שנים ששגרירי ישראל מצפים לביקור הזה. עשורים שהוא לא קרה. אבל השבוע, למשך שלוש השעות הראשונות של יום שני אם לדייק, ראש ממשלת ישראל בא למוסדות האיחוד האירופי. זה היה ביקור חפוז. עשר דקות של הצהרה עם שרת החוץ של האיחוד פדריקה מוגריני; רבע שעה איתה בארבע עיניים; שיחת טלפון במקום פגישה עם נשיא הנציבות האירופי; וחמש דקות בממוצע לכל אחד מהנוכחים במפגש עם מועצת שרי החוץ של 28 המדינות המרכיבות את האיחוד.
זה היה ביקור לא קל. "האיחוד האירופי מוסיף להאמין בחזון שתי המדינות על בסיס גבולות 67', עם ירושלים כבירת שתי המדינות", הקריאה מוגריני מן הדף. בחוץ שרר כפור אימים, ובפנים טון קולה ומראה פניה לא היו חמים יותר. נתניהו מיהר להשיב: "יהודים בגטאות באירופה התפללו לירושלים", מזכיר למוגריני את אחד הכתמים המוסריים של היבשת שהיא מייצגת.
את מוגריני החמוצה נתניהו כבר לא ישכנע. כמו רבים מהפקידים המקובעים של האיחוד, היא מקרה אבוד. אבל אחרים, גם בפקידות האירופית אך בעיקר במדינות המזרחיות ביבשת, מבינים ש"שלום חייב להתבסס על המציאות", כפי שניסח זאת נתניהו. והמציאות היא ש"היינו נתונים למתקפות בלתי פוסקות לפני שהייתה התנחלות אחת. הותקפנו לא בגלל פיסת שטח כזאת או אחרת, אלא משום שרעיון קיומה של מדינה יהודית בגבולות כלשהם נדחה על ידי שכנינו. המציאות הביאה לקריסת ההנחה שהבעיה הפלסטינית היא שורש אי־היציבות במזרח התיכון – לאור המצב במזרח התיכון, האם יש עוד מישהו שחושב כך?!" שאל נתניהו רטורית את שרי החוץ האירופים."גם ההנחה שההתנחלויות הן לב הבעיה בינינו ובין הפלסטינים תקרוס", חתם.
שום מדינה אירופית לא עומדת להשתכנע מההגנה המוצקה של נתניהו על ההתנחלויות. אף לא בירה אחת תיישם בקרוב את תחזיתו שלפיה "רוב מדינות אירופה יעתיקו את שגרירויותיהן לירושלים". ולמרות זאת, הביקור התקדימי המס מעט מהקרח שבין ישראל לאיחוד האירופי. הן בגלל תהליכים שלאיש אין שליטה עליהם, הן כתוצאה מראייה ארוכת־טווח של נתניהו, המציאות מתחילה לעשות את שלה ולהזיז עניינים גם באירופה.
לפני שלוש־ארבע שנים, כשהאיחוד היה בשיאו ואובמה גיבה אותו, קל היה לאירופים לגנות אותנו על כל מרפסת, להעניש אותנו באי־קידום יחסים ולריב איתנו על כל הסכם. מאז התרחשו כמה התפתחויות נוחות לישראל. האיחוד רק מתחיל להתאושש מנטישת בריטניה, הפליטים עדיין מציפים אותו בהמונים, הקטלאנים והסקוטים דורשים עצמאות, וטראמפ מפנה עורף לאירופה ולא נפגש עם מוגריני. במצב הדברים הזה, למוגריני ולשותפיה מסובך יותר להתאנות לישראל. הצרות מבית תמיד דחופות יותר.
למשקלו הסגולי היורד של האיחוד, חופף משקלה העולה של ישראל. ראשית, הביטחון. "ישראל הצילה חיים של עשרות על עשרות אירופים, היא המגן הגדול ביותר של אירופה", אמר נתניהו לכתבים שהתלוו אליו, ורמז לסיכול פעולות טרור שונות. "היא הגורם החזק ביותר במזרח התיכון שמונע את התפשטות האסלאם הקיצוני, לא רק מונע התקפות של דאעש באירופה, אלא גם את קריסתם של אזורים שלמים הסמוכים לה, שאחרת היו נכבשים בידי אותם אסלאמיסטים קיצוניים שמבריחים מיליונים לאירופה. אנו עושים זאת כמובן כדי להגן על עצמנו, אבל בתוך כך ישראל ממלאת תפקיד ביטחוני חשוב מאוד לעמי אירופה".
