הקירות בלשכתו החדשה בכנסת עדיין ערומים, על הרצפה מונחים ארגזים מלאים בספרים שהועברו ממקום העבודה הקודם, והחליפה החדשה מונחת על הכיסא ברישול. לפני שעות ספורות הוא הושבע במליאה, אבל חבר הכנסת הטרי והנרגש אוהד טל, מקום 12 ברשימת הציונות הדתית, לא מקבל ימי חסד. הוא כבר שובץ לוועדה המסדרת, ונערך להשתתף בהצבעות במליאה.
טל הובא למפלגה כשריון של היו"ר בצלאל סמוטריץ', בזכות זיקתו ליהדות התפוצות וכדי למשוך קהלים דתיים ליברליים ומה שמכונה "ציונות דתית קלאסית". בתפקידיו הקודמים היה מזכ"ל בני עקיבא העולמית וסמנכ"ל תנועת המזרחי העולמית. הוא בן 41, מתגורר באפרת ונשוי לתמר, סמנכ"לית בעמותת דעת, ולהם ארבעה ילדים. בעבר התגורר תקופה בהולנד ושימש שם שליח מרכזי מטעם בני עקיבא והסוכנות היהודית. עם חזרתו לארץ הקים וניהל את מרכז השליחות של הציונות הדתית – קואליציה של עשרה ארגונים הפועלים בתחום השליחות בתפוצות.
כדי להבין עד כמה התפקיד החדש שלו מפתיע בעבורו, נחזור כמה חודשים לאחור. שבוע וחצי לפני מועד סגירת הרשימות, חיפש בצלאל סמוטריץ' דמות צעירה מהמיינסטרים הדתי שתצטרף למפלגה, ואנשים מטעמו גיששו גם אצל טל. "באו אליי כמה אנשים בגוש עציון ואמרו לי שאני חייב ללכת על זה, להביא למפלגה גוון נוסף", מספר טל. "אמרתי 'תודה על המחמאה אבל זה לא רלוונטי. אני לא נמצא שם וזה לא הכיוון. רק לפני שנה וחצי התחלתי כמזכ"ל בני עקיבא העולמית, ואני מושקע לגמרי במקום אחר'".
"ישראל צריכה לראות בשליחים לתפוצות נציגים מטעם המדינה, כולל טיפול באשרות כניסה, הענקת זכויות סוציאליות והטבות מס. הם צריכים לקבל מענק, וזכות הצבעה בבחירות כמו עובדי שגרירות"
טל שכח מההצעה, אבל סמוטריץ' ממש לא. שעות ספורות לפני מועד סגירת הרשימות, בעת שעשה את דרכו עם ארבעה מאנשי הצוות שלו ליום עיון בתל־אביב, קיבל טל שיחות טלפון רבות מסביבת סמוטריץ', שבהן התבקש לחזור לירושלים כדי להיפגש עם יו"ר מפלגת הציונות הדתית. "בפגישה הוא הסביר לי למה הדבר הזה חשוב, מכל הסיבות בעולם. הוא אמר לי: אתה כל הזמן מדבר איתי על הסיפור של יהדות התפוצות, עכשיו יש לך הזדמנות לעשות ולא רק לדבר ושאחרים יעשו בשבילך. אשתי הגיעה מהעבודה ושאלה אותו את כל השאלות הקשות, והחלטנו שאנחנו הולכים על זה".
למעשה אתה חייב לסמוטריץ' את היותך חבר כנסת. מה תהיה מידת העצמאות שלך מולו?
"מצאתי בבצלאל מנהיג אמיתי שלא מחפש יסמנים. הוא כל הזמן אומר לנו 'לכו תפרצו, תעשו, תקדמו את מה שאתם מאמינים בו'. אני מאמין כמובן בעבודת צוות, ויש לנו סיעה מדהימה עם אנשים טובים ומגוונים, שלכל אחד חשובים נושאים אחרים".
יש כאלה שיראו בך סוג של עלה תאנה. ידעת שאתה מגיע על הטיקט של הדתי־לאומי הקלאסי?
