נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, פתחה הבוקר (ה') את הדיון בבית המשפט העליון בתשע העתירות נגד חוק האזרחות. הדיון נערך בפני ההרכב הבכיר של בית המשפט, בו יושבים לצד הנשיאה גם המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן והשופט יצחק עמית, ובראשיתו ציינה חיות את עומס העתירות וקצבה זמן לטיעוני כל אחד מבאי כח העותרים.
צפו בשידור החי של הדיון:
צפו בשידור החי:
בדבריה ציינה חיות כי בפני העותרים ניצבת משוכה לא פשוטה, שהיא הצורך להסביר מדוע יש צורך לדון בעתירות נגד הוראות חוק שכמעט כולן כבר נדונו ואושרו בעבר. "אם מסתכלים על הוראת השעה שנדונה בפנינו היום, הרוב הגדול של ההוראות של החוק זהה להוראות החוק בהוראות השעה הקודמות", ציינה חיות, "לכן השאלה הראשונה שצריך לתת לה מענה היא מדוע צריך לשוב ולדון באותו דבר חקיקה שהוא דומה, וככל שיש שינויים הטענה שנטענת היא שהם שינויים מיטיבים. למשל, ההוראה בעניין אפשרות השדרוג שנכנסה בחוק החדש של בני חמישים ומעלה שהם בעלי היתר עשר שנים, ההוראה שרישיון ארעי יהיה לשנתיים ולא לשנה וכן התוספת של אותה ועדה ייעודית בקרים של אלימות במשפחה. לכן השאלה הראשונה היא האם חלוף הזמן כשלעצמו מצדיק דיון מחודש בטענות שנדונו ואף הוכרעו בשני פסקי דין קודמים. זאת שאלה שהיינו רוצים לשמוע עליה מענה. כפי שאתם יודעים כבר היה פסק דין שניתן בשנת 2017 שאומר שזה שהתחלף הרכב השופטים של בית המשפט זה לבדו בוודאי לא מצדיק דיון בטענות שכבר נדונו לא פעם אחת אלא פעמיים וכבר הוכרעו על ידי בית המשפט".
"אחר כך יש את כל הטענות הנוספות שעולות, יש גם עתירה של אותה אזרחית ירדנית שנוגעת להגדרה של תושב אזור והעובדה שההגדרה הזו לא מאפשרת לבחון האם יש זיקה מהותית לאזור למרות שיש רישום פורמלי במרשם האוכלוסין הפלסטיני, כאשר מדובר במי שאין לו שום זיקה בעצם לאזור. האם אין מקום לתת את הדעת גם לדבר הזה ולאפשר התייחסות אחרת. אני מציעה שנתחיל בשמיעת הטיעונים ואני מצפה שאתם תתייחסו לנקודות שהצגתי", הוסיפה הנשיאה.
ראשון עורכי הדין העותרים היה עו"ד רביע אגבריה, המייצג את ארגון עדאלה שהגיש את העתירה הראשונה, בדבריו ביקש אגברייה לענות על שאלתה של הנשיאה וציין, "חוק זה בוודאי שראוי שייבחן לעומק ויידון מחדש. אנחנו טוענים שחוק זה לא רק פוגע בזכויות. הפגיעה המתמשכת הזו, מעל שני עשורים, שבצילה גדל דור שלם, מהווה פגיעה בליבת הזכות לאזרחות ומה שהופך את האזרח לאזרח. צריך לקרוא את החוק בהקשר הרחב שלו, החוק יוצר שני מסלולי התאזרחות שונים על בסיס אתני לאומי בכל הנוגע להתאזרחות וחיי משפחה. המסלול הראשון נוגע ליהודים והמסלול השני והנחלות בהיררכיה הוא המסלול של הערבים תושבי המדינה המבקשים להתאחד עם בני משפחתם בני עמם תושבי השטחים הכבושים. על פי מסלול זה נקודת המוצא היא שאין זכות לחיי משפחה בישראל, והשאלה איננה מתי תמומש זכות זו אלא האם בכלל".
"אנחנו נמצאים היום למעלה מעשרים שנה לאחר שהחוק הזה נחקק לראשונה. החוק הזה אושר בבג"ץ עדאלה אך ורק מפאת זמניותו. בבג"ץ עדאלה נקבע ההיפך מאיך שהמדינה מציגה את הדברים. באותו בג"ץ היה רוב של שישה שופטים שסבר שמדובר בהסדר לא חוקתי. השופט לוי הצטרף לדעת המיעוט רק מפני שהיה מדובר בהסדר זמני. גם בפסק דין גלאון שופטי הרוב התייחסו לעניין הזמניות כעניין מכריע. ואכן היום המדינה בעצם לא מצביעה על פסק דין אחד שמאשרר את חוקתיותו של החוק", הוסיף אגברייה.
עו"ד רן רוזנברג ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה ציין במסגרת תגובת המדינה לעתירות כי הזמן אמנם חלף, אולם המציאות הביטחונית הקשה עדיין בתוקף, "בית המשפט העליון בראשות הנשיאה נאור כבר ציין שאמנם השעה נמשכה אולם המציאות הביטחונית הקשה נמשכה גם היא והתקוות שיבואו ימים טובים יותר ביחסים בין מדינת ישראל לעמי האזור התנפצו אל סלע המציאות. אנחנו פירטנו אודות המציאות הביטחונית שעל הרקע שלה נחקק החוק בפעם הזאת, מציאות של פיגועים רבים, למעלה מאלפיים פיגועים בשנה הנוכחית שיוצאים מתחום איו"ש. הצגנו את מחיר הדמים. מאז שהגשנו את התגובה לפני שבועיים הצטרפו עוד שלוש משפחות למעגל השכול מקרב אותם אזרחי ישראל שנרצחו בשל פיגועים שיצאו מהאזור. כשאני שמעתי את טיעוני חברי שמעתי שיש בעיניהם משמעות רבה לחלוף הזמן, אם היינו בסיטואציה שבה המציאות הביטחונית השתנתה באופן כזה שהמצב השתפר, אז אפשר היה לקבל את טיעון חלוף הזמן ביתר קלות. אולם, כל הטיעון של חברי נטען באופן שקצת מנותק מהמציאות הביטחונית הקיימת".
בתשובה לשאלות השופטים אודות מספרי המפגעים מבין תושבי יו"ש השוהים בישראל כחוק, ציין רוזנברג כי הנתונים עשויים להטעות משום שעיקר מי שנמצאים בפרופיל הסיכון אינם בישראל, וזאת משום שהחוק אוסר את כניסתם לישראל ושהייתם בה כבר במשך 19 שנה. "לבוא ולומר כעת 'דור א' לא מעורב בפיגועים ולכן הגענו אל המנוחה והנחלה' זו תפיסה לא נכונה של המציאות והבנה לא נכונה של המספרים. לכן חלוף הזמן כשלעצמו, בהינתן המצב הביטחוני שלא השתנה, לא אמור להביא את שינוי הפסיקה. השאלה היא חוקתית ומוסדית".
