גל של אלימות פלילית שוטף את רחובות ישראל בימים האחרונים. האירוע הקשה בחולון, שבו נדקר למוות יורי וולקוב ז"ל, הוא חלק משורת מקרים חמורים בכל רחבי ישראל בימים ובשבועות האחרונים. הנה רשימה חלקית: בקרב בין עבריינים בטירת־הכרמל נהרג גבר בן 37, אחיינו של ראש ארגון פשע מוכר; בכביש 5 התנהל קרב יריות בין רוכבי אופנוע; בחיפה נפגעה אישה בת 80 מירי תועה; בטמרה נפגע נער בן 14 נפגע מפליטת כדור, ככל הנראה בעת משחק בנשק; בנוסף, בסרטון שהופץ השבוע ברשתות החברתיות נראו שני נהגים שהתעמתו ביניהם בכביש 431. במהלך העימות שלף אחד הנהגים סכין וניקב את גלגלי מכוניתו של השני.
בית משפט השלום בתל־אביב האריך השבוע פעם נוספת את מעצרו של עדי מזרחי, שלאחר כמה ימי שתיקה הודה ברצח יורי וולקוב בחולון בשבוע שעבר. מזרחי נחשד גם בשיבוש הליכי חקירה, לאחר שלכאורה ניסה להעלים ראיות מהזירה. בחקירתו הציג מזרחי את גרסתו: "יצאתי מהבית והגעתי למעבר חצייה. פתאום ראיתי אישה מרימה את הטלפון שלה ומצלמת אותי. צעקתי לה 'תמחקי את מה שצילמת', נבהלתי לרגע מזה שהיא צילמה שינויים שעשיתי באופנוע. פתאום הגבר הגיע, נבהלתי, וקרה מה שקרה. נתתי לו מכה ועזבתי את המקום. רק כשהגעתי הביתה הבנתי שהוא מת".
המשטרה חושדת כי מזרחי ניסה לשנות את מראהו של האופנוע שתועד במצלמות האבטחה במקום, ואף ביקש מחבריו שיסייעו לו להעלים אותו לחלוטין. עוד נחקר חשד שהוא העלים מהזירה את מכשיר הטלפון של הקורבן.
"ד"ר לירז מרגלית: אנחנו נמצאים בעולם שיש בו פחות תקשורת משפחתית, חברתית ואנושית. אנחנו פועלים מהר, בצורה לא מחושבת,ממש כמו באינטארקציה דיגיטלית"
אנשי מד"א שהגיעו למקום מיד לאחר האירוע סיפרו כי וולקוב נפגע מדקירה, ולא ממכה בלבד כפי שטען מזרחי. הם תיארו כיצד "הפצוע שכב על אי התנועה בסמוך למעבר החצייה כשהוא מחוסר הכרה וסובל מפציעה. הוא היה ללא דופק וללא נשימה, ומיד התחלנו בטיפול רפואי ובביצוע פעולות החייאה. הכנסנו אותו לניידת טיפול נמרץ ופינינו אותו לבית החולים, תוך כדי המשך טיפול רפואי כשמצבו קריטי".
יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן־גביר, שצפוי להתמנות בקרוב לשר לביטחון הפנים, הבטיח בהלוויתו של וולקוב: "כשאכנס לתפקיד אעשה הכל כדי שהאלימות הזו תיפסק. זה קשור לחינוך כבר מבית הספר, לתרבות הנהיגה בכבישים, לתרבות הדיון. וזה קשור גם למשטרה, שצריכה להיות משטרה חזקה מאוד, שפועלת נגד אותם ארורים. הרצח הזה חמור מאוד. לא פחות חמור מכל רצח – ואני כאן כדי לומר לכם, בשמי ובשם ממשלת ישראל העתידית, שנעשה הכל כדי למגר את הדבר הזה".
המפכ"ל קובי שבתאי אמר השבוע כי משטרת ישראל תקים צוות חשיבה כדי לטפל בנגע האלימות בכבישים. "היינו עדים בימים האחרונים לרצף של אירועי אלימות בכבישים, שאחד מהם הסתיים ברצח. יידע כל אדם שנוהג באלימות כי יש לכך מחיר ענישתי כבד הן בשלילת החירות והן בקנסות כבדים", הזהיר המפכ"ל, וקרא "לאזרחים שנופלים קורבן לאלימות בכביש ואלימות בכלל להתלונן ולשתף אותנו כדי שנעקור אותה מהחברה".
אין מבוגר אחראי
לדברי ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי באוניברסיטת רייכמן, בשנים האחרונות דווקא הסתמנה ירידה בהיקף מקרי האלימות. היא תולה זאת בעליית הרשתות החברתיות והתגברות הצפייה במסכים, שבעקבותיה "אנחנו באופן כללי פחות באינטראקציה עם אנשים. מצד שני, אנחנו הולכים ונעשים יותר ויותר חסרי סבלנות. כך שיחד עם שיעור האלימות שיורד באופן כללי – אלימות פיזית, אלימות מינית ואלימות ברשת הולכות ועולות כל הזמן, בשעה שגיל המפגעים הולך ויורד".
