אחד הנושאים המרכזיים שהיו במוקד העימות בין הממשלה הקודמת לאופוזיציה ושעמד לוויכוח נוקב גם במערכת הבחירות האחרונה, היה התקציבים שהועברו למגזר הערבי, בעקבות שילובו בקואליציה של מנסור עבאס וסיעתו רע"מ. המספרים שנזרקו באוויר דיברו על לא פחות מ־52 מיליארד שקלים לטובת המגזר, במה שזכה לכינוי "מס עבאס".
“תוכנית החומש הראשונה, בסך 15 מיליארד, אושרה תחת כהונתו של נתניהו“, מבהיר השבוע מאיר בינג, מנכ"ל המשרד לשוויון חברתי, שאמון על יישום תוכנית החומש למגזר הערבי. התוכנית גובשה בשנה שעברה, והיא כוללת תקציב של 30 מיליארד שקל לאורך חמש שנים, לצד תקציב נוסף של 2.5 מיליארד שקלים לטיפול באלימות במגזר. בינג דוחה בתוקף את הביטוי “מס עבאס“, שטבעו מתנגדי הממשלה היוצאת.
“התוכנית הנוכחית, שהכפילה את התקציב, אושרה לפני שנה וחודשיים, במסגרת אותם עקרונות של התוכנית הקודמת. מדובר בתוכנית סופר־מקצועית, שנכתבה אחרי ישיבות עם 12 צוותים שונים שדנו בסוגיות שונות כמו תעסוקה, צעירים, בריאות, רווחה, הייטק, תעשייה, דיור ועוד. הייתה פה למידה עם אנשי מקצוע ואנשי שטח שמיפו את הבעיות והחסמים של החברה הערבית, וניתוח לאחור מה הצלחנו לקיים בתוכנית החומש הקודמת, מה לא ולמה לא“.
חסאן טואפרה, המשרד לשוויון חברתי: "לא במקרה ביישובים ערביים מבוססים יותר – גם ההזדהות עם המדינה גבוהה יותר"
אחת המסקנות החשובות בדיונים הללו עסקה בסוגיית ניתוב הכספים. “מתוך הניסיון הבנו שנכון יותר להעביר את הכספים לפיתוח עירוני במגזר הערבי לגופים מקצועיים שמבצעים פרויקטים באופן ישיר, ולא לראשי הערים שנמצאים תחת לחצים שמובילים לא פעם לשחיתות. העברנו כמה שיותר מוצרים במקום כספים. כל הפרויקטים של התחבורה, שהסתכמו השנה ביותר ממיליארד שקל, בוצעו דרך חברות ממשלתיות חיצוניות. בנוסף, הכשרנו וגייסנו אנשים איכותיים ושיבצנו אותם ברשויות המקומיות, וכן חיזקנו את מחלקות ההנדסה והבינוי באמצעות יועצים ומהנדסים. השנה מימשנו כארבעה מיליארד שקלים מתוך השישה שהוקצו, והבאנו לשיפור המצב הסוציו־אקונומי בכל הרשויות הערביות“.
לדברי בינג, ההבדל המשמעותי בין תוכנית החומש הנוכחית לקודמתה הוא גיוס משרדים נוספים לטיפול במגזר הערבי כדי לקדם נושאים שונים. “הכנסנו למשל את משרד התרבות והספורט כדי לקדם את נושא התרבות, שכמעט לא קיים בחברה הערבית בגלל היעדר השקעה של המדינה. אנחנו רוצים להקים סינמטק ותיאטרון בחברה הערבית, לעודד יצירה. יש אפליה מטורפת גם בבניית מגרשי ספורט ותשתיות לקידום ספורט. יש היום שחקני כדורגל מהמגזר הערבי בנבחרת ישראל, שהגיעו להישגים למרות שאין תשתיות לחיזוק הספורט במגזר. זה אינטרס ישראלי ברור שהנוער הערבי ישקיע את האנרגיות שלו בספורט ולא במקומות אחרים.
