למרות התחזיות שדיברו על תהליך מהיר, הרכבת ממשלת נתניהו השישית נתקלת בשורת קשיים ומהמורות. ובכל זאת, תיק מרכזי אחד כבר ירד משולחן הדיונים: אם בתחילת המו"מ הקואליציוני דובר על האפשרות שמשרד הביטחון יימסר לאחד מראשי המפלגות האחרות – אריה דרעי או בצלאל סמוטריץ' – בהמשך הובהר כי התיק החשוב הזה יישאר בידי הליכוד. בהתאם לכך, מי שצפוי להיכנס בקרוב למשרד בקומה ה־14 בקריה בתל־אביב הוא הביטחוניסט הבכיר של הליכוד, יואב גלנט, שהגיע למקום הרביעי בפריימריז של המפלגה שלוש שנים בלבד אחרי הצטרפותו אליה.
אכן, בשעה שהפז"ם המצטבר של דרעי וסמוטריץ' מגיע יחד לשנה ושבעה חודשים, גלנט לבש מדים במשך כ־35 שנים, וכידוע כמעט מונה לרמטכ"ל. במובן הזה, מינויו בהחלט טבעי יותר. כניסתו הצפויה למשרד הביטחון היא הזדמנות לנסות לעמוד על השקפת עולמו, ולהעריך כיצד תיראה כהונתו, שעשויה להימשך זמן רב יותר משל קודמיו.
את מסורת הלחימה למען עם ישראל בארצו קיבל יואב גלנט עוד בבית אבא, והיא באה לידי ביטוי גם בשמו. גלנט, שנולד ביפו ב־1958, נקרא על שם "מבצע יואב", שבו השתתף אביו מיכאל, מלוחמי יחידת "שועלי שמשון" והלוחם הראשון שפרץ לבניין "משטרת עיראק סווידאן", היום מצודת יואב שבדרום. אימו פרומה הייתה ניצולת שואה שהעפילה ארצה באונייה "אקסודוס". האב נפטר מסרטן בגיל 46 כאשר ליואב טרם מלאו 17. "אחד הרגעים הקשים בחיים שלי", הגדיר זאת בנו בריאיון לתוכנית "אינטימי" של רפי רשף.
גלנט הצעיר התגייס לשייטת 13 בשנת 1977: "שאלתי בבקו"ם איפה הכי קשה", סיפר לימים על נסיבות הצטרפותו ליחידה המובחרת, וזקף זאת גם לזכות הספר "צוללים קדימה" של דבורה עומר, המגולל את סיפורו של קצין בשייטת ושהשפיע עליו מאוד. גלנט המשיך להכשרה בפלגת הפושטים של הקומנדו הימי, וכבר במהלכה השתתף בכמה מבצעים מיוחדים במעמקי לבנון. לאחר שש שנות שירות ופיקוד ביחידת הקומנדו, שכללו שורה ארוכה של מבצעים מיוחדים ונועזים, השתחרר גלנט מהצבא ובחר לנסוע לאלסקה. הוא עבד שם במשך כשנתיים כחוטב עצים וכדייג. מי שלחץ עליו והצליח להחזיר אותו ליחידה היה מפקד השייטת הבא, ידידיה יערי. בשובו מילא גלנט תפקידים רבים ובהם מפקד סטי"ל, מפל"ג לוחמים בשייטת, ומפקד יחידת ההכשרות של הקומנדו הימי.
ב־1992 קרא עמי אילון, הפעם כמפקד חיל הים, לגלנט ובפיו שתי בשורות: הראשונה, בעוד שנתיים הוא יתמנה למפקד השייטת; השנייה, עד אז הוא יישלח ללימודים באוניברסיטת הרווארד. גלנט שמח על הבשורה הראשונה, אך במקום לצאת ללימודים יוקרתיים בחו"ל – ביקש לפקד על חטיבה בזרוע היבשה, עולם שהיה זר לו כמעט לחלוטין. בקשתו נענתה, והוא שימש במשך כשנתיים כמפקד חטיבת ג'נין, היום חטיבת מנשה. ב־1994 קיבל גלנט את הפיקוד על הקומנדו הימי, ונחשב עד היום לאחד ממפקדיה המוערכים של השייטת. שלוש שנים לאחר מכן מונה למפקד אוגדת עזה.