"ודאי שאני מביא קול אחר למפלגה. החיבור של כולנו ותחומי העיסוק המגוונים משקפים במידה רבה את הציבור הדתי לגווניו. תוצאות הבחירות הראו שהציבור הדתי הרחב מאמין בנו, וכעת חובת ההוכחה עלינו. עכשיו צריך לראות איך אנחנו מייצגים את הציבור הזה – תושבי גוש עציון, פתח־תקווה, רעננה – להשמיע את הקול שלהם ואת מה שחשוב להם. אני אשמח לייצג אותם".
באילו דרכים תנסה לייצג את הציבור הליברלי, במפלגה שפניה שמרניות למדי?
"אני לא יודע אם להגדיר את עצמי 'ליברלי', התיוגים האלה הם פחות השפה שאני חי בתוכה. בצלאל עשה במערכת הבחירות הזו מהלך אמיץ, שאני לא חושב שיש לו אח ורע בזירה הזו. הוא שלט במפלגה והיה יכול לעצב אותה כצלמו וכדמותו, אבל החליט ללכת הפוך ולתת את המפתחות לציבור, מתוך הבנה שכשאתה פותח את המפלגה כולם יכולים להתפקד ולבחור נציגים מגוונים – גם אם יש כאלה שיגידו שזה לא היה מושלם ולא הצליח להביא לידי ביטוי את כל הגוונים של הציונות הדתית".
כשמסתכלים על רשימת הציונות הדתית, נראה ההכרזה על "פתיחת השורות" במפלגה לא ממש הצליחה.
"אני לא מסכים עם ההנחה הזו. בקמפיינים כולם התחרו על לב הציבור הדתי־לאומי – הליכוד הציג 'מניין' של סרוגים ברשימה, אנשי המחנה הממלכתי הצטלמו עם חולצות בני עקיבא וניסו לומר שהם הציונות הדתית האמיתית, ודאי שאיילת שקד ניסתה. כולם ניסו לכבוש את ליבם של הדתיים. ובסופו של דבר הבחירות הוכיחו שגם במעוזים של הציונות הדתית היותר ליברלית ומגוונת, בגוש עציון ובאפרת, נתנו בנו אמון, ובעזרת ה' אנחנו נשרת את הציבור הזה לגווניו".
אולי לא הייתה להם ברירה, אלה אנשים שהיו שמחים להצביע לבנט ושקד.
"ממש לא, אבל בואי נשאיר את בנט ושקד בצד. הם הסיפור של אתמול, אנחנו עם הפנים קדימה".
יכול להיות שגם בציבור הדתי יש כאלה שמביעים חשש מהממשלה המסתמנת, שהיא יותר דתית וימנית?
"אני לא חושב שאנשים חוששים, זה סיפור שהאופוזיציה והשמאל אוהבים לספר לעצמם. אני לא שומע את זה, אני שומע שאנשים שמחים ומלאי תקווה. בסופו של דבר הממשלה הזו קיבלה מנדט רחב מהעם. השנה וחצי האחרונות לימדו אותנו טוב מאוד מהי האלטרנטיבה ומה יש לצד השני להציע, והעם אמר את דברו. הציבור ידע במה הוא בוחר וזה ממש לא 50־50, רק אם סופרים גם תומכי טרור ומהללי שהידים. יש פה אמירה ברורה של העם שהצביע למחנה הלאומי, ותקום קואליציה טובה שעם ישראל ישמח בה".
מה תוצאות הבחירות מלמדות על המגזר?
