הם נחשבים לקבוצה שהכי קשה לפצח, "הגביע הקדוש" של מערכות הבחירות בישראל. לעיתים חמקמקים, לעיתים שקופים, ותמיד יגרמו לדפיקות הלב המואצות ביותר בקרב פוליטיקאים וסוקרים כאחד. הכירו את המתלבטים, אלה שטרם החליטו. שבוע וחצי לבחירות החמישיות יצאנו למסע בין סוקרים ויועצים אסטרטגיים, שאותם קולות צפים, כך נהוג לחשוב, מדירים שינה מעיניהם.
פרופ' קמיל פוקס הוא החוקר הראשי במכון דיאלוג, שבין השאר עורך סקרי בחירות עבור חדשות 13. "הגיוני מאוד שיש מתלבטים", הוא אומר, "אבל הפעם, כפי שעולה מהניתוחים שלנו, ההתלבטות היא כמעט תמיד בתוך הגושים. במערכות בחירות קודמות נהגנו לומר שהמתלבטים חוזרים הביתה בדרך כלל, כלומר למי שהצביעו בעבר. כיום יש הרבה מפלגות חדשות בשטח, ועדיין ההתלבטות היא בתוך הגוש".
איפה יש היום יותר מתלבטים, בימין או בשמאל?
"יש התלבטות רבה בתוך שני הגושים. ההתלבטות בשמאל גדולה כי יש שם חשש מאי־מעבר של מרצ, וגם במגזר הערבי. חשוב להבין מה זו בעצם התלבטות בסקרים שלנו", הוא מבקש להרחיב מעט. "הרי אלה סקרים אינטרנטיים, ואין באמת שיחה אלא טופס. האנשים האלה בוחרים לסמן 'לא החלטתי', וזה כל מה שאני יודע להגיד עליהם לכאורה. בגלל שאנחנו עובדים עם פאנל גדול של כ־120 אלף איש שיש לנו מידע מוקדם עליהם, אני יודע שבפעם שעברה המתלבט הספציפי הזה הצביע לימין, וכך יודע לשייך אותו כמתלבט מימין. רק אם אשאל אותו שאלה נוספת, כמו למשל למי אתה נוטה יותר, אדע את מצבו האמיתי כרגע. נניח, אם מישהו הצביע בפעם הקודמת לגנץ ושוקל כעת להצביע לליכוד, אני לא אראה אותו, כי אני אניח מהשאלה הראשונה שהוא מתלבט בתוך גוש המרכז־שמאל. בסקרים שאנחנו עורכים מהיום למחר ומתפרסמים בטלוויזיה אנחנו לא ממשיכים לשאול הלאה. שאלות כאלה שואלים בסקרי עומק מחקריים, בדרך כלל כשמפלגות מסוימות מבקשות ניתוח עומק. מסקרי העומק האלה, וגם מהניסיון המצטבר שלנו, אנחנו יודעים שההתלבטות בין הגושים קטנה מאוד".
מנו גבע: "אחוז המתלבטים נמוך מאוד. בין הגושים השיעור שלהם ממש שולי, ובתוך הגושים כ־4־5 אחוז, לא יותר. בדרך כלל אנחנו מדברים על כ־8־9 אחוזי מתלבטים"
יש משהו עיקרי שגורם למתלבט להצביע בסופו של יום למפלגה מסוימת? היסטוריית ההצבעה שלו, קמפיין יעיל?
"אפרים קישון כתב פעם שישראל היא מדינה חופשית, ולכן כל אחד יכול להצביע למפלגה שאבא שלו הצביע לה. אנשים ממשיכים להצביע למפלגה שהם רגילים אליה, והבחירות נקבעות לפי המצביעים המתנדנדים. רק מי שזז יכול לשנות את המערכת. כרגע המצב הוא שוויון סטטיסטי בין הגושים, ולכן הקולות האלה יכולים בהחלט לקבוע. יש כמובן פרמטרים נוספים כמו שיעורי ההצבעה ומי יעבור את אחוז החסימה, כשהפעם שתי השאלות האלה קריטיות מתמיד".