“הכנסנו גם את משרד הבריאות, בניסיון לעורר מודעות לבריאות בחברה הערבית. יש שם אחוזי עישון וסוכרת גבוהים מאוד, שכולנו משלמים את המחיר עליהם. הם מגיעים בסוף למערכת הבריאות שגם ככה קורסת, ומכבידים עליה בבעיות שהיו יכולות להימנע באמצעות חינוך נכון יותר. גם בתחום איכות הסביבה אנחנו רוצים לעורר שינוי. לאחרונה הוצאנו ממשרד האנרגיה קול קורא לרשויות הערביות לעבור לאנרגיה ירוקה ולשים פאנלים לאנרגיה סולארית על המבנים הציבוריים, במימון חלקי של הממשלה. יש פה רווח כפול – גם מורידים את צריכת החשמל המזהמת, וגם מגדילים את רווחי הרשויות המקומיות שיכולות להשקיע אותם בתושבים. זה מהלך שכל מדינת ישראל הולכת אליו, ואנחנו מכניסים את הציבור הערבי לתוכו“.
תיקון עולם
בינג, 47, מתגורר בירושלים, עיר הולדתו, עם רעייתו אילנה, מורה בתיכון הימלפרב, וארבעת ילדיהם. הוא למד בתיכון הרטמן ובישיבת מעלה־גלבוע, ושירת בנח“ל. לאחר שהשלים תואר שני בכלכלה ובמדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית, מילא במשך כעשר שנים תפקידים שונים באגף התקציבים במשרד האוצר, ושימש בין השאר כסגן הממונה על התקציבים במשרד, והאחראי למערכת הביטחון במשרד. בהמשך מונה למשנה למנכ“ל החברה למתנ“סים וסייע בהבראתה. “עשינו שם מהפכה מבחינה כלכלית ובעבודה מול הרשויות והממשלה. אני מאוד מאמין בקידום החינוך הבלתי פורמלי ובהשפעה שלו על הדור הצעיר“, הוא אומר. תפקיד נוסף שמילא היה סמנכ“ל כספים של האוניברסיטה העברית: “חתמנו על הסכם הבראה ועל בניית פארק הייטק בקמפוס בגבעת־רם, שיגדיל את הכנסות האוניברסיטה וייצר אלפי מקומות עבודה בחברות הייטק בינלאומיות“. לפני כשנה מונה על ידי השרה מירב כהן למנכ“ל המשרד לשוויון חברתי.
“גדלתי בבית ובחברה שחינכו אותנו לתיקון עולם“, אומר בינג. “גם האחים שלי נמצאים בעולמות דומים של עזרה לזולת. כשעזבתי את משרד האוצר היו לי הצעות רבות בשוק הפרטי עם שכר גבוה יותר, והחלטתי להמשיך בשירות הציבורי“. בינג הוא גם רץ מרתון; ביום שישי שעבר רץ חצי מרתון טבריה, תוך שיפור מהשיא הקודם שלו, ובשנה שעברה סיים מרתון באמסטרדם.
בעיניו, השקעה במגזר הערבי נכונה לא רק מצד עצמה, אלא גם בראיית רוחב של הרווחים שהיא תניב לכלל החברה הישראלית. בתור כלכלן, מצביע בינג לדוגמה על סוגיה חשובה בחברה הערבית: בעיית האשראי. "כ־27 אחוזים מהצעירים בישראל הם ערבים, ורק שני אחוזים מהם יכולים לקבל משכנתאות בבנקים. הסיבות לסירוב של הבנקים מגוונות. במקרים רבים אין רישום מסודר של קרקעות, ונוצרת בעיה למשכן אותן. יש בעיה להפקיע דירות אם הלווה מתקשה לעמוד בתשלום. בהרבה מקרים אי אפשר למכור את הדירה למישהו שהוא לא מהחמולה, והיא הופכת למטבע שאינו עובר לסוחר. לכן הבנקים לא רוצים להיכנס לזה. הבנקים גם מפחדים לתת הלוואות לחברות שהדו"חות שלהן לא מסודרים, ובאופן כללי לציבור יותר חלש מבחינה כלכלית. ההשלכות של המציאות הזו בעייתיות מאוד: פנייה לשוק האפור, הסתבכות עם ריביות כמעט בלתי ניתנות להחזר, ובעצם תמיכה ועידוד של גורמי פשיעה".
