גם בימי החג עמדו בכירי משרד הבריאות בישראל בקשר עם שרת הבריאות של אוגנדה, ד"ר ג'יין רות אצ'נג־אוקרו, וביקשו להתעדכן בצעדים שמובילים שם למאבק בהתפרצות האבולה. הווירוס הקטלני מאיים שוב, כמו בשנת 2014, להכניס את העולם לחרדה מהידבקות נרחבת בנגיף, שעלול לעבור ממדינה למדינה ולהפיל חללים רבים. מקרה ראשון של אבולה דווח באוגנדה ב־20 בספטמבר, ומספר הנדבקים עולה מאז בקצב גבוה במיוחד. ההתפרצות הנוכחית נמצאת במקום ה־11 בכל הזמנים מבחינת מהירות הגידול שלה, ביחס לעשרות התפרצויות מתועדות אחרות של המחלה באפריקה.
עד יום רביעי השבוע זוהו יותר מ־80 מקרים של תחלואה ודאית או חשד לתחלואה ו־64 מקרי מוות של חולים מאומתים וחשודים. מאז התפרץ הזן הסודני, שמקורו ככל הנראה בהידבקות מהפרשות של בעל חיים (אולי עטלף), נדבקו גם עשרה אנשי צוות רפואי, מחציתם מתו. 24 מהנדבקים המאומתים החלימו. הזן הזה מסוכן יותר מזה שפקד את העולם בעשור הקודם, מכיוון שאין לו טיפול תרופתי או חיסון שאפשר לתת נגדו.
"ההתפרצות הזאת תחומה כעת באוגנדה ואנחנו עוקבים אחרי הדיווחים מקרוב מאוד", אומרת ד"ר שרון אלרעי־פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. גם עכשיו אין לה רגע דל, מאז שככה מגפת הקורונה היא ואנשיה מתמודדים עם חזיתות של מחלות מידבקות אחרות כמו אבעבועות הקוף, פוליו וכעת גם אבולה. אלרעי־פרייס מסבירה כי "לאורך השנים היו התפרצויות של אבולה באפריקה. השאלה היא עד כמה מצליחים להכיל את האירוע רק באפריקה ועד כמה הוא זולג מחוץ ליבשת". לדבריה, "ההתפרצות האחרונה באפריקה הייתה בשנים 2014־2016, אז היו יותר מ־28 אלף מקרי אבולה ויותר מ־11 אלף מתים. הרוב המכריע היה באפריקה ומיעוט יצא מחוץ לגבולות היבשת. היו מאז עוד התפרצויות, מוגבלות יותר, אבל נראה שהפעם היא בסימן התחדשות וזה דורש מעקב הדוק".
ד"ר שרון אלרעי־פרייס: "הנחינו השבוע את בית החולים רמב"ם להתכונן. אנחנו לא צריכים להיות מופתעים אם יגיע חולה מאומת"
משרד הבריאות מתעדכן על ההיערכות לקראת הבאות, בסיוע ארגוני הבריאות העולמיים. בשבוע שעבר הגיע ארצה ישראלי ששב מאוגנדה וחש ברע. הוא צפוי לשהות בבידוד של 21 ימים מאז חזרתו כדי לוודא שלא הביא עימו את הנגיף. קבוצה נוספת של אזרחים זרים מאוגנדה ששוהה בימים אלו בישראל, נמצאת גם היא במעקב אפידמיולוגי. "בשלב זה אנחנו לא חושבים שמחר יגיע לכאן חולה אבולה, אבל חייבים לגלות ערנות גבוהה לכל התפתחות סביב האירוע הזה ולהכין את המערכת", אומרת ד"ר אלרעי־פרייס, למודת ניסיון מהתפרצות של נגיף מידבק שהפך למגפה עולמית בלתי נשלטת.
ד"ר אמיליה אניס, מנהלת האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות, וד"ר סיגל ליברנט־טאוב, ראש האגף לרפואה כללית, פנו ביום שלישי במכתב אל מנהלי בתי החולים וקופות החולים והנחו אותם להיערך לבאות. במשרד הבריאות מתואמים עם המכון למחקר ביולוגי בנס־ציונה, האמון על ביצוע בדיקות לחולים החשודים שנדבקו בנגיף, ובסוף השבוע קיימו אנשי המקצוע הדרכה מתוקשבת לצוותי רפואה ועדכנו אותם במצב ובהנחיות המערך לבריאות הציבור.
