ממשלת סין מוחקת את עברה האפל ובאו"ם מאשימים: פעולותיה גובלות בפשעים נגד האנושות

שומר בודד משקיף מבעד לסורגיו של שער המתכת לעבר כביש כפרי מאובק, שלאורכו צומחות צפצפות עוקצניות וציפורני חתול. המתקן שבין החומות המסוידות והמתקלפות שימש בעבר "מרכז חינוך והכשרה מקצועית", מספרים תושבים מקומיים. אחד ממחנות הריכוז של מחוז שינג'יאנג בצפון־מערב סין, שהרשויות שלחו אליהן את בני המיעוטים האויגורים המוסלמים ל"חינוך מחדש". כעת משמש המקום מרכז לבידוד חולי קורונה, מעוטר בציורי קיר צבעוניים של רופאים ושל משפחות בריאות.

ברחבי שינג'יאנג, מחנות החינוך מחדש לשעבר ניצבים כאזהרה מאיימת לתושבים שלא לסור מהדרך, תוך שהם נעלמים מהנוף בעבור זרים שמבקרים במקום.

תשעה ימי מסע של הוושינגטון פוסט באזור לאחרונה חשפו מאמצים משותפים של גורמים סיניים רשמיים לשים את מסע הדיכוי מאחוריהם. אבל אפילו בשעה שאמצעי האבטחה הנוקשים ביותר כבר אינם, תושבי המחוז ממשיכים לחיות תחת דיכוי כבד יותר מאשר תושבי אזורים אחרים של סין.

דו"ח של האו"ם שפרסומו התעכב זמן רב, קבע בחודש אוגוסט שפעולותיה של ממשלת סין בשינג'יאנג עלולות להיות פשעים נגד האנושות, מכיוון שהן כוללות "הגבלות חמורות ולא מוצדקות על מגוון רחב של זכויות אדם". בייג'ינג טוענת כי מדובר בדיכוי מוצדק נגד קיצוניות דתית וטרור, ומכחישה את הדיווחים על עינויים והתעללות שצוות האו"ם הצליח לאמת.

גורמים אמריקנים רשמיים אומרים שייתכן שיחלוף זמן רב עד שוושינגטון תסיר את איסור הסחר הגורף שהטילה על שינג'יאנג, המחוז הגדול בסין והמקור המקומי העיקרי לכותנה ולנפט. חרם בינלאומי על כותנה מאוזבקיסטן בגלל עבודת כפייה נותר על כנו במשך 13 שנים לפני שהוסר בחודש מרץ. ואילו העיצומים האמריקניים על מכירת נשק לסין, שאומצו בתגובה לטבח בכיכר טיאננמן ב־1989, עדיין תקפים.

מסע הדיכוי בשינג'יאנג החל בעקבות נסיעתו של מנהיג סין שי ג'ינפינג למחוז הסְפָר הצחיח ב־2014, לאחר מתקפת נפץ וסכינאות על תחנת הרכבת אורומצ'י. שי הורה למנהיגות המקומית "להכות" בטרור. בתגובה הם החלו ב־2016 לרכז את בני המיעוט האויגורי המוסלמי במחנות מעצר לצורך "חינוך מחדש אידאולוגי", על סמך קריטריונים מעורפלים כמו הימנעות מאלכוהול או שמירה על קשר עם קרובי משפחה מעבר לים.

המסע כלל לחץ אינטנסיבי על פקידים מקומיים לעצור כל חשוד באשר הוא, התגייסות של הציבור להלשין זה על זה, מעצרים גורפים, ובסופו של דבר שחרורם של רוב התושבים בחזרה לחברה, לצד עונשי מאסר קשים למיעוטם, למטרות הרתעה.

כעת החל השלב האחרון: השכחה רשמית. בדומה למהפכת התרבות של שנות השישים, הטבח בכיכר טיאננמן ב־1989 ומסעות דיכוי אלימים אחרים מאז, המפלגה החלה למחוק את עקבות פעולותיה בשינג'יאנג מההיסטוריה. אולם, בעבור משפחות אויגוריות שנהרסו בעקבות הדיכוי, אין תקווה בשכחה, או בחזרה לשגרה.

