שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, ידועה בפתיחות חריגות להחלטות, לעיתים טכניות, שהיא מקבלת בעתירות מנהליות נגד החלטות בית הדין לעררים בנושא הרחקת מבקשי מקלט. החלטות שנויות במחלוקת שקיבלה בעבר עוטרו בשירים מפרי עטם של המשורר העברי נתן אלתרמן והמשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה. בהחלטותיה מתחה השופטת ביקורת על מדיניות הדרג המדיני בנוגע למבקשי מקלט מאוקראינה, וקיבלה בקשות שלמניעת הרחקה גם במקרים בהם ניצבו סימני שאלה גדולים מעל כנות בקשות המקלט. אולם דומה שהחלטה חדשה שלה, אשר פורסמה הבוקר (ד'), שוברת שיא בביקורת של שופטת על החלטות הדרג המדיני.
את ההחלטה, שעניינה סוגיית הסמכות המקומית לדיון בהחלטות להרחקת מבקשי מקלט, החליטה לפתוח השופטת לפתוח דווקא בציטוט של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין: "אין ספק כי גדולה מסכנת טשטוש התחומים בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת היא הסכנה של ביטול התחומים בין הרשות המבצעת לבין הרשות השופטת. המשפט הבלתי תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים יש תוחלת להדיפת הגל העכור; בנפול המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה".
(מנחם בגין, "השקפת חיים והשקפה לאומית (קווי יסוד), עמ' 28 (הוצאת "בסער", נציבות בית"ר בארץ-ישראל, תשי"ב-1952)
מדובר בביקורת פוליטית בלתי מרומזת על החלטתה של שרת הפנים לשעבר, איילת שקד, להעביר את ההחלטות בנושא מבקשי מקלט מאוקראינה לראש רשות האוכלוסין היושב בירושלים. אגמון גונן מניחה בפסק הדין כי מטרת ההחלטה היא להעביר את הסמכות המקומית לדיון בעררים על ההחלטות לבית הדין לעררים בירושלים, וממילא את הדיון בעתירות נגד החלטות בית הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים.
"הבחירה במקום מתן ההחלטה מעוררת חשש, במקרים מסוימים, כמו במקרה שלפניי, כי הניסיון לבחור מותב או בית משפט, בניגוד לכללי הסמכות המקומית ששררו עד אותה עת, כשהוא נעשה על ידי הרשות, עלול לפגוע באי התלות השיפוטית", כתבה השופטת בהחלטתה והוסיפה, "אי התלות השיפוטית היא מאבני היסוד של הדמוקרטיה, בבואה להגן על זכויות הפרט. אי התלות כוללת אי תלות מוסדית הרואה ברשות השופטת כרשות עצמאית, ואי תלות אישית המגנה על התערבות בעבודת השופט מפני גורמים מבחוץ". כחיזוק לדבריה הביאה השופטת בשלב זה ציטוט נוסף מספרו של בגין.
בהמשך כתבה, "דווקא במשפט המנהלי, שם הפנייה לערכאות המשפטיות היא תמיד כנגד הרשויות, ומי שפונה בהליך משפטי כנגד הרשות הוא החלש ביותר, קביעת הסמכות המקומית אינה בכל מקום בארץ, אלא על פי מקום קבלת ההחלטה, הנמצא בשליטתה המוחלטת של הרשות. הדבר נעשה, כאמור, כדי למנוע מהפונים לבחור את הפורום המתאים להם. אולם, שונים לחלוטין הם פני הדברים, כאשר הרשות בעצמה, היא זו שמנסה לבחור את הפורום המתאים באמצעות קבלת ההחלטה במקום מסוים, שם היא סבורה יימצאו המותבים הנוחים יותר לאשר את החלטותיה".
"אשר לעניין שלפניי, לאור האמור לעיל אני מבטלת את החלטת בית הדין לעררים. ההחלטה לסרב את כניסת המבקשים לישראל התקבלה לאמיתו של דבר בנתב"ג ונחתמה בידי ראש הרשות בירושלים רק לצורך העברת הדיון וקניית סמכות מקומית בירושלים, ולא מנימוקים ענייניים. לפיכך הסמכות המקומית לדיון בהליכי הערעור על ההחלטה היא לבית הדין ולבית המשפט בתל אביב. בעתיד, כאשר מועלית טענה של סמכות מקומית בידי העוררים, על בית הדין לבחון טענה זו, לאחר קבלת תגובת הצדדים, על פי המבחנים שנקבעו בפסק דין זה. אין להעביר או לדון בערר כאשר הרשות מבקשת כי הדיון יתקיים בירושלים, לגבי החלטה שניתנה בפועל בנתב"ג, מבלי לקבל את תגובת העוררים, ומבלי לבחון לגופה את השאלה האם התקבלה ונומקה כדין", חתמה השופטת את החלטתה.
