ביישוב מרכז שפירא הסתיימה אחר הצהריים הלוויית הרב חיים דרוקמן, שנפטר אמש (א') בגיל 90. בכירי המדינה ספדו למי שנחשב זקן רבני הציונות הדתית ואחד ממנהיגיה, ובהם נשיא המדינה הרצוג, ראש הממשלה המיועד נתניהו, הרב הראשי הרב דוד לאו, ועוד רבנים, חברי כנסת ואישי ציבור רבים, וכן בתו, חתנו ונכדו. בסיום ההספדים שהתקיימו ברחבת ישיבת אור עציון, שבראשה עמד הרב דרוקמן במשך כחמישים שנה, יצא מסע הלוויה לבית העלמין במשואות יצחק הסמוכה, שם נטמן הרב בנוכחות משפחתו הקרובה בלבד.
את ההספדים פתח נשיא המדינה יצחק הרצוג שאמר: "התלמוד מספר על ארבעים אלף תלמידים, שהיו לו לרבי עקיבא, וכולם נפטרו בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. ברגעים הנוראים האלה, אומר התלמוד: 'היה העולם שָׁמֵם'. וממשיך התלמוד ומספר, "עד שבא רבי עקיבא, לרבותינו בדרום, ולימד אותם, את כל התורה מחדש". בתורה הזו, בתורתו החדשה, העמוקה, המכוננת, של רבי עקיבא, היה כלל גדול: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".
- הרב דרוקמן – המקף המחבר האחרון של הציונות הדתית
- הרב חיים דרוקמן נפטר בגיל 90: "אני חי כדי לעשות טוב לעם ישראל"
- "אני חי מפני שאני צריך לעשות טוב לעם ישראל": הנאום המרגש של הרב דרוקמן מערב ההוקרה לכבודו
"מורי ורבותיי, עם ישראל איבד היום, כולנו איבדנו, ב"זאת החנוכה" – היום שאותו מקובל בחסידות לראות כיום חיתום גזר הדין – את אחד מגדולי רבני ישראל וגדול תלמידי רבי עקיבא בדורנו: מי שניצל בנס מהתופת הנאצית, למד כתלמיד בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, התגייס לצבא ההגנה לישראל כחבר בגרעין בני עקיבא, הוביל כמדריך מהפיכה רוחנית בתנועת בני עקיבא, וכיהן בעשורים האחרונים כראש ישיבות ואולפנות בני עקיבא: הרב חיים דרוקמן, זכר צדיק לברכה.
"כנשיא מדינת ישראל, ובשם העם בישראל, אני עומד כאן היום בענווה, לפני מיטתך, הרב דרוקמן, לפני מיטתו של מי שכל כולו, אהבה ואמונה. אהבת עם ישראל, אהבת ארץ ישראל, אהבת תורת ישראל, יקדו בליבך. ולצידם האמונה העמוקה בגאולת ישראל, בתחיית עם ישראל בארצו, ובחובה שלנו, של כולנו, להיות שותפים לתהליך הקוממיות של עם ישראל – להיות שותפים בבניינה של מדינת ישראל. חייך מלאי העשייה, היו טעונים בתודעת שליחות, במודעות נדירה לכובד האחריות לגודל המשימה והשעה, ובנכונות לומר, כדברי ישעיהו הנביא: "הִנְנִי שְׁלָחֵנִי".
"בכל רגע ורגע בחייך, נשאת על כתפיך השחות את עול הנהגת הציבור, ומסרת את נפשך וכוחותיך למען כלל ישראל. תמיד קשוב, תמיד פנוי, תמיד מטה אוזן. כולם היו בניך. כולם היו תלמידיך. את כולם קיבלת, בתשומת הלב, בסבר פנים יפות, בעיניים מאירות. נפגשנו בפעם האחרונה – כמה סמלי – במעמד "הַקְהֵל" בכותל המערבי. ראיתיך הולך בכבדות ובנחישות, ונזכרתי בעשרות רבות של פגישות בין משפחותינו ובינינו אנו; בשיחות עמוקות וממלאות בהשראה, בחדרך, מוקפים בספרי הקודש, ומדברים על עם ישראל, על אהבת ישראל, על מדינת ישראל, על האתגרים, על ההזדמנויות.