"כשהיינו השבוע אצל הרב דרוקמן הוא אמר שמפלגת הציונות הדתית היא ההמשך של המפד"ל, היא המפלגה שמייצגת את המגזר. הציבור הציוני־דתי הרבה פחות בורח לקצוות כמו שאנחנו לפעמים אוהבים לספר, ולא בורח מהתיוג המגזרי. אולי נכנסנו לאיזשהו טרנד שזה המצב. בסוף, מי שגר בקהילות מגזריות שולח את הילדים לבתי ספר ולתנועות נוער ואחר כך למכינות ולישיבות שכולן ברוח של הציונות הדתית. כלומר, אנחנו לא כל כך רחוקים כמו שאנחנו אולי חושבים. הציבור הדתי מגוון וגם אידיאליסט, וכך כל ניואנס נראה מאוד בולט, אבל בסופו של דבר ברוב הדברים החשובים אנחנו מסכימים. לפעמים יש ויכוחים, אבל המטרה של כולנו די דומה".
ההורים חששו
טל, שרואה עצמו בשר מבשרה של הציונות הדתית, ובמהלך השנים מילא כאמור תפקידים בכירים בבני עקיבא ובמזרחי, לא ינק את העולם הזה מילדות אלא בחר בו בעצמו. הוא נולד וגדל באילת לאם שעלתה ממרוקו ואב שעלה מטורקיה. אורח החיים שלהם, הוא אומר, היה "לא דתי בכלל. היינו מטיילים כל שבת ונוסעים לים, זו הייתה החוויה של ילדות באילת. לא גדלתי במציאות של שפע, אבל עם הרבה פשטות וחום. היה לנו רכב קטן ופשוט, כסף לא היה העניין המרכזי בבית".
בילדותו התקרבה המשפחה לגרעין התורני באילת. רב הגרעין שכנע את ההורים להעביר את אוהד לבית ספר ממ"ד. "התחלנו קצת לשמור שבת, קצת בית כנסת, ולאט לאט עליתי על המסלול של בני עקיבא ולימודים בישיבה התיכונית מצפה־רמון". יש לו עוד שלושה אחים, שאורח חייהם חילוני, ואחות דתייה.
"בישיבת הסיעה הראשונה התרגשתי מאוד", הוא מספר. "אמרתי לחברים: תראו, את הזהות הציונית־דתית שלי בחרתי בעצמי. גדלתי בבית לא דתי, ובכל תקופת הנערות חיפשתי את עצמי. עברתי תהליך של בירור ובחרתי בציונות הדתית מתוך אמונה שזו התפיסה השלמה ביותר, שמחברת את כל הדברים והערכים המרכזיים החשובים מבחינתי".
הוריו, הוא מספר, התקשו לקבל את בחירתו של בנם לפנות לזירה הפוליטית. "הם מאוד חששו מהמהלך הזה. העולם של הפוליטיקה מורכב ומלא תככים, וזה לא מה שהם מאחלים לי. אבא שלי פגש את אלון דוידי, ראש העיר של שדרות, ואמר לו שהוא כל כך חושש, אז דוידי אמר לו: 'ניסים, מה יש לך? הוא נמצא במקום שאפשר להשפיע בצורה הכי גדולה על עם ישראל, אין דבר יותר טוב מזה', וכך הוא שכנע אותו".
ביום ההשבעה ליוו את טל רעייתו, שניים מילדיו ואימו, אופירה בת השבעים. "פסגת השאיפות של ההורים שלי הייתה שהבן שלהם יהיה מורה כי יש קביעות והרבה חופשים, זה היה מבחינתם ההיי־לייט. הם לא דמיינו שאלמד תואר ראשון ושני, שאהיה מנכ"ל של משהו ובטח לא חבר כנסת. הקב"ה גלגל את הדברים באופן כזה. מרגש אותי במיוחד לחשוב שסבא ושסבתא שלי אפילו לא יכלו לדמיין שהנכד שלהם יישבע אמונים למדינת ישראל כחבר כנסת".
על רקע עבודתו עם קהילות יהודיות בתפוצות, טל מבקש להציג את התייחסותו בנוגע לזרמים היהודיים השונים בחו"ל. "אנחנו אוהבים כל יהודי באשר הוא, לא בודקים מי הוא, מהם אורחות חייו ומאיפה הוא מגיע", הוא משיב. "אנחנו חייבים לקבל אחריות על האחים והאחיות שלנו בתפוצות, כי הם מתמודדים עם אתגרים מאוד לא פשוטים. האחריות היא על היהודים שנמצאים כאן, אבל זה לא אומר שאנחנו מסכימים עם הרצון לשנות את הסטטוס־קוו כאן בישראל.
