גם שבועות ספורים לפני פרישתו מהתפקיד, לוח הזמנים העמוס של מנכ"ל מועצת יש"ע יגאל דילמוני מקשה עלינו לתפוס אותו לשיחה. אנחנו נפגשים בשעת ערב בצפון תל־אביב, לאחר שהוא סיים פגישה עם פורום דוברי המועצות ביהודה ושומרון, ולפניו עוד ישיבות אל תוך הלילה. במהלך היום, מספר דילמוני, "נפגשנו עם דיפלומט מאוד בכיר שהגיע לארץ, עם דובר צה"ל, מלווים את הקמת הממשלה, וכמובן יש סגירות של נושאים שצריך להעביר באופן מסודר.
“אין שום תחושת מיצוי", הוא אומר, “מבחינתי אני מסוגל להמשיך בתפקיד הזה גם עוד עשרים שנה, ובאותה אנרגיה. יש פה המון מה לעשות". ולמרות זאת, לפני שבועות אחדים הודיע דילמוני ליו"ר מועצת יש"ע שלמה נאמן כי בסוף החודש הנוכחי יסיים את תפקידו. “זו החלטה שלא הגיעה ברגע", הוא מסביר, “אבל אני חושב שדווקא מתוך שיא הפעילות, זה הזמן לקחת את הרוח, הכישורים והיכולות שנבנו פה במועצת יש"ע ולנסות ללכת לאתגר הבא שיהיה גדול ורחב יותר, למען עם ישראל".
הטרור שוב הרים השבוע את ראשו המכוער ביו"ש, כאשר מחבל רצח בפיגוע דקירה סמוך לאריאל שלושה ישראלים – מוטי אשכנזי מיבנה, מיכאל לדיג'ין מבת־ים ותמיר אביחי מקריית־נטפים – ופצע עוד חמישה. לדעת דילמוני זוהי תוצאה של מדיניות המאפשרת להסתה ולאווירה הקיצונית לפרוח בתחומי הרשות.
"נדרש פה שינוי מדיניות דחוף", הוא קובע. "נגד ארגוני טרור פועלים כמו בלחימה בטרור. אם יש ארגון בשכם נכנסים לעיר, מחסלים את הבכירים והארגון מתחיל להתפורר. אבל כשמדובר בפיגוע כמו השבוע, של מחבל שמכונה מפגע בודד, צריך להבין איפה הוא צמח. הוא הגיע מערוגת הרשות הפלסטינית, ששם גדלים על הסתה ודה־לגיטימציה לישראל בכלל ולדמון שנקרא 'המתנחל' בפרט, שמצטייר כאם כל רע, אז בסוף קם המפגע הבודד ועושה מעשה. כאשר אבו־מאזן, שמדבר בעולם נגד ישראל ומאיים לתבוע את חיילי צה"ל בהאג, מתקבל כאן לביקור חגיגי – זה מחלחל. כשחברת כנסת בישראל קוראת לרוצחים 'שאהידים' וזה עובר בשקט, אז אדם שיושב בכפר שלו יקום ויעשה מעשה".
"בנט רצה לעשות משהו טוב. הוא חשב שיהיה פה תיקון אחרי כל כך הרבה מערכות בחירות וחוסר יציבות פוליטית, ושהוא יצליח לגשר על הפערים בין ימין לשמאל. זה היה נאיבי"
בעיני דילמוני, הניצחון המובהק של גוש הימין הוא הזדמנות של ממש לעתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון. “אחרי שנים של חוסר יציבות נולדה פה הזדמנות להקים ממשלה ימנית יציבה. יש נושאים שהיו תקועים בשנים האחרונות בין ממשלות המעבר, עכשיו הזמן להרים אותם. יש כבישים שכבר תוכננו על הנייר, אבל צריך להוציא אותם לפועל ולפתור את מצוקת הכבישים ביהודה ושומרון. לאורך עשרות שנים כבישי יו"ש היו בתת־תקצוב. הייתה גישה בממשלה שמתי שהוא נצא מהאזורים הללו ולכן לא צריך להשקיע. פה סללו כביש עוקף, שם איזה צומת, הרבה פעמים בגלל סיבות ביטחוניות, אבל זה תמיד היה נקודתי. לא היה תכנון לטווח הארוך. עכשיו כשיש תוכנית חומש שהוכנה ואושרה, זה הזמן ליצוק לה תוכן ביצועי ולעשות שינוי".
