הבעיות והכשלים בתוכנית גפ"ן של משרד החינוך התחילו הרבה לפני אבי מעוז

הרוחות עדיין סוערות מאוד בעקבות הפרסומים על העברת היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות במשרד החינוך לידיו של ח"כ אבי מעוז, ראש מפלגת נעם. בסעיף האחרון של ההסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד לח"כ מעוז נכתב כי "לא יאוחר מ־30 יום מיום הקמת הממשלה, תקבל הממשלה החלטה להעברת היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות, ממשרד החינוך למשרד ראש הממשלה ותהיה באחריות סגן השר ח"כ אבי מעוז. היחידה האמורה תועבר על תקציביה ועל תקני כוח האדם שלה".

• הח"כית החדשה לימור סון הר מלך: "כל ילד שלי הוא הוכחה שעם ישראל חי"
• שלושה מחבלים חוסלו בג'נין במהלך מבצע מעצרים נרחב ביו"ש
• נשים למגרש: ערב בלי מונדיאל אבל עם הצלחה ישראלית בכדורגל

יותר מ־300 מנהלים חתמו על מכתב ששוגר לראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו במחאה על המינוי של מעוז והעברת הסמכויות על התוכניות החינוכיות ממשרד החינוך לידיו. "אנו מביעים בזאת את מחאתנו על הוצאת היחידה האחראית על תוכניות ושותפויות ממשרד החינוך והעברתה לתחום האחריות של אגף שבראשו יעמוד אבי מעוז ממפלגת נעם, אשר מביע בפומבי את דעותיו הגזעניות, הלהט"בופוביות, החשוכות והקיצוניות ביותר, אשר מבטלות, מפלגות, משסעות ופוגעות בקהילות שלמות ובזהויות נרחבות בחברה הישראלית. לא נישאר אדישים למצב", נכתב במכתב.

מנגד, במכתב תמיכה במעוז שעליו חתמו כאלף אנשי חינוך דתיים נכתב כי "המאמץ התקשורתי להשחרת פניו ויצירת דה לגיטימציה לאישיותו ופועלו הינם בלתי מקובלים וחוטאים לאמת. הניסיון לפגוע בממלכתיות ובהליך החוקי של רצון העם בחיזוק היסודות היהודיים במערכת החינוך אינם לרוחנו".

אבל  עוד לפני הפוליטיקה – מהי היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפיות במשרד החינוך? מהן אותן "תוכניות גפ"ן" שעלו לכותרות? מהן השאיפות של מפלגת נעם? מה חושבים מנהלי בתי הספר על הרפורמה ועל המינוי? והאם מחר יוצאו מהמאגר תוכניות ליברליות הדוגלות ב"קבלת האחר"? החלטנו לנסות לעשות סדר.

היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות במשרד החינוך מנהלת את מאגר התוכניות החיצוניות העומדות לבחירת מנהלי בתי הספר. היחידה קמה בשנה שעברה על פי החלטת ממשלה מספר 226 מיום 1.8.2021 ועניינה היה "הגמישות הניהולית במערכת החינוך". כבר שנים ארוכות נמתחת ביקורת עזה על משרד החינוך בדבר מתן האוטונומיה הבית ספרית למנהלים, וליתר דיוק – היעדר אוטונומיה כזו. הפעלת התוכנית הזו הייתה אמורה להיות צעד בדרך לאוטונומיה הנכספת.

יש לציין כי תוכניות חיצוניות – כלומר תוכניות שאינן נכללות בתוכנית הלימודים הליבתית כגון שפה, מתמטיקה, מדעים ועוד – נכנסו לבתי הספר עוד לפני שהוקמה היחידה. בדרך כלל היו אלה תוכני העשרה העוסקים בהקניית ערכים שונים. ב־2014 קם לראשונה מאגר לתוכניות הללו. בהוראת חוזר מנכ"ל יכלו בתי הספר לבחור כל תוכנית שרצו ובלבד שתהיה רשומה במאגר. בדרך זו מיפה משרד החינוך את התכנים שנכנסו לבתי הספר, אך לא עסק בבקרה וסינון.