"לפני כמה חודשים הייתי בארגנטינה, בכנס של קהילות יהודיות מדרום אמריקה. בסוף הכנס ישבתי עם אחד מראשי הקהילות, שבה יש 20 אלף יהודים, והוא סיפר לי כך: 'בשנה האחרונה עלו לישראל מאה משפחות מהקהילה שלנו, זה המון. אני איש עסקים ויכול לעשות אותם גם מישראל, שני הילדים שלי גרים בישראל, אין לי מה לעשות פה. הסיבה היחידה שאני כאן היא שאם אני הולך לא יהיה מי שיילחם שיהיו פה בתי ספר יהודיים, אוכל כשר, תנועות נוער יהודיות. אני לא מוכן להשאיר אותם כאן ולוותר עליהם. אבל איפה מדינת ישראל? אתם משאירים אותנו מאחור'. זה הדבר החשוב ביותר", מוסיף טל, "יש לנו אחריות כלפי מי שנמצא שם".
האחריות כוללת גם את הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות?
"אני לא מדבר על הזרמים, אני מדבר על יהודים. אנחנו צריכים לדאוג לכל יהודי ומחויבים לכל יהודי באשר הוא. אני לא עוסק בסוגיית הזרמים ולא מייבא את המריבות והפוליטיקות שלהם מחו"ל לישראל".
היית רוצה שכל היהודים בעולם יעלו לישראל?
"בסופו של דבר אנחנו מתפללים שהקב"ה יקבץ את כל נדחי עמו ישראל, ואנחנו צריכים לפעול כדי שהדבר הזה יתממש. אנחנו בוודאי היינו שמחים, אבל אנחנו מבינים שזה לא אחת או אפס, העולם לא פועל ככה. יש יהודים שחיים בחוץ לארץ, ומתמודדים עם אתגרים רבים ומורכבים. הם זקוקים לנו ואנחנו צריכים להיות שם ולעזור להם. מי שיעלה – מצוין, ומי שיישאר – אנחנו צריכים לסייע במה שאנחנו יכולים".
מה לדעתך יחשבו שותפיך החרדים על היחס שלך לזרמים הלא-אורתודוקסיים?
"בעניין הזה יש לנו מה ללמוד מחב"ד. כשיהודי מגיע אליהם הם לא מסתכלים לאיזה בית כנסת הוא הולך בשבת, אלא אוהבים את כל היהודים ומקבלים אותם. הסוגיות של הרפורמים והקונסרבטיבים מעניינות עסקונה פוליטית. אני לא קורא פה לתת לגיטימציה ולא הכרה לשום זרם אחר, מדינת ישראל היא אורתודוקסית וצריכה להישאר כזו, אנחנו רוצים להיות עם אחד ולהישאר עם אחד. ההלכה היהודית היא ששמרה עלינו כעם אחד עד היום, וכך צריך להמשיך להיות".
מהם השינויים המתבקשים מבחינתך ברפורמת הגיור?
"מכיוון שהדברים האלה נמצאים עכשיו בדיונים בתוך חדרי המשא ומתן, אני לא רוצה להיכנס לזה. ברור שצריך לטייב את המערכת ולאפשר שינוי, אנחנו בוודאי נשמח שכמה שיותר אנשים יתגיירו כדת משה וישראל ולפי ההלכה. הממשלה האחרונה עשתה את התהליכים האלה בכפייה ובחוסר הסכמה, הם לא הצליחו לייצר רפורמות, רק התנגדות שיצרה אנטי לכל הסיפור בלי שיפור של המערכת. עכשיו יש תהליך שמטרתו לייצר הסכמות בין כל המפלגות".
אפשר לפתור את מתווה הכותל?
