אם לשפוט על פי הודעת שב"כ, קריירת הריגול של גונן שגב החלה לפני כחמש שנים בדיוק. "בשנת 2012", נכתב בהודעה הלקונית, "נוצר הקשר בין שגב לבין גורמים מהשגרירות האיראנית בניגריה. בהמשך אף הגיע פעמיים למפגשים באיראן עם מפעיליו, תוך שזהותם כאנשי מודיעין הייתה ברורה לו". אבל זו בהחלט לא הייתה הפעם הראשונה שמסלול חייו של שר התשתיות לשעבר, הצטלב עם עולם הריגול והמודיעין. כדי להבין את הדרך שעשה שגב מצמרת החברה הישראלית למעמד של חשוד בריגול צריך לחזור לאותו קיץ רווי מתח של שנת 2002.
חום יולי-אוגוסט כבר היה בעיצומו כאשר גורמי ביטחון הזהירו כי חיזבאללה עושה ניסיונות לחטוף אזרחים ישראלים ולהחזיק בהם בלבנון כקלפי מיקוח בעסקת שבויים עתידית. על הכוונת, אמרו גורמי הביטחון, נמצאים אנשי עסקים המרבים לנסוע לחו"ל, כמו שר האנרגיה והתשתיות לשעבר, גונן שגב. האיש המופקד על מלאכת החטיפה, ציינו הגורמים, הוא קייס עובייד, אזרח ישראלי, תושב טייבה לשעבר, שנמלט לזרועות חיזבאללה בלבנון. עובייד, הסבירו, נהג להתביית על אותם אנשי עסקים ועל חולשותיהם, להבטיח להם רווחי עתק ולמשוך אותם ברשתו. כך נחטף אלוף המשנה אלחנן טננבוים, שהסתבך בחובות ונפל בפח שטמן לו עובייד.
בתגובה, חשף אז שגב בריאיון ל"קול ישראל" כי שנה קודם לכן כבר קיבל אזהרה משירות הביטחון הכללי כי הוא מהווה יעד לחטיפה, אך למרות שהוזהר – לא שינה מהרגליו. הריאיון עשה רעש גדול. "ממש לא שיניתי את אורח חיי", סיפר. "בואו נחשוב יחד, מה? אני אפסיק לנסוע? אפסיק לעבוד? אשב סגור בבית ואחכה?" בפועל, המשיך שגב, לא נעשה שום ניסיון לחטוף אותו. גם לא לפתות אותו. "אני חושב שהייתי מטרה בגלל שאני מרבה לנסוע לחו"ל, אמר, אבל מעולם לא פיתו אותי". בהמשך הוא אף הביע פליאה על עצם הפרסום. "אני מתפלא על השירותים החשאיים שלנו, כי אני לא חושב שהיה חכם מצדם לפרסם שם של מטרה. הרי הזהירו אותי שחשוב, שאף אחד לא יידע כדי ששמי לא יתגלגל הלאה".
במבט לאחור – האם זו תחילתה האמיתית של הפרשה? האם כבר אז עלה שגב על הרדאר של איראן וחיזבאללה? ואם כן, מה ניסו להשיג? דמות המפתח היא כאמור עובייד, אדם מוכר היטב בקרב אנשי עסקים ישראלים. רבים עלו אליו לרגל למשרדו בטייבה. מה שלא ידעו אותם ישראלים כי עובייד היה סייען של המודיעין הישראלי שהוכפל על ידי חיזבאללה. אנשי הקשר שלו היו שניים מחברי כוח 17 של ערפאת, שעסקו בסחר בסמים והיו מקורבים לחיזבאללה. יחד עמם רקם אז תכנית לפתות אנשי עסקים ישראלים להגיע למדינה ערבית בתואנה של עסקת ענק ואז לחטוף אותם ללבנון. עובייד, שחי בישראל על זמן שאול, הבין שאם יביא עמו לחיזבאללה את שגב כנדוניה, יתחזק מעמדו בארגון. הוא קלט את הפוטנציאל של שגב מצד אחד, את אישיותו המורכבת מצד שני, ולא חסך מאמצים. הוא הצליח להביא את שגב לפגישה במשרדו בטייבה, ככל הנראה צילם בסתר את המפגש, ואף דיווח עליו לחיזבאללה.