למעשה, מסבירה ד"ר מרגלית, הרשתות החברתיות שהביאו להפחתת האלימות עד כה, מביאות כעת לחזרתה בעוצמה גוברת. "המשותף לכל המקרים שראינו הוא היעדר חשיבה על כך שמולי נמצא עוד בן אדם. אנחנו נמצאים בעולם שיש בו פחות ופחות תקשורת משפחתית, חברתית ואנושית, ואנחנו מאבדים את היכולת לחוש אמפתיה כלפי אדם אחר. הפיוז שלנו קופץ מהר יותר, אנחנו פחות חושבים לפני מעשה והופכים לכאלה שפועלים מהר, בצורה לא מחושבת ולא מתוכננת, ממש כמו שפועלת האינטראקציה הדיגיטלית, שהיא מהירה, זמינה ומיידית".
ובסופו של דבר זה יוצא מהמסך ומגיע לרחוב.
"נכון. התקריות המדוברות לא היו מול מסך, אלא דווקא כשאנשים יצאו ממנו והלכו ברחוב.. אנשים מתרגלים לסיפוק מהיר יותר, ללא מחשבה מקדימה וללא דחיית סיפוקים. לכן אנחנו הולכים לראות יותר אירועים אלימים, זה דבר שמתפתח".
השופטת בדימוס שרה חביב: "כשעבריין פוגע הוא לא חושב כמה זמן הוא יישב בכלא והאם שווה לו לפגוע עבור כניסה למעצר. הוא חושב האם הוא ייתפס או לא"
מה עם גופי הפיקוח והבקרה שאמורים למנוע מאדם לפעול ללא מחשבה?
"במקומות מסוימים יש תחושה שאין מבוגר אחראי. סביב הרבה צעירים נוצרת אווירה שאין רגולציה, אין סמכויות שמנהלות את כל מה שקורה סביבנו. אווירה שאפשר לשרוף ולפרוק כל עול, כי אין מי ששומר או מפקח. מוסכמות שכולנו היינו רגילים לקבל כמובנות מאליהן, הולכות ונפרצות. הרבה צעירים לא רואים בהורים שלהם או בבעלי סמכות אחרים כאלה שיכולים לקבל עבורם החלטות. האווירה היא של כאוס, איש הישר בעיניו יעשה".
עורכת הדין והשופטת בדימוס שרה חביב כיהנה כשופטת פלילית בבית משפט השלום בבאר־שבע במשך 13 שנים, ולפני כחודש סיימה את תפקידה. מתוך ניסיונה העשיר כמי שבחנה אלפי תיקים, ניסתה חביב לשרטט בשיחה עימנו את המאפיינים של מי שעלול להפוך לעבריין מסוכן.
"יש לכך כמה גורמים", פותחת חביב, "אבל ממה שראיתי אני יכולה לומר שאם אדם לא יודע לכבד גבולות, או לא לומד מה המשמעות של חציית גבול, יש לכך השלכות על דברים שיעשה בעתיד. לפעמים זה מתחיל מילדות, אפילו בגיל שנתיים, כשילדים צריכים להתחיל ללמוד שלא משקרים או שלא לוקחים מילד אחר משהו ששייך לו. ככל שגדלים ומתבגרים, זה מתבטא בעוד דרכים ובדברים יותר משמעותיים. ראינו עבריינים שצמחו בבתים שלא היו בהם גבולות. אלה לא תמיד הורים רעים או מזניחים, לפעמים מדובר בהורים טובים – אבל כאלה שמכל מיני סיבות לא היו מסוגלים להציב גבולות, לא היו להם את הכלים האלה, וכך הילדים גדלים עם תפיסה שאנחנו כחברה לא יכולים לקבל".
יש קבוצות אוכלוסייה שמועדות לכך יותר? מגזרים, שכבות גיל, רקע כלכלי?
"הרבה פעמים אנחנו רואים שבמקומות עם רמה סוציו־אקונומית נמוכה, בעיקר בקרב נערים בגיל ההתבגרות, הגבולות פחות ברורים. ילדים במקומות האלה פחות מושגחים על ידי ההורים. יש מקומות שהורים ממש נפלו לסמים ולאלכוהול, ולא הייתה סמכות הורית בבית. לפעמים במצב כלכלי לא יציב, ההורים עסוקים בהישרדות ובפרנסה והילדים פחות מושגחים. הם מתחנכים בסביבה שאין בה גבולות וחוקים, וגדלים להיות כאלה שגבול הוא דבר שזר להם. גם חוק הוא גבול חברתי, מגבלות שהכנסת מטילה עלינו באמצעות הכוח שקיבלה מהציבור. כשילד גדל בסביבה שאין בה את הגבול הבסיסי, הוא גדל להיות כזה שגם גבולות אחרים מקבלים ממנו את אותו יחס. שם צומחות פשיעה ואלימות".
