"אני סבור שההסכם הוא התפתחות מצוינת גם לישראל וגם ללבנון, מבחינה פוליטית, מדינית וכלכלית. יש לו פוטנציאל אדיר לאזור" – את הדברים האלה הייתם מצפים לשמוע מרה"מ יאיר לפיד או מאנשי ממשלתו, מגורמים בממשל ביידן או מבכירים בממשלת לבנון. אבל את הדברים האלה אמר לי דיוויד סטרפילד, האיש שממשל טראמפ מינה לתפקיד המתווך בסכסוך הימי שנמשך כבר יותר מעשור, ואשר כיהן בתפקיד שנתיים.
הדברים שלו חריגים בנוף של הבכירים לשעבר מאותו ממשל. בשבוע החולף יצאו שורה של אנשי ממשל טראמפ נגד ההסכם. השגריר לשעבר דיוויד פרידמן צייץ כי "לבנון קיבלה 100 אחוז וישראל 0 אחוז", והמתווך האמריקני דיוויד שנקר אמר בשיחה איתי כי "נראה שהישראלים רצו את ההסכם יותר מהלבנונים. מבחינתי, לבנון קיבלה 100 אחוז מהדרישות". לסטרפילד, כאמור, הסתכלות אחרת על אירועי השבוע האחרון.
מה אתה חושב על ההסכם שהשיג המתווך מטעם ממשל ביידן, עמוס הוכשטיין?
"זה הסכם טוב בסופו של דבר. אני רואה כאן הישגים לשני הצדדים. מבחינה פוליטית־מדינית, לבנון תפקיד בידי האו"ם את הסכמתה לגבול ימי שגרם למתיחות גדולה מאוד בין הצדדים (גם ישראל תפקיד את המפות והקואורדינטות, מסמך זהה למסמך הלבנוני – ע"ש).
"מבחינה כלכלית, לבנון משיגה כאן סוף־סוף מאגר גז, שכאשר יפותח ייתן לה כלי כלכלי חשוב. הגילויים בשדה צידון (כנא) מוחשיים, והיכולת לפתח בשלום את המאגרים הקיימים בלי חשש לעימות או התגרות היא יתרון כלכלי מדהים ללבנון, אבל גם לישראל".
אם יש מישהו בממשל האמריקני שהכיר היטב את הבזאר המזרח־תיכוני, זהו דיוויד סטרפילד. עד לפני שפרש לפני כמה חודשים, הוא כיהן בארבעת העשורים האחרונים כדיפלומט במחלקת המדינה, וכמעט אין מדינה במזרח התיכון שכף רגלו לא דרכה בה – כולל תקופה כשגריר האמריקני בביירות ותקופה כאיש משרד החוץ האמריקני שהיה אחראי על ישראל.
כמו רבים לפניו ואחריו, גם סטרפילד ניסה להביא להסכמה בין ישראל ללבנון וליצור גבול ימי מוכר. במשך שנתיים, כאמור, בין 2018 ל־2019, דילג סטרפילד בין ביירות לירושלים בניסיון להגיע לפתרון בסכסוך הימי.
מה קרה לדעתך עכשיו שההסכם הצליח, בניגוד לתקופות קודמות?
"בתקופה שניהלתי את המגעים מטעם הממשל לממשלת לבנון לא באמת היה החופש לקבל החלטה שתיטיב עִם העם, כי היכולת של חיזבאללה להטיל וטו על כל הסכם הייתה חזקה מאוד. מה שהשתנה הוא המצב הכלכלי הקשה שלבנון הגיעה אליו. זה יצר מצב שבו היכולת של חיזבאללה למנוע הסכם שיכול להיטיב עִם העם היא בלתי אפשרית כמעט".
ההסכם הנוכחי כולל שני מרכיבים בסיסיים: האחד הוא אסדת גז לבנונית על כל שטח שדה צידון, שישראל תקבל חלק יחסי מרווחיה מהחברה הצרפתית טוטאל אנרג'י. השני הוא גבול ימי קבוע ומוכר בין ישראל ללבנון, שיסתיים בחלקו על קו המצופים וחלקו על קו 23. בכירים בממשל האמריקני הקודם, כאמור, לא רק ביקרו את ההסכם הנוכחי, אלא אף טענו כי מדובר בהצעות שמעולם לא עלו.
ההסכם הזה שונה מזה שהונח בתקופתך על השולחן?
"ממש לא. בזמנו הצענו לשני הצדדים, ובייחוד ללבנונים במהלך מסעותיי לביירות, הצעות שונות בנוגע למיקום הגבול הימי. בין השאר הצענו כבר אז שאת כל האזור – שדה צידון, השטח הלבנוני והשטח הישראלי – תנהל חברה אחת מבחינת החיפושים, הקמת האסדה וגם הרווחים, ובסופו של דבר, הצדדים יתחלקו ברווחים. יש המון מודלים של העיקרון הזה ברחבי העולם, אבל ממשלת לבנון דחתה את כל ההצעות".
נזכיר: לבנון הפקידה את המפה וקו הגבול שלה ב־2010, וישראל הפקידה בתגובה קו גבול משלה ביולי 2011. מאותו רגע היו לאורך השנים מגעים שונים בהובלת אישים שונים, אבל תמיד היה שם הממשל האמריקני שניסה לפתור את הסכסוך. "אני מעריך מאוד את העבודה שעשו המתווכים האמריקנים השונים, וכמובן המתווך הנוכחי עמוס הוכשטיין, וגם את ההחלטות המדהימות והאמיצות שעשו מנהיגי ישראל ולבנון", אומר סטרפילד.
גם בארה"ב וגם בישראל מדגישים את העובדה שההסכם הזה יביא לא רק לפיתוח מאגר הגז הנוכחי, אלא גם יסיר את החשש של חברות בינלאומיות רבות להגיע לאזור ולחפש מרבצי גז או נפט נוספים. גם סטרפילד סבור כך: "הסכם כזה, שמסיר דאגה ביטחונית, יאפשר לחברות בינלאומיות לחפש מאגרים נוספים. הפוטנציאל לרווח הוא אדיר".
בשיחה שערכתי לפני כמה ימים עם המתווך האמריקני שהחליף את סטרפלד בתפקיד, דיוויד שנקר – שמונה גם הוא בתקופת ממשל טראמפ – הוא התריע כי המחשבה שההסכם הנוכחי ירתיע את חיזבאללה אינה פחות מהזויה: "אני חושש שחזבאללה יגיד יום אחרי ההסכם 'ישראל ויתרה לחזבאללה כי היא חששה מעוד מלחמה'", הסביר שנקר, "וכך, במקום לייצב את ההסכם, זה יעודד אותם". שנקר הוסיף אזהרה כי "אולי הישראלים הגיעו למסקנה שההסכם הנוכחי משתלם להם, אבל כשהדברים יתחממו עם חיזבאללה, אני לא בטוח שההסכם הנוכחי יעזור להרגיע את השטח".
לסטרפילד מחשבות אחרות: הוא מאמין שהרווחה הכלכלית תביא לכך שברגע האמת, חיזבאללה יחשוב פעמיים לפני שהוא יבעיר את האזור ואולי יפר את ההסכם. "בהנחה שכל תהליכי ההפקדה אכן יקרו, והצדדים יפקידו באו"ם את המפות והקואורדינטות, אני חושב שהאירוע הזה יכול להיות 'גיים צ'יינג'ר'. אני חושב שיהיה כאן אינטרס כלכלי לבנוני גדול מאוד שיגרום לכך שההסכם הזה יחזיק מעמד".
עמיחי שטיין הוא כתב התחום המדיני ב"כאן חדשות"