אולם, למרות שהשר לשעבר היה היעד מספר אחד ברשימה ההיא של עובייד בתחילת שנות ה-2000, רצה הגורל, והקורבן הראשון שלו היה אלוף המשנה לשעבר, אלחנן טננבוים, שהסתבך בהימורים כבדים ובחובות עתק. טננבוים, שהכיר את עובייד, נמנה אז עם מכריו ומוקיריו שפקדו את משרדו בטייבה ועלו ברשתו.
בסתיו 2000 חש כנראה קייס, ששירותי הביטחון סוגרים עליו. הוא עלה על טיסה לחו"ל, אחת מיני רבות. כשהגיע ליעדו התקשר לבני משפחתו והודיע להם כי עזב לצמיתות, זאת לאחר שבשדה התעופה בן גוריון התבקש לחתום על הצהרה שלפיה אין בכוונתו להיפגש בחו"ל עם סוכן זר או ארגון עוין. הוא התאקלם בחו"ל מהר וחודשיים אחרי, טננבוים כבר היה על הכוונת שלו. הוא ידע שהקצין הישראלי לשעבר שקוע בחובות עד צוואר והתקשר להציע לו עסקה שתחלץ אותו מהבוץ. השיטה עבדה כמו קסם. טננבוים התפתה לטיסה לדובאי דרך פרנקפורט. אך מעולם לא הגיע לשם. זוג גברתנים שהמתינו לו בדרך היכו אותו, סיממו אותו ובדרך לא דרך שלחו אותו בארון ללבנון.
כאשר נחשפה פרשת טננבוים, הפך עובייד לדמות מוכרת בישראל ואף קיבל את התואר התקשורתי "קצין המבצעים של חיזבאללה בישראל". בהמשך הצטרף ליחידה 1800 האחראית על מימון וביצוע פיגועי טרור בישראל והתקדם בהיררכיה של חיזבאללה. אבל, כאמור, טננבוים היה סוג של ברירת מחדל. מלכתחילה שאף לקייס למשהו גבוה יותר. היעד מספר אחד שלו היה ונותר שגב. ההיגיון היה פשוט, אך קטלני: כשר האנרגיה נחשף שגב למידע רגיש, הנוגע לתשתיות הקריטיות של מדינת ישראל. החל ממערכות הולכת מים וחשמל ועד מפגשיו כשר עם אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית. למידע האצור במוחו יכול היה להיות ערך עצום עבור חיזבאללה. למשל בתכנון ירי טילים על ישראל. פגיעה במטרות אנרגיה ותשתית המפוזרות ברחבי ישראל יכול לזרוע נזק ומוות המוני. לא לחינם אמר נסראללה כי אין לו צורך בפצצת אטום. הוא תמיד יוכל לכוון את טיליו למיכל האמוניה בצפון.
ואכן, בהודעת שב"כ שפורסמה אמש נכתב כי "בחקירה התברר כי שגב העביר למפעיליו מידע הקשור למשק האנרגיה, לאתרים ביטחוניים בישראל, למבנים ולבעלי תפקידים בגופים מדיניים וביטחוניים, וכדי לעמוד במשימות שקיבל ממפעיליו האיראנים, קיים שגב קשרים עם אזרחים ישראליים הקשורים לתחום האבטחה, ביטחון ויחסי החוץ של ישראל".
עובייד קיבל את טננבוים במקום את שגב, אבל לא זנח את הקשר עמו. 'קצין המבצעים של חיזבאללה' המשיך לטוות את קשריו עם השר לשעבר בשלט רחוק. הוא סגר עם שגב עסקאות במאות אלפי דולרים באמצעות צד שלישי – מבלי שלשגב עצמו יהיה מושג מכך. הוא גייס תומכי חיזבאללה עשירים שעשו עם שגב עסקאות חוקיות מאירופה ועד סין ומדינות המפרץ. הכול במטרה לקנות את אמונו של השר הישראלי לשעבר ולהביא אותו על מגש של כסף לשולחיו בחיזבאללה. אבל שגב שגב עדיין לא התמסר בקלות, הוא לא היה נואש כמו טננבוים. החלק היותר מדהים שהמידע הזה ברובו היה גלוי וידוע לגורמי הביטחון כבר לפני כ-16 שנים, והשאלה היא האם אכן הוזהר כבר אז שגב על ידי גורמי הביטחון שהוא יעד לחטיפה. מן השב"כ נמסר: "אין אנו יכולים להתייחס לשאלה", אבל היא בעינה עומדת.