מסר לעבריינים
אצל עבריינים צעירים במיוחד, המצב המשפחתי משפיע גם על תגובת בית המשפט לנוער. "לפעמים הגיעו בני נוער שבאו מבתים יציבים וטובים ועשו עבירות פליליות", נזכרת השופטת בדימוס חביב. "אצל נוער מנסים כמובן להימנע מעונש מאסר ומעדיפים הליך שיקומי. ככל שהבית במצב יציב ותקין יותר, קל יותר להביא לתיקון המצב. לעומת זאת, ככל שהבית קשה יותר כך הטיפול מצריך יותר מאמץ. זה כמובן לא אומר שמי שמגיע מרקע קשה מותר לו לפגוע – אין הצדקה למעשי אלימות – אבל יש מקרים שדורשים תיקון עמוק יותר".
כששופט חושב על חלופה לענישה, עד כמה הוא רואה לנגד עיניו את נפגע העבירה?
"זה נמצא בשיקולים. אדם שנפגע מרגיש חוסר צדק, וענישה היא תרופה לתחושת חוסר הצדק הזו. אנשים רוצים לראות שמי שפגע בהם קיבל עונש. כאשר ילד מתלונן שחבר הציק לו והמורה לא עושה לו כלום ואפילו לא מעירה, זה עשוי להפריע לו יותר מההצקה עצמה. אנשים רוצים את הצדק הזה, והם צודקים – זו לא נקמה, זה משהו מאוד בסיסי בציפיות ממערכת המשפט. עם זאת, זה לא חזות הכל. בסופו של דבר, אם נתבונן על קטין בן 16 שהואשם בתקיפה, עבר הליך טיפולי בשיקום נוער ועשה שינוי משמעותי, עכשיו לשלוח אותו לכלא לעונש מאסר ממושך – גם זה יכול להתפרש כדבר לא צודק ולא הוגן.
"אנחנו לא רוצים להיות במקום שבו אנחנו מטילים כתם בבחור צעיר שעשה שינוי מול עצמו. לא נרצה לגזור עליו עונש שיפגע מאוחר יותר בשירות הצבאי המשמעותי שהוא יוכל לשרת, ביכולת ללמוד באקדמיה, לעבוד ולהתפרנס. בסוף אנחנו רוצים להוציא אנשים ממעגל הפשיעה והאלימות, לעודד אותם לעבור משם הלאה, לא לבסס אותם שם".
צעיר שנעצר לא מבין את חומרת המעשה שלו?
"זה תלוי. במקרי רצח, כשהם מגיעים אלינו כבר יש להם הבנה. אבל במקרי אלימות, גם אלימות קשה, הגיעו חשודים ונאשמים שלא הבינו כמה חמורות העבירות שהם ביצעו. היו אומרים לי: 'נו, מה כבר עשיתי? מה כבר קרה?'. כמובן שאם מישהו לא מבין מה הוא כבר עשה צריך לשלוח אותו למאסר, שיקבל כמה שנים בכלא ויחשוב שם מה הוא כבר עשה. לפעמים מי שנפגע מאלימות יצא עם נזק לטווח הארוך, ועדיין, העבריין לא ממש הבין מה הוא עשה. פה עונש מאסר יהיה בהחלט יעיל. יש גם עבריינים שכלום לא יעזור עבורם. גם אחרי שהם יהיו בכלא הם יצאו ממנו אלימים, ובסבירות גבוהה ישובו לפגוע. במקרים האלה צריך למצוא את העונש המקסימלי, שיהיו כמה שיותר זמן בכלא ולא יפגעו באחרים".
ענישה היא גורם הרתעתי?
"כשעבריין פוגע הוא לא חושב כמה זמן הוא יישב בכלא והאם שווה לו לפגוע עבור כניסה למעצר. הוא חושב האם הוא ייתפס או לא, ומנסה לחשוב מה הסיכויים שיידעו שזה הוא ויגיעו אליו. לכן זו צריכה להיות ההרתעה האמיתית. המשטרה צריכה להעביר מסר שכל עבריין ייתפס. משך הענישה בדרך כלל לא משמעותי; עצם עונש המאסר, ההליכה לכלא, כבר עושים את שלהם. בכוח האדם שיש היום למשטרה ובמגבלות התקציב שיש לה היא עושה את העבודה שהיא יכולה, היא עושה קסמים אפילו. ככל שהפעילות שלהם תגדל, כך ההרתעה תהיה גבוהה יותר