נגיף האבולה התגלה לראשונה בעולם בשנת 1976 בקונגו שבאפריקה, ושמו ניתן לו על שם הנהר הסמוך למקום שבו התפרצה. הנגיף מועבר לבני אדם מחיות בר, במיוחד עטלפים, ומהפרשותיהם. לאחר מכן הוא עובר בין בני אדם במגע ישיר באמצעות דם ונוזלי גוף, ועלול לעבור גם במגע עקיף בשל עמידותו מחוץ לגוף האדם וכן על משטחים – תכונה שעלולה להגדיל מאוד את היקף ההדבקה.
תסמיני המחלה מתחילים בחום גבוה ומזכירים שפעת עם הרגשה כללית רעה המלווה בכאבי שרירים וכאבי ראש, ובהמשך מתגלים תסמינים של הקאות ושלשולים. מאפיין נוסף של אבולה הוא הקאה דמית, שתן דמי וצואה דמית. החולים ימשיכו לדמם אם ייפצעו או אפילו יידקרו בבדיקת דם. היום אין טיפול למחלה או חיסון מפניה, פרט לטיפול תומך הנועד למנוע הידרדרות. המאמץ מתמקד בניסיונות לשלוט בדימום ובהפרעות המלחים בדם, למנוע התייבשות ולטפל בהפרעות במערכת הקרישה ובכאבים. לעיתים יש צורך במתן אנטיביוטיקה למניעת זיהומים משניים, ואף לחבר את החולה למכונת הנשמה.
נשמע מדאיג במיוחד, אבל ד"ר אלרעי־פרייס ממהרת להרגיע: "מה שחשוב לדעת על אבולה הוא שבניגוד לקורונה זו לא מחלה שעוברת באוויר, אלא דורשת מגע פיזי עם הפרשות של אדם חולה. חולה שאינו תסמיני לא יכול להדביק לפני שמתגלים אצלו תסמינים, ובתקופת הדגירה הוא לא מדביק. צריך ממש לגעת בנוזלי גוף כדי להידבק, ולא תידבק אם תעבור ליד חולה אבולה ברחוב. זה מעודד, אבל מצד שני, סטטיסטית, שיעור התמותה באפריקה מהזן הסודני עומד על יותר מ־40 אחוז. במערכת הבריאות בעולם המערבי אחוזי התמותה נמוכים יותר ועומדים על כ־25 אחוזים".
עיני מערכות הבריאות בכל העולם נשואות כעת לאוגנדה בציפייה כי תעשה הכול לעצור את ההתפרצות, אך היא מתקשה בכך. אחרי שהצהיר כמה פעמים כי אין צורך בצעדים קשים לעצירת ההתפרצות, הכריז בשבת שעברה נשיא אוגנדה יוורי מוסווני על סגר של 21 יום במחוזות מובנדה וקאסנדה שבמרכז המדינה. בנאום שנשא בכלי התקשורת לפני כ־50 מיליון אזרחיה, הוא הסביר כי אין לו ברירה והכריז על סגר מיידי עד לתום תקופת הדגירה, כדי לגלות חולים חדשים ולבודד אותם ואת מי שהיה עימם במגע. "אלו צעדים זמניים הנדרשים כדי לשלוט בהתפרצות", אמר מוסווני והפציר בתושבים "לשתף פעולה עם הרשויות כדי לסיים את ההתפרצות בזמן הקצר ביותר". הוא הורה למשטרה לעצור כל אדם שיש חשש כי נדבק בנגיף ומסרב להיכנס לבידוד, ועדכן על צעדים לבלימת התפשטות אפשרית בשיתוף תשע מדינות אפריקניות, בהן קניה, רואנדה, קונגו ועוד.
על פי כללי הסגר, התנועה לתוך המחוזות האלה ומהם אסורה, ובין השעות 19:00 ל־6:00 בבוקר חל עוצר על כל הערים והכפרים במחוזות אלו. כל שירותי התחבורה הציבורית הופסקו והתנועה בכבישים מותרת רק למשאיות מטען ואספקה, לאמבולנסים ולכלי רכב ממשלתיים. מקומות התפילה, הבילוי וחדרי הכושר נסגרו. אף שבין החולים המאומתים גם ילדים, הוחלט באוגנדה להשאיר את בתי הספר פתוחים, והתלמידים רשאים לבוא ללימודים ומייד לשוב לבתיהם. חום גופם נבדק בכל יום עם כניסתם לבית הספר, וכל היעדרות של תלמיד מספסל הלימודים מחייבת חקירה כדי לוודא שלא נדבק ושמשפחתו אינה מסתירה את מחלתו.
