כשמרים סייפר ראתה את החפיסות הראשונות של שוקולד פרה שיצאו ממכונות הייצור לאחר חודשי השבתה, החלו לרדת מעיניה דמעות. סייפר, אחראית בקרת איכות בפס הייצור של "שטראוס־עלית" במפעל שבנוף־הגליל, מספרת כי החזרה לשגרה ולפעילות הייצור הייתה בעבורה כמו חלום. "הצטלמתי עם השוקולד ובירכתי שהחיינו בהתרגשות גדולה. הריחות המדהימים האלה, החברים והצוות ליד המכונות כל כך חסרו לי. חיכיתי לרגע הזה", היא אומרת.
שבעה חודשים אחרי גילוי זיהום סלמונלה בכמה ממוצרי השוקולד של החברה, שהוביל לאיסוף המוצרים ("ריקול") ולהשבתת הפעילות, ושלושה חודשים אחרי שמשרד הבריאות החזיר את אישור הייצור הנאות למפעל, ממתקי עלית חוזרים השבוע למדפים. נדמה כי הגעגועים לממתק המנחם והמוכר נוגעים לכולם. זה לא עניין מסחרי או עסקי בהכרח, אלא יותר געגוע לחטיפי השוקולד שמלווים את חיינו כבר עשרות שנים. טרנד הבריאות ומגמות המזון הבריא והירוק אמנם סוחפים את העולם, אבל נראה שקשה להגיד לא לשורה מהפרה האדומה או לפסק זמן קטן, ולטעמי אי אפשר לוותר על הטוויסט המיוחד של הטורטית או על רכות האגוזי. אחרי הדיאטה שכפה עלינו משבר הזיהום, באנו לעמוד מקרוב על תהליכי השינוי שעבר מפעל השוקולד ולבחון את המוצרים המחודשים.
איריס שקד, מנהלת משאבי אנוש: "שום עובד לא נותר בלי מקור פרנסה בתקופה הזאת. כ־200 עובדים בחרו לצאת לחל"ת ומי שרצה חזר לעבוד, ולכל השאר דאגנו להמשך עבודה"
ביקור במפעל שוקולד הוא חלום של רבים. הכבש השישה־עשר שרו בשנות השבעים שיר הלל למפעל שפעם היה נטוע בלב רמת־גן ואפשר היה לעמוד לידו ולהריח שוקולד. בבית גבוה עם שלוש ארובות ושלושים מכונות עבדו אז יום ולילה והכינו שוקולד בכל הצורות. בשנת 2006 הועתק המפעל לנוף־הגליל, והוא חולש כעת על מאות דונמים שבהם מיוצרים חטיפי השוקולד של החברה.
כמה דקות קודם לפגישה עם סייפר מוביל אותנו ישי ממן, מנהל תחום מאפה אנרג'י, אל הכניסה לקווי הייצור, ומוודא שאנחנו מקפידים על כל נוהלי החיטוי בכניסה למקום, כפי שמחויבים כל העובדים. הצלם אייל מרגולין ואני מסירים את השעונים, התכשיטים, משקפי השמש וכו', ניגשים לעמדת שטיפת הידיים ולאחר מכן מחטאים אותן. אנחנו נועלים נעליים מיוחדות ולובשים חלוק וכובע מגן לפנים ולראש. אחרי ירידה בגרם מדרגות אנחנו מגיעים לטבורו של היכל ובכניסה לכל אגף דורכים על שטיח מיוחד, ספוג חומרי חיטוי, שמוודא שאנחנו לא מביאים איתנו זיהומים מהחוץ. התהליך מזכיר כניסה לחדר ניתוח. לא לוקחים כאן סיכונים יותר.
נדמה כאילו ממן קרא את מחשבותיי: "לא טועמים, לא אוכלים, לא נוגעים בידיים. להישאר צמודים אליי ואקח אתכם לאן שתרצו, רק הקפידו על הכללים", הוא אומר ומסביר כי כל העובדים מחויבים לנהלים, ושוקולד הם רשאים לאכול כאוות נפשם, מחוץ למתחם הייצור. אנחנו עוברים על פני המכונות השונות, לא כולן עובדות, ובחלקן עוד מכיילים אנשי האחזקה את המדדים למוצרים ועוקבים אחרי כל שינוי במראה או בצורה, ומתקנים. את החטיפים שנפסלו מפנים מהמפעל וטוחנים אותם להאבסת בהמות.