בשפה פשוטה אומר נתניהו לאירופים: "האביב הערבי" הפך סדרי בראשית. מדינות מתפרקות ומזרימות פליטים וטרור לאירופה. כנגדם ניצבת ישראל עם מידע מודיעיני וסיוע ביטחוני למדינות ערב הרציונליות. אלה עונים על האינטרסים החיוניים ביותר שלכם. תתחילו להפנים שאנו נכס ולא נטל. פניה של מוגריני העידו שלא אהבה את הטפת המוסר הזאת, אבל נתניהו צבר קילומטרז' באמירת עמדותיו גם מול בכירים ממנה שלא רצו לשמוע.
לתהליכים הגלובליים הללו הצטרפו כמה עניינים שלנתניהו הייתה שליטה עליהם, בראשם חיזוק הכלכלה הישראלית, ההייטק בכלל והסייבר בפרט. "העתיד שייך למחדשים", אמר ביום שני בבריסל, ביום ראשון בפריז, בשבוע שעבר בוועידת הג'רוזלם פוסט בישראל, ולמעשה איפה לא. "לפני עשר שנים, בין עשר החברות המובילות בעולם היו חמש חברות אנרגיה וחברה אחת של טכנולוגיית מידע. בתוך עשור בלבד זה התהפך לחלוטין. לישראל מעולם לא הייתה תעשיית רכב, וכעת יש לה. יש לנו 500 חברות הזנק רק בתחום של רכבים אוטונומיים. דוגמה נוספת – רפואה דיגיטלית, שגם היא מפותחת בישראל. חקלאות מדויקת, טכנולוגיית מידע, סייבר. ישראל זוכה היום ל־20 אחוז מההשקעה העולמית הפרטית בהגנת סייבר. אתם יכולים לחיות בלי הגנת סייבר?"
נכון, אירופה מסוגלת להסתדר בלי ישראל; אבל היכולות המתקדמות מאוד שישראל מפתחת מציבות אותה בחזית העולמית, ולכן כל אומה או חברה ששוקלת להתרחק מישראל בגלל פוליטיקה או פלסטינים חושבת פעמיים. מדינות כמו יוון, קפריסין, ליטא והונגריה שבעבר הפנו לנו עורף, מתקרבות לישראל ומקדמות אינטרסים שלנו באיחוד האירופי ובמוסדותיו.
כל המגמות האלה הפכו את הביקור הקצרצר של נתניהו בבריסל למעין סיבוב ניצחון. אותו איחוד אירופי שרוב שנות נתניהו הוריד את ישראל על הברכיים והכתיב לנו בידול בין יו"ש לישראל, מקבל כעת את נתניהו בלי שידקלם את נוסחת הקסם "שתי מדינות לשני עמים", שבלעדיה אי אפשר היה עד לאחרונה לדרוך בבירה אירופית. שרי החוץ שהתכנסו במיוחד והאריכו את ישיבתם מעל ומעבר למתוכנן כדי לשמוע את נתניהו, האזינו לו בקשב רב. רבים מהם ציינו את הקשרים הבילטרליים המצוינים שבין מדינתם לישראל, והביעו תקווה למצב דומה עם האיחוד. גורם מדיני הבקי במתרחש ביבשת ציין בסיפוק כי מספר המדינות העוינות ממשיך להצטמק, ואילו מספר האוהדות ממשיך לגדול.
עם זאת, הבעיה הייתה ונותרה שישראל מול האיחוד האירופי היא עדיין ילד הכאפות של הכיתה, זה שהכי קל לפוצץ במכות כי אין בכוחו להחזיר. מבחינה זו, בהקשר האירופי הצהרת טראמפ דווקא גרמה נזק. לולא הושמעה ימים אחדים לפני הביקור, הסוגיה הפלסטינית לא הייתה נמצאת במרכז הדיון. משאמר טראמפ מה שאמר – וטוב שאמר – הפוקוס חזר לצרות הפוליטיות.