"למדתי ממך לא מעט, מתפיסותיך המורכבות, הפתוחות – יותר מן הנתפס – המכילות, המבינות, הרגישות, שלעתים צר לי שלא כל הציבור הכירן לעומק. למדתי מהאופן בו אהבת כל יהודי באשר הוא – מגדולי ישראל ומנהיגים דגולים, ועד גרי צדק שביקשו להסתופף בצל השכינה ושפעלת בכל כוחך שקבלתם לעמנו תעשה באהבה וברגישות; מהעם היושב בציון ועד אחרון יהודי התפוצות, ולא משנה מאיזו קבוצה הוא בעם ישראל. פגשת את כולם. אהבת את כולם.
"למדתי, למדנו כולנו – מתפיסתך את כלל נרותיה של החנוכייה היהודית כ"נר אחד" – נר של חנוכה, כדברי הרב קוק זצ"ל. ממרכז שפירא יצאה תורה, העמדת אלפי תלמידים באזור המופלא הזה, ואתה – חיית את התורה אותה למדת ולמדת.
"גם ברגעים מורכבים, ידעת למצוא את המילים הנכונות, להביע את עמדותיך הנחרצות, בלי לבטל את האחר, בלי לשבור את הכלים. הקפדת שמחלוקותיך יהיו לשם שמים. דרכך זו היא נר לרגלי כולנו, מתלמידיך האוהבים, ועד אלה שחלקו עליך. דרך שרואה את האדם, כל אדם, כחביב שנברא בצלם; דרך של יהדות שמקפידה על קלה כבחמורה ובה בעת מחברת ומקרבת; דרך שבה הסיפור המשותף לכולנו – במדינה היהודית והדמוקרטית – ראשית צמיחת גאולתנו – חקוק תמיד על לוח ליבנו.
"מרבך הרב צבי יהודה זצ"ל, למדת ללכת בדרכו של הלל, להיות אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. תרמת תרומה ניכרת לקירוב בין חלקי העם, מתוך אהבת ישראל אמיתית והיית אבן שואבת וסמל לתורת ארץ ישראל, כתורת חיים, ותורת מעשה, המשפיעה על החברה הישראלית על כל חלקיה.
"לפני עשור העניקה לך מדינת ישראל, את פרס ישראל, על מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. הפרס הזה הביא לידי ביטוי, לא רק את ההוקרה לאישיותך, אלא את קריאת הכיוון והתקווה, שיקומו עוד דורות של "הרב דרוקמנים" שימשיכו וימזגו את התורה והמעשה, וידלו מים חיים, מהבארות העמוקים אותם חפרת. מורנו ורבנו הרב דרוקמן, בלכתך מאיתנו, איבדנו את אחד מבניהם ובוניהם, של העם והמדינה, ענק בתורה ובמידות, מנהיג עצום, מתלמידיו של אהרון.
"יהי רצון שתהיה מליץ יושר, על רעייתך היקרה והאהובה, על משפחתך המפוארת, על תלמידיך הרבים, ועל עם ישראל כולו. תהא נשמתך הברוכה צרורה בצרור החיים".
אחריו עלה לספוד ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו: "הרב חיים דרוקמן היה אוהב תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הוא היה ידיד אישי אהוב, שהיה קרוב מאוד לליבי. בן 12 היה הרב דרוקמן כשכף רגלו דרכה לראשונה על אדמת הארץ ובן 90 נטמן הרב באדמת המולדת. בין לבין נרקמה מסכת חיים עשירה של הגשמה חלוצית, שליחות למען הכלל, והליכה כעמוד אש בראש המחנה הציוני-דתי.
"הרב דרוקמן השקיע את נשמתו בכל תלמיד, בכל חניך, בישיבה, בתנועת בני עקיבא, בפנימייה הצבאית, בהתיישבות. הרב דרוקמן לא נרתע ממאבקים על נושאים שהם בנפש האומה – שלמות הארץ, ערכים לאומיים, חינוך לזהות יהודית, מיגור הטרור והבטחת עוצמתו של צה"ל.