תחילת משבר הסלמונלה בחודש אפריל, עת גילו בחברה בבדיקות מדגמיות עדויות לנוכחות חיידק סלמונלה בכמה מהמוצרים, בטרם יצאו לשיווק. עשרות מוצרים נמצאו לקויים, ובהנחיית משרד הבריאות סגרה החברה את המפעל והחלה במאמצים קדחתניים לאתר את מקור הזיהום. ההערכה הייתה כי הזיהום הגיע מחומרי הגלם אל פסי הייצור אבל לא היה ברור מהיכן. בשטראוס אומרים כי ברור שלא הגיע מלשלשת יונים, כמו שהיה מי שטען. לכן לא הייתה ברירה אלא לעצור את כל המכונות ולסגור את המפעל, לפרק ולנקות ולהרכיב מחדש. מקור התקלה, כנראה, לא יתגלה לעולם. "היינו בתחושה של הלם", משתף ממן. "זה מפעל ותיק מאוד, ורצינו להבין למה בעצם זה קרה. אנחנו שמחים ששום לקוח לא נפגע מהמוצרים, אבל לפני שידענו זאת הסתובבנו בתחושה איומה שהדירה שינה מעינינו. בכל יום אנחנו מייצרים מאות אלפי מוצרים וזו תחושה כואבת". עלות השבתת המפעל בחצי השנה האחרונה נאמדת ביותר מרבע מיליארד שקלים.
במהלך הסיור ממן מצביע על שורת נקודות שבהן שינו ושיפרו את תהליכי הייצור, כתנאי לחזרה לשגרה. "הובלנו שינויים רבים בנוהלי אגף האיכות ותדירות הבדיקות, בהתאם לכל ההמלצות המקצועיות שקיבלנו. אנשי מקצוע מאנגליה ובלגיה ששכרנו, הנחו אותנו איך לנקות ואיך להתחיל הכול מחדש. כל קו חזר לפעולה רק אחרי ניקיון יסודי ובדיקות שהוא נקי מכל חיידק שיכול להיות, וגובשו נהלים ברורים לעובדים. החלפנו את הרצפה בכל המפעל ובאזורים מסוימים גם את התקרה, והחלפנו מכונות במקרה הצורך כדי לחזור בצורה הטובה ביותר".
איריס שקד, מנהלת משאבי אנוש באגף הייצור, מצטרפת אלינו. אני שואל אותה על הטענות שהועלו בכלי התקשורת ועל חילופי ההאשמות בין משרד הבריאות למפעל. בין היתר עסקו הטענות במועד גילוי הזיהום והדיווח לציבור, ובכשלים הרגולטוריים לכאורה של משרד הבריאות בפיקוח על מערך בריאות המזון בישראל. בשטראוס פעלו באחריות מלאה, היא אומרת. "אני גאה בשקיפות של החברה ובאומץ לצאת ככה ולדווח ולשתף, ולהודות בזה גם כשלא ידענו מה קורה פה. ידענו לקחת אחריות ולא לסכן חלילה את הציבור, עד שנבין מה קרה ונתקן".
עידו אוירבך, מנהל המפעל: "אנחנו עובדים היום ברמה אחרת לגמרי. לא משנה איזו בעיה תהיה לנו חלילה בעתיד, אנחנו ערוכים לזהות ולפתור אותה. כזה אירוע לא יהיה יותר"
העובדים כולם, כך נדמה, היו שותפים לדאגה הרבה לגורל מקור פרנסתם ולמפעל שהם רואים בו בית. "כל היום והלילה הייתי מודאג, וגם בבית בלילה לא הצלחתי להירדם", אומר רוני פארן, אחראי אחזקה במתחם הייצור. "חשבתי כל הזמן מה אפשר לעשות כדי לתקן וכדי לחזור לפעילות". הוא החל לעבוד כאן לפני כשש שנים בתור פועל ייצור במכונות חיתוך הוופלים, ובמהלך השנים התקדם ואף רכש השכלה מקצועית. "למדתי קורסים ועברתי הכשרות, ולפני שנתיים הוציאו אותי על חשבון החברה ללימודי הנדסאי מכשור ובקרה במכללת עתיד במעלות. סיימתי תיכון ב־1995, ו־26 שנים אחרי חזרתי פתאום לספסל הלימודים. בעבודה מאוד תמכו בי ועודדו אותי. אני מתרגש לסיים בהצטיינות את הלימודים בעוד כמה שבועות".