הפצע של חומש
דילמוני בן 52, נשוי לאורנה, מורה ויועצת. הם מתגוררים באבני־חפץ, הורים לחמישה וסבים לשלוש נכדות. הוא נולד ברעננה, למד בישיבה התיכונית בנחלים, בישיבת ההסדר נווה־דקלים בגוש קטיף ובמחזור הראשון של המכינה בעלי. עם הקמת היישוב אבני־חפץ, הוא ואשתו בנו שם את ביתם.
מקצועו הראשון היה בכלל חינוך, כמדריך בישיבת כפר־הרא"ה ובהמשך כמורה לגיאוגרפיה. כאשר בנצי ליברמן התמודד לראשות מועצת שומרון, דילמוני נרתם לסייע לו בקמפיין. עם בחירתו של ליברמן לתפקיד מונה דילמוני לתפקיד ציבורי ראשון, כרכז התיירות בשומרון, ובהמשך רכז עסקים קטנים. כשליברמן נבחר לראש מועצת יש"ע, הוא מונה לעוזרו.
אלה היו השנים של תכנון ויישום תוכנית ההתנתקות, ודילמוני הקדיש את זמנו למאבק ברוע הגזירה. הוא הופקד על אזור צפון השומרון, שארבעת יישוביו צורפו לפינוי, וליווה את תושבי חומש בימיהם האחרונים בביתם. "לא הצלחנו להציל את חומש", הוא אומר בכאב. “עד היום חומש אצלי זו מחויבות אישית לאומית. כל הקלקולים שיש במדינת ישראל מאז נובעים מהרפיסות של הגירוש, וכדי להפוך את המשוואה ולצמצם את השאיפה שיום אחד עם ישראל לא יהיה ביהודה ושומרון – צריך לחזור לחומש, שא־נור גנים וכדים. זו תהיה חזרה לדרך של הציונות וההתיישבות.
“ההתנכלויות של בני גנץ והממשלה היוצאת לישיבת חומש, גרמו לי להבין שהממשלה היוצאת היא קטסטרופה לא רק להתיישבות אלא לעתיד מדינת ישראל. במהלך כמה חודשים הטרור הלך ועלה בממשלה הזאת. אם שבועיים אחרי שיהודה דימנטמן נרצח אבו־מאזן יושב בבית של גנץ, זה אומר שלא הבנו כלום. אם שולחים מג"בניקים לפנות כל חתיכת פחון בחומש, כשמסביב הפלסטינים בונים אלפי מבנים לא חוקיים – איזה מסר זה משדר לטרור? שזה השתלם לו".
אחרי ההתנתקות סיים דילמוני את עבודתו במועצת יש"ע, ועבר לשמש כמנכ"ל המועצה המקומית קדומים. הוא חזר אליה בעקבות שיחת טלפון מיו"ר מועצת יש"ע דאז דני דיין, שהחליט להרחיב את פעילותה של המועצה בתחום ההסברה והפקיד את דילמוני על המשימה. המטרה, אומר דילמוני, הייתה “להביא את הסיפור של ההתיישבות לכל הציבור בישראל. זה היה מאוד שונה מהיום, השמאל שלט במידע ובנרטיב. הקמנו מערך הסברה שהתפקיד שלו היה לאסוף את כל המידע ולהביא אותו לציבור. יצרנו מחקרים בנושאי משפט בינלאומי, דמוגרפיה, נושאים ביטחוניים, היסטוריה ומורשת. לקחנו מחקרים של אנשי אקדמיה שלא קיבלו ביטוי בציבוריות הישראלית, והכנסנו אותם למערך המידע שלנו. הרשתות החברתיות החלו להתרומם אז, וראינו גם בהן הזדמנות להציף את המידע".
בין השאר הקים דילמוני את מערך הסיורים של המועצה, שבמסגרתו הובאו עיתונאים, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ומשפיענים מסוגים שונים לסיור חשיפה להתיישבות. “שמענו שוב ושוב משפטים כמו ‘באנו כשאנחנו חושבים דבר אחד, ועכשיו הבנו שזה אחרת לגמרי’. לחלקם הוצאנו את העוקץ מהטיעונים וההשקפות שהם אחזו בהם. במשך שבע שנים התקיים כנס יש"ע להסברה ותקשורת, שבו אנשי הסברה ביו"ש, דוברי המועצות ובכירים אחרים, שמעו הרצאות ושיעורים וקיבלו כלים איך להתמודד בזירה התודעתית".