לאן ילכו הדברים מכאן? נראה שלכיוון חיובי יותר. האיחוד איננו מתכוון להוביל יוזמה מדינית חלופית לזו של טראמפ, כלומר עדיין משאיר את הבמה לאמריקנים. עד שזו תוצג – ומן הסתם תיכשל כמו קודמותיה – השגריר האירופי החדש עמנואל ז'ופרה מתכוון להביא איתו רוח חדשה וחיובית יותר לקשרים בין ישראל לאירופה. כמי ששירת פה בעשור הקודם הוא מבין את מקור המשקעים הכבדים שבין העם היהודי לבין אירופה. אז האיחוד לא ישנה את עמדותיו הפרו־פלסטיניות המסורתיות, אבל אם הטונים ירדו – גם זה משהו.
מסרון ספרותי
נתניהו הגיע לבריסל אחרי לילה קצר בפריז. בהערת אגב צריך לציין שזו פעם שנייה שהוא ונשיא צרפת עמנואל מקרון נפגשים ביום ראשון – רמז לצפוי לנו אם פורמי השבת בישראל ימשיכו בדרכם. על כל פנים, יום לפני בואנו נפרדה צרפת בהלוויית־ענק מג'וני האלידיי, מי שכונה פה אלביס פרסלי הצרפתי, והנשיא מקרון נאם בטקס. ביום שישי השתתף בהלווייה פומבית אחרת ושם הזכיר ארבע פעמים את פרנסואה שאטובריאן, סופר ומדינאי צרפתי המוגדר כמייסד התנועה הרומנטית של צרפת. אותו שאטובריאן קיים מסע לארץ ישראל בתחילת המאה ה־19, ועל בסיסו פרסם את הספר "מפריז לירושלים". "בטיילך ביהודה לבך מתמלא בחילה עמוקה", הוא לא חסך מילים שיתארו את עלבונה של העיר המוזנחת.
בד בבד, ניצחונו של העם היהודי על ההיסטוריה לא נסתר מעיניו. "הפרסים, היוונים, הרומאים טואטאו מעל פני האדמה, ושבט פעוט שראשיתו קדמה ללידת אותן אומות גדולות, עודנו קיים בטהרתו בתוך חורבות ארצו. אם יש דבר בקרב האומות הנושא עליו חותם של נס, כאן, לפי דעתי, טבוע הנס בבהירותו", כתב ההוגה הצרפתי מאה שנה לפני שהמוני ערבים הציפו את ארץ ישראל, נואשים לפרנסה ולכסף שיביאו איתם היהודים הציונים.
את כל המידע הזה שיגר היישר לטלפון הפרטי של מקרון חבר הפרלמנט הצרפתי מאיר חביב, כדי להעמיד אותו על טעותו ההיסטורית ולהזכיר לו ש"כשפריז הייתה פרבר שנקראה לוטס, ירושלים הייתה בירת העם היהודי. אם מצטטים את שאטובריאן צריך לדעת שגם את זה הוא אמר", אמר לי חביב לפני שעלה לחדרו של נתניהו במלון בפריז.
מקרון כצפוי לא השתכנע, ולאחר השיחה עם נתניהו חזר על הנוסחאות השדופות בעניין השלום, המדינה הפלסטינית וירושלים. "לא על הכול אנחנו מסכימים", השיב לו נתניהו, ופרס את הצידוקים להחלטת טראמפ. גם מקרון וגם ראש הממשלה הבריטית תרזה מיי אכזבו קשות בכל הנוגע לירושלים. שניהם מספרים שהם חבריה הטובים של ישראל, אבל את הצהרת טראמפ דחו בשצף קצף. על כך נאמר: עם חברים כאלה, מי צריך אויבים.
אך אף שהצרפתי אכזב, המהלך שנתניהו מנסה לבנות איתו מרתק. בין כל שחקני המפתח האירופים שלוטשים עיניים לכסף האיראני, הצרפתים הם היחידים שמגלים סימני ביקורת ממשית כלפי טהרן והסכם הגרעין. ונתניהו, שחדור שאיפה "לשנות או לדחות" את ההסכם, מאמין שיוכל לרתום לכך את מקרון.