"הבעיה שלנו היא שבכל פעם שאנחנו מדברים על סוגיית התפוצות, הדבר הראשון שעולה הוא מתווה הכותל והגיור. זה עוול, זה לא הוגן. הסוגיה הזו כל כך רחבה. עשר שנים אני מסתובב בעולם, לא פגשתי את היהודי שזה מה שמעניין אותו. מעניינים אותם האנטישמיות, האווירה בקמפוסים ובבתי הספר, החינוך והזהות היהודית, הקשר עם מדינת ישראל. אנחנו רוצים להשקיע במקומות האלה, שחשובים לאנשים עצמם".
ובנוגע למתווה הכותל?
"אני לא יודע עכשיו איך עכשיו לפתור את המחלוקת הזו, מי שצריך יגיע להסכמות. הסוגיה של התפוצות הרבה יותר גדולה ורחבה מהנושא הזה, ואני כמובן מתנגד לפרובוקציות במקומות הקדושים".
הבטחתם למנות רב ראשי ציוני־דתי. זה יקרה?
"בעזרת השם".
מה עמדתך בעניין העלייה להר הבית?
"עליתי פעם אחת להר הבית, זו סוגיה מורכבת".
מרוץ שליחים
בימים האחרונים נשמעה ביקורת על אופי השירות הצבאי של בכירי הקואליציה, ובהם ראשי מפלגתו של טל, סמוטריץ' ובן־גביר. "לי לא צריך להסביר עד כמה ערך השירות הצבאי חשוב, מרכזי וגדול", אומר על כך טל. "זכיתי להיות לוחם ומפקד בחיל השריון, להילחם בעזה ובחומת מגן, לצערי גם איבדתי חברים במלחמת לבנון השנייה. גם בקואליציה המסתמנת וגם במפלגה יש לא מעט אנשים ששירתו שירות משמעותי. אלו ואלו דברי אלוקים חיים – יש אנשים שמוסרים את הנפש בלימוד תורה ואנשים שמוסרים את הנפש בשירות צבאי. בכל מקרה אסור להתנהל בכפייה, הדרך הזו רק מרחיקה".
אני משערת שיהיו אנשים שלא יקבלו את ההשוואה הזאת.
"שישתו כוס מים".
נושא קרוב לליבו שהוא מתכוון לקדם בכנסת הקרובה, הוא הכרה רשמית במעמדם של השליחים הציונים לתפוצות, בין השאר במסגרת חקיקה שטל כבר עובד עליה. "הנושא הזה הוא חלק מהמשא ומתן הקואליציוני. שישראל תראה בהם שליחים מטעם המדינה, כולל טיפול באשרות כניסה – נושא שתמיד נתקל בבעיות, הענקת זכויות סוציאליות והטבות מס. שליחים צריכים לקבל מענק, וזכות הצבעה בבחירות כמו עובדי שגרירות".
לדברי טל, בכל שנה יוצאים לחו"ל כ־500 שליחים ציוניים, אך לדעתו יש להגדיל את המספר הזה ל־2,000. "הצורך הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מסוגלים לממש, ואת הדבר הזה אנחנו צריכים לפתור. אני מאמין שאחת הדרכים המשמעותיות ליצור חיבור והשפעה על יהודי התפוצות היא השליחות. אין תחליף למשפחה או חבר'ה צעירים שיוצאים מישראל ומגיעים לקהילה. נוצר קשר אנושי ישיר, הם נחשפים לאתגרים, והקהילות זוכות לחיבור עם מדינת ישראל. מה שמטריד באמת את היהודים בחוץ לארץ הוא 'האם הילדים שלי יישארו מחוברים לזהות היהודית שלהם, האם הם יישארו יהודים'. אנחנו רואים שכאשר הקשר עם מדינת ישראל נחלש גם הזהות היהודית הולכת ונחלשת, וממילא נישואי התערובת וההתבוללות הולכים וגדלים. השאיפה מבחינתנו היא לחזק את הקשר עם הקהילות".
היית רוצה להיות שר התפוצות?
"לא נכנס לזה".