שיעורי אידיאולוגיה פוליטית

לפני מסע הדיכוי היו האויגורים מתאספים לתפילת ערב במסגד ליד מאוזוליאום אפאק חוג'ה, אתר קבר קדוש למוסלמים. בערב הזה באוגוסט, המסגד דמם. במקום קולות התפילה נשמעו צליליו של מופע ריקודים עליז לתיירים, שהתקיים בגנים שמסביב.

תיירת ממחוז הנאן, בת לקבוצה האתנית הדומיננטית בסין, ההאן, עלתה לבמה ושיחקה תפקיד בחתונה מדומה לגבר אויגורי, כשהשניים מוקפצים באוויר בשמיכות. בסיום הונח תינוק פלסטיק בזרועותיה, לקול צהלות הקהל. "הרגע חווינו חתונה אויגורית, זה די מצחיק", אמרה האישה, שלא מסרה את שמה.

הסצנה המחישה את הלחצים הכבדים שמפעילים השלטונות להתבוללות המיעוט הדתי במחוז בקבוצת הרוב, גם כאשר ההיבטים האלימים ביותר של הדיכוי הולכים ומצטמצמים. מסגדים רבים נהרסו או נסגרו. לגברים אויגורים מעטים נותר זקן, ורק נשים מעטות עודן עוטות כיסוי ראש, לאחר שרבים נעצרו בשל ביטויי אמונה מוחצנים שכאלה. רבים מהם נותרו בכלא.

ניואנסים כאלה נעלמים מעיניהם של גדודי התיירים המקומיים שזרמו לשינג'יאנג במהלך הקיץ, חלק ממאמץ פטריוטי לחזק את המחוז שסובל מעול העיצומים הבינלאומיים. מכיוון שמידע על אכזריות הדיכוי מצונזר בקפדנות בסין, סינים רבים תומכים בו. החיים בשאר המדינה דוכאו אף הם יותר מבעבר במהלך המגפה, עם סגרים ארוכים ואמצעי מעקב פולשניים, שגרמו לחלק מהמדיניות בשינג'יאנג להיראות נורמליות יותר לקהל המקומי.

הפקיד הידוע לשמצה שפיקח על דיכוי האויגורים, צ'ן קונגו, הוחלף בבוס אזורי חדש בדצמבר. המנהל החדש, מא שינגרוי, בן 62, מגיע מהחוף הליברלי יותר והתחייב להציג פנים ידידותיות יותר לתושבי המחוז. בנאומים בפני פקידים מקומיים הוא הדגיש את הציות לחוק, קריצה ברורה לגינוי הבינלאומי של המעצרים השרירותיים והאכזריות המשטרתית.

אבל אפילו באזורי תיירות ישנם סימנים ללחצים מוגברים על האויגורים. סכיני מטבח במסעדות כבולים לדלפקים. שלטים שנתלו במוניות מזכירים לנוסעים ששיחותיהם מוקלטות. שומרים שנושאים מקלעים ואלות משגיחים על תושבים שעומדים בתור לבדיקות קורונה. מחוץ לכמה מסגדים מיהרו שוטרים לדרוש מכתבת הוושינגטון פוסט למחוק תמונות, ואמרו שאסור לפרסם תמונות של מבני הדת. כלל כזה לא קיים בשום מקום אחר בסין.

ה"סוף" של מסע הדיכוי הוא מונח יחסי. ברגע שקבוצה זוהתה כאיום פוטנציאלי על שלטונה של המפלגה, היא לעולם לא תחזור לשגרה. עשרות שנים לאחר הטבח בכיכר טיאננמן, אינטלקטואלים פרו־דמוקרטים ממשיכים לחיות תחת מעקב הדוק של גורמי ביטחון סיניים. חלקם מוחזקים במעצר בית בכל שנה סביב ימי השנה הרגישים. חברי התנועה הרוחנית פאלון־גונג – שהושלכו למחנות עבודה בסוף שנות התשעים בדומה לאויגורים – נותרו אף הם במעקב צמוד עד היום. כל הסימנים מראים שכזה יהיה גם גורל האויגורים.