לפי דבריך, ומכיוון שאנחנו בסוג של תיקו, כל אפשרות תהיה בתוך טעות הדגימה.
"אני לא חושב כך. טווח טעות הדגימה הוא כ־3 אחוזים, שזה המון – אבל אם תיקח את כל הסקרים יחד, טעות הדגימה כבר הרבה יותר קטנה. כי יש לנו אינפורמציה לא של 700 איש שנסקרים בסקר אחד, אלא 700 כפול מספר הסקרים שנותנים את אותו המצב. וזו גם לא בדיוק תמונה של תיקו: כרגע אנחנו לא יודעים לאמוד נכון לגמרי את חלוקת המנדטים בסופו של דבר. התוצאות שלנו בסקרים אינן מספר שלם אלא שברים, אבל אין לנו ברירה אלא לפרסם מנדטים שלמים. זה לא רק לעגל, אלא גם לדאוג שלא יהיו יותר או פחות מ־120 מנדטים. כשאתה מוסיף לכל זה את תוצאות חוק בדר־עופר, הסכמי העודפים ואחוזי ההצבעה במגזרים מסוימים, דברים שאי אפשר לקחת בחשבון מראש – חייבים להביא בחשבון טעות של כולנו שתלויה בדברים שיקרו ביום הבחירות ושאין לנו או לאף אחד אחר ידע או שליטה עליהם".
סוקר ותיק נוסף הוא מנו גבע, מנכ"ל מכון מדגם, שמבצע בין השאר את הסקרים לחדשות 12. אני שואל אותו מי הם אותם מתלבטים שטרם הכריעו אחרי ארבע מערכות בחירות. "אחוז המתלבטים נמוך מאוד", הוא אומר, "בין הגושים השיעור שלהם ממש שולי, ובתוך הגושים כ־4־5 אחוזים, לא יותר. בדרך כלל אנחנו מדברים על כ־8־9 אחוזי מתלבטים".
איך אתם מתמודדים עם שקרים או עם סירוב להשתתף בסקרים? אני משער שהדבר משפיע גם על ניתוח מי שנחשבים למתלבטים.
"יש לנו מערכת שבודקת סתירות לוגיות ומנפה מהפאנל כל מי שנחשד שישקר. המערכת לא הרמטית, אבל היא מנפה מצוין. לגבי אחוז היענות, הוא אכן לא מאוד גבוה אבל אנחנו יודעים להתמודד עם המצב כדי שנוכל להגיע לתוצאות טובות בתוך טעות הדגימה. הסקרים משולבים בין אינטרנט לשיחות טלפון, בהתאם לנגישות של האוכלוסייה המדוברת לרשת".
יש לכם פילוח של המתלבטים? אתה יודע לומר מי הם?
"כשמדברים על כחמישה אחוז, אין מספיק משיבים כדי לפלח אותם בצורה מדויקת. אבל בגדול זה לא משמעותי, בעיקר כי ההתלבטות היא לא בין הגושים אלא בתוכם. המתלבטים לא יכולים כמעט לשנות את המפה הפוליטית, יש דברים אחרים שיכולים לעשות את זה בצורה הרבה יותר משמעותית. למשל מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה, או אחוזי הצבעה. אם בצד אחד יהיו אחוזי הצבעה גבוהים יותר, זה עשוי להיות משתנה מכריע. גם מפלגה שפורשת ברגע האחרון מהמרוץ, זה משהו שיכול להביא הכרעה. ייתכן גם שיהיו מעברים בין הגושים, אבל היום אנחנו לא באמת רואים משהו כזה. אנחנו במערכת בחירות חמישית, ואחוז המתלבטים מאוד נמוך. אנשים מגובשים בדעתם. מצד שני צריך להיזהר כי זה יכול להשתנות. נכון לעכשיו, אין מעבר בין הגושים".