מינויו הצפוי של איתמר בן־גביר לשר לביטחון לאומי, עשוי להגביר את הפעילות הביטחונית ואת המאבק בפשיעה במגזר הערבי. במשרד לשוויון חברתי משוכנעים שלצד זאת תוכנית החומש צריכה להימשך, כדי לייצר אופק חיובי למגזר. "ערביי מדינת ישראל הם 20 אחוזים מתושבי המדינה, אבל מקבלים תקציבים שהם הרבה פחות מ־20 אחוז", קובע בינג. "כתוצאה מזה יש חינוך פחות איכותי, פחות עבודות איכותיות, פחות תרומה לקהילה, פחות תשלומי מיסים ויותר פשע ומחלות. כל זה פוגע ביכולת שלהם להשתלב בכלכלה ומוריד את הערך הכלכלי של מדינת ישראל כולה. תוכנית החומש שהתקבלה בממשלת נתניהו התקבלה משיקולים ברורים ונכונים, מתוך הבנה שהשקעה בציבור הערבי תעשה טוב למדינת ישראל כולה. לדעתי זו גם החלטה ערכית.
“התקציב של מדינת ישראל מוגבל“, מוסיף בינג. “לכן לפני שאנחנו משקיעים בתיקון או הרחבת כביש מסוים, אנחנו בודקים כמה פקקים ותאונות דרכים הוא יחסוך, ומה הכדאיות להשקיע בו. במובן הרחב יותר, באגף תקציבים אומרים שכאשר אנחנו בוחנים באיזה מגזר הכי כדאי להשקיע כדי להניב למדינה את התשואה הגבוהה ביותר – אין ספק שזה המגזר הערבי, בגלל הפערים הגדולים. תוכנית החומש משפרת את תנאי המחיה של האזרח הערבי כמו שמגיע לו, אבל היא גם קריטית לכלכלת ישראל ולחברה הישראלית“.
בשיחתנו משתתף גם חסאן טואפרה, ראש הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, הפועלת במסגרת המשרד לשוויון חברתי. טואפרה מספר שהתהליך המדובר לא עבר בקלות, אבל בסופו של דבר הוא התקבל בהבנה ואף באנחת רווחה. “באופן טבעי, ראשי הרשויות התנגדו בהתחלה להוצאת הסמכויות, הכוח והתקציבים מהידיים שלהם. הם טענו לאפליה, במיוחד כשהמדינה הולכת לכיוון של ביזור סמכויות. אבל המהלך הזה נועד לתת מענה להשתלטות של גורמי פשע על המכרזים, ולהיעדר יכולת אמיתית של ראשי רשויות לטפל בפרויקטים גדולים כמו בניית אצטדיון או סלילת כבישים מרכזיים. היו כמה ראשי רשויות שהתנגדו, אבל אחרי שקיבלו כביש שבוצע על ידי נתיבי איילון או מוצר אחר, בסופו של דבר הם היו מרוצים.
"צריך לזכור שיש ראשי רשויות שנמצאים תחת איום, וכבר היינו עדים לירי ולפגיעה פיזית בראשי רשויות או בבכירים אחרים ברשויות", מציין טואפרה. "בשנה הבאה שוב יהיו בחירות מקומיות, ושוב נראה לחצים על נבחרי הציבור והבטחות שראשי רשויות יצטרכו להעניק בתמורה לתמיכה. בסופו של דבר זה מתכנס למספר קטן יחסית של ראשי רשויות, ואנחנו מנסים לעזור להם להתמודד עם הלחצים. המהלך של הוצאת השירותים החוצה, לפחות בשנים הקרובות, הוא מהלך חיובי".
"רוב ראשי הרשויות עובדים היום בצורה הרבה יותר מקצועית", מוסיף בינג. "הם יודעים שהמבנה החמולתי מזמין לחצים, ולכן נוח להם יותר שהם לא צריכים לקבל את ההחלטות".