לא חושש מתחרות
כמנהל מערך ההסברה וכסמנכ"ל מועצת יש"ע, עבד דילמוני תחת מנכ"ל המועצה באותם ימים, נפתלי בנט. הזיכרונות שלו מאותה תקופה במחיצת בנט חיוביים. “הוא מנהל מוכשר, חכם מאוד ומפוקס מאוד, ומצד שני עם הרבה ענווה ופתיחות לשמוע דברים אחרים, ויודע גם לשנות את דעתו או לתקן אותה. אלה תכונות מעולות. בנט, יחד עם דני דיין, הקפיצו את מועצת יש"ע. חצי שנה אחרי שעבדתי איתו כבר אמרתי: הוא יהיה ראש ממשלה".
אבל כאשר התחזית הזו התגשמה, דילמוני היה ממובילי המחאה נגד הבוס המוערך לשעבר. “אני חושב שבנט באמת רצה לעשות משהו טוב. הוא חשב שיהיה פה תיקון אחרי כל כך הרבה מערכות בחירות וחוסר יציבות פוליטית, ושהוא יצליח לגשר על הפערים בין ימין לשמאל. אבל זה היה קצת נאיבי. מי שפגע בו הכי הרבה היה שר הביטחון שלו בני גנץ, שמשך חזק שמאלה ופגע בכל ההתחייבות שניתנו לנו. הובטח שלא תהיה הקפאת בנייה, שלא נחזור לדרך הוויתורים, ובהסכם הקואליציוני הייתה אפילו התחייבות להיאבק בבנייה הפלסטינית הלא חוקית בשטחי C, אבל בפועל לא היה דבר. הפלסטינים בנו באין מפריע. ישיבת מועצת התכנון שבה מקדמים את אישורי הבנייה, התכנסה פעמיים בלבד במהלך כהונת הממשלה היוצאת, כשבעבר היו בין 4 ל־6 ישיבות בשנה. בעשור האחרון קודמו כעשרת אלפים יחידות דיור בכל שנה, ובממשלה היוצאת בערך 4,000. גנץ מנע את התפתחות ההתיישבות, וגם מה שהושג היה אחרי הרבה מחאות וצעדים ציבוריים מצידנו".
ברמה האישית, היה לך קשה לצאת נגד בנט?
“ברמה האישית אני לא חושב שנפתלי הפך לאיש שמאל, הוא לא שינה את דעותיו הלאומיות. הבעיה הייתה ברמה לאומית, וכשאני, כנציג ההתיישבות, הבנתי שהמהלכים שלו פוגעים בנו, זו לא הייתה שאלה בכלל. כל ראש ממשלה שיעשה מהלכים שיפגעו בהתיישבות – זו חובתה של מועצת יש"ע להילחם בו, לא משנה מי ישב על הכיסא הזה".
לפני כארבע שנים, ואחרי שורת תפקידים שמילא בארגון, מונה דילמוני למנכ"ל מועצת יש"ע, עם פרישתו של המנכ"ל הקודם שילה אדלר. “יש לנו 25 רשויות שמאוגדות תחת מועצת יש"ע", הוא מסביר את מורכבות התפקיד. “זה ארגון שעובד בסביבה דינמית בעצימות גבוהה. אנחנו מושפעים מפוליטיקה, מדיניות, טרור, תקשורת. אתה נדרש לחשוב כל הזמן בצורה דינמית, ולשים מול עיניך את החזון שלאורו אתה משתדל ללכת. ברגע אחד אני נדרש לנוע מאפס למאה ומשגרה לחירום. נניח לפעול פתאום במתכונת פיגוע, קמפיין או כל אירוע אחר שדורש התייחסות מיוחדת. הרבה עבודה מול הממשלה, חברי הכנסת, ראשי המועצות – הכול במטרה לקדם את ההתיישבות. יש לנו במועצת יש"ע צוות קטן ומדהים, שכל אחד הוא מנהל עם ראש גדול בפני עצמו", הוא חולק שבחים גם לשותפיו למשימה.