עם מינויו למזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, ב־2002, הועלה גלנט לדרגת אלוף. השניים חלקו לא רק תפיסת עולם צבאית דומה, שהתאפיינה בהתקפיות ויצירתיות, אלא גם חיבה לחקלאות והחזקת משק משפחתי. בלשכת ראש הממשלה צבר גלנט ניסיון רב גם בהבנת העולם המדיני והשפעתו על הכרעות ביטחוניות. עם זאת, יש מי שסבורים שהשהות הצמודה לשרון ולסביבתו בתקופת ההתנתקות הזיקה לגלנט. "אני מדבר עליו מתוך כאב גדול. לצערי, הקרבה לפורום החווה קלקלה אותו. מעשיו מעידים על התקלקלות והסתאבות", אמר בעבר שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, שכמפקד סיירת מטכ"ל הכיר את גלנט מפעולות משותפות כאשר זה היה מפקד צוות בשייטת. גלנט עצמו טען כי מעולם לא ישב באותו פורום מקורבים מצומצם שייעץ לשרון, ולא עסק בשום עניין פוליטי תחת מדים.
חודש לאחר פינוי גוש קטיף מונה גלנט לאלוף פיקוד הדרום, ונדרש לעצב מחדש את תפיסות העבודה הצה"ליות על רקע המציאות החדשה, שבה חיילינו מצויים מחוץ לרצועת עזה. גלנט מילא את התפקיד הזה במשך חמש שנים, שבמהלכן אירעו בגזרה מבצע עופרת יצוקה וחטיפת גלעד שליט. קצינים בכירים העידו כי גלנט לקח את החטיפה באופן קשה, ונרתם לסייע לתחקיר. אף שהיה ברור כי המחדלים שהובילו לחטיפה קשורים לדרגים נמוכים ממנו, הוא הצהיר כי אם יש צורך – שיבדקו גם אותו.
באמצע 2010 התרחשה הפרשה שתיקשר מכאן ואילך בשמו של גלנט ותכתים את קורות חייו – סאגת מינויו הכושל לרמטכ"ל, שביטאה גם משבר מנהיגות מביש, תככים ויריבויות במטה הכללי ובמשרד הביטחון. מסמך שהוצג בפני הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי חשף כי בלשכת יריבו המר, שר הביטחון אהוד ברק, החלו לפעול נגדו באופן אסטרטגי ולבנות תדמית תקשורתית חיובית ליואב גלנט, המועמד להחליפו. לאחר כמה שבועות התברר כי המסמך זויף, אך הנזק לאמון הציבור בצה"ל רק העמיק. הליך בחירת הרמטכ"ל נמשך, ובסופו החליט ברק למנות את גלנט לתפקיד הבכיר. אולם המינוי, שאושר בממשלה, נבלם בעקבות תחקיר של העיתונאי קלמן ליבסקינד, שחשף עבירות תכנון ובנייה שביצעו בני הזוג גלנט בשטח ביתם במושב עמיקם.
בינואר 2011 פרסם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס את מסקנות בדיקתו לפרשה. לפי הממצאים, בני הזוג גלנט פלשו לשטח ציבורי ולא פינו אותו במשך ארבע שנים, אף שהרשויות הבהירו להם כי עליהם לפנותו. עוד קבע המבקר שגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי. בעקבות כך הגיש לבג"ץ היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין חוות דעת, ולפיה אף כי לא נמצאה מניעה משפטית לכך, ההחלטה למנות את גלנט לרמטכ"ל מעוררת קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירותה. בעקבות זאת החליטו ברק ונתניהו לבטל את המינוי.