טואפרה מאמין שהשקעה במגזר הערבי תחזק את הקשר למדינת ישראל, כמשקל נגד לעלייתה של תודעה לאומית פלסטינית. “אנחנו משקיעים מאמץ רב ביצירת חיבור בין החברות, כמו בלימוד השפה העברית ובחשיפת הצעירים הערבים לחברה היהודית בישראל ושילובם בהשכלה ובכלכלה. לאורך זמן, החיבור הזה ימסמס את תחושות האפליה, חוסר האמון והניכור. לא במקרה ביישובים ערביים מבוססים יותר – גם ההזדהות עם המדינה גבוהה יותר“.
סיבה לקום בבוקר
המשרד לשוויון חברתי הוקם בשנת 2007 כמשרד לאזרחים ותיקים (או “לענייני גמלאים“, כפי שכונה בשנים הראשונות). עם השנים הוא התרחב לאוכלוסיות ולתחומים נוספים, ובהם החברה החרדית, החברה הערבית, צעירים, ניצולי שואה, מורשת יהדות ארצות ערב ואיראן, הרשות לקידום מעמד האישה ועוד. בהתאם, שונה שמו ל“המשרד לשוויון חברתי“.
בימים אלה של משא ומתן קואליציוני שורר חוסר ודאות לא רק בנוגע לזהות השר שיעמוד בראש המשרד, אלא גם אילו מחלקות יישארו תחת המשרד ואילו ינדדו למשרדים אחרים. גולת הכותרת של פעילות המשרד, והתחום שבינג גאה במיוחד בקידומו, הוא עדיין האוכלוסייה הוותיקה – כאמור, עילת קיומו הראשונית. “מדובר בקבוצה שגדלה בקצב המהיר ביותר בישראל, הן בעקבות העלייה בתוחלת החיים והן משום שקבוצת הפורשים לפנסיה הוכפלה בחמש השנים האחרונות, מ־40 אלף ל־80 אלף איש בשנה“, מסביר המנכ“ל. “התפקיד שלנו הוא לראות איך מטפלים באוכלוסייה הזאת ואיך דואגים להם לזקנה פעילה ויצרנית. גיל הפנסיה, שנקבע ל־67, נעשה פחות ופחות רלוונטי ביחס לתוחלת החיים. החישוב של הפנסיה לא עונה על הצרכים הכלכליים למספר גדל והולך של שנים.
“מעבר לנושא הכספי“, הוא חש צורך לומר, “ישנו גם העניין של תחושת החיוניות והצורך לקום בבוקר. מחקרים מדברים על שתי שנים שיש בהן הידרדרות במצב הרפואי – השנה הראשונה אחרי היציאה לפנסיה, והשנה שאחרי ההתאלמנות. גם נושא הסיעוד, שכל משפחה פוגשת בסופו של יום, נפל בין הכיסאות. אנחנו נכנסנו אליו ויצרנו שורה של דיונים שנתנו מענה לכל מיני בעיות.
“חובת המדינה היא לתת שירות לאוכלוסייה הזו. גם ברמה מאקרו־כלכלית שווה להשקיע כסף בבניית מערך לזקנה פעילה במקום לשלם סכומים הרבה יותר גבוהים על טיפולים רפואיים לאוכלוסייה מזדקנת, שבגלל היעדר תחושת חיוניות בריאותם מידרדרת. קבענו יעד של הגדלת תעסוקה לאזרחים הוותיקים. הקמנו את פרויקט ‘באים לטוב’ – המערך הלאומי להתנדבות מבוגרים, תחת החברה למתנ“סים. אזרחים ותיקים מגיעים יום בשבוע ללמד בבתי ספר. צריך להסתכל עליהם כמשאב חיובי, לא כבעיה. זו אוכלוסייה משכילה עם ניסיון חיים, שרובה נהנה מרווחה כלכלית ומזמן פנוי. היא יכולה לתרום לצמיחה של המשק, לא להפך“.
תחום נוסף שהמשרד עסק בו בהקשר הזה, ושמזוהה במיוחד עם השרה היוצאת מירב כהן, הוא עושק קשישים. "חברות שגבו מקשישים מאות אלפי שקלים סתם, ביטוחי בריאות כפולים ומשולשים בסכומים מטורפים. ואם לא די בכך, בסופו של דבר כשהם היו צריכים את הסיוע – לא נתנו להם בכל מיני תירוצים. נכנסנו לעניין באופן מעמיק, והתחלנו לטפל בזה".