"הרב תמיד חזר, והיו לי הרבה שיחות איתו על כך, אל נקודת הראשית של הריבונות המדינית: ה' באייר תש"ח. הוא ראה בהכרזת העצמאות אירוע כביר, מכונן, שהביא לשינוי כיוון ההיסטוריה: ממשלה משלנו, דגל משלנו, צבא משלנו, כלכלה משלנו, קיבוץ גלויות משלנו. ליבו של הרב דרוקמן התרחב למראה כל אלה ולכן גם דרש משומעי לקחו: אל תסתכלו על השלילה. התבוננו תמיד בחיובי, כי ברוך השם אנחנו מתקדמים התקדמות עצומה משנה לשנה.
"הרב דרוקמן היה איש של אחדות. כשהשמיע את נאום הבכורה שלו בכנסת לפני 38 שנים, הוא אמר: "הָאַחְדוּת הִיא הַנֶשֶׁק הַסוֹדִי שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בַּמַצָבִים הַקָשִׁים בְּיוֹתֵר. לֵךְ כְּנוֹס אֶת כֹּל הַיְהוּדִים". ברור שאי אפשר להסכים על הכל בישראל, אבל כמוהו אני מחזיק בדעה שאפשר ושצריך לגבש הסכמות רחבות סביב נושאים עקרוניים רבים שנמצאים בליבת קיומנו הלאומי. הרב דרוקמן חי חיי נצח, חיים שמכוונים להבטחת עתיד ישראל – ובנצח ישראל ננוחם. יהי זכרו ברוך ופועלו צרור בצרור החיים".
הרב שלמה עמאר, הראשון לציון ורבה הראשי של ירושלים, עלה להספיד ואמר: "את חטאיי אני מזכיר, ואני מעיד עדות אמת שכל העשר שנים אני לא יכול להפסיק להתפעל מזה. הוא גדול ממני בחכמה ובמניין ובמעשים ומעולם לא עשה דבר מבלי שהתייעץ איתי והתייעצתי איתו, וכשאמרתי לו נראה לי כך או נראה לי אחרת לפי הבנתי בהלכה, מעולם לא שינה אפילו כחוט השערה.
"רבותיי, זו ענווה מיוחדת. אני יודע מה המעלות הגדולות, וימינו כהנה וכהנה רבות, אבל המעלה של הענווה, של הפשטות שלא מחזיק טיבותא לנפשיה – אדם שהגיע להערצה של רבבות רבבות עמך ישראל שנושאים את שמו בגאון, באהבה ובהערצה גדולה, מתנהג בכזאת פשטות, בכזאת ענווה, שפלות רוח, אני לא הכרתי עוד דבר כזה זה דבר מיוחד במינו. ויש דברים שהייתה לו דעה ברורה והוא ביטל את דעתו. היו בינינו חילוקי דעות, והכל היה בכבוד. כל מה שאמר, הכול, היה פיו ולבו שווים בתכלית השוויון".
יו"ר מפלגת "הציונות הדתית", בצלאל סמוטריץ', אמר בהספדו בין היתר: "מה נעשה רבנו? בלי האהבה, בלי החיוך, בלי החיבוק, בלי לחיצת היד החמה, בלי העידוד, בלי התמיכה, בלי הגערה, כמה נזיפות קבלתי ממך בשנה וחצי האחרונות".
את מסע הלוויה הנחה מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא – אלחנן גלט. רשימת המספידים:
1. נשיא המדינה יצחק הרצוג.
2. רוה"מ הנכנס בנימין נתניהו
3. הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף.
4. הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול – הרב דוד לאו
5. הראשון לציון ורבה הראשי של ירושלים – הרב שלמה משה עמאר.
6. הרב יעקב אריאל – לשעבר רב העיר רמת גן, נשיא ישיבת רמת גן.
7. הרב זלמן ברוך מלמד – ראש ישיבת בית אל.
8. בצלאל סמוטריץ' – יו"ר הציונות הדתית.
9. יגאל קליין – מזכ"ל בני-עקיבא.
10. אדיר נעמן – ראש המועצה, חבר המשפחה ובוגר הישיבה התיכונית.
11. הרב שמעון לפיד (חתן הרב, וראש הכולל בישיבה הגבוהה).
12. הרב נחום דרוקמן (הבן של הרב. נציג הבנים)
13. אלישע לפיד (הנכד הבכור של הרב. נציג הנכדים)