כבעל ותק רב במועצת יש"ע, אני שואל את דילמוני אם כיום, כאשר לראשי המועצות יש פרופיל ציבורי משל עצמם וחלקם פועלים בערוץ ישיר מול השרים וראשי הממשלה, יש עדיין צורך בגוף שירכז את מאבקיהם ויפעל בשמם ברמה הפוליטית והציבורית.
“ברור שיו"ש עברה שינוי גדול בעשורים האחרונים", הוא משיב, “יש הרבה יותר גופים, ואי אפשר שהכול יתכנס למקום אחד. יש כאלה שיראו בזה כאילו יש לי מתחרים, אבל להפך, אני רואה בזה יתרון גדול. פעם היה דובר אחד למועצת יש"ע, שהיה היחיד לדבר עם התקשורת, היום יש פורום דוברים. בעיניי כל מי שמצטרף נותן הזדמנות נוספת להתפתח. עבדתי לא מעט עם נדיה מטר ויהודית קצובר מתנועת הריבונות; אני שותף בפעילות של ישראל שלי, שהוקמה על ידי מועצת יש"ע; עבדתי עם רגבים, שדולת ארץ ישראל, פורום קהלת, פורום שילה, אם תרצו, ארגון ציוני אמריקה. אבל גם בעידן של ביזור, יש חשיבות ללכידות. דווקא כאשר המון גופים פועלים, חשוב שיש גוף אחד, רשמי ויציג, שיודע לתכלל. הוא לא נכנס למקומות שאחרים נמצאים בהם, אבל יודע לייצג את ההתיישבות בצורה שלמה והוליסטית. זה מכפיל כוח ליהודה ושומרון. אני מסתכל בהערצה על ראשי הרשויות שבאים לדיונים במועצת יש"ע פעם בשלושה שבועות, חושבים יחד ומדברים יחד".
החברים שלנו באמריקה
במבט לאחור על 12 שנותיו במועצת יש"ע, דילמוני חש סיפוק וגאווה. “אגיד משפט שלפני עשר שנים לא היה פופולרי בכלל: לא תהיה מדינה פלסטינית בין הים לירדן, ויום אחד תהיה כאן ריבונות. לפני עשור זה היה הזוי לחשוב כך, היום יש לזה רוב בציבור. אני מסתכל על הסקר האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ורואה 35 אחוז בלבד שתומכים ברעיון שתי המדינות. זו הצלחה, בעבר זה היה הרבה יותר גבוה. אנחנו מתפתחים וצומחים, הן במספר התושבים ובבנייה והן בתודעה. ממשיכים לעשות גם מול ממשלות שמצרות את צעדינו, ממשלים עוינים בארצות הברית, פיגועים שבהם נרצחו גם חברים טובים, עשרות גירושים ופינויים. מקבלים מכה, קמים וצומחים הלאה. כשאתה עומד בנתיב־האבות ורואה הרס מיותר כנגד כל היגיון, ומלווה משפחות שיוצאות מהבית שלהן – זה אירוע שיכול לרסק אותך. התפקיד שלי זה לא לקום בבוקר שבור ולומר איך אכלנו אותה, אלא לראות מה עושים אחרת. על כל אחד שנהרס נקים מאה.
“היה פה שליח אמריקני, ג’ון קרי, שהסתובב פה עם כל מיני רעיונות שלא יצאו לפועל" ממשיך דילמוני לסכם את תקופת פעילותו. “פעלנו נגד TIPH, ארגון משקיפים בינלאומי שישב בחברון והציק לחיילים וליישוב היהודי. יחד עם גופים נוספים כמו שדולת ארץ ישראל, ישראל שלי ועוד, גיבשנו עליהם מידע ותחקירים, פנינו למי שצריך, והארגון הזה יצא מחברון. בנינו תשתית שתאפשר השקעה בתחבורה בעוד שנים רבות. פעם, גם אם היה כסף לא ידעו מה לעשות איתו, היום יש תוכנית אב לתחבורה. מכפילים את המנהרות בגוש עציון, סוללים את כביש עוקף אל־ערוב ועוקף חווארה, מכפילים את כביש 446 מצומת שילת למודיעין, עובדים על השיקוע בקלנדיה ועל מחלפון אדם, מכפילים את כביש 55.