נראה שהחלק שספג יותר ביקורת מכל שאר מאמצי הדיכוי – מחנות החינוך מחדש – הסתיים ב־2019 בלחץ בינלאומי. מחקר עצמאי מקיף של אתרי המחנות טרם נעשה – מחוז שינג'יאנג גדול כפליים מטקסס – אך בבדיקות שונות של עיתונאים מאז סוף 2019 נמצא שאתרים כאלה ננטשו או הוסבו למטרות אחרות.

הוושינגטון פוסט בדק כתריסר אתרים סביב קשגר והוטאן שזוהו בעבר כאתרים לחינוך מחדש ב"מיזם המידע של שינג'יאנג", מסד נתונים שערך המכון האוסטרלי למדיניות אסטרטגית. רובם ננטשו או הוסבו לייעודים אחרים. כמה מהם הפכו למתקני בידוד לקורונה, בתי ספר יסודיים ובתי ספר מקצועיים.

בחלק מהאתרים, תושבים או שומרים מקומיים אישרו שהם היו "מרכזי חינוך והכשרה מקצועיים", המונח הרשמי של בייג'ינג למחנות החינוך מחדש, ואילו באחרים, השומרים אמרו שהבניינים מעולם לא שימשו מטרה שונה מזו הנוכחית. תמונות לוויין מראות שמגדלי שמירה – מאפיין אבטחה של מרכזי מעצר – הוסרו מכמה מהמחנות במהלך 2020.

"באשר לחינוך מחדש – אם הוא מוגדר באופן צר כמעצר בלי משפט של אויגורים וקזחים – נראה שזה אכן נפסק", אמר טימותי גרוס, מומחה לשינג'יאנג במכון הטכנולוגי רוז־הולמן באינדיאנה. "אין ספק ששיעורי אידאולוגיה פוליטית עדיין מתקיימים בבתי כלא, במפעלים, במבני שלטון מקומי ובבתים, כך שחינוך מחדש עוד קיים". גם מעקב צמוד אחר האויגורים נמשך, כולל באמצעות תוכנית פולשנית ששולחת פקידים לאירוח ביתי בבתי הכפר.

רייהאן אסאט, עורכת דין אמריקנית, סיפרה שפקידים ביקרו לאחרונה בבית הוריה בשינג'יאנג וביקשו מהם להזכיר לאחיה "ללמוד היטב" בכלא. לדבריה, נראה שהדבר מעיד על המשך החינוך מחדש של אסירים.

אסאט טוענת בתוקף שאחיה חף מפשע, אף על פי שהוא נדון ל־15 שנות מאסר בגין "הסתה לשנאה אתנית" ובתקיפה. כמו במקרים רבים אחרים, לא היה כל סימן שלאחיה ניתנה הזדמנות הוגנת להגן על עצמו בסיוע עורך דין, ולא פורסם כל תיעוד מהמשפט, מה שהוסיף לחששות של יקיריו.

חוקרים בינלאומיים מעריכים שמאות אלפי בני אדם נכלאו באמצעות בתי משפט במהלך מסע הדיכוי, ורבים עוד יותר הוחזקו ככל הנראה במעצר לתקופות קצרות במרכזי חינוך מחדש. בייג'ינג סירבה לדווח כמה אנשים נעצרו. באחד מהדיווחים הרשמיים הבודדים שמסרו שלטונות המחוז בשנת 2017, דווח על 86,655 אנשים שקיבלו עונשי מאסר של יותר מחמש שנים, נתון גבוה פי כמה מהנתון המקביל לפני מסע הדיכוי. כאשר בעלי עונשים קצרים יותר יתחילו להשתחרר מהכלא, חלקם ייכנסו למערכת להמשך מעקב וחינוך אידאולוגי.

שינג'יאנג פרסמה ב־2021 הנחיות מעודכנות ל"תיקונים קהילתיים", תוכנית דמוית שחרור על תנאי, המאפשרת המשך פיקוח על אסירים לשעבר שסיימו את עונשם. ההנחיות מפרטות כי חינוך אידאולוגי עשוי להימשך אצל אסירים שנכלאו בגין עבירות דתיות־קיצוניות. ממשלת שינג'יאנג לא הגיבה לשאילתה בדבר מספר האסירים לשעבר הנכללים בתוכנית.

