מצלמה, למרבה הפליאה, לא מאוד נוכחת במשפחת סימון. אני מגלה שהטלפון נמצא מולי בלי הרבה גינונים כשהוא שעון על צנצנת מיונז במצב סלפי, והעדשה קולטת את ההתרחשות במטבח של מיה לי (3.5), ים גבריאל (2.3) ואבא שלהם, צח סימון (36). אם השמות האלו לא אומרים לכם כלום מן הסתם הצירופים "אמאל'ה אני אבא" ו"שאמהמה" יעשו את העבודה.
כבר שלוש שנים צח מתחזק את הבלוג "אמא'לה! אני אבא", שם הוא מכין אוכל עם שני הקטנטנים. העוקבים מצטרפים לארוחות שלהם משלב הקנייה בסופר ועד להכנה המבולגנת, המשמחת, המצחיקה ומעוררת מיצי הקיבה של הארוחה המשפחתית. התפריט כולל פסטה טריפוליטאית פיקנטית, סלט קיסר, שניצלים ואפילו שווארמה עסיסית שנקנתה בקיוסק. את האהבה למטבח קיבל צח מהבית. "גדלתי עם אמא טריפוליטאית ואבא מרוקאי, וסבתא שלי דיברה דרך האוכל. היא הייתה הולכת אחרינו ומאכילה אותנו עם צלחת קוסקוס ועוף שיום קודם עוד הסתובב בחצר. במשפחה שלי אין דבר כזה שיש מפגש בלי אוכל, זה עבר לאמא שלי ואחר כך עבר אליי. תמיד אני צריך שיהיו סירים ואוכל בבית.
"כשמיה לי הייתה בת שנה וחצי היא הייתה מושכת לי במכנסיים כי רצתה לעשות מה שאני עושה. אז אמרתי בוא ננסה. בהתחלה בכלל לא בישלתי איתה, רק שטפנו כלים יחד והיא כמעט שרה מרוב אושר. מוכרים לנו כל כך הרבה צעצועים ואנחנו לא צריכים את כל הדברים האלה. ילדים עפים מדברים כל כך פשוטים. מים – זו שעה של פעילות. איזה צעצוע היום מחזיק ילד שעה? ולאט־לאט התחלתי לצרף אותה לכל מה שאני עושה במטבח".
במהרה מיה לי הפכה למיני שף וצח, כמו כל מי שחי בעידן הנוכחי, היה חייב לתעד. "זה היה כל כך חמוד ומתוק שלא יכולתי להשאיר את זה אצלי, רציתי להוציא את זה החוצה כי הרגשתי שגיליתי סוד מטורף. שמתי את המצלמה והעליתי את הסרטון, והוא התפוצץ.
את הדרך להיות אבא מכיל ומעורב יותר עשה צח כשהפך לאב לראשונה והחליט לצאת לחופשת לידה במקום אשתו שני, שהמשיכה לעבוד בעסק הפרטי בסטודיו לעיצוב שמלות כלה שנמצא בקומה העליונה של ביתם.
מהר מאוד הוא גילה, כמו כולם, שהמונח חופשת לידה מוטעה מיסודו. "כשנכנסתי לעולם האבהות היה מאוד מלחיץ להגיד 'קשה לי' ולהוציא את זה החוצה, כי התפיסה היא שלאבא לא קשה. מה זה קשה לך? ילדת? יש לך ילד, מה קרה? אבל זה קשה."
במשך שנה הוא המשיך לכתוב ולשתף סיפורים שכולנו מכירים אבל אבות פחות מדברים עליהם. "לקחתי את מיה לי למכולת בלי מוצץ והיא התחילה לבכות, כולם הסתכלו עליי ולא הצלחתי להרגיע אותה, הבאתי אותה לאמא שלה ובשנייה היא הניקה אותה והיא נרגעה. באותו רגע כתבתי על זה. הטקסט מאפשר לי להראות את כל המסע שאני עובר ואנשים מאוד מתחברים אליו".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במגזין מוצש של מקור ראשון