ואם זה המצב, האם לא ברור היה ששגב ימשיך להיות יעד אטרקטיבי עבור איראן וחיזבאללה. במיוחד לאחר שהסתבך בסדרת פרשות פליליות, כולל ניסיון לייבא לארץ 32 אלף כדורי אקסטזי וזיוף תאריך תוקף דרכונו הדיפלומטי. התשובה היא כן. ואכן, על פי הודעת השב"כ, ב-2012, עשור אחרי אותו ראיון שבו טען שגב כי הוזהר על ידי המודיעין הישראלי, הוא שב ועלה על הרדאר האיראני. והפעם, לא על ידי חיזבאללה אלא על ידי המודיעין האיראני בכבודו ובעצמו.
בשנים האחרונות התגורר שגב בניגריה ובחקירתו בשב"כ ובמשטרה התברר כי גויס כסוכן של האיראנים ופעל מטעמם. מן החקירה עלה כי בשנת 2012 נוצר לראשונה הקשר בין שגב לבין גורמים בשגרירות האיראנית באבוג'ה. שני סוכנים מן השגרירות האיראנית פקדו את המרפאה המשגשגת שהקים שגב לדיפלומטים ואנשי עסקים. תחילה הציעו לו שיתוף פעולה ברכש של ציוד רפואי, ובהמשך – חשפו בפניו את זהותם. שגב אף הגיע פעמיים למפגשים עם מפעיליו באיראן, תוך שזהותם כאנשי מודיעין ברורה לו. עוד העלתה החקירה כי "שגב שב ונפגש עם מפעיליו ברחבי העולם, בבתי מלון ובדירות אשר להערכתו שמשו לפעילות חשאית איראנית. הוא אף קיבל מערכת תקשורת חשאית להצפנת מסרים בינו לבין מפעיליו, וכדי לעמוד במשימות שקיבל ממפעיליו האיראנים, קיים קשרים עם אזרחים ישראלים הקשורים לתחומי האבטחה, הביטחון ויחסי החוץ של ישראל. שגב פעל כדי לקשר חלק מאותם אזרחים ישראלים לגורמי המודיעין האיראני, תוך שהוא מנסה לשטות בהם ולהציג את הגורמים האיראניים כגורמים עסקיים תמימים".
האיראנים, אם כן, עשו עבודה יוצאת מן הכלל. לא זו בלבד שהצליחו לגייס שר לשעבר במדינת ישראל ולשכנע אותו לבגוד במולדתו, הם הצליחו לגרום לו להפגיש בכירים ישראלים שזה עתה פרשו ממערכת הביטחון עם אנשי עסקים זרים, שלא היו אלא סוכנים איראנים בתחפושת. מה בעצם רצו שגב והאיראנים להשיג באותן פגישות – האם למפות את הקשרים בצמרת הביטחונית בישראל? ואולי, לנסות גם באותה ההזדמנות לחדור למערך הסייבר הישראלי דרך הטלפונים או כרטיסי האשראי שבהם שילמו אנשי העסקים על כוס הקפה שהזמינו.
מבחינות אלו, חשיפת פרשת גיוסו של שר לשעבר במדינת ישראל למודיעין האיראני היא אמנם הישג משמעותי לגופי המודיעין והאכיפה בישראל, אולם באורח אירוני למדי החזירה החשיפה לשירותי הביון האיראני ולו במעט מהכבוד שאבד להם עם חשיפת פרשת גניבת ארכיון הגרעין האיראני על ידי המוסד. בנוסף היא חשפה את רמת המניפולציה והתחכום של שגב עצמו. כיצד הצליח למרות עברו המפוקפק כעבריין ונוכל ששמו נקשר בחיזבאללה לשטות באותם בכירים.