“הצלחנו להביא בעבודה נכונה קרוב ל־2.5 מיליארד שקל לתשתיות כבישים ביהודה ושומרון. היו יישובים עם בעיות של מים, עשינו תוכנית אב למים עם השקעה לעתיד. שינינו את מפת הובלת המים ביהודה ושומרון יחד עם יובל שטייניץ, אז שר האנרגיה והתשתיות. יש היום תוכנית לשנת 2050 איך תיראה מפת החשמל ביו"ש. זה לטובת הישראלים והפלסטינים, שמשתמשים באותן תשתיות. בהחלטות ממשלה שמועצת יש"ע דחפה בשלוש השנים האחרונות, הועברו ליישובים ביו"ש 852 מיליון שקלים. זה סכום אדיר, וזה בנוסף לסכום הענק שהושג לתוכנית האב לתחבורה. דאגנו ל־20 מיליון שקלים שהממשלה הקצתה לרכזי קרקעות שיפעלו במערכה על שטחי C. עצרנו את היוזמה לאפשר לפלסטינים להקים מחצבות ענק ביו"ש, מה שהיה הופך את האזור לפח אשפה".
וכמובן, המאבק לא תם. לאחר שהוא מונה את שורת ההישגים, וזוהי רשימה חלקית, דילמוני יודע להצביע גם על נושאים שלא נפתרו בימיו כמנכ"ל, ושנכללים בחפיפה שהוא מעביר בימים אלה למנכ"לית הבאה, שירה ליבמן. “לא הצלחנו לעצור את גזילת הקרקע בשטחי C. אנחנו בולמים, אבל אסטרטגית לא הצלחנו לעצור את זה. זה מונח לפתחה של הממשלה הזאת, וזה סופר־דרמטי. את המחקר הראשון על איבוד שטחי C אנחנו כתבנו ב־2013, במחלקת המחקר של מועצת יש"ע. עלינו על מידע וממש ניתחנו את תוכנית סלאם פיאד, אבל לצערי לא הצלחנו להיאבק מולה".
מאבק נוסף שדילמוני מצר על כך שטרם הוכתר בהצלחה, הוא הסדרת ההתיישבות הצעירה – נקודות התיישבות שהליך אישורן לא הגיע לסיומו, ועל כן אספקת החשמל, המים ושירותי התחבורה שם לקויים. “חבל לי שהמאבק הזה לא הסתיים", הוא אומר. “זה מהלך לא מסובך, שאפשר לעשות. קידמנו מהלכים, הבאנו חקיקה ועדיין לא הצלחנו".
תוכנית שגיבש דילמוני יחד עם מי שהיה שר השיכון, יואב גלנט, עתידה להפוך חלקים בהתיישבות ל"גוש דן החדש", עם בניית 65 אלף יחידות דיור במקביל לתל־אביב, מעבר לקו הירוק. “זה תהליך שייקח 30 שנה", הוא אומר, “אבל כשזה יקרה זה יוזיל את מחירי הדיור במרכז הארץ".
המיזם האחרון של דילמוני, שקורם עור וגידים בימים אלה, הוא חיבור יהודה ושומרון לא רק לקהל הישראלי, אלא גם מעבר לים. "בשנים האחרונות עסקתי בפעילות הסברתית מחוץ לגבולות ישראל, קיימנו כנסים, אירועים ופגישות. מתוך זה בשלה ההחלטה להקים ארגון ידידי יהודה ושומרון בארצות הברית. זה אירוע אסטרטגי להתיישבות ולקשר עם הידידים האמריקנים שלנו, יהודים ולא יהודים".
לפני סיום, יש לו גם רשימת תודות: “הייתה לי הזכות לעבוד עם דויד אלחייני (ראש מועצת יש"ע עד לאחרונה; ש"פ), שעשה הרבה לטובת ההתיישבות ביו"ש; עם חברת הכנסת אורית סטרוק, שהיא בולדוזר של עשייה ושותפה יקרה לכל המהלכים שהובילה מועצת יש"ע, ועם עוד המון שותפים בדרך, שיחד, בעבודה סיזיפית ועיקשת, עשינו דברים גדולים".
הוא עדיין לא יודע לאן מועדות פניו, אבל מבטיח, “בעזרת הקדוש ברוך הוא ובעזרת חברים טובים, להיות בתפקיד משפיע, להמשיך את העשייה וליצור דברים גדולים. לשם אני מייעד את עצמי".
