חולל את ההפיכה הצבאית הראשונה בשורה של הפיכות שבאו בעקבותיה. הוא לא גבתה מחיר דמים ורק מנדרס שילם בראשו והוצא להורג.
"בניגוד להפיכות צבאיות ברחבי העולם, הצבא החזיר מיד את השלטון לדרג האזרחי", אומר ד"ר אופיר. "אבל למעשה הוא תמיד עמד מאחורי הקלעים כגוף עליון מעל המערכת הפוליטית. ברגע שמנהיג העז לסטות מהדרך שהתווה אטאטורק, הוא קיבל רמז עבה מהצבא לחזור למוטב".
מי שולט במי, הצבא במנהיג או המנהיג בצבא?
"לו הייתי מאמינה בתיאוריות קונספירטיביות, שזה קל מאוד בטורקיה, הייתי מכנה את הצבא 'הדיפ סטייט' של טורקיה, אבל כהיסטוריונית אני סבורה שמדובר בתקופות שבהן היו מנהיגים חזקים יותר והיו חזקים פחות", עונה פרופ' שפר־מוסנזון. "למערכת הייתה דרך למצוא איזון בין הדברים כדי ששום צד לא יהיה חזק מדי. אטאטורק היה חזק מאוד, בדומה לארדואן הסמכותני. בתקופתו הייתה מפלגה אחת בלבד. והיו תקופות של ריאקציה לשליט החזק".
כך למשל ב־1997, כאשר ראש הממשלה האסלאמיסטי נג'מטין ארבקאן, מורו ורבו של ארדואן, החל לבצע שינויים מהירים נגד מורשת אטאטורק והחל מתקרב לאיראן, הצבא רמז לו שהוא מגזים באמצעות שיגור טנקים לאנקרה, ובסופו של דבר הביא להרחקתו.
ה"סידור" הזה החזיק עד תחילת שנות ה־2000. הצבא שלט באמצעות המועצה לביטחון לאומי שרוב חבריה היו אנשי צבא בכירים. ב־1999 הייתה טורקיה מועמדת לכניסה לאיחוד האירופי. "יש כאן אירוניה לא קטנה", מציין ד"ר אופיר. "אחד הדברים שהאיחוד האירופי דורש מחברותיו הוא שינוי ביחס שבין הצבא לפוליטיקה, אבל בטורקיה, הפלא ופלא, הצבא תמך בכניסה לאיחוד אף שהדבר נראה ככריתת הענף שעליו הוא יושב ועל מקור כוחו. ייתכן שהם האמינו שהכניסה לאיחוד האירופי תהיה מעין בלם לריאקציוניזם הדתי, במיוחד כאשר בשלטון נמצא מ־2003 רג'פ טאיפ ארדואן".
מה היחס בין ארדואן לצבא?
"ארדואן יודע שהגוף המרכזי שמפריע לו לקדם את מהלכיו המנוגדים לרפורמות אטאטורק הוא הצבא. הוא מקדם את הכניסה לאיחוד. ב־2003, במסגרת הרפורמות, עבר חוק המוגדר כמהפכה שקטה, שבה אין יותר לצבא רוב במועצה לביטחון לאומי והיא עוברת לידיים אזרחיות. זה אחד מקווי פרשת המים לתקופה הארדואניסטית. הוא אדם מחושב, מתוחכם וערמומי שידע שעליו לפעול לאט ובסבלנות. הוא רץ למרחקים ארוכים. ברור לו שמורשת אטאטורק מושרשת מאוד בטורקיה, ולכן הוא בונה את צעדיו לאט ובזהירות. הוא שומר על יחסים טובים עם ארה"ב והמערב אף שהם רחוקים מרחק רב מהאידאולוגיה שלו".
הפיכה צבאית בכל עשור
בחודש הבא ימלאו 20 שנה לניצחון הראשון של "מפלגת הצדק והפיתוח" בראשות ארדואן. ד"ר גליה לינדנשטראוס, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומרת כי ארדואן רואה עצמו כדמות שוות ערך לאטאטורק ורוצה להטביע את חותמו על טורקיה באותה מידה.
"קו הדמיון ביניהם הוא ללא ספק דבקותם בלאומיות הטורקית, אלא שארדואן מדגיש מגמות של לאומנות. מה שמבדיל ביניהם הוא היחס לדת. מבחינת אטאטורק הדת הייתה מכשול בתהליך המודרניזציה של המדינה ושיקומה אחרי קריסת האימפריה העות'מאנית, לעומת ארדואן, המגיע מרקע דתי, רואה במורשת הכמאליסטית מנגנון דיכוי של הרוב הדתי מצד האליטה הישנה".
ואכן, ארדואן הגדיל מאוד את תקציב הרשות לענייני דת שייסד אטאטורק, אבל עד היום המדינה מכתיבה לאימאמים במסגדים את נוסח דרשת יום השישי על פי המסרים הנוחים לה.
התמורה המשמעותית ביותר שחלה בטורקיה תחת ארדואן התחוללה ב־2017, עם המעבר לשיטה נשיאותית בעקבות משאל עם ששינה את פני מוסדות השלטון. הבחירות לפרלמנט ולנשיאות מתקיימות בו זמנית.
מה אפשר את המהלך? האם מדובר בגחמה מנהיגותית של ארדואן?