המעקב הנמשך אחרי התושבים המקומיים מקשה לדעת אם אלה שאומרים שהמצב תקין מדברים אמת, או חוששים לתאר את המציאות כהווייתה פן יבולע להם

בחסות הקורונה

בפארק תעשייתי מחוץ לעיר חוטן עומדים ריקים הבניינים הצהובים הרחבים של מרכז חינוך מחדש לשעבר. בהמשך הרחוב פועל בית סוהר, במתחם שנחתם בשערי מתכת אימתניים. "זה בית סוהר שם", אמר עובד מקומי. "לא כדאי לכם להתעכב כאן".

המשך הפעילות של בתי הכלא בפארקי התעשייה ברחבי שינג'יאנג הוא אחת הסיבות לכך שפעילי זכויות אדם אומרים שעבודת כפייה עלולה עדיין להתקיים באזור, דבר שהרשויות הסיניות מכחישות. שינג'יאנג ממשיכה להפעיל גם "תוכניות להעברת כוח אדם להפחתת עוני" שמאורגנות על ידי המדינה. דו"ח של האו"ם סימן אותן כעבודות כפייה פוטנציאליות, בעקבות דיווחים של אויגורים על איומים שקיבלו אם לא ישתתפו בהן.

לעיצומים על המחוז הענקי יש השלכות נרחבות על הכלכלה הסינית. שינג'יאנג היא מקור מרכזי למשאבי טבע למגזר הייצור הסיני. העיצומים האמריקניים על סחורות הקשורות לאזור סיבכו רשתות אספקה בינלאומיות לאופנה, מזון ולוחות סולאריים.

דיווחים ממקור ראשון על עבודת כפייה של אויגורים דעכו בשנתיים האחרונות, והערכה של המצב הנוכחי היא משימה קשה. סין הפכה את יציאתם של אויגורים מהמדינה לכמעט בלתי אפשרית, החרימה את הדרכונים שלהם ואסרה על נסיעות בכלל במהלך המגפה. "המידע המלא מוגבל ביותר", אמר גיור קורבן, ראש סניף ברלין של הקונגרס האויגורי העולמי. "אנשים מפחדים לחזור ולא יכולים אפילו להשיג בני משפחה בטלפון".

העובדה שעדיין מתנהלים מאמצי מעקב אינטנסיביים ומסעות הפחדה כלפי התושבים המקומיים מקשה לדעת אם העובדים האומרים שתנאי העבודה שלהם תקינים מדברים אמת – או שמא הם חוששים לתאר את המציאות כהווייתה פן יבולע להם. כמה חברות ביקורת בינלאומיות עזבו את שינג'יאנג בגלל קשיים כאלה, וסין גירשה מבקר אחד שכתב דו"ח שלילי.

כמה עובדים בפארק טקסטיל במחוז ירקאנט אמרו לוושינגטון פוסט כי הם עובדים במקום מרצונם ומרוצים מהשכר, ואילו אחרים אמרו שהם משלימים התמחות כדרישה לסיום לימודיהם בבית ספר מקצועי, מקור נפוץ לעבודה במפעלים ברחבי סין. בגלל הסיכון לפעולות ענישה נגד תושבי שינג'יאנג שמדברים עם התקשורת הבינלאומית, שמותיהם של מי שהסכימו לדבר נותרו חסויים.

בכמה פארקי תעשייה אחרים, גורמים רשמיים סירבו לאפשר את כניסתנו בטענה לקיומן של הגבלות קורונה. כך למשל אסרה המשטרה ראיונות במפעל אלקטרוניקה ליד בית מעצר לעברייני סמים, ששימש בעבר מרכז לחינוך מחדש במחוז שולה בקשגר.

לכאורה חלו במחוז כמה שינויים, כמו סגירת מחנות חינוך מחדש שהיו בהם מפעלים. פקידים מקומיים כבר לא טוענים בקול שאבטלה היא סימן לקיצוניות. הקונגרס העממי הלאומי של סין אף אישר באפריל את אמנת ביטול העבודה בכפייה של ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם.

