בית המשפט העליון דחה ביום שלישי האחרון את עתירתם של שניים מצאצאי משפחת ששון, אשר דרשו לבטל את החלטת גנזת המדינה, האוסרת להשיב לידיהם אוסף ארכיוני משפחתי אשר הופקד בספרייה הלאומית לפני קרוב לעשרים שנה. מדובר במשפחת סוחרים יהודים שמוצאה מבגדד, אשר חלשה על המסחר בין האימפריה הבריטית להודו והמזרח הרחוק בשיא התקופה האימפריאליסטית הבריטית. בני המשפחה זכו לתארי אצולה והונם המופלג הקנה להם את הכינוי "הרוטשילדים של המזרח". במהלך שנות תפארתה של המשפחה תיעדו בניה את קורות חייהם ועלילותיהם ושמרו במהלך השנים יומנים, ספרים, תעודות, כתבי יד, עיתונים, חפצים שונים. כל אלו הצטברו לאוסף ארכיוני מרשים ובעל ערך רב, היסטורי ותרבותי, הן מבחינה מחקרית והן מבחינה לאומית.
- מאגר הסיפורים של חכמי המזרח יוצא לאור
- אוצר היסטורי: פריטים מעזבונה של חנה סנש הועברו לספרייה הלאומית
בשנת 2002 פנו שניים מצאצאי המשפחה, דוד ששון הישראלי ויצחק ששון הבריטי, לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום הספרייה הלאומית), בהצעה להפקיד את האוסף שכלל 80 ארגזים גדושים בחומר ארכיוני בספרייה. הספרייה התחייבה בתמורה לשמור את האוסף באופן נאות, לדאוג לשימורו, לקטלג אותו באופן מלא תוך 48 חודשים, ועוד מספר התחייבויות נוספות. אולם, בהסכם נכלל עוד סעיף, שבהמשך יקבל משמעות רבה. "בידי מוסרי האוסף תשמר הזכות לתבוע את האוסף חזרה ממקבל האוסף, אם הפר מקבל האוסף תנאי אחד או יותר מתנאי אחד שבהסכם זה ובלבד שמוסרי האוסף נתנו למקבלי האוסף התראה בכתב לתיקון ההפרה ומקבלי האוסף לא תקנו את ההפרה תוך זמן סביר ממועד ההתראה".
ההסכם בין הצדדים נחתם בתום משא ומתן ממושך ובשנת 2003 הופקד האוסף בספרייה הלאומית. מכאן ואילך מסרו שני הצדדים לבתי המשפט גרסאות שונות בנוגע למה שהתרחש. דוד ויצחק, בני המשפחה שחתמו על הפקדת האוסף, טענו כי הטיפול בו הוזנח לאורך שנים, ארגזי החומר הארכיוני העלו אבק במחסני הספרייה וכמעט שלא נעשה דבר במשך שנים על מנת לטפל באוסף. המעט שכן נעשה, לטענתם, נעשה לא בידי הספרייה אלא בידי חוקר שביקש לחקור חומרים מתוך האוסף, ואף זאת באופן חלקי בלבד. עוד טענו התובעים כי האוסף נמסר לאוניברסיטה העברית, שהייתה הבעלים של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, אך זו העבירה את האוסף לספרייה הלאומית שהיא גוף משפטי חדש שהוקם לפי חוק. בספרייה הלאומית טענו מנגד שהאוסף טופל כיאות, במסירות, ואף נעשו לאורך השנים הפעולות הנדרשות לקטלוגו. אומנם פעולות הקטלוג לא הושלמו סופית במועד שנקבע, אולם כיום הקטלוג השלם קיים ואף פתוח במרשתת לעיון הציבור. אף בעניין ההעברה טענו בספרייה הלאומית כי אין מדובר בהעברה של האוסף לגורם אחר, משום שהספרייה הלאומית "באה בנעליו" של בית הספרים, והאוניברסיטה אף שותפה בה.
לאחר שדרישתם לביטול הסכם ההפקדה לא נענתה בידי הספרייה הלאומית הגישו דוד ויצחק ששון בשנת 2019 תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים להשבת האוסף לידיהם. בכתב ההגנה טענה הספרייה הלאומית שיש לדחות את התביעה לגופה, משום שההסכם כלל לא הופר, וגם אם הופר חלה על התביעה התיישנות. אולם, מעבר לכך טענה הספרייה הלאומית כי גם אם תתקבל התביעה בהיבט החוזי לא ניתן יהיה להוציא את האוסף מהספרייה הלאומית ללא אישור גנזת המדינה, וזאת בהתאם לחוק הארכיונים.
לנוכח טענה זאת הסכימו בני משפחת ששון והספרייה הלאומית כי לפני כל צעד אחר יפנו בני המשפחה לגנזת המדינה רותי אברמוביץ', על מנת שתכריע בהתאם לסמכותה האם ניתן בכלל להוציא את האוסף מהספרייה ולהעבירו לגורם פרטי. הפניה אכן נעשתה ובעקבותיה הודיעה הגנזת כי היא דוחה את הבקשה. בהחלטתה ציינה הגנזת כי הוצאת חומר מארכיון ציבורי, כמשמעותו בחוק, תתרחש רק במקרים חריגים בהם השארתו בארכיון תסכן את שלומו ושלמותו של האוסף או את הנגשתו. במקרה זה קבעה הגנזת כי לספרייה הלאומית יש את כל התנאים לצורך אחסון האוסף והנגשתו לציבור, וכי האוסף נשמר בצורה נאותה.
בעקבות ההחלטה הוגשה אשתקד עתירה לבג"ץ בנושא, ולאחר הדיון שנערך בשבוע שעבר נדחתה השבוע העתירה פה אחת. בפסק דינו הבהיר ראש ההרכב, השופט יצחק עמית, כי הוא אינו מכריע סופית בשאלת גורל האוסף במידה שתוגש פעם נוספת תביעה להשבתו, אך בפועל סגר כמעט לחלוטין את הדלת בפני אפשרות זו. השופט עמית דחה את כל הטענות נגד חוות דעתה של הגנזת, וציין כי דיני הקניין התרבותי שונים מדיני הקניין הפרטי. לדברי השופט עמית, אפילו אם ייקבע באותה התדיינות עתידית, "כי הייתה הפרה יסודית של הסכם ההפקדה, כי נשלחה התראה בכתב על ידי העותרים, כי הספרייה הלאומית לא תיקנה את ההפרה תוך זמן סביר, וכי ההסכם בוטל כדין. במקרה כאמור, ועל רקע עוצמת ההפרה שתיקבע, אם בכלל, יהיה על בית המשפט האזרחי להתחשב בדיני הקניין התרבותי; להתחשב בכך שהחזרת אוסף למפקידו, הוא חריג שבחריגים במאטריה המיוחדת של ארכיונים".
עוה"ד צפנת נורדמן, אוריאל סגל ואבישי פלדמן, המייצגים את דוד ויצחק ששון, מסרו בתגובה: "משפחת ששון הפקידה חלק מקניינה הפרטי בבית הספרים הלאומי תחת תנאים ברורים בהסכם כתוב, שלפיהם – בוודאי לפי ההסדר הדיוני שנקבע בבית המשפט המחוזי – היא זכאית להשבת החומרים. לא יעלה על הדעת שהעניין הציבורי בחלק מן החומר יבטל את זכות היסוד של בני משפחת ששון לקניינם ויגבר גם על דיני החוזים. משפחת ששון תפעל בהתאם להנחיותיו של בית המשפט העליון ותמשיך את מאבקה להשבת קניינה הפרטי לידיה".