כדי להבין כיצד בכוונתו לעשות זאת צריך להרחיב מעט את היריעה למפת המזרח התיכון כולה. מקרון נכנס למסלול התנגשות עם איראן כשבעיצומו של משבר חרירי – ראש הממשלה הלבנוני שהתפטר בלחץ סעודי ולבסוף חזר בו – קרא לה שלא להתערב בנעשה בלבנון. האיראנים לא אהבו את גישת מקרון, וביטלו בשבוע שעבר ביקור של שר החוץ הצרפתי באיראן. כל זה קורה כאשר מרקל הגרמניה ומיי הבריטית חלשות מאוד בארצותיהן, ומאפשרות למקרון להתבלט כמנהיג דומיננטי באירופה.
את כל זה ניסה נתניהו למנף. בלי להשתמש במילים הללו הוא העביר למקרון את המסר שהמלחמה בין ישראל לאיראן כבר כאן. איראן רוצה להכניס 80 אלף אנשי מיליציות שיעים לסוריה כדי שיהיה לה כוח חלוץ במדינה. בלבנון היא מנסה לייצר טילים מדויקים. ישראל בתגובה מציבה קווים אדומים לפעילות האיראנית ועומדת בהם – כולל השמדת בסיסים איראניים. אם אתה רוצה השפעה בלבנון, רומז בעצם נתניהו למקרון, כדאי שתתחשב בעמדותינו. ישראל מעבירה ללבנון עצמה מסרים באמצעות צרפת. אף שהמצב במדינה התייצב, צרפת כפטרונית היסטורית של לבנון עדיין רוצה שישראל לא תזעזע אותה בפעילות צבאית.
כל זה אמור להוביל למהלך הגדול בנוגע להסכם הגרעין. אחרי שהעלה את טראמפ על מסלול התנגשות עם הסכם הגרעין, נתניהו מנסה לשכנע את מקרון. כיצד? תאמינו לטראמפ, הוא אומר לו. הוא עמד במילתו בנושא ירושלים, וכעת הוא עשוי לפוצץ לבדו את הסכם הגרעין – דבר שאינכם מעוניינים בו – כי באפשרותו להטיל סנקציות ללא הקונגרס. עדיף לכם לדבר עם טראמפ כדי שתהיו מתואמים, משיפעל באופן חד־צדדי נגד האינטרס שלכם. זה היה הטיעון של נתניהו באוזני מקרון. ימים יגידו אם יתקבל.
מה קורה לאלשיך
אירופה עשתה לנתניהו טוב. יהיה כמובן מי שיטען שאין כמו בירה אירופית כדי לברוח מהחקירות וההפגנות, אך התזה הזו נכונה כמו הטיעון שהוטח בזמנו כאילו הוא מוביל את ישראל לבידוד מדיני. האמת היא שלא רק באירופה אלא גם בישראל, נתניהו מקרין חוזק.
מי שפגש אותו שם ומי שעובד איתו כאן מתרשם שהוא לא חושש, שברור לו שיצלח את החקירות, שאפילו הפרשיות הרבות של בכירי הליכוד לא ימנעו ממנו ניצחון נוסף בבחירות, יהיו מתי שיהיו. מעבר לכל דבר אחר נתניהו לא מבין מה קרה למפכ"ל רוני אלשיך. כמי שרואה את העולם רק במשקפיים פוליטיים, נתניהו חושב שאלשיך – אדם שקשה להחשיד בשמאלנות – קצת השתגע. זה המינוח ששמעו ממנו מקורביו.
המפכ"ל מצדו תפס צד לאחר ששמע מבכירי קציניו כי עוד בתחילת החקירה הם ומשפחותיהם אוימו בידי אנשיו של ראש הממשלה. על פי הפרסום של עמית סגל השבוע, ולפיו רוני ריטמן טען שלא אחר מנתניהו הפיל עליו את פרשת ההטרדה, נראה שהמפכ"ל צריך לבדוק את עצמו ולבדוק היטב.