לימים ביטא גלנט את תחושותיו בעקבות הפרשה ואמר כי אף שכמעט תמיד אינו נפגע מביקורת, כאן היה מדובר ב"עלבון מאוד מאוד כבד. בזמן שאני נלחמתי, אחרים ישבו מאחורה ונעצו לי סכין בגב". לדבריו, השגיאה שלו בפרשה הייתה בעיקר תקשורתית. "כל הדברים האלה (סכסוכי הקרקעות; י"א) הם תהליכים שנפתרו שנים לפני שהאירוע הזה קרה בכלל", טען באותו ריאיון לרפי רשף. "זו העלאה באוב של פרשייה שהיא כולה סנטימטר על סנטימטר, אין לה שום משמעות… זו דה־לגיטימציה מכוונת שחלק גדול ממנה, לצערי הרב, נעשה על ידי גורמים בצה"ל בהנחיית הרמטכ"ל ודובר צה"ל (גבי אשכנזי ואבי בניהו; י"א)". רק בדצמבר 2012 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מנשה־אלונה את התשריט המתוקן של נחלת משפחת גלנט בעמיקם, שממנו נגרע כביש הגישה – שטח של 350 מ"ר.
עם גבי אשכנזי גלנט לא מדבר מאז ועד היום, גם כאשר השניים כיהנו כשרים באותה ממשלה, ממשלת נתניהו־גנץ. "מבחינתי הוא אוויר. אין מקום לאנשים מושחתים במערכת הציבורית בישראל, ואני רואה אותו ככזה", אמר גלנט.
אחרי שחרורו מצה"ל פנה גלנט למגזר העסקי ומונה למנכ"ל חברת חיפושי נפט, השייכת למיליארדר בני שטיינמץ. הוא פרש מהתפקיד באמצע 2014. בנובמבר 2013 מונה ליו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל.
בריאיון שהעניק בקיץ האחרון לפודקאסט "ים ומלואו" של עמותת בוגרי שייטת 13, אמר גלנט שהמניע שלו להצטרף לפוליטיקה היה מבצע צוק איתן והתנהלות צה"ל בהובלת הרמטכ"ל בני גנץ ושר הביטחון יעלון. לדבריו, הוא לא ראה שום התקפיות, הבין שאין כל תוכנית להתמודדות עם איום המנהרות, וזיהה שההרתעה הישראלית נפגעת בצורה אנושה. באותם ימים החליט להצטרף לפוליטיקה, כדי לנסות להשפיע מבפנים.
באותו ריאיון גם חשף גלנט כי מלכתחילה רצה להצטרף לליכוד, אבל לא היה לו הזמן הדרוש לכך כפי שדורש תקנון המפלגה. לפיכך החליט בינואר 2015 לחבור ל"כולנו" של משה כחלון, על תקן הדמות הביטחונית של המפלגה החברתית, והוצב במקום השני. הוא מונה לשר הבינוי והשיכון ולמשקיף בקבינט המדיני־ביטחוני. לאחר פרישת יעלון מהממשלה הפך גלנט לחבר מן המניין בקבינט.
למרות הציפיות הנמוכות ממנו בתחום הזה, גורמים בקיאים בנושא אומרים כי גלנט הותיר חותם משמעותי במשרד השיכון והוביל תזוזות שלא נראו בתחום במשך שנים. הוא הוביל את שיקום מערך הדיור הציבורי, הרחיב את פרויקט שיקום שכונות, קידם פעולות בנייה במגזר הערבי ודחף להקמת יישובים בפריפריה.
לקראת בחירות 2019 א', ועל רקע היחסים הרעועים עם כחלון, התפטר גלנט ממשרד השיכון ומהכנסת, הצטרף לליכוד ומונה על ידי נתניהו לשר העלייה והקליטה. הוא כיהן במשרד הזה במשך שנה, במהלך שתי מערכות הבחירות של 2019. לגלנט היו אז נסיבות מקילות של כהונה כשר בממשלת מעבר ארוכה, ובכל זאת יצוין שהוא לא הפגין עניין רב בנושא, לא הוביל תהליכים ונתן הנחיות מיוחדות, וככלל, מתיחת ביקורת על שר הביטחון בנט העסיקה אותו יותר.