"קל להטיל הכול על ארדואן, האגו שלו ורצונותיו", עונה שפר־מוסנזון. "ובכל זאת לא מדובר רק באדם אחד שכולם עושים את דברו. המחשבה על משטר נשיאותי חזק ומסודר יותר שררה אחרי תקופה של שלטון חלש יותר ומסודר פחות. בין מצביעיו נמנים רבים שאינם דתיים או מסורתיים במיוחד. אנשים חיפשו יציבות ומלחמה בשחיתות שכולם היו מודעים לה, וזו הסיבה לתנועת המטוטלת הזו. כולם מדברים על הדמיון בינו לבין אטאטורק, אבל טורקיה חוזרת לווריאציה חדשה של מה שהיה בעבר".
"עד לשינוי הזה היו לנשיא סמכויות סמליות בלבד והכוח היה בידי הממשלה בדומה לנעשה בישראל, וכעת הנשיא הופך לעוצמתי מאוד" אומרת ד"ר לינדנשטראוס. "הוא ממנה את כל השרים שאינם חברי פרלמנט, הסמכות לפטר שרים נתונה לו, הוא גם ממנה את הפקידות הבכירה ואת השופטים. קשה מאוד לפעול נגדו. יש לו זכות וטו על כל החלטות הפרלמנט".
ומה קורה במערכת המשפט?
"זו מערכת ידועה לשמצה אך אין להטיל את כל האשמה על ארדואן. לטורקיה יש היסטוריה של הפיכות, למעשה כל עשור יש הפיכה צבאית, או באמצעות טנקים או באיומים. ההפיכות אירעו גם בשל תחושה של כאוס במדינה אבל גם מתוך רצון לשמור על זהות חילונית. האופוזיציה הגדולה לארדואן היא תנועת גוּלֶן (שייסד איש הדת פתהוללה גולן, אימאם לשעבר וסופר שהיה מנהיגה של מפלגת הצדק והפיתוח עד שב־2013 נוצר קרע בינו לבין ארדואן; מ"ט) שהשתלבה בבירוקרטיה הטורקית באמצעות פעולות חינוך להמונים. התנועה שלטה בעיקר במשטרה ובמערכת המשפט, והיום היא נחשבת מוקצית מחמת מיאוס. היא זו שגם עמדה מאחורי ניסיון ההפיכה שכשל ב־2016. אבל היא נהנית מתמיכה של משכילים ומעגלי עידוד ולא מעטים משלמים דמי חבר כדי להימנות עם חבריה, משהו שמזכיר את תנועת הבונים החופשיים. השלטונות נאלצו לשחרר פושעים כדי לפנות בבתי הכלא מקום לתומכי גולן".
ארדואן אמנם טיהר את מערכת המשפט מתומכי גולן אך לא שיפר את מצבה. הציבור הרחב לא מאמין שתעשה משפט צדק. ארדואן נכנס לנישה של חוסר שביעות רצון מצד הציבור, ולדברי ד"ר לינדנשטראוס, גם אלה שאינם תומכים בארדואן סבורים שיש לשנות את החוקה שקבע הצבא ב־1982. גם האליטות החילוניות לא מרוצות, הן מהחוקה והן מאנשי גולן החזקים. הן האשימו אותם שהדליפו טופסי מבחנים כדי להכניס את אנשיהם למערכות האקדמיה והפקידות הבכירה.
"היום 80% מתושבי טורקיה מגדירים עצמם דתיים. בנושא הנישואין, למשל, רבים מעדיפים נישואים דתיים בנוסף לאזרחיים המתחייבים בחוק. הניסיון הכמאליסטי להרחיק את הדת לא התאים לחברה שמורכבת ברובה ממאמינים, וכשארדואן אומר שהוא רוצה ליצור דור מאמין הדבר יוצר דווקא תגובת נגד ושיעור המאמינים יורד בהתמדה. לפתע אתה יכול למצוא בטורקיה אנשים המכריזים על עצמם אתיאיסטים".
טורקיה חברה בנאט"ו והצבא שלה הוא השני בגודלו בברית. מצד שני, היא לא שומרת את כל הביצים בסל אחד. זו כנראה הסיבה להתפתחות היחסים עם רוסיה. במלחמה המתמשכת באוקראינה מנסה טורקיה לשמש גורם מתווך בין הצדדים, למשל בהסכם התבואה. לעומת זאת, רכישת מערכת ההגנה האווירית הרוסית בידי טורקיה הביאה לסילוקה מפרויקט ייצור ה־F35 האמריקני.
גם עם סין טורקיה מחממת יחסים, חרף הטענות הקשות נגד המשטר בבייג'ינג על יחסו למיעוט האויגורי המוסלמי. ואכן, במכרז שפרסמה טורקיה לרכישת מערכות הגנה מפני טילים זכתה חברה סינית.
האם נכון יהיה לומר שבעשרים השנים האחרונות טורקיה איבדה את הדמוקרטיה?
"לכאורה יש במדינה בחירות, וארדואן באמת מודאג מהבחירות הבאות ב־2023. אך מצד שני יחסית למדינה דמוקרטית אנחנו מדברים על מערכת שלטון ריכוזית מאוד, ומשטר סמכותני מאוד שאין לו אח ורע במדינות דמוקרטיות אחרות בעולם. ארדואן הפך במרוצת השנים לאוטוקרט יותר ויותר; אם בעשור הראשון לשלטונו הוא עוד השתדל להביא לכך שטורקיה תתקבל לאיחוד האירופי, והיא אכן הגיעה אז לשיא הדמוקרטיזציה שלה, הרי שבעשור השני הוא חולל תפנית של 180 מעלות", אומרת ד"ר לינדנשטראוס.
היכן טורקיה נמצאת במדד הדמוקרטיה?
פרופ' שפר־מוסנזון: "היא נמצאת בקוטב המאפשר פעילות פוליטית, היא לא איראן. אבל היא גם לא בקוטב 'סקנדינבי' שכזה".
