שופטי בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דוד מינץ וגילה כנפי-שטייניץ, קיבלו את ערעורה של רוכשת דירה בפרויקט יוקרתי בצפון תל אביב, אשר תבעה פיצוי על חסימת הנוף מאחד מכיווני הדירה אותה רכשה. הרוכשת התלבטה איזו דירה תרכוש בבנין, ולטענתה הוטעתה לחשוב כי הדירה אותה רכשה, בקומה הרביעית של הבניין, תהיה פתוחה לנוף מכל צדדיה. אולם, לאחר שנבנה קומפלקס המגורים התברר שמבנה הממוקם בתוך המתחם, לרווחת הדיירים, חוסם חלק ניכר מנוף הדירה. הרוכשת הוסיפה וטענה כי הובטח לה שהנוף לדירה יהיה פתוח מכל הכיוונים, אולם טענה זו בדבר ההבטחה שניתנה לה לא התקבלה, משום שהיא נמנעה מלהעיד את הגורמים הרלוונטיים שניהלו מולה את המשא ומתן.
למרות זאת קבע השופט אלכס שטיין, שכתב את חוות הדעת העיקרית בתיק, כי הרוכשת זכאית לפיצוי, משום שעל הקבלן היה להבהיר לה באופן אקטיבי שכיוון הנוף יחסם. חובה זאת מוטלת על הקבלן משום שמדובר ברכישת דירה על הנייר, בה קיימים פערי מידע מהותיים בין הצדדים לחוזה.
"בין אדם מן השורה שרוכש דירה 'על הנייר' לבין קבלן או יזם מקרקעין שמוכר לו את הדירה קיימים פערי מידע ופערי כוחות משמעותיים. פערים אלה נובעים מכך שבהיבטים שונים הדירה אינה בגדר 'דירה על הנייר' בעבור הקבלן. הקבלן יודע כבר בשלב מוקדם מאוד של הפרויקט כיצד ייראה הבניין, כיצד תיראנה הדירות השונות שבו, ומהם השינויים שיכולים להתבצע בגבולות התכנון המותרים. לעומת זאת, אדם מן השורה – נטול ידע תכנוני ונעדר ניסיון מקצועי בעסקי מקרקעין – לא יוכל להבין באופן עצמאי ומבלי להסתייע בבעלי מקצוע מה בדיוק הוא רוכש מהקבלן", כתב השופט.
לנוכח זאת הנחה השופט שטיין את בית המשפט המחוזי לקבוע בעזרת שמאי כמה שווה הדירה היום, וכמה היא הייתה שווה במקרה שבו הבניין שמסתיר את הנוף היה מגיע רק עד גובה רצפת הדירה שנרכשה. פער המחיר בין הדירה כיום ובין שוויה הרעיוני לולא חסימת הנוף יהיה הפיצוי שלו תזכה רוכשת הדירה. השופט שטיין סבר כי מפיצוי זה יש להפחית 25 אחוזים אשם תורם, משום שעל הרוכשת היה לתהות מה גובהו של המבנה לרווחת הדיירים, לנוכח מיקומו. אולם, חבריו להרכב של השופט שטיין סברו כי אין לייחס לרוכשת אשם תורם, ולכן נקבע למעשה כי הרוכשת תזכה לפיצוי בגובה מלא הפער.
