פיני בדש, ראש המועצה המקומית עומר, מועצה בוטיקית בת 9,000 תושבים, מתאמץ לשמור על עומר כאי של משילות וביטחון בתוך המערב הפרוע שהתפתח ביישובי הבדואים בנגב. כבר 32 שנה עומד בדש בראש המועצה, והוא מכיר כל פרט בתחום השיפוט שלה.
בעיות המשילות, הוא אומר, היו כאן תמיד. "מי שמאשים את הממשלה היוצאת בבלגן, טועה ומטעה. שום ממשלה לא חפה מטעויות. ימין ושמאל, כולם בחרו לא לעסוק בתפוח האדמה הלוהט הזה".
ב־2009 החל פינוי בכוח של התושבים שנותרו על הקרקע המיועדת לפיתוח עומר, והמאבק עלה מדרגה. השיא היה כאשר בדואים תקפו את אשתו, יונה, סמוך לביתם, וניקבו את צמיגי מכוניתה. "זה היה קו אדום. ברחתי ערב אחד למאבטחים שלי, נכנסתי לשטח לבדי והתיישבתי מול השייח' שלהם. האנשים שסביבו ראו שבאתי, אמרו לי ערב טוב, הכינו תה והגישו לי כוס לשולחן. העפתי את הכוס לרצפה. אמרתי: 'שאתם תתקפו את אשתי ועוד תקבלו כבוד?'. הצבעתי עליהם וספרתי: 'מוסא – אתה ראשון, נאיף – אתה שני, חליל – אתה שלישי; אם אתם מתקרבים עוד פעם אחת לבית שלי, כולם תחטפו. אתם לא מכירים אותי, אני משוגע'. יצאתי מהאוהל כשאני הולך אחורה עם הפנים אליהם ועם כדור בקנה. בכל זאת, מסוכן. בחוץ חיכו לי ניידות משטרה, שמעו שנכנסתי לכפר לבד".
לאחרונה מבקשים בדואים לקנות בתים ודירות ביישוב עומר עצמו, ובדש נאבק קשות במגמה הזאת. "יש בדואים באזור שרוצים לבוא לגור כאן. אם בית נמכר ב־5 מיליון שקלים, יבוא בדואי ויציע עליו 7. יש היום 25 משפחות של בדואים שגרות פה – שופטים, רופאים, מהנדסים, ושני משת"פים שקיבלו כסף מהמדינה.
"הפסקתי את שיווק המגרשים בעומר. יש עכשיו אזור חדש שמיועד למגורים, ואני קובע שחלק ממנו מיועד למגורי אנשי קבע שמשרתים באזור, וחלק מיועד לבני היישוב. שישה מגרשים יצאו לשוק החופשי, אבל אם בדואי יקנה אחד מהם – אני מפסיק את השיווק."
למה בדואים רוצים לגור ביישוב יהודי?
"הם רוצים לחיות במקום נורמלי. לא פשוט לחיות ביישוב בדואי. בחורה היה ראש מועצה שהראה לי רשימת כללים שיש אצלם. אם משפחה אחת עוברת מאזור הבית שלה לאזור קופת החולים בלי אישור, מותר להרוג אותה בלי נקמת דם. אם מישהו מהחמולה הזאת מגיע לשטח של החמולה האחרת – מותר להרוג אותו בלי נקמת דם. מי חתומים על המסמך על זה? שלושה שייח'ים ושני עורכי דין".
אם לא נגדיר את הבעיה, הוא קובע, לא נפתור אותה. "בואו נשים את זה על השולחן. יש פה אזרחים ישראלים, שכנים שלנו, עם תעודות זהות כמו שלנו, שביום דין ובשעת משבר הם האויב. היום יש בצה"ל חטיבת מילואים חדשה שתפקידה להגן על הצירים במלחמה הבאה – לא מחמאס, אלא מאזרחי ישראל. הייתי בדיון ביטחוני עם גורם צבאי שהגדיר את המצב ככה: 'תחשוב שבנית בית, אחלה בית, שמת מצלמות, גדר, אף אחד לא יכול להיכנס. אבל מה קרה? הטרמיטים בתוך הבית אכלו אותך'. זה המצב שלנו. יש צבא חזק, יש מודיעין, ובסוף אוכלים אותנו מבפנים. אין לי בעיה עם ערביי ישראל, אבל שיכירו שהמדינה היא גם שלהם, הדגל הזה הוא גם שלהם".
יש שיגידו שאתה גזען.
"שיגידו מה שהם רוצים. אומר לי בדואי: 'אנחנו ננצח אתכם. עם הרחם של האישה הערבית והדמוקרטיה שלכם – אני מנצח. יש לי זמן, אני אשלוט פה'. הבעיה היא שהוא צודק. הם לא סתם חיים פה, הם במאבק. הם לא בדואים, הם פלסטינים. אחיות של אסמאעיל הנייה הן השכנות שלי. הן גרות בתל־שבע. הילדים שלהן לא לומדים ביאליק וטשרניחובסקי בבית הספר. הם מזוהים עם הפלסטינים לכל דבר".
הראיון המלא יתפרסם מחר (שישי) בדיוקן של מקור ראשון
