חיל האוויר הישראלי נתון במערכה מתמדת. אין דקה ביום שבמהלכה השמיים נקיים לחלוטין מכלי הטיס שלו. תמיד מישהו נמצא באוויר בפעילות מבצעית, מביא מודיעין, בוחן זירות מעבר לגבול, מסייע לכוחות וגם תוקף אם צריך.
בעצם, לא תמיד זה "מישהו": חיל האוויר מחזיק בטייסת מבצעית של כלי טיס מאוישים מרחוק, כטמ"מים, שבהם הטייסים נשארים על הקרקע. כלי הטיס האלה מסוגלים לחצות גבולות, לחמוק מהמכ"ם וגם לתקוף לצורך חיסול לוחמי אויב. כלי הטיס המכונה "זיק", למשל, נועד לסיכולים ממוקדים, לנוהל "הקש בגג" המקובל ברצועת עזה, שמטרתו להאיץ ביושבי בניין להתפנות לפני שהוא מופצץ באש מטוסי חיל האוויר – ולמשימות רבות אחרות.
- כיצד הרחפנים שכובשים את שדה הקרב באוקראינה ישפיעו גם על אזורנו
- היועמ"שית הפכה פתאום לאקטיביסטית, ומאוד ברור למה
- הביטחוניסטים על הקריאות למרי אזרחי: "לחקור קצינים בחשד להמרדה"
עד לאחרונה לא הותר לתקשורת לדווח על מערך כלי הטיס הללו ועל מפעיליו, אבל כעת מניחים לנו לספר על כך – בין השאר כדי לקדם את התודעה הציבורית בנוגע להמערך ולהגביר את הביקוש להצטרף לשורותיו.
השבוע סיימו בצה"ל עוד "קורס מפעילים", שבו הטייסים המאיישים מרחוק את כלי הטיס לומדים להמריא, לתקוף, להביא מודיעין ולהתמודד עם תקלות מעל אדמה עוינת, והכול בלי להיות ממש שם. בעולם האזרחי הטסה של כלי טיס בלתי מאויש נחשבת לרוב לתחביב, אך צה"ל רואה בטייסים הללו את דור העתיד שלו; כבר עכשיו תופס המערך 80 אחוז משעות הטיסה המבצעיות של חיל האוויר.
בכיר במערך: "זה מטוס שיכול לטוס ברצף עד 24 שעות, ואפשר להחליף את הטייס בלי לנחות. המפעיל לא מסכן את עצמו, אבל יש לו אחריות על חיי אדם"
אכן, מערך הכטמ"ם הפך לכוח העסוק ביותר בחיל האוויר. גרסתו הראשונית של כלי הטיס הזה המריאה בצה"ל לפני יותר מיובל, ב־1971: אז כינו אותה מזל"ט – מטוס זעיר ללא טייס. בהמשך השתנו המונחים – דרך המל"ט (מטוס ללא טייס) והכטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) – אך עכשיו ברור לחיל האוויר שהשם הנכון הוא דווקא כטמ"ם.
"זה כלי טיס לכל דבר", מסביר סגן ד', שסיים השבוע קורס מפעילי כטמ"ם. "כמו מטוס קרב, הוא חשוף לתקלות. חלקן עשויות לעלות במחיר המטוס, וחלקן עלולות גם לסכן חיי אדם. נדרשת גם יכולת לתפעל כמה תקלות בו זמנית, למשל מנוע שמפסיק פתאום לעבוד, נזילת דלק או הפסקת חשמל. ממרחק של כמה עשרות ואף מאות קילומטרים, אני צריך לדעת לתפעל את התקלות ולתת מענה בתוך זמן קצר, כי תפעול שגוי מסכן אנשים על הקרקע ומסכן את המשימה".
סגן ד', בן 22 מראש־העין, התגייס לקורס טיס וחלם להיות טייס קרב. אחרי עשרה חודשים נשר מהקורס והתלבט לאן להמשיך. ההצעה שהונחה לפניו הייתה לעבור לקורס מפעילי כטמ"ם, ואחרי כמה הכשרות הוא יצא גם לקורס קצינים. השבוע עמד ד' במגרש המסדרים באחד מבסיסי חיל האוויר בדרום, וקיבל את תואר החניך המצטיין למופת של הקורס. לדבריו, לפחות עד כה זו הייתה הדרך היחידה להפוך למפעיל כטמ"ם: להצטרף לקורס הטיס – ולנשור ממנו. "קורס המפעיל לא פתוח לכולם, וההכשרה דורשת כוח אדם שכבר עבר מיון כמו שעוברים צוערי טיס. זה מביא אנשים באיכות גבוהה למערך", מסביר ד'.