אולם לדברי לורה מרפי, פרופסור לזכויות אדם באוניברסיטת שפילד האלאם בבריטניה, העברות עובדים מאורגנות על ידי המדינה נמשכות בשינג'יאנג. "חוסר שקיפות הוא אתגר גדול, ואחת הסיבות שעבר זמן רב כל כך עד שהקהילה הבינלאומית התמקדה במחוז", הסביר ג'רמי דאום, עמית בכיר במרכז פול צאי לסין בבית הספר למשפטים של ייל. "המצב המשיך להתפתח, בין השאר בעקבות תשומת הלב הגוברת הזו – הן בסין הן מחוצה לה".

טיהור השם הרע שיצא לנוהלי העבודה במחוז עלול להיות תהליך ארוך בעבור שינג'יאנג. לפי סטנדרטים בינלאומיים, שרשרת אספקה נחשבת נגועה גם אם רק בחלק ממנה ישנה עבודת כפייה.

תיאה לי, סגנית תת־מזכיר לעניינים בינלאומיים של משרד העבודה האמריקני, אמרה בריאיון שהמטרה הסופית היא תיקון והסרת העיצומים, אך קשה לראות כיצד הדבר יתאפשר כל עוד תושבי שינג'יאנג נתונים לסיכון גבוה לענישה ממשלתית בגין כל מילה שהם אומרים לזרים. שינג'יאנג ממשיכה לנהל את אחת ממערכות המעקב האינטנסיביות בעולם, כולל מצלמות זיהוי פנים בכל מקום, מאגרי מידע של קולות תושבים ודפוסי קשתית.

"אפילו אם תדברו עם עובד מחוץ למקום העבודה, עליכם לחשוש אולי יזרקו אותו לכלא אחרי שתעזבו או שיבצעו פעולת ענישה אחרת נגדו אם יתפרסם משהו שלילי", אמרה לי. "האם אנשים שחיים בשינג'יאנג יכולים לדבר בלי חשש? אני חושבת שזו עומדת להיות שאלת המפתח".

לגברים אויגורים בודדים נותר זקן, ורק נשים מעטות עודן עוטות כיסוי ראש, לאחר שרבים נעצרו בשל ביטויי אמונה מוחצנים שכאלו. לא מעט נותרו בכלא

העולם שוכח

אם גורמים רשמיים בסין יביטו בתוצאותיהם של מסעות דיכוי קודמים, הם עשויים להסיק שהפגיעה הדיפלומטית היא עניין זמני שאפשר להתגבר עליו.גם לאחר הטבח בכיכר טיאננמן, מדינות המערב נרתעו, ניתקו קשרים עסקיים והטילו עיצומים על סין – אך הפגיעה העסקית הייתה זמנית בעיקרה, ובשנים שלאחר מכן הפכה סין לבית החרושת העולמי. אמברגו מכירת הנשק של ארה"ב והאיחוד האירופי נותר בתוקף, אך לא מנע את עלייתה של סין כמעצמה צבאית.

פעולות המעצר והעינויים שביצעה סין נגד חברי תנועת הפאלון גונג ב־1999 גררו אז ביקורת בינלאומית נרחבת, אך כמעט לא השפיעו על בייג'ינג לטווח רחוק.

מה שהחזיק מעמד לאורך זמן הוא דווקא ההשפעה הפסיכולוגית על אלו שדוכאו. פסיכיאטרים טבעו את המונח "תסמונת מחנות הריכוז" כדי לתאר את הסבל הנפשי ארוך הטווח של ניצולי שואה. תסמינים דומים תועדו בקרב ותיקי מלחמת וייטנאם ואלו שנרדפו במהפכת התרבות הסינית. חוקרים גילו שהטראומה הזו לא מסתיימת אפילו במוות, והיא יכולה לעבור מדור לדור.

ג'ין בונין, חוקר עצמאי שייסד את "מאגר הקורבנות של שינג'יאנג" – רשימה של עצירים אויגורים, אמר שהמעצרים ההמוניים היו טראומטיים מאוד בעבור האוכלוסייה, וההשלכות ארוכות הטווח אינן ברורות: "אי אפשר לדכא חלק גדול כל כך מהאוכלוסייה ולצפות שהדברים פשוט יחזרו לקדמותם".