מעקב אחר חשבונות טוויטר של בכירים במערכת הבריאות של אוגנדה מגלה ביקורת נרחבת שהם מותחים על אזרחים שפונים לטיפולים רפואיים אלטרנטיביים ולא רשמיים. דראוס בהיקרי, יועץ מומחה לבריאות הציבור וחבר צוות התגובה לאבולה באוגנדה, הסביר השבוע כי העובדה שחלק מהנדבקים בוחרים לקבל טיפול מרופאים מכשפים – מייאשת. "אנחנו מגנים זאת בחריפות", אמר והסביר כי "רבים מהם מאמינים שזו מחלה אחרת ועושים מאמצים גדולים להגיע למכשפים ולאנשי רפואה אלטרנטיבית כדי לשמוע מהם חוות דעת כי לא נדבקו באבולה".
משרד הבריאות המקומי, בסיוע ארגון הבריאות העולמי והאו"ם, הקים מתחמי בידוד ענקיים שאליהם מתבקשים לפנות החולים החשודים והמאומתים. "אזרחים יקרים, הסתרת אדם שהיה במגע עם חולה אבולה מסוכנת לכם ולקהילה, דווחו על כך ללשכת הבריאות הקרובה", צייצה שרת הבריאות אצ'נג־אוקרו. היא שיתפה את הנחיות משרדה המזכירות נהלים נשכחים מימי שיא הקורונה, ולפיהם יש להימנע מלחיצת ידיים ומחיבוק עם זרים, ולהקפיד על שטיפת ידיים תכופה או שימוש באלכוג'ל.
"למדנו ללמוד"
הפעם האחרונה שהעולם התמודד עם התפרצות אבולה הייתה כאמור בשנת 2014, ובשיאה תועדו עשרות אלפי חולים. במשרד הבריאות מחזיקים פרוטוקולים מסודרים ובהם נהלים להתמודדות עם אירוע שכזה. "אחד הדברים הגרועים במצבים כאלה הוא שקורה משהו ואתה לא מוכן", מציינת אלרעי־פרייס. בהתפרצות הקודמת הוקם בית חולים ייעודי במתחם המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, ולכל בתי החולים פורסמו הנחיות כיצד להתמודד עם חולה חשוד. "הנחינו השבוע את בית החולים רמב"ם להתכונן", היא אומרת, "העברנו ציוד ואנחנו מכינים את הקרקע כדי שנהיה מוכנים. אנחנו לא צריכים להיות מבוהלים שמא האבולה תגיע אלינו, וגם לא צריכים להיות מופתעים אם יגיע חולה שנדבק בה. כרגע ההתפרצות ממוקדת באוגנדה ולא ידוע על יציאה שלה מגבולות המדינה, אבל זה בהחלט יכול לקרות".
מאז החלו הדיווחים מאוגנדה נקטו במשרד הבריאות שורת צעדים. "פרסמנו מידע לכל סוכנויות הנסיעות, למרפאות המטיילים ולמשרד החוץ שבו אנחנו מבקשים שלא לנסוע שלא לצורך חיוני לאזורים המועדים באוגנדה". לעת עתה אין כוונה לעצור את תנועת הנוסעים הנכנסים לישראל מאוגנדה, ונעשים מאמצים לאתר אותם באמצעות רשות האוכלוסין וההגירה. "בכל חודש מגיעים ארצה מאוגנדה כמה מאות אנשים. קשה לדעת בוודאות את פרטי המגיעים, כי אין טיסות ישירות משם והנוסעים באים בטיסות קונקשן. מתנהל תהליך שיאפשר לנו לקבל את שמות החוזרים מאוגנדה, אבל הוא כרוך בעניינים משפטיים. הכוונה שלנו היא לפנות אליהם ולהסביר על מה הם צריכים להקפיד ולמה לשים לב בתקופה שאחרי חזרתם לישראל.
