שלי בן־יוסף אולי מוכרת לכם בעיקר כמטילדה פרנקו מהסדרה "מלכת היופי של ירושלים" או כרות גוטליב נטולת היד מ"שבאבניקים", אבל המפעל המשמעותי ביותר שלה הוא דווקא חשבון האינסטגרם המפואר שלה שמונה כבר 40 אלף עוקבים. את החשבון היא מתפעלת כמעט שלוש שנים, מהרגע שעברה לאירלנד עם בן זוגה דור נצר, שהחל לעבוד שם במשרדי גוגל.
חוץ מרגעים מצחיקים היא תיעדה גם את ההתמודדויות המאתגרות שעברה. לדוגמה כשנגמר חוזה השכירות שלה ושל בן זוגה לטווח קצר בדירתם הראשונה בדבלין, הם עברו למלון במחשבה שיקבלו את הכסף שהפקידו אצל בעל הבית ויוכלו להיכנס לדירה חדשה, אבל בעל הבית סירב להחזיר את הכסף ונעלם. "לא היה לנו כסף בחשבון, והעברה מישראל נמשכת שלושה ימים, מצאנו את עצמנו עם מזוודה ברחוב. לא היה מה לעשות חוץ מזה שפשוט ישראלים שאנחנו לא מכירים הלוו לנו כסף כדי שנוכל להיכנס לדירה בשכירות".
איך היה לגלם דמות מהעולם החרדי?
"אני לא מרגישה שלשחק דמות בעולם החרדי זה שונה מלשחק כל דמות אחרת. אני קודם כול רואה בן אדם – לכולם יש את אותם פחדים, אותם תשוקות. זה שהדמות שלי בשבאבניקים דתייה זו עוד שכבה, כל דמות היא לא אני.
"היו לנו על הסט הרבה ארוחות שישי שכולם נפגשו סביב השולחן. זה לא שבעולם החילוני אין ארוחות שישי אבל הכול הרבה יותר פרוץ, אם אני עייפה, אז לא נורא נדלג שבוע אחד, נקפוץ לצהריים. משהו בדת מייצר מחויבות סביב המסורת וזה מאוד מאחד, מחבר ומשפחתי.
"באירלנד עוד יותר אין לי משפחה, אז החלטתי שכאן אני מתעקשת על זה, חברות שלי קנו לי לפני שטסתי פמוטים יפים לנרות שבת כדי לשמור על אווירת שבת ובאמת מאז שאני חיה באירלנד אני הרבה יותר מחוברת.
"גם דרך הדמות של רות ב'שבאבניקים' גיליתי שלא רק שאפשר ליצור המון אינטימיות עם העיניים חבל לנו החילונים שאנחנו מפסידים את השלב הזה. צריך מדי פעם לחזור לשלב העיניים כי הוא מאוד, אם לא הכי, אינטימי. להביט אחד לשני בעיניים זה דבר כל כך מדהים".
אנחנו חוזרות לחשבון האינסטגרם שלה שהיא מקפידה לתחזק בלי שום פילטרים.
לחשיפה הזו יש מחיר של איבוד הפרטיות.
"יש לי מצפן פנימי שאומר לי מתי להרים את המצלמה ומתי לא. אני לא אהרוס לעצמי רגע בשביל לצלם. אני הכי קנאית לפרטיות שלי, אני בחיים לא אגיד לקהל שלי, אתם יודעים עלי הכול. 'אתם לא יודעים עליי כלום', אני אומרת להם כל הזמן ומזכירה להם כי אני לא רוצה שלאנשים יהיה את הבלבול הזה, בין להיות אמיתי וכן ובין להיות ערום. אני לא ערומה לרגע".
לקריאת הכתבה המלאה – לחץ כאן