בממשלה ה־35, ממשלת נתניהו־גנץ, מונה גלנט לשר החינוך וכיהן כחבר בקבינט. מינויו גרר ביקורת בעקבות הרקע הדל שלו בתחום, שדורש לא רק יכולות ניהול אלא גם הבנה חינוכית. שנת כהונתו בתפקיד עמדה בסימן הקורונה ומאבקיו של השר מול משרד הבריאות סביב ההגבלות על הלימודים בבתי הספר. גלנט הגיע לכותרות גם לאחר הסערה שחולל בסירובו להעניק את פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך, שחתם על פנייה לפרלמנט הגרמני לבטל את הגדרת תנועת החרם על ישראל כאנטישמית, לצד חתימה על עצומה הקוראת להחרים את אוניברסיטת אריאל. הצעד הזה העלה את קרנו בימין ועורר עליו התנגדות בשמאל, וכך גם החלטתו לאסור על כניסת ארגוני שמאל קיצוני לבתי הספר.
בתחום החינוכי עצמו נחל גלנט כישלון ולא הוביל רפורמות משמעותיות או שינוי בתנאי העבודה של צוותי ההוראה. הוא נוכח לדעת שדרגות על הכתפיים אינן מבטיחות הצלחה בעולם האזרחי. בצד החיובי ניתן להצביע על העידוד שהעניק גלנט כשר החינוך למתן אוטונומיה למנהלי בתי ספר, שבהמשך הורחבה על ידי השרה הבאה, יפעת שאשא־ביטון.
ללא פילטרים
ביקורת רבה נמתחה על תפקודו הפרלמנטרי של גלנט, שממעט למלא את חובותיו כחבר כנסת מן המניין: אינו מגיע לדיונים בוועדות, יוזם מספר נמוך במיוחד של הצעות חוק, ובכלל נראה כי הכנסת אינה בראש מעייניו, בוודאי בשנה וחצי האחרונות שבהן השתייך לספסלי האופוזיציה. לדעת רבים, מאז כניסתו לפוליטיקה גלנט מכוון למקום אחד בלבד: משרד הביטחון. למעשה הוא עצמו אינו מכחיש זאת, שהרי מבחינתו הדחף להיכנס לפוליטיקה היה חוסר אמון במי שעומדים בראש מערכת הביטחון.
ברוח זו, הוא לא היסס למתוח ביקורת חריפה ונוקבת על שרי הביטחון השונים, גם כשהיה עמיתם לממשלה. בהיותו שר העלייה והקליטה, ועל רקע טרור בלוני התבערה מעזה, תקף את שר הביטחון דאז נפתלי בנט במילים קשות בדף הטוויטר שלו: "מתברר כי מי שפיזר דברי רהב חסרי ערך בעבר, ובבסיסם חוסר הבנה וחוסר ניסיון, לוקה בהבנת המצב ובמתן מענה הולם לו. הקבינט מאפשר לשר הביטחון לפעול אחרת, צריך וניתן לשנות את המצב, אני יודע זאת". גלנט, שהתנגד מלכתחילה למינוי בנט לתפקיד, הפנה את חיצי הביקורת שלו גם כלפי יו"ר מפלגתו: "תפקיד שר הביטחון זה לא משחק פוליטי, לא הכול למכירה. נתניהו טועה והמינוי שגוי. גם בפוליטיקה יש גבולות, המינוי הזה לא אחראי ולא מתאים", אמר בשיחות סגורות שצוטטו בעיתונות.
גלנט נחשב שנים כבעל תפיסה ניצית מבחינה ביטחונית ומדינית. כקצין בצבא דחף לא פעם לפעולות התקפיות בעומק השטח העוין, ולהפגנת כוחו ויכולותיו של צה"ל. בסביבתו מצביעים על כך כדי להוכיח שהתבטאויותיו הניציות הנוכחיות בנוגע לפעולות הנדרשות מול הפלסטינים אינן נאמרות מן השפה ולחוץ או כדי להתחבב על מצביעי הליכוד. כך למשל, כאלוף פיקוד דרום אחרי ההתנתקות, דרש גלנט להמשיך לפעול בתוך רצועת עזה כדי למנוע את ירי הקסאמים ולהחזיר את השקט ליישובי העוטף.