על פי הודעת שב"כ, שגב הופעל במשך חמש שנים על ידי המודיעין האיראני – מ-2012 ועד לזמן האחרון. בהתחשב בעברו, במידע עליו ועל אישיותו המניפולטיבית, עולה השאלה המתבקשת, האם היה השר לשעבר תחת מעקב כלשהו בכל אותן שנים. לכאורה, התשובה אמורה להיות חיובית, ולו רק בשל העובדה שאפריקה בכלל וניגריה בפרט היא אחת מזירות הפעילות החשובות של המודיעין האיראני. שגרירות איראן באבוג'ה משמשת בין השאר כבסיס מבצעים של כוח קודס באפריקה. ב-2004 נעצר בעיר דיפלומט איראני לאחר שנתפס בצילום ותצפיות על השגרירות הישראלית. ב-2010 חשפו שלטונות ניגריה מבצע הברחה ענק של אמצעי לחימה מנמל בנדר עבאס באיראן לנמל לאגוס בניגריה. הנשק שנתפס אז היה מיועד להמשיך דרך היבשה לסודן ומשם לסיני ועזה. הניגרים עצרו אז מספר סוכנים איראנים, אך שניים מהבכירים מצאו מקלט בשגרירות האיראנית. ארבעה חודשים אחרי, הגיע שר החוץ האיראני לביקור רשמי בניגריה ושני הבכירים הוברחו בחשאי למטוסו. מה שמעיד על יכולותיו של המודיעין האיראני בניגריה, כפי שאפשר ללמוד עתה גם מגיוסו של שגב.
השאלות הפתוחות
מן הפרטים המעטים שנודעו אמש, שגב לא הכחיש בחקירתו את קשריו עם האיראנים, אך טען שניסה לעזור למדינה. יהיה מעניין לראות ולו במקצת כיצד יתמודדו חוקריו של שגב בדו-קרב המוחות עמו בשאלה זו. הם יצטרכו לגייס את טובי הפסיכולוגים לצורך העניין. כך גם לגבי השאלה, מתי בעצם נודע לשירותים הישראליים על גיוסו למודיעין האיראני. האם העובדה שהופעל במשך חמש שנים תמימות, רומזת לכך שבישראל לא ידעו? או ידעו אך היה נוח לשירותי הביון הישראליים לעקוב אחרי שגב בשלט רחוק ודרכו ללמוד את דרכי הפעולה של המודיעין האיראני? כלומר, עד אותו שלב מביך בו התברר שאנשי העסקים שאותם תיווך שגב ליוצאי מערכת הביטחון, לא היו אלא סוכנים איראנים בתחפושת. לא בכל יום מצליחים לשטות במערכת הישראלית ובטובי בניה, המסתובבים בעולם ומחפשים הזדמנויות.
יש עוד לא מעט שאלות פתוחות. למשל, האם העובדה ששגב הובא ארצה לבקשת משטרת ישראל, לאחר שסורב כניסה לגיניאה המשוונית הייתה מהלך מתוכנן או אולי היה כאן ניצול הזדמנות להניח עליו יד. המרגל האחרון שהובא ארצה מאפריקה מרצונו היה שבתאי קלמנוביץ' והאמתלה הייתה ניתוח דחוף בעיניו. שאלה נוספת, אולי מהחשובות, נוגעת להבנת מתווה הגז הטבעי בישראל. אמנם חלפו שני עשורים מאז ששגב כיהן כשר אנרגיה, אולם הוא גם היה מהראשונים בישראל שהדגישו את חשיבותו הכלכלית והאסטרטגית, וגם יכול לומר דבר או שניים על הנפשות הפועלות בתחום.
פן מרתק נוסף של פרשת שגב, הוא הפסיכולוגי. מה יש בו בשר לשעבר, שגרם לו להצליח להערים על ישראלים, יוצאי מערכת הביטחון ולגרום להם להתמסר כך בקלות לחיזוריו. למרות כל מה שידעו עליו. מהו אותו דבר חמקמק שלמדו ממנו אותם סוכנים איראנים, שאותו אי אפשר ללמוד באינטרנט, אבל עזר להם להפיל את אותם ישראלים בפח. האם למדו דבר או שניים על האופי הישראלי? ואם כן, מה יש כאן ללמוד – בעיקר על עצמנו. והאם בשורה התחתונה, הכול, אבל הכול, מסתכם בשתי המילים – תאוות בצע? ואם כך – מדוע נטל על עצמו השב"כ שלא לחשוף את זהותם? האם זה כלול מסגרת תפקידו?
סנגוריו של שגב, אלי זוהר ומשה מזור מסרו אתמול כי פרטי כתב האישום חסויים ברובם לבקשת המדינה. כבר בשלב ראשוני זה ניתן לומר כי הפרסום שהותר משווה לדברים חומרה יתרה. אף שמתוך כתב האישום מצטיירת תמונה שונה.
