כשלושה חודשים לאחר ישיבת ועדת השמות, בה נמנעה הצבעה על מתן שמות לכמה צמתים באזורי יהודה ושומרון, צפויה הוועדה ככל הנראה לחזור ולהצביע על מתן שמות לישובים ומקומות באזורים אלו. חוות דעת שהוכנה בלשכה המשפטית של משרד ראש הממשלה, בעקבות דרישתם של חברי הוועדה ישי שריד ופרופ' יופי תירוש, קובעת כי הוועדה רשאית לתת שמות ביו"ש, כפי שנעשה במשך שנים.
על פי חוות הדעת, שהועברה לאחרונה לחברי הוועדה, "החלטות הוועדה על מתן שם ליישוב/אתר הן החלטות מנהליות, שמכוונות כלפי מוסדות המדינה ומחייבות אותם. הן לא נכנסות בגדר דין לפי חוק הפרשנות תשמ"א – 1981 ולכן גם אינן עולות כדי הפעלת סמכות המצריכה עיגון בדין הפנימי החל באיו"ש. על כן, אין מניעה משפטית לכך שוועדת השמות תעסוק גם בקביעת שמות של יישובים או אתרים באיו"ש, כך שקביעותיה אלו יחייבו את מוסדות המדינה".
"כמו כן, ישנו נוהג רב שנים במסגרתו הוועדה קיבלה החלטות ביחס ליישובים ואתרים באיו"ש, וניתן לראות בכך ביטוי משמעותי לכך שהממשלה לא מעוניינת להגביל את פעולתה של הוועדה רק לקביעת שמות ליישובים ואתרים שהוחל עליהם המשפט והשיפוט של המדינה. יש לכך אף חשיבות פרקטית ברורה, לאור הצורך בתיאום בין כלל מוסדות המדינה שפועלים באזור איו"ש ו/או מטפלים בעניינים הקשורים בו", נאמר עוד בחוות הדעת.
נציין כי חוות הדעת הוכנה אמנם בלשכה המשפטית של משרד ראש הממשלה, אך זאת לאחר היוועצות עם המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, המחלקה למשפט ציבורי-מנהלי, המחלקה למשפט אזרחי והמחלקה למשפט בינלאומי בייעוץ וחקיקה.
נזכיר כי בדיון שנערך בחודש ספטמבר טענו תירוש ושריד כי הוועדה נטולת סמכות לקרוא בשמות למקומות הנמצאים מחוץ לשטחה הריבוני של המדינה. עוד טענו השניים כי קריאה בשמות עבריים לצמתים ביהודה ושומרון, שבהם משתמשים ישראלים ופלסטינים, היא חלק ממדיניות האפרטהייד שמנהלת מדינת ישראל באזורים הללו. לדבריהם, הבעייתיות בקבלת ההחלטה מתעצמת עוד יותר בגלל העובדה שבוועדה אין חברים פלסטינים ואפילו לא ערבים תושבי ישראל. הדיון סביב הנושא גלש לוויכוח סוער בין נציגי הציבור בוועדה, כאשר תירוש ושריד הזכירו כי בקשתם לקבל חוות דעת משפטית מסודרת בנושא טרם התקבלה.
בסיום הדיון הסוער נערכה הצבעה על עצם השאלה אם להעלות את השמות להצבעה, או להמתין לקבלת חוות דעת מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה. בעקבות חששותיהם של נציגי משרדי הממשלה בוועדה, והעדפתם להמתין לחוות דעת, הוחלט לבסוף לא להצביע – וקריאת שמות הצמתים לא אושרה.
גם פסק דין ישן של בג"ץ משנת 1981, שהוצג בפני חברי הוועדה, לא שכנע את המתנגדים לאפשר את ההצבעה. מדובר בעתירה שהגישו תושבי היישוב נווה־צוף נגד ועדת השמות הממשלתית, בטענה כי יש לאפשר להם לקרוא ליישובם "נווה־צוף", למרות החלטת הוועדה לקרוא ליישוב חלמיש (החלטה ששונתה לפני ארבע שנים – ש"פ). שופטי בג"ץ, יצחק כהן, מנחם אלון ואהרן ברק דחו אז את העתירה, למרות העובדה שהיישוב נמצא מעבר לקו הירוק. מתנגדי ההצבעה טענו כי פסק הדין לא עסק בשאלת הסמכות מעבר לקו הירוק, אלא רק במעמדם של התושבים, ולכן אין להסיק ממנו מסקנות למקרה הנוכחי.
אחד מחברי הוועדה עמו שוחחנו לאחר הדיון תקף את העברת הסוגיה להכרעת הייעוץ המשפטי לממשלה, וטען שמדובר באבסורד. "מאז שקמה ועדת השמות הממשלתית, היא מקבלת החלטות על מתן שמות בכל מקום. אחרי מלחמת ששת הימים, למשל, הייתה הודעה של ועדת השמות שלא אומרים יותר 'הגדה המערבית'. היה דיון בשאלה איך לכנות את האזור הזה, ואחת ההצעות הייתה 'יהודה ואפרים'. בסוף הוחלט על 'יהודה ושומרון'.
"קריאת שמות ביהודה ושומרון התרחשה דרך שגרה", הוסיף חבר הוועדה, "כך למשל החליטה לפני שנים ועדת השמות לקרוא ליישוב נווה־צוף בשם חלמיש, משום שלא בטוח שזה מקומה של נווה־צוף המקראית. לפני שנים אחדות קיבלה הוועדה החלטה חדשה לקרוא ליישוב נווה־צוף בהתאם לבקשת תושביו. עכשיו זה מונח לפתחם של המשפטנים, והם כידוע יכולים להחליט כל דבר".
