"יצרה דברים מרשימים יותר מ'דרך המלך'": חבריה ומשפחתה של גלית בורג נפרדו

עשרות אנשים התאספו ביום שלישי בבית העלמין ירקון כדי ללוות את הזמרת גלית שירה בורג למנוחות. בורג, שהתפרסמה כחלק מהצמד "גילי וגלית" וייצגה את ישראל באירוויזיון 1989 עם השיר "דרך המלך", נספתה בתאונת דרכים ביום שני בגיל 54 בלבד.

הקהל בהלוויה ייצג את הגלגולים השונים שעברה בחייה: היו שם בני משפחתה וחברי ילדות מבת־ים, חסידי חב"ד שהכירו אותה אחרי שחזרה בתשובה, וחברות עטויות כיסוי ראש שחייהן הצטלבו בערבי הפרשת החלה וההופעות שהעבירה לנשים. ארבעה ימים לפני פטירתה היא ערכה ערב נשים והעלתה תיעוד שלו לרשתות: "לא צריך לפחד מהמוות", היא אמרה, "העולם הזה הוא רק דמיון. הנפטרים נמצאים לידינו כל הזמן. הגוף הוא אשליה. כשאדם נפטר הוא בסך הכול מחליף בגד. בסוף כולנו נצא מפה, מהאשליה הזו, וזה מעורר אותנו לעשות תשובה ולהבין מה קורה פה בכלל".

בורג נולדה וגדלה בבת־ים כבת בכורה במשפחה בת שישה ילדים. אביה המנוח הוא בן דודו של הזמר מייק ברנט. "זכית בחייך להטביע חותם בחייהם של אנשים בכלל ונשים בפרט", הספידה אותה אחותה אורלי, "המוזיקה הייתה לך כמו אוויר לנשימה מגיל צעיר, ועכשיו את שומעת שירת מלאכים. תודה לך על האהבה המטורפת, ולעיתים חונקת, שעטפת אותי", הוסיפה האחות והודתה לגלית שהייתה לה כאם, לאחר שאמן נפטרה בגיל צעיר.

היא נולדה למשפחה חילונית, אבל לאחר שאם המשפחה התחזקה נשלחה גלית ללמוד בבית הספר היסודי דתי של חב"ד. בהמשך עזבה את אורח החיים הדתי ועברה לתיכון אורט. מגיל צעיר אהבה לשיר. באתר שהקימה היא שיתפה את הקוראים: "כבת לשני הורים מוזיקאים (אבא גיטריסט ואמא זמרת) נחשפתי לעולם המוזיקה כבר מגיל צעיר מאוד. להוריי הייתה להקת אירועים, ואני הייתי נוכחת בחזרות ומחכה תמיד שייתנו לי לשיר ולרקוד. כבר בגיל 3 הופעתי באירועים משפחתיים, ובבית הספר היסודי והתיכון הייתי מעלה קטעים קומיים, ומופיעה בשירה בחגים. השתתפתי גם בתחרויות זמר שונות".

ב־1989 כתב המוזיקאי שייקה פייקוב את שירו "דרך המלך" לתחרות הקדם־אירוויזיון. לביצוע השיר נבחר הילד גילי נתנאל, שהיה אז בן 12. זמן קצר לפני התחרות החליטו מפיקי הקדם־אירוויזיון להצמיד לו זמרת בוגרת. האמרגן והמפיק שלמה צח, שהכיר את בורג, הציע אותה, וכך נוצר הצמד "גילי וגלית". לאחר שזכו במקום הראשון בתחרות הם נשלחו לייצג את ישראל באירוויזיון, שהתקיים בלוזן שבשווייץ. השיר הגיע למקום ה־12 מתוך 22 מתמודדים. השניים הקליטו גרסה אנגלית לשיר בשם "Shine For Tomorrow".

אף שהשיר לא זכה להצלחה בחו"ל, בישראל הוא הפך ללהיט. הגרסה האנגלית לא זכתה להצלחה, והצמד התפרק מיד לאחר מכן. "הידיעה על מותה הטרגי של גלית מצערת ומעציבה אותי מאוד", כתב נתנאל בפייסבוק, "חלקנו חוויה משותפת ומרגשת במיוחד, לפני הרבה שנים. גלית תמיד תיזכר כמי שתמכה בי בתור ילד על במת העולם. היא תמיד הייתה מקסימה אליי, ולעולם לא אשכח לה את זה. תנחומיי הכנים למשפחתה".