בעיני בינג, הביקורת המושמעת על כפילות בין משרדים, למשל משרד הרווחה והמשרד לשוויון חברתי, אינה צודקת. "זה הוביל לתחרות בין המשרדים ולשיפור. שמנו את האזרחים הוותיקים על המפה, וזה הישג גדול. הכישלון שלנו הוא שעדיין לא הצלחנו לבנות תוכנית לאומית לאזרחים ותיקים, כמו במדינות אירופה. אני מאוד מקווה שבממשלה הבאה יהיה אפשר לבנות תוכנית כזו“.
לדבריו, המשרד עוקב אחר ההחלטות הממשלתיות בתחומים שונים, ובודק את התאמתן לציבורים השונים שהוא מופקד עליהם. "כל משרד מקבל החלטות בתחומו ברמת המאקרו, בלי לשים לב מה קורה ברמת האזרח הבודד או האוכלוסיות השונות. למשל, אם משרד התחבורה מבצע רפורמה בתחבורה הציבורית, תפקידנו לבחון איך האזרחים הוותיקים נספרים ואיך הם מקבלים מענה. היכולת שלנו לראות את הצרכים הייחודיים של כל קבוצה היא קריטית.
"רק בשבוע שעבר", הוא מספר, "הייתה לי פגישה עם אחת העמותות שעושה עבודה בקידום אוכלוסייה בפריפריה. הם נכנסים למוסדות הלימוד, מאתרים מצטיינים ומלווים אותם בלימודים, בשירות הצבאי או הלאומי ולאחר מכן באקדמיה ובתעסוקה. קישרתי אליהם גורמים רלוונטיים בחברה הערבית והחרדית, כדי לנסות לשלב אותם בפעילות. דוגמה נוספת היא פרויקטים של קידום נשים בתעסוקה. יש פה סינרגיה בין הרשות לקידום מעמד האישה ובין הציבורים השונים – חרדים, ערבים, צעירים ופריפריה. יש ערך מוסף גבוה במשרד שיודע לטפל בכמה אוכלוסיות ולהתאים את התוכניות השונות לקידומן".
ההחלטה להעביר תקציבים לטובת ארגוני להט“בים רגע לפני התפרקות הממשלה היוצאת, נתפסה כמחטף. מנכ“ל המשרד דוחה את הפרסומים הלא מדויקים, כלשונו. “לא היה פה שום מחטף או העברה חפוזה“, הוא אומר. “אנחנו מיישמים תוכנית עבודה שנקבעה בתחילת השנה, ובנושא הלהט“בים אפילו מסוף השנה שעברה. מי שמכיר קצת עבודה במשרדי ממשלה יודע שהיא איטית, לפעמים אפילו מסורבלת. בנינו תוכנית מיפוי מעמיקה כדי להבין מה הצרכים והבעיות, מה המענה שאנחנו צריכים לספק ואיך נותנים אותו. אחרי הליך משפטי פנינו לספקים שיכולים לספק את הצרכים, וגם התקציב כולו עדיין לא הגיע. גם אם הממשלה הנוכחית לא הייתה נופלת, העברת התקציבים הייתה מתבצעת רק עכשיו. אנחנו לא הולכים לכפות שום דבר, אלא לתת מענה לצרכים של אנשים פרטיים. זה נוער שחווה הרבה יותר דיכאונות וניסיונות התאבדות. אנחנו לא מתקצבים מצעדי גאווה, אלא רוצים לתת מענה לצרכים פרטיים קיימים ונדרשים“.
עד שיהיה ברור מי יעמוד בראש המשרד לשוויון חברתי ואילו סמכויות יהיו לו, בינג מבקש לשבח את השרה היוצאת, מירב כהן. “לא הכרתי אותה לפני כן“, הוא מספר. “כשהתפקיד התפנה, הגשתי מועמדות. היא ראיינה אותי פעמיים והחליטה לבחור בי. גיליתי שרה מקצועית, מחויבת ורצינית, שהולכת לישון וקמה בבוקר עם מחשבה על האזרחים הוותיקים. היא באמת שמה את התחום על המפה“.