מה עושים רוב המתלבטים בסופו של דבר?
"יש פה מודל שלם, שבסופו, לפי שאלות שונות, אנחנו יודעים לשייך אותם בהסתברות גבוהה למפלגה מסוימת. למשל לפי התשובה לשאלה למי הצביעו בפעם הקודמת, וכמובן אם בכלל הצביעו. אבל זה רק מרכיב אחד מהרבה מאוד מרכיבים".
הדילמה של מצביעי שקד
אחד הקהלים המסקרנים במיוחד במערכת הבחירות הנוכחית, שרבים ממנו נחשבים מתלבטים, הוא מי שהצביעו בבחירות הקודמות למפלגת ימינה, שהתנפצה לרסיסים עם נפילת הממשלה. שלמה פילבר, בעלי "דיירקט פולס", שבין השאר מבצע סקרים לערוץ 14 ולליכוד, טוען שמצביעיה של איילת שקד, בכירת ימינה לשעבר שרצה כיום בראש הבית היהודי, הם הם המתלבטים של מערכת הבחירות הנוכחית.
"אין מתלבטים הפעם, למעט כמה עשרות אלפים מהציונות הדתית, כשני מנדטים, שהיו מאוד שמחים אם איילת שקד הייתה עוברת את אחוז החסימה", אומר פילבר. "הם לא מוכנים לשמוע על סמוטריץ', לא מוכנים לשמוע על הליכוד, ורובם הגדול בכלל לא בטוח שיצביעו לימין אם לא תהיה האופציה להצביע לשקד. הם פשוט ישבו בבית ולא יצביעו".
אתה אומר שהם מצביעים לשקד, מצד שני אתה מגדיר אותם כמתלבטים ותוהה אם הם בכלל יצביעו.
"יש אנשים שלא יודעים למי להצביע, או כאלה שאומרים 'אין לי למי להצביע'. האנשים האלה אומרים – הכי טוב היה לי להצביע לשקד, אבל מצד שני הם ריאליסטים ומבינים שההחלטה הזו יכולה להתברר כלא ריאלית. הם מצפים לנס שבמסגרתו שקד תעבור את אחוז החסימה, אבל אם זה לא יקרה עד הרגע האחרון, חלק מהם אכן ישרפו קולות ויצביעו לה, חלק אחר יישאר בבית, וחלק אחר, קטן יותר, יחזור ברגע האמת ויצביע לימין".
שלמה פילבר, דיירקט פולס: "כשבל"ד התפצלה היא העניקה לימין את היתרון. בסקרים שלנו היו לימין 60 מנדטים, ובל"ד נתנה לו את ה־61. המצב אצל הערבים יכול רק להחמיר"
אז כל המיליונים שנשפכים בקמפיינים הם על שני המנדטים הללו?
"אכן. כל ה־200 מיליון שקל נשפכים על שני המנדטים האלה. המחנה הממלכתי מנסים לקחת אותם, הליכוד מנסה, הציונות הדתית מנסה, שקד מנסה להשאיר אותם – כל המשחק הוא שם".
אלא שעל פי ההערכות של פילבר, כל המאמץ הזה כבר פחות רלוונטי שכן המאבק הבין־גושי הוכרע לדבריו, "בגלל הסיפור של הערבים. מרגע הפיצול של בל"ד היא העניקה לימין את היתרון, וכבר לא משנה אם שני המנדטים שעליהם דיברנו יצביעו או לא. בניגוד לסוקרים אחרים, אצלנו היו לימין 60 מנדטים, ובל"ד נתנה לו את המנדט ה־61. והמצב אצל הערבים יכול רק להחמיר".
כלומר, לטענתך יש כרגע מינימום של 61 לימין.
