החוק שיזם ח"כ וליד טאהא מרע"ם, אמור היה לאפשר חיבור של מבנים לא חוקיים לתשתיות חשמל, מים וטלפון, בתנאים מסוימים ובחתימת שר הפנים. מאז שאושר החוק הוגשו לשרת הפנים היוצאת איילת שקד רק 16 בקשות לחיבור חשמל למתחמים שהוקמו ללא היתר ברשויות הערביות. מתוכן אושרו רק שלוש בקשות.
בחברת החשמל אומרים כי למוקדי השירות שלהם מגיעות מדי שבוע בין 80 ל־100 פניות של אנשים המתעניינים בחיבור חשמל בעקבות התיקון לחוק, אך נכון להיום טרם הוגשה אף בקשה באישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. בחברת החשמל מסבירים כי "בהתאם לחוק, לאחר מתן הצו כל מבקש חיבור צריך לעמוד בשורה של תנאים, ורק לאחר מכן מופק אישור של הוועדה המקומית לחיבור לתשתיות".
גורמים ברשויות הערביות אומרים שהתנאים בחוק עיקרו אותו מכל תועלת, וטוענים כי השרה שקד "מרחה את הזמן" ונמנעה מחתימה על האישורים שהוגשו לה.
מנגד, מנכ"ל תנועת רגבים מאיר דויטש קובע כי "זה חוק שנולד בחטא, והוא צריך להיעלם מהעולם". לדבריו, גם אם עד כה לא חוברו בתים בפועל, הכשרת הבנייה הלא חוקית היא "פרצה משמעותית בחוק התכנון והבנייה, ואין לדעת אם שר הפנים הבא או שר אחר בעתיד ירצה לעשות נזק רב ולאשר את החיבור הסיטונאי לחשמל. צריך לעצור את האנרכיה".
דויטש מגלה כי בוועדה הארצית לתכנון ובנייה (ותמ"ל) קיימות תוכניות רבות שעומדות בפני הבשלה, וברגע שאלו יגיעו לשלב ההגשה והתכנון – הדרך לחיבור הבתים הלא חוקיים לתשתיות תהיה מהירה. "בוואדי ערה לבדו מדובר על 40 אלף מבנים שיוכלו להתחבר לחשמל ברגע שהוותמ"ל יקדם את התכנון שלהם. לא ייתכן שיהיה אפשר לנצל את הכלי הזה, שדורס את כל תהליכי התכנון והבנייה הרגילים, ולהתייחס לבתים הקיימים כחדשים".
מספר הבתים שנבנו שלא כחוק וללא הליכי תכנון מסודרים ומאושרים ביישובים הערביים בישראל מוערך בכ־50 אלף מבנים לפחות. בעלי הבתים, שרובם יושבים על אדמות פרטיות, בנו אותם לא אחת בשל התמהמהות המדינה בהסדרת התוכניות לפיתוח היישובים, ועשו זאת מחוסר ברירה.
מודר יונס, ראש המועצה המקומית ערערה שבוואדי ערה ויושב ראש הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות, לא הופתע מהנתונים על החוק, שהליך חקיקתו עורר סערה פוליטית ממושכת. "התרענו שמבנה החוק לא מביא פתרון, ושאנשים יעדיפו להשאיר את המצב כמו שהוא. הדרישות שלו יוצרות יותר מעמסה מאשר פתרון".
לדברי יונס, כחלק מהליכי ההסדרה והחיבור לחשמל נדרשים התושבים להפקיד סכומים גבוהים כערבות, מעבר לתנאים הקפדניים שעל המבנים לעמוד בהם. הוא מסביר כי גם הרשויות המקומיות הערביות אינן ממהרות לסייע לתושבים המעוניינים להתחבר לחשמל באופן בטיחותי ולא פיראטי, משום שהתהליך מורכב וקשה לביצוע במחלקות ההנדסה. הללו סובלות ממחסור בכוח אדם מקצועי, ואינן מסוגלות להתמודד עם בקשות כאלו.
אריג' סרחאן, יועצת בכירה לקידום תכנון ובנייה בחברה הערבית, אומרת כי "בתמונה הרחבה החוק נראה כהקלה גדולה, אבל כשנכנסים לפרטיו – כמעט בלתי אפשרי להתחבר בזכותו לחשמל".
סרחאן, לשעבר מהנדסת המועצה המקומית מג'ד אל־כרום, רואה בכישלון החוק מכשול ברתימת החברה הערבית להסדרת הבנייה. "זה יהיה עוול לבטל את החוק. צריך לבדוק כיצד ניתן לשפר אותו ולהקל על הסדרת הבנייה. אנחנו פועלים לרתום את הציבור להסדרת תוכניות היישובים, והם מוכנים גם להפריש מהקרקעות הפרטיות שלהם אפילו 40 אחוזים למען שטחים ציבוריים ולדרכים. זה תהליך לא פשוט. זו הזדמנות לשיתוף פעולה, ויש להנגיש את התהליכים".
מנגד, כאמור, יש מי שסבור שגם אם החוק אינו ישים – חובה לבטלו. בכיר במפלגת הציונות הדתית הסביר כי החוק מסוכן. "כל הגישה הזו של סלחנות כלפי עבריינות הבנייה הערבית חייבת להתבטל, כי היא מגיעה מתפיסה שהמדינה אשמה בבעיות התכנון ביישובי החברה הערבית. כך ישראל מורידה מהיישובים האלה את האחריות הגדולה שהובילה למצב הזה. החוק שם את הרגולציה בעמדת נחיתות מול אזרח פורע חוק, ולא נכון לבנות ככה מדיניות". לדברי הגורם, גם בפקידות הממשלתית טוענים בשיחות פנימיות כי יש לבטל את החוק.
