נפגשנו בשעת צהריים אפרורית לשוחח על "תשליך", המופע של שולי רנד שבימים אלה ממש חוגג כבר יותר ממאה הצגות ברחבי הארץ.
כשניצן זעירא הפיק את פסטיבל "ניגונים בצדק" הוא שאל את שולי אם הוא רוצה להופיע. "אמרתי לו שיש לי חלום ישן", הוא מספר "לעשות מופע בסגנון 'איש חסיד היה', מעין סיפורי חסידים משולבים בשירים אבל עם טאץ' עדכני, וכבר התחלתי לעבד את זה בראש. באותה תקופה התחיל הקשר שלי עם צופית, והלכתי לראות מופע שלה שנקרא "דלתות מסתובבות" שבו היא עומדת מול הקהל בצורה גלויה ואישית ומלאת הומור. זה היה מדהים. אמרתי לעצמי שככה אני רוצה לעמוד מול קהל.
"כשחקן, תמיד התחבאתי מאחורי דמויות. ופתאום הבנתי את העוצמה של להיות בפרונט על אמת, אני, שולי, בגוף ראשון. דיברתי על זה הרבה עם צופית, וככה המופע נולד.
בגיל ההתבגרות עזב שולי את הבית הדתי של ההורים והתגלגל לתיאטרון שהפך לדבר הכי משמעותי עבורו. "התיאטרון היה כל חיי. אהבתי אותו אהבת נפש. הייתי שחקן טוטאלי והלכתי עם הדמויות שלי עד הקצה. אבל אז חזרתי בתשובה והחלטתי לעזוב. יש לי זיכרון חזק מהפעם האחרונה שלי בתיאטרון. סימה אליהו (אשתו של אריק איינשטיין ז"ל, ע"א) שהייתה מנהלת ההצגה, קראה 'צלצול שלישי!' ופתאום קלטתי שזהו. זו ממש הפעם האחרונה. נכנסתי לחדר ההלבשה והתפרקתי מבכי כמו שלא בכיתי שנים. הרגשתי כאילו נגדע לי איבר מהגוף".
אחרי כמה שנים טובות של נתק מעולם האמנות, חזרת לתיאטרון ביג טיים כחרדי, מה קרה?
"בתקופה ההיא לא עבדתי בשום דבר. וכרגיל באותם ימים, הייתי חייב למישהו כסף אז התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני צריך סכום כזה וכזה לסגור פינה, ואמא שלי, בשיא העדינות, אמרה לי, 'אין בעיה שולי, תבוא ותיקח, אבל רק תזכור שסבא שלך וסבא רבא שלך שהיו עובדי השם לפחות כמוך אם לא יותר, ולא היה יום אחד בחייהם שלא הביאו פרנסה הביתה'. באותו הרגע הבטחתי לה שאני הולך לעבוד. הבעיה הייתה שלא היה לי שום מקצוע. אז ישבתי וכתבתי הצגה שנקראה 'יארצייט' שהתנהלה כמו טיש. היא עלתה 600 פעמים, אי אפשר היה להשיג כרטיסים, אחר כך היא גם זכתה בפרס הצגת השנה בתיאטרון. אומנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני חושב שזה אחד הדברים הכי חזקים שעשיתי מאז ומעולם".
שולי קם להכין לנו קפה ובמקום הסיגריה – שהייתה הסמל המסחרי שלו – הוא לוקח תמר. זה משל טוב לשינוי שעובר עליו בשנתיים האחרונות, בין השאר בעקבות הזוגיות שלו עם צופית גרנט.
אפשר ליצור יצירה טובה מתוך שמחה, מתוך נחת?
"זו שאלה טובה. כאמנים, אנחנו רגילים להגיד יאללה, שידפקו לנו על הראש אבל לפחות שיצא מזה איזה שיר, איזה סרט. היו תקופות שהתאהבתי בדמות הסחוף והאומלל. כנראה כי ביסוד שלי אני שחקן. גם כזמר, קראו לי ארקדי דוכין החרדי, אתה מבין מה זה לתת פייט לארקדי דוכין בתחום העצבות? אבל כיום, אני נשוי לקואוצ'רית הכי טובה בארץ והדברים האלה מוטלים פתאום בספק. אולי אפשר ליצור מתוך מקום בריא? נראה לי שכן".
קישור לכתבה המלאה: https://www.makorrishon.co.il/culture/motsash/556115/