"כן. גם אם כל מי שמתכנן כיום להצביע שקד יצביע לה וישרוף קולות, יש לימין 61. מי שנתן את הוודאות של ה־61 זה בל"ד, ששורפת כרגע שני מנדטים לגוש השמאל ומעבירה דה־פקטו מנדט לימין".
זה משהו שעשוי להשתנות לרעה מבחינת הימין בשבוע וחצי הקרובים?
"אני חושב שהסיכוי היותר גדול הוא שהאירוע אצל הערבים יחמיר, והיתרון של הימין יגדל. זה מה שאני רואה, אבל אומר זאת בזהירות כי תמיד יכולים לקרות דברים".
אין מנדט שמתלבט בין הגושים, נניח בין נתניהו ללפיד?
"לא. אין שום מנדט כזה, אף פעם לא היה. יש שוליים של השוליים שמתלבטים באופן הזה, אני קורא לזה 'הצבעה חיכוכית'. אלה מקסימום שברי אחוזים שגם תמיד מתאזנים, ולכן אני לא מתייחס לכך ברצינות. יש בהחלט מתלבטים בתוך השמאל, בין הצבעה למפלגות הקטנות בגוש להצבעה ללפיד, ומהצד השני אני חושב שלא נאמרה המילה האחרונה בין הליכוד לציונות הדתית: לדעתי המספרים שמעניקים להם כרגע סוקרים אחרים מוגזמים, והם ירדו. אצלנו הם על 11־12, בטח לא על 14".
וזה לפני ה"שתייה" המפורסמת של נתניהו.
"זה פחות שתייה של נתניהו, ויותר החלטה מושכלת. האנשים היום מאוד חכמים פוליטית. הם מכירים את המושגים 'גוש' ו'המפלגה הגדולה'. לפיד החליט שהוא מוותר על אסטרטגיית הגוש והוא נמצא צעד אחד לפני חיסול גוש השמאל, כלומר הפלת אחת ממפלגות השמאל מתחת לאחוז החסימה. המטרה שלו היא להגיע לבחירות השישיות כמפלגה גדולה שמתקרבת לקידומת 30. כך הוא מחסל את כל המתנגדים בגוש והופך למועמד המוביל בלי עוררין, ומכין את עצמו לסיבוב הבא בלי להתכתש עם גנץ בשאלה מי מוביל את הגוש. ברגע שהוא החליט כך, נפתח מרוץ דו־ראשי בינו ובין נתניהו. ואז הצד השני, כלומר מצביעים בימין, אומר – רק שהוא לא יעבור אותנו כדי שהנשיא לא ייתן לו ראשון לנסות להרכיב ממשלה. ואז יכולה להיות סיטואציה שאנשים בגוש הימין שכרגע אומרים שיצביעו לסמוטריץ', יחליטו לחזק את הליכוד. יאיר לפיד יכול בהחלטותיו להוריד את הציונות הדתית".
ומה הסוקרים האחרים חושבים על מצביעי ימינה? לדעת מנו גבע, המנדטים של ימינה עברו ברובם לגוש נתניהו, שהיה על 52 מנדטים והיום נמצא על 59: "מי שעבר, כבר עבר", הוא אומר. "לפי הסקר האחרון שלנו איילת שקד עם שני אחוזים. גם אם היא פורשת, המפה לא תשתנה".
מבחינה סטטיסטית, שקד יכולה לבנות על המתלבטים שישלימו לה למעבר של אחוז החסימה?
"זה כבר קרה בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, למשל עם מפלגת הגמלאים בבחירות 2006, שממש בשבוע האחרון הצליחה לשאוב אליה הרבה קולות. אבל זה כמובן לא אותו דבר מהרבה בחינות. קשה מאוד לנבא. בפוליטיקה קורים גם דברים לא צפויים, ואני יודע לומר רק על מה שקורה כרגע. אי אפשר לנבא את זה מראש, והדבר תלוי הרבה גם בקמפיינים של הרגע האחרון".