הפרטה דה־פקטו

במשרד החינוך מתגאים בכך שבעקבות החלטת הממשלה על הגמישות הפדגוגית הניהולית (גפ"ן) המשרד מקבל על עצמו את האחריות לבדיקת כל התוכניות המיועדות לפעול בבתי הספר. בחודש מרץ הוגשו כ־19 אלף הצעות לתוכניות שונות על ידי 3,500 ספקים, והן נבדקו בידי מאתיים בודקים פדגוגיים ומנהליים שהמשרד מעסיק. התוכניות שעברו את המכרז נכנסו ל"מסלול הירוק" ותוכניות שלא עברו דרך המכרז נכנסו "למסלול הכחול", ואותן יכולים בתי הספר לממן לא מתקציב הגפ"ן המועבר אליהם ממשרד החינוך, אלא דרך תקציבים אחרים, כמו תשלומי ההורים. כ־10,000 תוכניות המופעלות על ידי כ־5,000 ספקים אושרו במכרזי מרץ וינואר ומשוקפים כיום למנהלים במערכת גפ"ן.

כיוון שהמכרז הראשון נערך רק במרץ שעבר, כדי להכין את המאגר לבתי הספר לשנת הלימודים שנפתחה ב־1 בספטמבר, תנאי הסף היו נמוכים יחסית, ולכן התוכניות שאושרו, אושרו רק לשנה. ספק שירצה להמשיך לעבוד עם משרד החינוך יידרש לעבור מכרז נוסף, ואם יאושר גם בו, האישור יהיה תקף לשלוש שנים.

על פי הפרסומים של משרד החינוך, התקציב של התוכנית לגמישות פדגוגית ניהולית במערכת החינוך שנכנסה לבתי הספר בשנת הלימודים הנוכחית, נאמד בכ־2.4 מילארד שקל והוא חולק בין בתי הספר לפי כמה קריטריונים (מדד טיפוח, מספר תלמידים וכן הלאה). התקציב אמור להיות גמיש כך שלמנהלים יהיה חופש יחסי לבחור כיצד להשתמש בו.

מהשטח עולים קולות ביקורתיים על המהלך: ביקורת על הסרבול הבירוקרטי של המערכת החדשה וביקורת על כך שהסכום שמשרד החינוך הציג ברובו הוא לא סכום תוספתי. יואב פרידן, יו"ר משותף של "מנהיגים" ומנהל תיכון עירוני א' בתל־אביב, מסביר: "בבסיס, הרוב המוחלט של המשאבים של מערכת החינוך הם משאבים בלי דרגות חופש לבתי ספר. הרציונל שעומד מאחורי תוכניות גפ"ן היה להעביר תקציבים לגמישות של מנהלי בתי הספר. בפועל יצרו מציאות שהרבה מהכסף שפורסם, הרוב הגדול של הכסף למעשה אינו תקציב חדש לבית ספר, אלא רק העברה מכיס לכיס".

"יש פה הונאה גדולה מאוד, כי רוב הכסף שהועבר אלינו הוא כסף שהיינו מקבלים גם קודם לכן על שירותים שהיינו צורכים", אומר ד', מנהל בית ספר מאזור המרכז. "אומנם מרכיב הגמישות קיים פה יותר, אבל מכיוון שהמהלך כרוך בהמון בירוקרטיה שקשה להבין עד הסוף, העלות שלו גוברת על התועלת". גם לקונות תפעוליות עולות מהשטח. "הרשיתי לעצמי להזמין תוכן מספק אחד. הספק דורש את הכסף מיד, אבל משרד החינוך מעביר את הכסף בפעימות ואין לי איך לשלם לו", אומר ד'. מנהלת אחרת מאזור ירושלים אמרה לי, "אני שבע שנים מנהלת, בלגן בירוקרטי כזה לא ראיתי מעולם".

במשרד החינוך מציינים שיצירת המאגר והפיקוח עליו אמורים לחסוך עבודה בירוקרטית למנהלים עצמם, אך המנהלים רואים זאת אחרת. "לשים 200 אנשים לבדוק את התוכניות – זה לא בזבוז כסף מטורף? לא נראה לך שזה מעיד על חוסר אמון?" שואלת אותי מנהלת.

"הרעיון היה להעניק גמישות ניהולית למנהלי בתי הספר", אומר פרידן. "עם הטעויות בהתנהלות היישומית והבעיות בהעמסת הבירוקרטיה אפשר להתמודד, וגם עם התקציבים שניתנו במציאות שהם נמוכים באופן ניכר ביחס לסכומים שהוצהרו. אבל אף אחד לא העלה בדעתו שמאחר שנותנים למנהלים גמישות ושליטה בכספים שמועברים לבתי הספר, ימנו פוליטיקאי שינהל את הכסף הזה ושתהיה לו אמירה על ההקצאה עצמה. זה ממש תרתי דסתרי".