גם כיום, כפוליטיקאי, אמירותיו מבטאות התקפיות נדירה יחסית ונטולת פילטרים. "צריך ללכת בפעולות התקפיות, לאסוף את כל הנשק בכל המגזר הערבי, לעבור כפר כפר, יישוב יישוב, ולמצוא את כל הנשק… עד שנשים קץ לעניין הזה. זה דבר שניתן לרסן אותו", אמר לאחר כמה פיגועים שביצעו בשנה שעברה ערבים אזרחי ישראל.
בהתייחס לעבריינות במגזר הבדואי בנגב, ובכללה הטרדת נשים יהודיות, גביית פרוטקשן, טרור חקלאי וגניבה מבסיסי צה"ל, אמר גלנט: "בסופו של עניין הם יביאו אותנו לכך שאנחנו צריכים להוציא את הידיים מהכיסים ולהוריד את הכפפות, והמשמעות של העניין הזה תפגע קודם כול בערביי ישראל. לכן כדאי שיתעשתו לפני כן, שלא יביאו אותנו לנקודה שאנחנו לא רוצים להיות בה".
גלנט השתתף בכמה כנסים של ארגון אם תרצו, בעקבות אירועי שומר החומות והמהומות בערים המעורבות. יש לו משנה סדורה ותוכנית אופרטיבית, שהוא עשוי ליישם עם כניסתו למשרד הביטחון. בכנס שנערך במרץ האחרון קרא "להקים את המשרד להגנת המולדת, לצאת למבצע חומת מגן לאיסוף הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי, ולחוקק עונשי מינימום". בכנס נוסף, בינואר, הציג צעדים נוספים: "להוסיף שלוש חטיבות סדירות פיקודיות למג"ב, להקים כוח מילואים איכותי תחת פיקוד מג"ב על בסיס לוחמי חי"ר ומתנדבים, ולהכפיל את יכולות והיקפי הימ"מ".
באותו ריאיון לפודקאסט של יוצאי השייטת הציג גלנט את משנתו הביטחונית ולפיה ככל שישראל תהיה חזקה יותר כך סיכויי השלום יגברו, ולא להפך. בעיניו, המשבר בהרתעה הישראלית שנוצר בעקבות צוק איתן פגע לא רק בעמידה מול ארגוני הטרור בעזה אלא גם מול שכנותינו שמסתכלות ומפנימות. גלנט הציג באותה שיחה את שלושת היעדים הביטחוניים העיקריים של מדינת ישראל בתקופה הקרובה, לפי תפיסתו: הגרעין האיראני, שעל מדינת ישראל לפעול כדי לסכלו; השאיפה האיראנית לפורר את ירדן מבפנים, בדרך להפוך לאימפריה שיעית על גבולה הארוך ביותר של ישראל; והאיום מבפנים, כפי שהתגלה במהלך מהומות שומר החומות.
ב־2015 השמיע גלנט התבטאות שעד היום משמשת נגדו בימין: "אין היגיון שנשב במקומות צפופי אוכלוסייה פלסטינית, זוהי שגיאה בעיניי", אמר בנאום בירושלים. "עלינו להעניק לפלסטינים רציפות טריטוריאלית שתאפשר להם לנהל את חייהם בתוך ישות עצמאית".
ד', פעיל פוליטי שעבד עימו בעבר, סבור שהאמירה הזו אינה משקפת את עמדותיו הנוכחיות של גלנט. "בשנים האחרונות הדעות שלו מאוד התקרבו לעמדה של רוב הנהגת ההתיישבות. הרבה אנשים עברו שינוי דרמטי בדעות שלהם בעקבות מה שקרה פה בשנים האחרונות, ואני חושב שגם הוא חלק מזה".