פוקס: "חלק גדול ממצביעי ימינה ב־2021 מתפזרים בין הליכוד, הציונות הדתית והבית היהודי, אבל צריך לזכור שגם ממי שהצביע לליכוד בפעם שעברה, רק 78 אחוז אומרים שיצביעו להם שוב, כך שקשה מאוד לדעת מה יקרה בסופו של דבר. אנחנו מבחינתנו בודקים את כל מי שהצביע לימינה ואת ההתפלגות לאן הם הולכים. יש מי שנשאר, כלומר מצביע לאיילת שקד, יש אחוז מסוים לציונות הדתית, אחוז מסוים לליכוד, ואחוזים קטנים יותר שהולכים לגנץ או אומרים 'לא החלטתי'".
ממשלה, לא חשוב איזו
היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שעבד עם נתניהו ועם בנט בזמן ששימשו ראשי ממשלה, סבור כי בבחירות הללו, להבדיל מבחירות קודמות, השיקול שיכריע את הכף בקרב המתלבטים הוא היציבות השלטונית, ומשם צריכה להיגזר האסטרטגיה של המפלגות השונות. למעשה, התזה שהציג בתחילת מערכת הבחירות מיושמת הלכה למעשה בקמפיינים של המחנה הממלכתי והליכוד.
קלוגהפט מסתמך על מחקרי עומק רבים שנעשו בקרב המתלבטים בישראל. מכיוון שהבחירות הקרובות עשויות להיות מוכרעות על מנדט בודד לאחד מהגושים, חשיבות הפנייה ל־3־4 המנדטים של המתלבטים דרמטית במיוחד. במחקרים שמציג קלוגהפט, כששואלים את הציבור "אם מפלגה מסוימת תתחייב לשנות את שיטת הבחירות ושיטת הממשל, האם זה ישנה את הצבעתך?" – לא פחות מ־43% מהמתלבטים אומרים שהצהרה כזו עשויה לשנות את הצבעתם, וחלקם גם מוכנים לעבור בשל כך מגוש לגוש. על פי קלוגהפט, המתלבטים בעצם אומרים – לא משנה איזו ממשלה תקום, העיקר שתהיה ממשלה. לכן, הניתוח של קלוגהפט אומר בפשטות: הבחירות הן לא על איזה מועמד עדיף, אלא על איזה מועמד יביא יציבות. זהו מחולל ההצבעה של בחירות 2022.
"כשמעמיקים בנושאים עצמם החשובים לציבור הישראלי", מוסיף קלוגהפט, "רואים שבפעם הראשונה ההצבעה בישראל היא לא על העניין הביטחוני, והנושא החשוב ביותר לאזרחים הוא יוקר המחיה. מצד שני, אין שום מפלגה שמזוהה כמי שיכולה לפתור את הסוגיה. במילים אחרות: אין כיום שום מנהיג ישראלי שהבוחרים מאמינים לו שיוריד את המחירים המזנקים".
מכאן גם גוזר קלוגהפט את הקמפיינים שהמפלגות השונות יכולות לנהל: "גנץ יכול לייצר קמפיין שמסביר שבחירה בלפיד היא בחירה בהמשך הכאוס ובממשלת מעבר, מכיוון שגם אם גוש לפיד מקבל 61 הוא לא ירכיב ממשלה, כי גנץ, שהוא חלק מהגוש שלו, התחייב שלא ייכנס לממשלה שתסתמך על חד"ש־תע"ל. לעומת לפיד, גנץ צריך לשכנע שרק הוא יכול להקים ממשלה יציבה. יתרה מכך, גנץ יכול להשתמש בסוגיית ההמלצות אצל הנשיא. במקרה שאין לנתניהו 61, הוא ינסה להרכיב ממשלה וקרוב לוודאי שייכשל, כמו בפעם הקודמת. ואז, השני שיוטל עליו להרכיב ממשלה הוא לא בהכרח בעל מספר הממליצים הגדול, אלא זה שיש לו סיכוי להרכיב ממשלה. היות שלפיד לא יכול להרכיב ממשלה, המנדט השני, יטען גנץ, צריך ללכת אליו. הוא היחיד שיכול להביא ממשלה יציבה, ולכן כדאי לחזק אותו.