טענה עקרונית עוד יותר עוסקת בהפרטה למעשה של מערכת החינוך דרך תוכניות הגפ"ן. "מעטים מבינים בפועל את המשמעות של השקת המהלך הזה. זו הבעת חוסר אמון בבתי הספר. אם היו מאמינים בבתי הספר, היו צריכים לתת להם כסף או לשפר את התנאים של המורים באופן דיפרנציאלי ולהגדיל את החופש למנהלים. לא מדובר על כך מספיק, מימוש תוכניות גפ"ן הוא למעשה סוג של הפרטה. זו דרך להוציא כסף מתוך המערכת, החוצה. מכיוון שאין להם קביעות ותנאים, השוק הפרטי גובה מחיר גבוה יותר על שעות ההוראה והתכנים, ולכן בסופו של דבר במקום להציע תוספת שכר למורים מתוך המערכת, מגיעים ספקי תוכן חיצוני שנהנים מהכספים האלה".

לדברים מצטרפת רוני חזון וייס, מנהלת תיכון שחרית בירושלים: "מערכת גפ"ן היא עוד שלב בהפרטת מערכת החינוך והיא פוגעת בחלשים. המערכת מאפשרת כניסה של גופים חיצוניים למערכת החינוך במקום להעצים את הצוותים החינוכיים ולאפשר העמקה  בתהליכים עם התלמידות והתלמידים. יש לנו צוותי חינוך מצוינים, צריך לתת בהם אמון ואת הכסף והמשאבים להשקיע בהם ובתהליכי עומק ולא בגופים חיצוניים בעלי אינטרסים ואג'נדות, ולסמוך על המקצועיות של המנהלות והמנהלים שמובילים את בתי הספר".

"יש כאן כוונות טובות וביצוע לא טוב", אומר אברום תומר, חוקר מדיניות חינוך בפורום קהלת. "האמת היא שבמשרד החינוך לא מסוגלים לשחרר. עד שלא יבוא למשרד שר עם גרזן, יחתוך בביורוקרטיה ובפיקוח, ויאפשר לבתי הספר חופש תקציבי אמיתי בתוך גבולות גזרה רחבים – הם לא יצליחו לשחרר. אין להם אמון בשטח".

הפרדה מלאכותית

אבל מה רוצה ח"כ אבי מעוז ומדוע הוא התעקש לבקש את היחידה לתוכניות מיוחדות? את הדיון בנושא אפשר לחלק לשניים. האחד – התייחסות לח"כ אבי מעוז עצמו, החרד"לי, ראש מפלגת נעם שחרטה על דגלה מלחמה ב"טרלול הפרוגרסיבי" וב"טרור הלהט"בי" והשני – הדיון העקרוני בסוגיה של העברת חלק ליבתי ממשרד החינוך אל מחוצה לו.

האם ח"כ אבי מעוז הוא האיש שמדינת ישראל רוצה שיהיה אמון על התכנים של מערכת החינוך הממלכתית שלה? מהשטח עלו קולות התקוממות. יותר מ־40 ראשי רשויות הודיעו כי לא יאפשרו לכפות על החינוך הממלכתי שלא לעסוק בסובלנות למיעוטים, ועיריית ת"א התחייבה לממן מכספי הרשות תוכניות "ברוח העיר". "הפקדת מערכת החינוך בידי הגורמים הקיצוניים ביותר במדינת ישראל מפקירה את המורים והמנהלים לגורלם", אומרת שרת החינוך לשעבר, פרופ׳ יולי תמיר. "תחת הפיקוח של משטרת המחשבות של אבי מעוז מורים יחושו מאוימים ומושתקים".

במפלגתו של מעוז טוענים שמטרתם הפוכה: לא משטרת מחשבות אלא אוורור ושקיפות. מטרתם היא להוציא את תוכניות הלימוד מהמחשכים של מרתפי משרד החינוך ולעודד את ההורים לקבל אחריות לחינוך ילדיהם. לטענתם של אנשי מעוז, התכנים החיצוניים שנכנסים לבתי הספר בשנים האחרונות, בעלי השמות המכובסים והתמימים, אינם הולמים תמיד את תפיסת העולם של ההורים, ולעיתים ההורים כלל אינם יודעים אילו תכנים מועברים לילדיהם.