מי שמודאגים בימין ממינויו של גלנט, מזכירים כי שרי ביטחון רבים התבטאו באופן ניצי יותר לפני מינוים, אך כשהתיישבו על הכיסא בקריה נעו לכיוון המרכז־שמאל, בחסות הנימוק "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
ראש עיריית בית־שאן ז'קי לוי, ששימש כסגנו של גלנט במשרד השיכון ובהמשך סייע בהיקלטותו בליכוד, סבור כי במקרה הזה החשש אינו מוצדק. "הוא עשה הרבה תפקידים בחיים ולמד בדרך הקשה. הוא גם התבשל במשרדים אחרים, ולא קפץ ישר למשרד הביטחון כמו שרים קודמים. גלנט מכיר את הצבא על בוריו, ומוכן לאתגרים של השנים הבאות. מדובר באדם מאוד ערכי, יסודי וחרוץ. הוא איש צוות, שיודע לתת לאנשים לעבוד. זה נדיר אצל פוליטיקאים. כשנתניהו ביקש ממני להיות הסגן של גלנט, חששתי לעבוד עם איש צבא ועוד מהשייטת, אבל תוך זמן קצר התחברנו מאוד. הוא הטיל עליי עוד ועוד משימות, ומצאתי את עצמי עם יד חופשית".
"יואב בן־אדם מאוד יסודי ויורד לפרטים", מעיד גם ד'. "אני לא מכיר הרבה פוליטיקאים כאלה, שגם נותנים מקום לאחרים וגם יודעים לקבל את ההחלטות בעצמם. זה מישהו שצוק איתן לא יכול לקרות במשמרת שלו. קצינים בכירים בצבא יקשיבו ויכבדו אותו. גלנט לא בונה את הדעות שלו לפי מה שכלי התקשורת יגידו עליו, זה בכלל לא מעסיק אותו. הוא מעדיף לשבת עם מפה, לחשוב, לתכנן ולהוציא לפועל דברים בצורה רצינית. למשל בסיפור עם גולדרייך, הוא החליט ככה למרות שחטף בראש מהתקשורת. הרבה פוליטיקאים אחרים היו נמנעים מזה, ולו היה את האומץ לעשות את זה בלי להתקפל".
חמשת שרי הביטחון האחרונים שכיהנו תחת נתניהו – ברק, יעלון, ליברמן, בנט וגנץ – מסוכסכים איתו כיום. האם אצל גלנט זה ייראה אחרת? ההיסטוריה המשותפת שלהם אינה חלקה. ב־2015, כבכיר במפלגת כולנו, ביקר גלנט את כוונת נתניהו לנאום לפני הקונגרס האמריקני על אפו ועל חמתו של הנשיא אובמה, והגדיר זאת כ"כפיות טובה כלפי מי שגומל לך כל הזמן". רק לפני חצי שנה ביקש גלנט לתמוך בחוק "ממדים ללימודים" שהעלתה הממשלה הקודמת, וזאת בניגוד לעמדת הליכוד ונתניהו, שכזכור החליטו להפיל כל חוק של קואליציית בנט־לפיד, יהיה אשר יהיה. "חיילי צה"ל הם קיר הברזל הניצב בינינו לבין אויבינו ומקנה חיים למדינת ישראל", אמר אז גלנט. "אמשיך ואוביל את המאמץ לשכנע את חבריי לסיעת הליכוד לתמוך פה אחד בהצעה". לאחר שזומן לשיחת הבהרה בלשכת נתניהו, גלנט יישר קו והתנגד להצעת החוק.
"היחסים ביניהם מצוינים", טוען מנגד ז'קי לוי. "הם יכולים לחלוק אחד על השני, אבל אף פעם לא שוברים כלים. גלנט מקבל את מנהיגותו של נתניהו, וזה הדבר החשוב ביותר", הוא אומר, ומשבח את יכולתו של גלנט למתוח ביקורת על כל אחד, בלי לחשוש. הפעיל הפוליטי ד' אומר דברים דומים: "מה שאני הכי אוהב אצלו זה שהוא לא מחרטט. הוא אומר מה שהוא חושב, ולא מבטיח הבטחות. פיו וליבו שווים. גם ברמה האישית, אם משהו לא מוצא חן בעיניו אז הוא אומר. אני מעדיף אנשים כאלה ממי שכל היום אומרים 'אני אעשה את זה ואני אעשה את זה', ובסוף לא עושים כלום. הקבינט והנושאים הביטחוניים ייראו אחרת לגמרי".
כאשר ד' נשאל אם כחברי קבינט בן־גביר וסמוטריץ' יצטרכו להתאמץ כדי לאגף אותו מימין, הוא משיב נחרצות: "אף אחד לא יכול לאגף את יואב מימין".