במערך משרתות נשים לצד גברים, ולפי קצין בכיר במערך הכטמ"ם, "יש מפקדות במספרים לא קטנים. הבעיה העיקרית היא שרק מי שנופל מקורס טיס או מוותר עליו מגיע למערך, ולכן כרגע המספרים שלהן נמוכים. השבוע סיימו ארבע נשים מתוך 29 בוגרים. אנחנו עדיין מנסים לחשוב על מסלול אחר שבו נשים יוכלו להגיע, למשל דרך חיל התותחנים שמפעיל כלי טיס רבים, או מצטיינות מקורס קצינים כללי".
בוגרי הקורס הטריים היו עדיין בשלבי הכשרה במהלך מבצע עלות השחר בראשית אוגוסט, וראו את פעילות המערך "בעיקר מהצד", אומר ד'. "המערך שלנו פתח את המבצע וסגר אותו, וראינו את זה בקרונות השליטה ובשטח. עכשיו אני חלק ממערך שאחראי לרוב הפעילות המבצעית של חיל האוויר. זה משקל אדיר על הכתפיים, והעתיד מביא איתו דברים מרתקים אף יותר".
מערך הכטמ"ם גדל מאוד בארבע השנים האחרונות. "היום אנחנו 'מכטממים' משימות, כלומר לוקחים משימות של מטוסי קרב עם טייסים, ומעבירים אותם לכטמ"מים", אומר קצין בכיר במערך. כך המשימה לא מסכנת את הטייס, וגם נעשית זולה וגמישה יותר מבחינת משך הפעולה: "כטמ"ם יכול לשהות באוויר הרבה מאוד זמן".
שינויי הטרמינולוגיה לא תמו. "היום אנחנו מכשירים 'מפעיל כטמ"ם', אבל אנחנו לא אוהבים את השם הזה ולא מן הנמנע שבעתיד המפעילים יקבלו שם אחר", אומר הקצין. "אנחנו תמיד אומרים שזה העתיד, אבל מי שעדיין לא חווה את הפעילות המבצעית של המערך לא מבין עד כמה העולם הזה מתקדם. זו בעיה של חיל האוויר שתחום הכטמ"ם לא מקבל מספיק מקום בתודעה הציבורית. יש פה תקרות זכוכית שצריך לפרוץ".
ד' מסכים: "אין אתוס ציבורי סביב המערך, כי הוא פועל בצללים – 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה". עכשיו, כשדבר קיומו של המערך מותר לפרסום, ד' מקווה שהדימוי של התפקיד ישתנה באופן שישפיע גם על חיל האוויר. "זה יגדיל את המערך ויביא להכנסת עוד כלים, ועם הזמן ייבנה אתוס סביב הטייסת". הוא אף מרחיק לכת ומעדכן את סיסמתו הנודעת של חיל האוויר ל"הטובים לכטמ"ם": "בסופו של דבר, בדרך כלל אנחנו אלו שתוקפים, ואנחנו מלווים את הכוחות בכל הגזרות, בצפון ובדרום, וגם ביו"ש".
לאחרונה, אגב, נשמעה ביקורת על כך שצה"ל מסכן לוחמים ביו"ש במקום להשתמש בחיל האוויר – אך כאמור, במערך טוענים שהכטמ"מים פועלים גם ביהודה ושומרון. "אנחנו תמיד באוויר, המענה המיידי שיש לחיל האוויר לכל אירוע", טוען גורם בכיר במערך. "בסופו של דבר זה מטוס שיכול לטוס ברצף 12 עד 24 שעות. היתרון הוא שבניגוד למטוס מאויש, כאן אפשר להחליף את הטייס בלי לנחות. מפעיל הכטמ"ם לא מסכן את עצמו, וזה מפשט את ההפעלה, אבל יש לו אחריות על חיי כוחותינו, וגם על חיי בלתי מעורבים.
"כשמטוס קרב או מסוק קרב יוצאים לתקיפה, תמיד יהיה שם כטמ"ם, ואם הוא יזהה בלתי מעורבים הוא יבטל את המשימה. האחריות של המפעיל גדולה, ולפעמים בחלקיקי שניות הוא צריך לקבל החלטות שמשליכות על חיי אדם. אלה חלק מהתכונות שצריך למצוא בקרב הבוגרים ולפתח בקורס. בין השאר אנחנו עובדים גם על התמודדות עם כישלון".
