מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא אלחנן גלט נשא דברים הבוקר בפתח ועידת החינוך הלאומית ה-4 של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומקור ראשון. גלט התייחס בהרחבה לנושא המרכזי בו עוסקת הוועידה: "הורים כמחנכים."
צפו:
"נושא ועידת החינוך הזו, הרביעית במספר, הוא 'הורים כמחנכים' והיא קוראת לנו לדון ולבחון שוב כיצד נושאים יחדיו, ההורים והמורים, בנטל החינוך של ילדינו", אמר גלט. "כיצד מתחלקת האחריות, ומהו היחס הנכון ביניהם? אם נכנס את הסוגיה לכותרת של משפט אחד הרי שאפשר להגדיר זאת במילים: האם המורה הוא שליח של ההורים או שותף שלהם?".
"אם נתייחס אל המורה כשליח בלבד, יוצא שהוא בעיקר מוציא לפועל, באופן יחסית טכני, את רצונו של ההורה להקנות לתלמיד ידע כדי להכינו לעולם המעשה. בסיומו של התפקיד מדווח המורה להורים "סיימתי את שליחותי" ובכך מסתיימת השליחות ותפקידו של המורה. ברצוני להציע הסתכלות עמוקה יותר, שמחייבת הן את ההורים ואת המורים, ומגדירה את המורה כשותף. שותף רביעי, אם תרצו, אחרי הקב"ה והוריו".
גלט פנה לצוותי ההוראה ברשת ואמר: "אם נושא הוועידה הוא "הורים כמחנכים" אני אומר כאן באופן ברור: עד כמה שניתן ואפשר, אני דורש מהצוותים החינוכיים שלנו להיות "מחנכים כהורים". לאהוב את התלמידים כהורים, לרצות בטובתם כהורים, להאמין בהם כהורים ולהשקיע בהם כהורים. אין כאן בלבול או יומרה חלילה. ברור לכל שגם אחרי כל מה שאמרנו, אין תחליף לדוגמה האישית של ההורים, להיכרות של ההורים ולקשר הנפשי והדאגה של ההורים לילדיהם".
גלט העלה על נס את חשיבות שיתוף הפעולה בין ההורים לבין המורים: "רק באמצעות שיתוף פעולה בין ההורים למורים נוכל להגיע אל היעד המשותף. טובתם האמיתית של ילדינו. רק בתיאום, הרמוניה, כבוד הדדי והכרה איש איש בתפקידו וחשיבותו של השותף שמנגד נוכל, יחד, להצליח במשימה הגדולה של גידולו וחינוכו של הדור הבא".
לצד גלט בירכו גם שוקי בורשטיין, מנכ"ל בנק מרכנתיל, ואורלי גולדקלנג, סגנית עורך מקור ראשון, שאמרה כי "אנחנו קוראים לזה אתגרי הדור אך נראה שלאורך כל הדורות נדרשו מחנכים והורים להתמודד מול מה שמכונה "רוח הזמן" – זו שעוברת בסערה, בלי שהיא לוקחת בהכרח אחריות על התוצאות על מידת הבוץ והחורבן שהיא מותירה מאחור. פעם זו הנאורות מול המסורת, פעם הקדמה מול השמרנות ופעם הפרוגרסיה מול הפרימיטיביות. ותמיד-תמיד מרחפת מעל אווירת הטוב מול הרע. ולא היא".
גולדקלנג הוסיפה בהמשך דבריה כי: "אנחנו – הגורם המחנך את ילדיו ותלמידיו – מבקשים לברור מתוך העולם החדש את יתרונותיו הברוכים ולסנן את הנזקים האפשריים; להתחבר לילדינו באמצעים ובשפה שמדברים אליהם, תוך שימור עולם ערכים שלעתים נראה מנותק מציאות, אבל איכשהו עומד במבחן הזמן".
