"ביום ראשון אחרי הצהריים לאחר התפילה, בעוד שחברי הקהילה עומדים נינוחים בחצר ומשוחחים ביניהם, שמע שיק שפיירוטי הוזמן לערב התרבות של הגברים לספר על מחקריו. שיק היה פעיל ביותר בערבי התרבות, והופתע שהקונסול הפרוסי, שבדרך כלל התייעץ איתו בנוגע לרשימת המוזמנים, לא עשה כך הפעם.
"באותו הערב הגיע שיק דרוך ומתוח. כל מילה שיצאה מפיו של פיירוטי הכאיבה לו, אך כשפיירוטי סיפר שהפחה הזמין אותו לעלות להר הבית, הסגור בפני אירופים, לראשונה בחייו לא ידעה קנאתו של שיק גבול. לחקור את הר הבית היה מבוקשו מאז שטייל בהר הזיתים והביט מערבה לראשונה. המבנים המרהיבים הניצבים על הרחבה הענקית, שגודלה כשישית מהעיר, היו לו כמו חידה שמחכה לפיצוח. כבר אז רצה לדעת כיצד נראה המקום בעבר, ומה יש מתחת למשטח הגדול שבנה הורדוס".
***
"אפריל 1872,
ירושלים.
לידיה, בתי היקרה,
לפני כמה חודשים נקראתי לקונסול האוסטרי. לאחר שדרש בשלום המשפחה הוא סיפר לי שהסולטן רוצה להיות מיוצג בתערוכה העולמית שתתקיים בווינה בשנת 1873, וביקש מהפחה למצוא לו בוני דגמים.
"'הפחה פנה אליי, ואני פונה אליך. הסולטן רוצה להציג בתערוכה דגם של כיפת הסלע', כך אמר לי הקונסול האוסטרי. את יכולה לתאר לעצמך כמה הבקשה הזו הלהיבה אותי. את בוודאי מבינה שתהיה לי גישה חופשית להר הבית, מקום שלעתים נדירות מי שאינם מוסלמים מורשים לבקר בו. נכון, כשהצטרפתי למשלחת של צ'רלס וורן חקרנו קצת את המקום הנפלא הזה, אבל אישור כניסה קבוע יאפשר לי לחקור ביסודיות את ההר החשוב ביותר בירושלים, מקום שכל מלומד חולם להגיע אליו וללא שום מכשול. אוכל לרדת אל מתחת לפני השטח, לכל הבורות התת־קרקעיים, לתוך המבנים, כמה פעמים שארצה".
***
"בפעם הראשונה ששיק שם את פעמיו להר הבית לחקור את השטח, הוא יצא מהבית לפני שאכל ארוחת בוקר. בקושי שתה קפה, כה נרגש היה. הוא לקח איתו תיק, כלי כתיבה ומדידה, את המחברת המיוחדת – ויצא לדרך. ההליכה לא נמשכה זמן רב. הוא ירד מביתו לרחוב הגיא, ומשם המשיך דרומה עד שהגיע למעבר המקורה המוביל לשער מוכרי הכותנה, אחד השערים היפים בהר הבית. בידו החזיק את אישור הכניסה שנתן לו הפחה, למרות שלא באמת היה זקוק לו. הרי כולם הכירו את שיק וידעו שהוא בונה דגם של הר הבית. כאשר הגיע לשער, לקח אותו אחד השומרים למפקדם. שיק הוצג לפני כל השומרים, ונאמר להם שייתנו לו להיכנס ללא בעיות בכל פעם שיגיע.
"מאותו רגע הרגיש שיק שהוא בגן עדן. הוא לא היה בהר הבית מאז ששימש עוזר לקפטן צ'רלס וילסון והורשה להיכנס לזמן קצר לחללים התת־קרקעיים. הוא נכנס בגו זקוף דרך השער, ועמד בהר הבית. הוא – שלא למד באוניברסיטאות המפורסמות ולא השתייך לאחד ממוסדות המחקר האירופיים הגדולים, שאין בידו תעודות רשמיות – הוא ולא אחר עתיד לבנות דגמים לתערוכה העולמית בווינה. אתה רואה, פיירוטי? גם לכאן הגעתי, חשב לעצמו בגאווה. "בצעדים איטיים עלה שיק במדרגות, מדי פעם נעצר והביט מעלה לכיפת הסלע, וליבו החסיר פעימה. איזו ארכיטקטורה, הוא השתאה. הוא הגיע לקצה המדרגות, נעמד מול הכניסה למבנה, ולפני שנכנס הקיף את המבנה המתומן. חלקו התחתון היה מכוסה לוחות שיש בהירים מקושטים בדוגמאות מרהיבות של ריבועים ופסים שחורים. מעליהם נצצו בשמש האריחים הכחלחלים והירקרקים, ולמעלה הייתה כתובת בערבית. בפעם השניה בחייו נכנס שיק לכיפת הסלע. כשהתרגלו עיניו לחשכה, ראה ממש לפניו את סלע האם של ההר, המקום הקדוש ליהודים ולמוסלמים. האבן הזאת, כמה כוח משיכה יש לה".
***
"לפני שדגם הר הבית נשלח לתערוכה בווינה, הוא הוצב בכנסיית המשיח להנאת תושבי ירושלים. קבוצה קטנה של מבקרים, תיירים מאנגליה, הביטה מרחוק בדגם של שיק. הוא הזמין את התיירים להתקרב והסביר להם על החלקים העליונים של הר הבית, כיפת הסלע ומסגד אל־אקצה.
"'ועכשיו, שימו לב. תמיד מעניין לראות מה יש למעלה, אבל בחיים ההפתעות האמיתיות נמצאות מתחת לפני השטח', אמר שיק, והרים את המבנה של כיפת הסלע. הדגם של סלע האם בלט שם בצבע אפור. 'זהו סלע האם, הוא החלק החשוב ביותר בהר הבית'. שיק סיפר על אברהם שהגיע לעקוד את יצחק ועל מוחמד שעלה לשמיים. הוא סיפר גם על מקדש שלמה ועל מקדש הורדוס.
"'אתם מבינים, הורדוס רצה לבנות מקדש ענקי במקום המקדש הקטן שעמד פה, אבל פסגת ההר לא הייתה גדולה מספיק. מה עשה הורדוס, מלך הבונים? הוא מילא את ההר בקשתות, ועליהן בנה פלטפורמה ענקית שגודלה כשישית מהעיר שבתוך החומות, תראו', אמר שיק, ולתדהמת המבקרים הרים חלקים נוספים של הדגם והם יכלו להציץ פנימה. הם יכלו לראות את החלל שמתחת לפני השטח ובו קשתות וסלע האם הצבוע באפור".
(עמודים 53־54, 148־152, 161)
