על אף שהוא מתגורר באמצע היער הבוריאלי הצפוני של קנדה, לעיתים יכולים לחלוף שבועות מבלי שז'אן־לוק קאנפה יראה אף אייל צפון. אולם מגיל צעיר ביותר, החיות האלו היו חלק מחייו.
במשך מאות שנים, "אבותינו הקדמונים שרדו הודות לאיילי הצפון – תוך שימוש בבשר, בעורות ובכלים שהוכנו מעצמותיהם", מספר קנאפה, חבר ארגון הילידים אינוּ. "כעת, תורנו לעזור להם".
אייל הצפון הוא סמל לעוצמתו של היער הבוריאלי התת־קוטבי, אך הוא גם ליבה הפועם של התרבות הילידית של קנדה. אך האייל רחב החוטם בסיכון, אומר קנאפה, בעיקר בגלל אובדן בית הגידול הטבעי שלו.
במחוז קוויבק, עתידה של החיה מאוים על ידי תעשיית העצים, שהיא אומנם חיונית באזורים מסוימים ומספקת עשרות אלפי מקומות עבודה, אך גם תורמת לכריתת יערות המונית. ממשלות "אמורות להגן על כל היצורים החיים בשטחן" אבל "לא עושות כלום" למען איילי הצפון, אומר קנאפה, שעוזר לקהילה לזהות ולסמן את העדרים הנותרים.
מסביב לבקתה של הפעיל בן ה־47, הממוקמת לא רחוק מנהר סנט־לורנס אך במרחק שעתיים נסיעה מהכפר הקרוב, ישנן עדויות לכריתת יערות – הסבך העצום של אשוחים וצפצפות נפרץ.
במבט מלמעלה, היער נראה כמו פאזל שפורק לחלקים. באזורים מסוימים, עצים מכסים את כל הקרקע – אך בקרוב הם ייכרתו ויפונו משם. לרוב, הם משמשים ליצירת נייר או לבנייה.
נתונים עדכניים מצביעים על כך שלאילות הצפון, ישנו סיכוי טוב יותר לשרוד אם לפחות 65 אחוזים מבית הגידול שלהם יישמר. אך באזור הזה של קנדה, בערך 80 אחוז מבית הגידול שלהם נפגע בצורה כזו או אחרת. כריתת עצים עוזרת לחדש את היער, אבל גם זה מוביל לשינויים בחי ובצומח המקומיים.
האיילים הקוראים הגירו לכאן בהמוניהם – מה שאומר שהחיות הטורפות אותם הגיעו גם הן, בעיקר זאבים, שהנדידה שלהם הוקלה על ידי שבילים שנכרתו בסבך על ידי חברות העצים. כשצומחים עצים חדשים, שיחי הפירות הזעירים שצצים לצידם מביאים לאזור גם דובים – וגם הם צדים את איילי הצפון.
כאשר קנאפה יוצא לעקוב אחר עדרים, הוא משתמש הן במסורת אבותיו והן בנתוני מעקב שנאספו על ידי רחפנים. הוא שט בסירה לאורך הנהר, בטנדר שלו או ברגל, וחוקר כל סנטימטר בניסיון לאתר טביעות פרסה. בכל סתיו, פרסות אלו מסתגלות וקצוותיהן מתחדדים כדי לאפשר לאילות הצפון לפרוץ דרך הקרח כדי להגיע למקור מזון מרכזי: חזזית.
בשבועות האחרונים, קנאפה עקב אחר נקבה והעופר שלה, שחיו באזור כרות חלקית – מה שהציב אותם בסכנה. "איך אני יכול לגרום להם להבין שיהיה להם טוב יותר באזורים מיוערים יותר?" אומר קאנפה. "היא באה לכאן כי היא מכירה את האזור, וזה לגמרי נורמלי". לפעמים הוא מגרש זאבים כדי לתת לאיילים סיכוי טוב יותר לשרוד בקיץ.
כפי הנראה כעת, נפילה חדה באוכלוסיית העופרים באזור מורידה את סיכויי הישרדותם לטווח ארוך, מזהירים מומחים ממשרד היערות של קוויבק.
מהרי הרוקי הקנדיים במערב ליערות קוויבק במזרח, אייל הצפון ראה את שטחו מתדלדל במהלך 150 השנים האחרונות, והאוכלוסייה הידלדלה – שינוי שנדמה ששום דבר לא יוכל לשנות אותו.
מאז 2003, איל הצפון מוגדר כמין בסכנת הכחדה, והוא אחד מבעלי החיים הנלמדים ביותר בצפון אמריקה. בקנדה, הישרדותו תהיה תלויה בתעשיות הנפט, העצים והכרייה. המדינה מתקשה ליישם תוכניות בנות קיימא להגנה על המין, אומרים חוקרים.
בסך הכול, מומחים מודאגים מכך שגורל אייל הצפון הוא "נקודת מפנה" – ולכן יש לראות בבעל החיים כ"זן מטרייה" הראוי להגנה, כך שבעלי חיים אחרים בסביבתו יינצלו בעקיפין: "עשרות מינים שאינם זוכים לאותה תשומת לב זקוקים גם הם ליערות העתיקים – זהו בית גידול טבעי חיוני עבור רבים", מסביר מרטין־הוז סן־לורן, ביולוג מאוניברסיטת קוויבק ברימוסקי.
היער הבוראלי של קנדה הוא ביתם של 85 מיני יונקים, 130 מיני דגים ו־300 מיני ציפורים שונים, רבות מהן נודדות. "היער הוא לא רק סיפור של עצים", אומר לואי דה־גראנדפרה, מדען שחוקר את הנושא כבר 30 שנה. "אנחנו רק בקושי מתחילים להבין את ההיקף של מה שקורה מתחת לרגלינו באדמת היער, שם ישנה פעילות ערה של חיידקים, פטריות ושלל מיקרואורגניזמים".
אנשי שבט האינו, המאמינים שהם חלק מהמערכת האקולוגית של היער כמו כל שאר היצורים החיים, דוגלים ביצירת אזור יער מוגן. לקנאפה ישנה השקפה פילוסופית מרחיקת לכת בעניין – ממלכת החיות תנצח בסופו של דבר: "כשבני אדם ייעלמו מכדור הארץ, הפלנטה תהיה אפילו יפה יותר – כלומר היא תכבוש את עצמה מחדש".