"אתגר היציבות של לפיד", ממשיך קלוגהפט, "יכול להיגזר מהאמירה הפשוטה: אני ראש הממשלה המכהן, אל תדיחו אותי. יתרה מכך, ישראל ידעה בזמן קצר שלושה ראשי ממשלה – נתניהו, בנט ולפיד. להחליף שוב ראש ממשלה באמצע הדרך זו פגיעה אנושה ביציבות".
גם לנתניהו יש יכולת לשכנע כי הוא האיש שיכול לספק לישראל את היציבות השלטונית המיוחלת. על פי קלוגהפט, אתגר השכנוע של נתניהו הוא דו־שלבי: ראשית, רק הליכוד יכול להקים ממשלה יציבה. שנית, רק ממשלה יציבה תוריד את יוקר המחיה, תחזק את הביטחון האישי ותחזיר את הגאווה הלאומית. במילים אחרות: אל תאמינו במנהיג שיוריד את יוקר המחיה, תאמינו במנהיג שיקים ממשלה יציבה שתוריד את יוקר המחיה. אם לתמצת את המסר של הליכוד: זו או ממשלה יציבה או ממשלת מעבר. ממשלה יציבה בראשות הליכוד, או ממשלת מעבר בראשות לפיד, שתיקח את המדינה לסבב בחירות נוסף.
הליכוד צריך גם להזכיר את הממשלה הקודמת של נתניהו כ"סיבה להאמין": רק נתניהו הקים כבר, ב־2015, ממשלה יציבה שהחזיקה יותר מארבע שנים, והמחירים אז היו נמוכים הרבה יותר מאשר כיום. לכן רק נתניהו יכול גם הפעם להקים ממשלה יציבה שתחזיק מעמד עד 2026 ותוריד מחירים. בפן השלילי – נתניהו צריך לשכנע שלפיד רוצה בחירות שישיות שבמהלכן הוא יישאר ראש ממשלת מעבר, ושזהו אסון כלכלי לישראל. המסר הוא: לפיד הביא עלייה של 19 אחוז במחירי הדיור, המשך הכאוס של שלטון לפיד ימוטט את הכלכלה.
אתגר נוסף של נתניהו, לדברי קלוגפהט, הוא לעורר דה־מורליזציה במחנה היריב: "המסר צריך להיות שלנתניהו כבר יש 61 אם כולם יצאו מהבית, עוד קצת מאמץ ויהיו אפילו יותר מ־61 וממשלה יציבה שתוריד את יוקר המחיה". מסר כזה יכול גם להשאיר בבית בוחרים מהמרכז־שמאל. קלוגהפט מצביע על מחקרים שנעשו במחנה הזה, שהראו שאפילו שם הרוב סבורים כי נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. "סקר של מנו גבע מהשבוע האחרון הראה שאחוזי ההצבעה בקרב המרכז־שמאל נמוכים הפעם באופן חריג לעומת אחוזי ההצבעה בימין. אם יהיה ייאוש במחנה השני – אחוזי ההצבעה עלולים לרדת.
"אסטרטגיית היציבות יכולה להכריע את הכף בקרב המתלבטים", מסכם קלוגהפט, "בבחירות הללו לא צריך לשבור ימינה, ולא צריך לשבור שמאלה – צריך לתקוע יתד כלפי מטה, ולשכנע את הציבור, כל מפלגה בדרכה, שהיא זו שתעצור את מחול הבחירות הבלתי נגמר".