ב־1991 הקימה בורג את להקת "טרמפ", ובהמשך נישאה לגיטריסט הלהקה, יגאל מיכאל, ועברה להתגורר בארה"ב. ב־1994 הוציאה בישראל אלבום רוק שלא זכה להצלחה, וב־1997 אימצה לעצמה את שם הבמה "גאלסיה" כשהופיעה באירופה. בין לבין הספיקה להתמודד על התואר "נערת הגלגל" בתוכנית הפופולרית "גלגל המזל" ששודרה אז.

חייה האישיים היו מלאי תהפוכות. היא ניסתה את מזלה בארה"ב, ושם נולדו לה שני ילדים: דניאל, כיום בן 23, ובת־אור, בת 19. דניאל סיפר בשיחה מארה"ב: "אני בהלם, אני מרגיש שאני בתוך סיוט. התעוררתי ביום שני בבוקר עם תחושה לא טובה בחזה. ברקע שמעתי את אבא שלי תוהה 'למה אורלי מתקשרת אליי'. אורלי היא בת הדודה של אמא שלי, והבנתי שאם היא התקשרה – משהו רע קרה. לפי הטון שאבא דיבר בו הבנתי שאמא מתה".

הוריו של דניאל התגרשו כשהוא היה בן 14, ומאז הוא חי בארה"ב עם אביו. הפעם האחרונה שראה את אמו הייתה לפני כשנה, כשהגיעה לבקר אותו ואת אחותו בארה"ב. יום לפני התאונה קנתה בורג כרטיס טיסה כדי לבקר אותו שוב. "כשהיא הייתה כאן דיברנו, שיחקנו באולינג, יצאנו לאכול. כואב לי איך שזה בא משום מקום, תאונה כזו קטלנית. אמא הייתה צעירה בנשמה, מבפנים ומבחוץ. הייתי רוצה להיפרד כמו שצריך, להגיד לה שאני אוהב אותה. ב־02:30 בלילה לפני התאונה היא שלחה לי הודעה קולית וסיפרה שקנתה כרטיס לבוא לבקר אותנו. ישנתי ולא הגבתי, הלוואי ויכולתי לענות לה".

לדבריו, אמו הייתה הרבה יותר מגלית מ"גילי וגלית": "אמא עשתה מלא דברים, ויצרה תקליטים יותר מרשימים מהשיר 'דרך המלך'. זה מצחיק שעכשיו כל הכותרות מדברות על גלית מ'גילי וגלית'. היא הרבה מעבר לזה כמוזיקאית".

דניאל עובד כמהנדס תוכנה, אבל כמו אמו גם הוא יוצר מוזיקה ושר. "יש לי הופעה בחודש הבא, וכרגע אני לא במצב רוח בכלל. הקדשתי לה שיר שסיימתי אותו רק בימים האחרונים, והיא לא פה לשמוע את זה. שלחתי לה גרסה לא גמורה, ואחר כך זה יצא בספוטיפיי – אבל אני לא בטוח שהיא שמעה את זה. אני מקווה שכן".

רודפת אמת

בריאיון ל"הידברות" בשנת 2015 סיפרה בורג על השנים שבהן ניסתה להצליח בארה"ב. "לא מיד הרגשתי שעשיתי טעות. כשעברו הימים, נוכחתי לדעת שאינני מצליחה להשתלב בעיסוק מהוגן ושקעתי בדיכאון. ממש כך. לא הבנתי בשביל מה אני צריכה את זה, הרגשתי נורא", תיארה אז את החוויה.

היא לא הצליחה להתאקלם בארה"ב, וחוותה קשיים גם בזוגיות ובהורות. "הרגשתי שאין משמעות לקיומי יותר, ושהאנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליי כבר לא רוצים להיות חלק ממני. הייתי מדוכדכת מאוד, וכל מה שרציתי היה למות. אני זוכרת בפירוש שביקשתי כיליון".

עם השנים חזרה בתשובה. ההתקרבות לדת החלה אצלה אחרי פטירת אביה. היא סיפרה בעבר שראתה בחלום מקובל שנגלה אליה כשהוא לבוש כפתן מרוקאי. הוא הביט בה ואמר לה: "את תראי ישועות גדולות". בהמשך תיארה כי ראתה ש"נפתח ארון קודש, יוצא נחש ענקי ומתגלגל על הבימה של בית הכנסת – ורואים ילדה קטנה משחקת עם הנחש. הוא אומר 'את יודעת איך קוראים לילדה הקטנה הזו? לילדה הזו קוראים שירה'. אני רואה את עצמי בגיל שלוש, ולא קוראים לי שירה בכלל. התעוררתי מהחלום, ואמרתי לעצמי, אולי הרב הזה קיים". היא חיפשה את תמונתו וגילתה כי היה זה הרב חיים פינטו. בעקבות החיזיון הוסיפה את השם שירה לשמה וחזרה בתשובה.

