בזמן שאש מלחכת את הדרום ורוחות הסלמה ממלאות בעשן סמיך את האוויר, נראה כי "הדיל" האמריקני המובטח לסיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, דווקא מנסה להתקדם צעד נוסף. ג'ארד קושנר, חתנו ויועצו של הנשיא טראמפ, וג'ייסון גרינבלט, שליחו של הנשיא לאזור, מגיעים השבוע לעוד סבב פגישות מזרח תיכוני. הם צפויים לבקר בישראל, מצרים, ירדן, קטאר וערב הסעודית, במה שנראה כהתקדמות המהלך לרתימת מדינות המפרץ למשא ומתן, כדי שאלו תפעלנה לחץ על הפלסטינים להצטרף.
הפלסטינים לא נכללים בסבב הפגישות עם האמריקנים. זאת, כיוון שהם עושים כל צעד אפשרי כדי להרחיק עצמם מוושינגטון: מאז העברת השגרירות לירושלים הם מחרימים את ארה"ב, וכזכור, אבו-מאזן, אף גידף את השגריר האמריקני בישראל דיוויד פרידמן לפני כשלושה חודשים, וכינה אותו "בן כלב". השליח גרינבלט הגיב אז בחריפות בטוויטר, והוסיף עוד במאמר דעה שפורסם לאחרונה ב"הארץ": "במשך זמן רב העלימה ארה"ב עין מהתבטאויות כאלה, אבל התעלמות מביטויי שנאה ומשקרים לא תרמו אף פעם לקידום השלום", כתב גרינבלט. בכלל, בניגוד לגישות הדיפלומטיות ששררו בעבר, נדמה שהפעם הגישה האמריקנית היא יותר מוכוונת עסקית. ובעולם העסקים, הכלל הוא שמי שקם ועוזב את השולחן, חוזר אליו רק אם הוא מוכן לשלם מחיר. הפלסטינים, היו רגילים עד היום לעזוב בזעם את השולחן ולקבל על כך רק מתנות נוספות. המציאות המשתנה, פחות נוחה להם.
מספר מועדים שנחשבו כאפשריים להצגת הדיל האמריקני, כבר חלפו. למשל כמו זה של סיום חודש הרמדאן, שכבר עבר לו בסוף השבוע שעבר. כרגע ישנם רמזים המעידים על היתכנות לפרסום התכנית מתישהו במהלך הקיץ הקרוב, אם כי האמריקנים עצמם טוענים כי עדיין לא נקבע תאריך. ובכל זאת, למרות הסרבנות הפלסטינית, השאלה הגדולה היא איזה מחיר תתבקש ישראל לשלם הפעם במסגרת הניסיונות להשגת שלום. האם אכן, היא תידרש לוותר על שכונות בירושלים, כפי שטענו הדלפות עבר, או אפילו לאפשר מדינה פלסטינית? ובכן, פרטי הדיל נותרים עלומים. אפילו ראש הממשלה נתניהו אמר השבוע שהוא אינו יודע בדיוק את המוצע בו. אם כי, שרים חברי קבינט לא ממהרים לקנות את טענת חוסר הידע הזה. הרי התיאום האמריקני עם נתניהו בשלל נושאים אחרים הוא הדוק ביותר, וסביר שהוא בהחלט יודע מה האמריקנים צפויים לבקש. בכלל, אומרים השרים, הקבינט כבר לא באמת מתפקד כקבינט מדיני-בטחוני. הוא בעיקר בטחוני. ההחלטות המדיניות מתקבלות כמעט כולן אצל אדם אחד, זה המכהן הן כראש הממשלה והן כשר החוץ.
יש לציין כי בקרב שרי הימין, שוררת תחושה שיותר מאשר החשש מפני דרישות הדיל, הם מוטרדים מהשאלה האם הממשלה הנוכחית משכילה לנצל כראוי את הממשל האוהד בוושינגטון, ולקדם, למשל, בנייה בירושלים וגם ביו"ש באופן המיטבי ביותר המתאפשר.
מעבר לפרטי הדיל עצמו, התהליך החשוב שקורה כאן הוא המשך דחיקת רגלי הפלסטינים ממרכז ההתעניינות העולמי. אבו-מאזן נמצא כבר בשלהי ימיו הפוליטיים, אם לא בשלהי חייו בהתחשב במצב בריאותו המדרדר. גם בתהליך הפשרת היחסים המהוסס שהולך ונרקם בין ישראל למדינות המפרץ, הפלסטינים הם כבר לא אישיו. מוקד ההתעניינות המשותף הוא איראן, כמו גם איכויות נוספות שישראל יכולה להציע למדינה כמו סעודיה. "יש שינוי גישה בעניין הזה העולם הערבי", חוזר ואומר נתניהו מעל במות שונות בשבועות האחרונים. "הם עייפים מהמלחמה עם ישראל. מבינים שיש אופציה לעתיד טוב יותר, שכולל שיתוף פעולה בנושאי חקלאות, מים, טכנולוגיה. זה קורה מתחת לפני השטח. זו ההזדמנות הגדולה ביותר לשלום. וכשערבים וישראלים מסכימים על משהו, כדאי לשים לזה לב", הוא מוסיף.
כזכור, לפני כחודשיים, אמר מוחמד בין סלמאן, יורש העצר הסעודי בראיון למגזין "אטלנטיק" כי לפלסטינים ולישראלים זכות לארץ משלהם. "ישראל היא כלכלה גדולה וצומחת, יש לנו אינטרס משותף איתה – אם יהיה שלום".
במאמר ארוך שפורסם אתמול במגזין ה"ניו-יורקר", מנתח הכותב אדם אנטוס, את הבדלי היחסים בין נתניהו והבית הלבן של אובמה, ובין זה של טראמפ. בפסקת הסיום, הוא מציין כי שיתוף הפעולה בין ישראל למדינות המפרץ התרחב לאחרונה לסיני, שם מסייעת ישראל למאבק כנגד פעילי אסלאם קיצוני. "למרות שנתניהו היה רוצה להפוך את היחסים לפומביים יותר, הוא לא רוצה לסכן את שייח' מוחמד בן זאיד מאבו-דאבי ואת בין סלמאן הסעודי. נתניהו מקווה כי בסופו של דבר, הם ינקטו בצעדים להכרה בישראל. מכך, יהיו צפויים הפלסטינים להיות המפסידים הגדולים ביותר", חותם אנטוס, ומצטט יועץ של טראמפ האומר: "איראן היא הסיבה לכך שכל זה קורה".