במפעל השוקולד עובדים כ־600 פועלים במערכי הייצור השונים. "בחודשים הראשונים של המשבר מצאנו תעסוקה לכל העובדים שלנו, כדי שימשיכו להתפרנס", מספרת שקד. "פתחנו מוקדי שירות לקוחות והכשרנו עובדים מפסי הייצור והאחזקה וגם שלחנו עובדים לעמותות כמו 'פתחון לב' לתרומה לקהילה ושילמנו להם כמובן משכורת. חלק מהעובדים נשלחו למפעלים אחרים שלנו, ודאגנו להסעות לירושלים, לצפת, לכרמיאל ואפילו לאילת". לאחר כארבעה חודשים אפשרו לעובדים שרצו לצאת לחל"ת לעשות זאת. "שום עובד לא נותר בלי מקור פרנסה בתקופה הזאת. כ־200 עובדים שבחרו לצאת לחל"ת יצאו, ומי שרצה חזר לעבוד, ולכל השאר דאגנו להמשך עבודה", היא מציינת.
לפני כחודש וחצי החל המפעל לייצר מחדש את ממתקי השוקולד. בשטראוס אומרים כי כיום המפעל עובד באופן מלא עם כל האישורים של משרד הבריאות, מייצרים חלק גדול מהמוצרים (עדיין לא את כולם), ומחזירים אותם בהדרגה למדפים. בהתחלה החלו לייצר את מוצרי החברה המותאמים לרגישים לגלוטן, ובהמשך את שאר המוצרים.
נדמה כי כל העובדים שפגשנו שותפים לתחושת האחריות לבטיחות המוצרים ואיכותם. "אני יודעת שיש לי אחריות כבדה", אומרת מרים סייפר. "אנחנו לא רואים אותה כעול אלא שמחים לראות שכל התהליך עובד כמו שצריך ולומדים מכל תקלה". היא החלה לעבוד במפעל לפני 11 שנים, כשנתיים לאחר שעלתה לישראל מארגנטינה. "התחלתי כעובדת פס ייצור במפעל המסטיקים, והמשכתי בייצור של ממרחי השוקולד, ואחרי המשבר קיבלתי קידום לאחראית במערך בקרת האיכות".
במסגרת הפקת הלקחים נוספו הרבה משרות לתחום אבטחת האיכות, מוסיף ממן. "אם היה לנו אחראי אחד בשלוש משמרות ביום, כעת יש לנו צוות בכל משמרת ומעליהם גם מנהלי אבטחת איכות ובטיחות שלכל תהליך עושים בדיקה נוספת, וכל היום בודקים את איכות המוצרים. בעבר בדקנו מדגמית את המוצרים אחת למשמרת, היום בודקים אחת לשעה והמדגם עובר בחינות של טעם וריח ומרקם כדי לוודא שהכול כשורה, על פי התקן ואין תקלות". בתקופת ההשבתה קיבל ממן פניות רבות מחברים ובני משפחה, שייחלו לשובם של הממתקים. "המפעל הזה הוא נוף ילדותנו. כולנו גדלנו על המוצרים האלה, וגם ההורים שלנו. שוקולד פרה, טעמי, אגוזי, מקופלת, פסק זמן, טורטית וטוויסט ועוד. זו אחריות. יש לנו עשרה מיליון לקוחות, זה לא צחוק".
במסגרת תהליך התיקון והחזרה לפעילות, הובילו במפעל שינויים אסטרטגיים עסקיים, כמו סגירת מערך ייצור המסטיקים המקומי והפסקת ייצור עוגיות פתי־בר ומגוון העוגות של החברה. המפעל יתמקצע כעת בשוקולד, ובעתיד יבקש לפתח ולייצר מוצרים חדשניים לקהל הישראלי. "אנחנו חוזרים חזקים מתמיד", אומר עידו אוירבך, מנהל המפעל. לדבריו, "המפעל עובד היום ברמה אחרת לגמרי. אתה לא יכול לדעת מה יקרה, ותמיד יש הפתעות, אבל אני מרגיש שלא משנה איזו בעיה תהיה לנו חלילה בעתיד, אנחנו ערוכים לזהות ולפתור אותה. כזה אירוע לא יהיה יותר. אני רואה את ההתרגשות והשמחה ברשתות החברתיות, ואני שמח. את המוצרים שתראה בימים הקרובים בסופרים קישטנו בכל מיני משפטים שמבטאים את הגעגועים שלנו ושלכם לשוקולדים".