במהלך חייה יצאה בורג בשאלה וחזרה בתשובה כמה פעמים. לאחר שעברה תאונת דרכים קשה שבה היא, בתה ואישה נוספת שנכחה עמן בנסיעה יצאו ללא פגע, היא החליטה לחזור שוב בתשובה. "לאורך כל הדרך, למרות שמריתי את פיו ופעלתי בניגוד לציוויו, ה' לא עזב אותי", הסבירה בריאיון להידברות, "הפטירה הפתאומית של אמי, התאונה והפרנסה שהגיעה למבוי סתום – כל אלה הובילו אותי לחשבון נפש אישי, והתחלתי להתחזק ברוחניותי. קיבלתי על עצמי כיסוי ראש". היא החלה להעביר ערבי הפרשת חלה. לימים נישאה לחסיד חב"ד, אך גם הנישואין הללו לא צלחו.

חוה לידר, חברה חסידת חב"ד, מספרת כי מה שאפיין את בורג היה מידת האמת. "גלית הייתה דעתנית מאוד, היא כל הזמן עשתה עם עצמה עבודה פנימית. היא הייתה מוכשרת מאוד באמנות, רבת תחומים וכישרונות. החיים שלה לא היו פשוטים – החל באובדן אמה בגיל צעיר, דרך הזוגיות שלא צלחה. זה ניכר בפוסטים ובשירים שלה. עניין אותה להיות מחוברת לקדוש ברוך הוא, קדושה עניינה אותה. היא חיה גאולה, שנאה את השקר, חיפשה אמת, לא קיבלה כל דבר כמובן מאליו. היה לה קשה עם 'עלמא דשקרא'".

שלומית ביטון, חברה אחרת, בילתה אצלה את השבת האחרונה. השתיים למדו יחד בתיכון אורט בת־ים וחלקו אהבה לשירה. "אחרי התיכון הקשר בינינו נותק, אבל אחרי הרבה שנים, כשחזרתי בתשובה בעצמי, חיפשתי אותה וחידשנו את הקשר".

איך הייתה השבת האחרונה?

"אני אלמנה, והרבה פעמים היא ביקשה ממני לבוא לעשות איתה את השבת. הפעם הסכמתי. כל השבת 'היינו באורות'. גלית הייתה הוריקן, אור גדול. זו תקופה שהגיעה לנחת".

התאונה אירעה כשגלית עשתה את דרכה לעטרה, בתה של שלומית, לטיפול קוסמטי. "הבת שלי סיפרה לי שהיא לא הגיעה לטיפול, והשבתי שזה לא אופייני לה שהיא לא מגיעה ולא מעדכנת. בסוף התקשרתי לאחותה כי דאגתי, והיא סיפרה לי שגלית נהרגה בתאונה. אני מרגישה שהשבת הזו הייתה לנו מתנת פרידה".

בשלוש השנים האחרונות התגוררה בורג בכפר־דניאל, שאליו הגיעה בחיפוש אחרי מקום של טבע במרכז הארץ. תאונת הדרכים הקטלנית אירעה סמוך למושב. אורית אבקאי, תושבת המקום, הכירה את גלית בעקבות הודעה שפרסמה בורג על שיעור תורה בביתה בתקופת הקורונה. "אני לא דתייה, אבל עניין אותי לבוא לשיעור. גלית רצתה להפיץ את האור והאמונה שלה – לא ממקום של להחזיר בתשובה, אלא בשביל להכיר לאנשים את האמת שלה. לאותו שיעור אף אחד לא הגיע חוץ ממני. היא לא לקחה ללב, ואנחנו התחברנו דרך זה. היא שלחה מדי פעם דרשות של רבנים בקבוצת הווטסאפ של המושב. אנשים כאן לא דתיים, וזה פחות עניין אותם. היא חיפשה בן זוג, אהבה אמיתית. היא הייתה טיפוס מאוד אימהי וחם, וכשהיא אירחה זה היה מכל הלב. היא פתחה שולחן כמו בשבת, עם מטעמים, והיה כיף לבוא אליה. אבל עכשיו אנחנו בהלם".