"בארה"ב מכווינים את החוזרים מאוגנדה לחמישה שדות תעופה, ושם נותנים להם את המידע על צעדי הזהירות שעליהם לנקוט ומוודאים את מצבם. בישראל יש רק שדה תעופה אחד שנכנסים דרכו וזה קל יותר, לשמחתנו. כשיוצאים מאנטבה נערכות בדיקות חום לנוסעים ונעשה שם תהליך סינון. אם ההתפרצות תתרחב נוכל להפעיל צעדים שנעשו בכל העולם בשנת 2014, כמו בדיקות חום לכל הנכנסים ארצה. אנחנו לא בשלב הזה ומקווים שלא נגיע לזה".
ד"ר אלרעי־פרייס מודאגת מחוסר העניין שמגלה הציבור וגם התקשורת בצעדי משרד הבריאות, בשונה ממה שהיה בהתפרצות ב־2014. "כשהוצאנו את אזהרת המסע היה קשה לשכנע כתבים לדווח על זה. לא רוצים להתעסק בנושאי בריאות, הציבור התעייף. בשנת 2014 היה עיסוק נרחב סביב זה ובצדק כי זו מחלה קשה וחמורה ולא משהו 'על הדרך'. זו מחלה עם תמותה משמעותית. ולמרות זאת, נראה שהעולם עייף אחרי שנתיים וחצי של קורונה".
יש תחושה שמאז הקורונה אנחנו נתקלים יותר ויותר בנגיפים מידבקים מוזרים שלא הטרידו אותנו בעבר.
"חלק מהדברים קשורים להשלכות הקורונה וחלק לא. לאורך השנים היו התפרצויות של אבולה, אבל אחרי שנתיים של קורונה והגבלות טיסה כאלה ואחרות, ההגבלות הוסרו ואנשים נוסעים הרבה יותר, וזה יכול לקדם תנועה של מחלות בדרך הזו. ראינו זאת באבעבועות הקוף, מחלה שעד ההתפרצות האחרונה הייתה אנדמית לאפריקה ורק מדי פעם הגיע חולה בודד שאולי הדביק קרובי משפחה בודדים. הפעם הייתה התפרצות נרחבת יותר, שלשמחתנו ירדה בזכות החיסונים והתנהגות אחראית של הקהילה (להט"ב; י"ק). גם נגיף הפוליו שהתגלה שוב בישראל בשנה האחרונה, הביא להתפרצויות במקומות של אנשים לא מחוסנים. אני מודאגת מכל מה שקרה בקורונה וכל מיני פייק ניוז שהתערבבו בכל מיני אמירות על חיסונים. יכול להיות שהמצב בקרב אוכלוסיות לא מחוסנות יחמיר יותר, ויש סיכון שמחלות שהצלחנו למגר עד כה בזכות החיסונים יצוצו מחדש ככל שיגדל חלקם של הלא־מחוסנים".
אם אפשר לציין לחיוב לקח חשוב שלמדו בישראל ממגפת הקורונה, הרי שהוא הצורך במוכנות גבוהה יותר למצבי קיצון בריאותיים. לשם כך הוקם בחודשים האחרונים מערך מודיעין־בריאות שבו צוות של חוקרים ואנשי מדע. הם החליפו את פעילות "מרכז המידע והידע למערכה בקורונה", שהקימו בחטיבת המודיעין של צה"ל עם תחילת הקורונה. אלרעי־פרייס: "מערך המודיעין נולד מתוך הקורונה, כשרצינו לשנות את התפיסה ולהיות מאוד פרו־אקטיביים באיתור סיכונים בריאותיים. זאת בדומה להסתכלות הביטחונית במדינת ישראל, שהיא חזקה ומובילה ובמסגרתה אנחנו מחפשים סיכונים ביטחוניים בתוך המדינה, ברחבי העולם, במעברי גבול ועוד. רצינו להביא את זה לעולמות הבריאות ולחפש באמצעות המערך סיכונים שעלולים לפגוע בבריאות הציבור, לזהות אותם מוקדם ולנטרל אותם. זה התחיל בקורונה עם איסוף מידע רב ורכישת הבנה מעמיקה של וירוס אחד, ועכשיו אנחנו מרחיבים את היכולות ומתעסקים באבולה ובאבעבועות הקוף ובעוד ועוד מחלות ואיומים. חלק מהעניין הוא לבנות תשתית כמו שבנינו לקורונה גם לשאר המחלות שמחייבות פיקוח, וליצור כלים לזהות את המגפה הבאה עוד לפני שיש לה שם. במערך המודיעין פועלים לאתר כל מיני 'התרעות' ולחקור אותן".
