שופט בית המשפט המחוזי בחיפה ארז פורת יישר קו עם מוסד הסולחה בחברה הערבית, וגזר אתמול (ה') עונש מאסר ברף התחתון ביותר נגד ארבעה צעירים מטמרה שביצעו לינץ' בשיר אלקלעי, תושב מצפה־אבי"ב, במהלך הפרעות במאי אשתקד. הסכם הסולחה, שנערך באופן תקדימי בין נפגע יהודי לתוקפיו הערבים, התקיים במקביל למשפט שניהלה המדינה נגד הפורעים.
- לא בפעם הראשונה: לשופט אזר פורת היסטוריה של הקלה בעונשי מתפרעי "שומר החומות"
- בגלל גילם הצעיר ו"תרומה לחברה": גזר דין מקל נגד מתפרעים ב"שומר החומות"
בהסכם שנחתם בין נציגי משפחות התוקפים, בכירי עיריית טמרה ואלקלעי, הוא פוצה בסכום של 240 אלף שקלים למימון הטיפול בפניו ובשיניו שנפגעו במתקפה האלימה, וכן בגין רכבו וחפציו שהועלו באש. לא מן הנמנע כי לו הוגשה תביעה מסודרת, סכום הפיצוי היה גבוה באופן ניכר.
בכתב האישום, שהנאשמים הודו בפרטיו, תואר כיצד זיהו את הנהג שיר אלקלעי כיהודי, חסמו את רכבו וניפצו את שמשותיו, היכו אותו בפניו, משכו בשערו, ניסו להוציאו מהרכב וחבטו בו במקל, באגרופים ובבעיטות. אלקלעי יצא מהמתקפה עם שברים בחוליות הגב, חתכים וסימני חבלה. חלק משיניו נפלו מעוצמת המכה.
אף שהשופט פורת ציין שתסקירי שירות המבחן מלמדים כי השלושה אינם מזדהים עם "מלוא חומרת מעשיהם, וכי עיקר דאגתם להקל בתוצאת דינם", וגם הוסיף ש"קצרה הדרך להישנות המעשים עת יצוץ קונפליקט עתידי" – הוא קבע שיש לתת "משקל להסכם הסולחה שערכו משפחות הנאשמים עם אלקלעי", ולפיכך הוא גוזר עליהם עונשים ברף הנמוך ביותר של מתחמי הענישה המקובלים. בדומה לרבים ממשתתפי המהומות, גם במקרה הזה היו התוקפים, בתחילת שנות העשרים לחייהם, ללא עבר פלילי. הוטלו עליהם בין חמש לשבע שנות מאסר בפועל, וכן פרקי מאסר על תנאי.
אלקלעי אמר לנו כי הוא מבקש להניח את האירועים מאחוריו ולהתמקד בשיקומו ובחזרה לחיים: "פנו אליי מעיריית טמרה בשם המשפחות, ועשיתי איתם סולחה. אני לא יודע להגיד אם הכספים מכסים את הנזקים. הם רצו להתנצל, ואני חושב שזה ראוי כשכנים וכבני אדם". הליך הסולחה נערך בנוכחותו בלבד, מול נציגי העירייה ומשפחות הנאשמים. את סכום הפיצוי גייסו המשפחות משכניהם.
"אני גנן שעוסק בפרחים ולא בעונשים, ואין לי דעה או הערכה לעונש שמגיע לאלו שפגעו בי", הוסיף אלקלעי, "אלה צעירים בני 19 שנגזרו עליהם שבע שנות מאסר, וזה נראה לי עונש די כבד. אין בי יצר נקמה, ואני לא מחפש לפגוע בהם בחזרה".
***
ד"ר מנאל תותרי־ג'ובראן, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, אמרה כי "אני לא מכירה סולחה בין נפגע עבירה יהודי לפוגעים ערבים. כל הקונספט של הודנה וסולחה הוא פנים־חברתי בחברה הערבית". בעיניה, גלישת המוסד הזה אל מחוץ לחברה הערבית מעידה על חולשת המדינה וריבונותה. "מדאיג יותר שרשויות המדינה לוקחות חלק פעיל במוסד הזה", היא הוסיפה.
תותרי־ג'ובראן, מומחית בנושאי רב־תרבותיות, משפט וחברה, נאבקת זה שנים בתפוצתו של מוסד הסולחה בחברה הערבית בישראל. “במשפט הפלילי גישור הוא דבר מבורך, כאשר שני הצדדים מגיעים ביחסי כוחות שווים מול המגשר. מנגד, הסולחה היא תהליך לא מבוקר, שאינו מבוסס על עקרונות גישור של צדק כללי. לפעמים – אף שלא בהכרח במקרה הזה – מובילי הסולחה הם עבריינים בעצמם, וזו בעיה קשה מאוד". גם קביעת הפיצוי נעשית לדבריה באופן שרירותי ולא בידי שמאי מקצועי.
רק השבוע הבהירו שוב בבית המשפט העליון כי "מתן גושפנקה ל"סולחות" כמעין "מרכיב משלים" לדרכי הענישה הקבועים בדין, יש בו כדי להוות מעין הפרטה פסולה של ההליך הפלילי". תמצאו ברשת אינספור דוגמאות לגישתו המקלה והסלחנית של ארז פורת מהמחוזי בחיפה למורשעי #פרעותשפא https://t.co/Cf68O5kYcC
— יאיר קראוס (@yair_kraus) November 25, 2022
בעיה נוספת בעיניה היא שהתהליך מביא לעונש מקל יותר בבתי המשפט, שמתרשמים מההסכמה בין הצדדים – כמו במקרה הזה. “אם המטרה בעונש היא גם להרתיע, מי שיש להם די כסף יהיו מוכנים לשלם אפילו מיליון שקל, ואז מה שווה ההרתעה שהשגנו? בעייתית מאוד העובדה שבית המשפט, הפרקליטות והמשטרה נותנים לזה יד בלי לשקול שיקולים של צדק והגינות. גם אם התוצאה הסופית טובה אולי לשני הצדדים במקרה הפרטני הזה, היא יכולה להיות תקדים מסוכן למקרים אחרים”.
במקרים רבים, תנאי הסולחה נכפים על הקורבן ואינם מבטאים צדק אמיתי, ודאי לא במובן המודרני המקובל. במקרה הנוכחי, למשל, קשה לדעת עד כמה הייתה לאלקלעי אפשרות ממשית לעמוד על שלו במשא ומתן מול עשרות בני משפחה ונכבדי עירייה, שאולי דחקו בו להסכים לסכום הפיצוי הנמוך.
רק השבוע הבהירו שוב בבית המשפט העליון כי "מתן גושפנקה ל"סולחות" כמעין "מרכיב משלים" לדרכי הענישה הקבועים בדין, יש בו כדי להוות מעין הפרטה פסולה של ההליך הפלילי". כאמור לעיל, ישנן דוגמאות רבות לגישתו המקלה והסלחנית של ארז פורת מהמחוזי בחיפה, שעליהן כתבנו כאן בעבר בהרחבה.
