עמית ברזיס נפרד מהעולם ביום כיפור בשנה שעברה. בחייו הקצרים סבל עמית ממום לב מורכב, שלא אותר בבדיקות האולטרה־סאונד במהלך ההיריון, והתגלה רק בגיל שנה. בשנתיים וחצי שלאחר מכן הוא אושפז, נותח, סבל מנזקים בלתי הפיכים – אבל גם ידע תקופות של שיקום וצמיחה, ומשפחתו הרשתה לעצמה לגלות מעט אופטימיות. ואז נגוזו כל התקוות, כשעמית הקטן הובהל שוב לבית החולים. השקט של היום הקדוש הופר בצפצופי מכשירים ובדמעות הכאב של אוהביו.
סבו של עמית, פרופ' מאיר ברזיס, החליט כבר אז לעשות הכול כדי שמקרים כמו אלה לא יישנו. במקום לחפש אשמים הוא בחר לפלס דרך לתיקון, ויצא למסע אישי ומקצועי במטרה להביא להגברת הפיקוח על בדיקות האולטרה־סאונד.
השאיפה הנוכחית של פרופ' ברזיס היא להגביר את הפיקוח והבקרה על בדיקות האולטרה־סאונד, כדי למנוע טעויות אנוש או לתקנן במהירות. לדבריו, טעויות של המערכת הרפואית נמצאות במקום השלישי ברשימת גורמי התמותה, אחרי סרטן ומחלות לב.
בשנים האחרונות עוסק ברזיס בחינוך רפואי במרכז לסימולציה רפואית בבית החולים שיבא, שעורך הדמיות של ניתוחים ופרוצדורות. "אחד הפרויקטים שאנחנו עושים שם עוסק בטעויות רפואיות, הכרה בטעות והתנצלות. כרופאים לא קיבלנו שום הכשרה בנושא. מדהים לראות כמה קשה, אפילו בהדמיה, לומר: סליחה, זו טעות שלי".
עמית היה נכדו ה־12 של פרופ' ברזיס, בנם השלישי של אסף ויעל, תושבי תקוע. התפתחותו בשנה הראשונה הייתה תקינה, הוא אפילו החל ללכת, אבל אז הסבתות שמו לב שמשהו אינו כשורה. "עמית נשלח למיון בבית החולים שערי צדק, ושם גילו שרמת החמצן בדם שלו אינה תקינה. הכיחלון ברגליים היה הביטוי לחוסר חמצן בגוף. הסבתות למעשה גילו את מה שהאולטרה־סאונד פספס – או מה שבדיקת חמצן בדם לאחר הלידה הייתה מגלה".
בדיקת האקו־לב שנערכה לעמית בגיל שנה אבחנה אצלו מום לב מורכב. הוא נשלח לניתוח, אך האיחור באבחון הוביל לסיבוכים של יתר לחץ דם ריאתי קשה. הפעוט נזקק לאקמו, מכונת לב־ריאה, ונגרם לו נזק נוירולוגי ושיתוק בפלג גופו התחתון.
"למרות כל זה, עמית נשאר ילד שמח", מספר סבו. "הוא היה מחובר לצינור חמצן, קיבל תרופות כל היום, איבד את היכולת ללכת – אבל לא התלונן אף פעם. הוא לימד אותנו לשמוח במה שיש, וזה היה שיעור מדהים לחיים".
את המום של עמית, אומר ברזיס, היה אפשר לאתר גם לאחר הלידה, אילו רק נעשתה ליילוד בדיקת ריווי חמצן בדם – הליך רפואי בסיסי שנערך במדינות רבות כדבר שבשגרה. לאחר הטרגדיה של משפחת ברזיס הוכנסה כאמור הבדיקה הזו לנוהל הקבוע של הטיפול ביילודים בארץ. "מעבר לכך, צריך להכניס בקרת איכות לתחום של בדיקות האולטרה־סאונד. לצערי, ברגע שיש לבנאדם תואר מומחה, אף אחד לא מבקר אותו. אני אישית קיבלתי תואר כזה לפני ארבעים שנה, ומאז לא בדקו אותי. זה מופקר. ישראל היא שיאנית הבדיקות במהלך היריון, אבל האם אישה שהולכת לאולטרה־סאונד יודעת על מגבלות הבדיקה בפועל? האם היא מבינה עד כמה הבדיקה הזו קריטית, וכל שגיאה עלולה לגרור טרגדיה כמו זו שלנו – או לחלופין להביא להפלה מיותרת?"
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף דיוקן של מקור ראשון