במפלגת נעם טוענים שאין להם "קווים אדומים", כל עוד ההורים עצמם מודעים לתכנים שמועברים לילדיהם והתכנים מתאימים לתלמידים. השקיפות היא המרכיב הכי חשוב שצריך להיות בתוכניות האלו, אומרים שם. אם הורים רוצים שתכנים של ארגונים כמו מחסום ווטש ושוברים שתיקה ייכנסו דרך עמותות שמאל לבתי הספר, אם ההורים לא מתנגדים שיפגישו "הורים שכולים" של מחבלים עם ילדיהם או רוצים שיסבירו לילדיהם בכיתה ג' שהם יכולים לעבור ניתוח לשינוי מין, לאבי מעוז אין עם כך כל בעיה.

הטענה השנייה היא נגד המהלך העקרוני והמלאכותי למדי של הפרדת חלק אינטגרלי וליבתי ממשרד החינוך והעברתו למשרד ראש הממשלה. "לא מפרידים בין ערכים ללימודים ולא תופרים סמכויות רק כדי לסדר תפקידים, כשטובת מערכת החינוך אינה בראש סדר העדיפויות״, אומרת מנכ"לית משרד החינוך לשעבר ומנכלית קרן רש״י מיכל כהן, שהקימה את היחידה לתוכניות חיצוניות. "מערכת החינוך היא לא גוף שאפשר להשפיע עליו בקלות, לטוב ולרע. מנהלי בתי הספר הם האחראים לתכנים הנכנסים לבית ספרם ולא אף אחד אחר. כך היה וכך יהיה. כל שינוי עובר דרך המנהלים וצוותי החינוך ולא בהנחתה מלמעלה".

רוני ססובר, "מאירים – חינוך זה מסורת": "צריך לוודא שממשלות זרות וגופים זרים לא מכניסים את הכסף שלהם לתוכניות שנכנסות למערכת החינוך שלנו, ושהתכנים יהיו תואמי גיל. צריכה להיות שקיפות מלאה בנוגע לתוכניות הנכנסות, והחשוב ביותר הוא שעל ההורים להיות מעורבים"

אברום תומר משמיע צפירת הרגעה. הוא סובר שמדובר ב"סערה בכוס מים". "אני מתקשה להאמין שח"כ מעוז יחליט אילו תכנים ייכנסו למאגר התוכניות ואילו לא", הוא אומר. "ברוב הנתחים שהוצאו ממשרד החינוך מדובר על יחידות שמלכתחילה 'הודבקו' למשרד שלא לצורך או שפעלו מחוץ למערכת החינוך הפורמלית ולא היו חלק מהליבה של משרד החינוך. היחידה לתוכניות חיצוניות היא חלק מהמנהל הפדגוגי וההפרדה שלה היא מלאכותית. מופרך לחשוב שאפשר להפריד אותה ממשרד החינוך".

"מבחינת השקיפות מול ההורים והחופש של המנהלים לבחור אילו תכנים ייכנסו לבתי הספר, אני לא מתנגד למהלך הזה", מדגיש תומר. "בפורום קהלת רוצים לחזק מודעות ומעורבות של הורים וּועדי ההורים בקביעת פדגוגיה ותכנים בבתי ספר. הפערים בינינו לבין אבי מעוז הם אחרים. מעוז אולי היה רוצה לקבוע מה אפשר ללמד ומה לא, ואילו אנחנו לא חושבים שצריך לקבוע מה נכנס לבתי הספר ומה לא – למעט קווים אדומים – אלא רוצים שיהיה מגוון ובחירה ומעורבות פעילה של ההורים. ועדיין, אם הטענה של מעוז היא שהוא רוצה להגביר מודעות להורים, הוא האחרון שהייתי רוצה שיהיה אחראי לזה כי הוא צבוע בצבעים פוליטיים חזקים, וזה תחום שאמור להיות ניטרלי".

רוני ססובר, מנכ"לית ארגון "מאירים – חינוך זה מסורת", העוסק בחיזוק לימודי מסורת בבתי הספר ובסיוע להורים, מסבירה: "תוכניות גפ"ן הן כמו סופר־מרקט עצום שמתוכו מנהל בית ספר יכול לבחור מה יילמד בבית הספר שלו. הרעיון הוא שהסופר־מרקט הזה יהיה מלא במוצרים שהם איכותיים ומותאמים לגילים השונים. צריך לוודא שממשלות זרות וגופים זרים לא מכניסים את הכסף שלהם לתוכניות שנכנסות למערכת החינוך הישראלית, בדיוק כמו שממשלת ישראל לא מכניסה כסף למערכות חינוך במדינות האלו, ושהתכנים יהיו תואמי גיל. צריכה להיות שקיפות מלאה בנוגע לתוכניות הנכנסות, והחשוב ביותר הוא שעל ההורים להיות מעורבים