מאיפה נתחיל?
נתחיל ב"חוזה" של הריאיון הזה. הוא לא יעסוק ברב טאו ולא בטוענות שנפגעו ממנו. הוא לא יעסוק בסיפור עצמו. הוא יעסוק רק בשאלות שיש להן משמעות של התכוננות לפעם הבאה.
אז מאיפה נתחיל?
נתחיל בדילמה: מה יעשה רב כאשר הוא שומע פנים בפנים תלונות על פגיעות מסוגים שונים. נראה לי שמוסכם על כולם שאסור לו להתעלם, ולא ראיתי מישהו שחולק על העיקרון הזה. בראש ובראשונה צריך לעודד פנייה למוסדות מבררים. אחר כך צריך לפעול כדי לקבל את דברי הצד שנגדו מתלוננים. השאלה הענקית היא מה יעשה רב כאשר כל אלה אינם אפשריים: המוסדות המבררים אינם מתפקדים, הצד שעליו מתלוננים אינו רואה כל חובה להתייחס וכן הלאה.
והתשובה?
לפני התשובה. עומדות לפניו שלוש אפשרויות גדולות. האחת – כמו שהרוב עושה, לשתוק. לא לעשות דבר. לא להזיק. לא לבנות. השנייה היא להציף בקול את חזקת החפות, ועל כן לאטום את האוזניים מדברי הנפגעים והנפגעות, זולת אם יהיו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ויביאו ראיות. השלישית היא לפעול גם כדי שקול המתלוננות והמתלוננים יישמע, וגם כדי שייווצר מרחב שבו זה שמתלוננים עליו יוכל לטהר את שמו.
בסוף ייתכן שכולם יֵצאו מוכים וחבולים: גם הנפגעים, כי הם גילו שאי אפשר לברר; גם הנילון, כי חזקתו עורערה.
הבה נקרא את התוצאה הפוכה. כולם יצאו במצב טוב יותר: הטוענים שנפגעו כי קולם נשמע, וכי הם ראו שנעשה כל מאמץ לברר את תלונתם; הנילון – שיכול להתייצב בפני הציבור ולומר את דברו, כולל להיות "כופר בכול". והציבור – שידע שלא מחפים על עושי עוול מחד גיסא, ומאידך גיסא שלא תולים אדם בכיכר השוק. אנחנו חברת צדק ומשפט.
מה המטרה?
יש שלוש מטרות עיקריות שיש בהן משום הצלה. הראשונה היא שיהיה שומע. בראש ובראשונה לתלונות. שלא יהיה מצב שאדם יזעק ולא ייענה. המטרה השנייה היא להפעיל לחץ על המערכות שמכוונות לטפל בכך למלא את משימתן. לדוגמה: הפוסקים מתירים לעיתים לקרוב משפחה לנסוע לבית חולים בשבת, תוך חילול שבת דאורייתא, כדי להיות ליד מיטת החולה ולפקח על המערכת שאמורה לטפל בו. המטרה השלישית היא לעודד מתלוננות ומתלוננים נוספים, אם קיימים כאלה, לאזור אומץ ולהתלונן. ובאופן כללי יותר – במקרה הבא לא לחכות עשרות שנים.
האם אפשר בכלל לשקם את האמון ברבנים אחרי פרשיות כאלה?
בוודאי, ובתנאי שמגדירים את האמון נכון. האמון נובע מכך שרוב מוחלט של הרבנים הם אנשים מופלאים. גם אנשים וגם מופלאים. באותה דרך שהקב"ה כתב בתורתו ובשאר כתבי הקודש על דמויות המופת של עם ישראל, בלי לחפות על חסרונותיהם, כך עלינו להתייחס לגדולי ישראל של ימינו, יסוד התורה שבעל־פה, וגם לזכור את כל מה שהקב"ה לימד אותנו על חשיבותה של התשובה והתיקון שאחרי הנפילה.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף יומן של מקור ראשון
