רוב רמטכ"לי ישראל לדורותיהם התנזרו ככל יכולתם מראיונות עיתונאיים. מיקרופונים ומצלמות הילכו עליהם אימים יותר מאשר אויבי ישראל. אבל ערב פשיטת המדים הם הכפיפו עצמם בהכנעה למנהג ריאיון הפרישה ודיברו בו על פועלם, או לפחות על כל מה שאפשר לדבר ללא מגע צנזורה. כעת הגיע תורו של רב־אלוף אביב כוכבי, רמטכ"ל צה"ל האחרון שנולד עוד לפני מלחמת ששת הימים, היה בן תשע במלחמת יום הכיפורים, והתגייס חודשיים לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה.
ברוך השם, פועלו כרמטכ“ל אינו כולל מערכה כבדה שניאלץ לזכור לדורות. ארבע שנותיו בראש צמרת הפיקוד הצה“לית עמדו בדרך כלל בסימן של ניהול סכסוכים (בשש זירות, הוא אוהב להדגיש), אך כמובן לא ניהול דיפלומטי. בתוקף תפקידו היה הממונה הראשי על הפעלת הכוח הצבאי של מדינת היהודים, כוח במידה. “תפקיד הצבא לנצח במלחמות, אבל אם אפשר למנוע אותן בשכל – עדיף“, הוא מתמצת ערב פרישתו את תפיסת הצבאיות שלו.
כל כמה לילות בערך צלצל אצלך הטלפון בין אחת לחמש בבוקר?
"לא חסר, לא חסר. זה קרה מספיק. צה"ל צבא גדול, עם הרבה מאוד גזרות, הרבה מאוד אירועים, החל מפלסטיני שחדר לתחומנו בדרום, ניסה לחדור, וכלוא עכשיו בין שתי הגדרות…"
מה, גם באירועים כאלה מעירים אותך?
"ודאי, הרזולוציה של העדכון גבוהה מאוד. הרל"ש יודע על איזה דברים להעיר, או אם לדייק, הוא יודע על איזה דברים לא כדאי לו שלא להעיר אותי".
לו היינו מפעילים תמרון יבשתי שאולי מצטלם טוב יותר, לא היינו מצליחים לסכל את מפקד המרחב הצפוני של הג’יהאד ולא את מפקד המרחב הדרומי במבצע עלות השחר, כי הם פשוט היו בורחים ונעלמים. תמרון כזה גם לא היה מצליח לסכל את כל צמרת התעשייה הצבאית של חמאס ביום השלישי של שומר החומות”
מישהו העלה בטוויטר תמונות שלך לפני ובסוף הקדנציה שלך כרמטכ“ל, כדי להראות כמה התפקיד הזה שוחק. האם גם הרמטכ“ל ממלא טבלאות ייאוש, כמו חיילים בסדיר שמחכים בקוצר רוח לסיום השירות?
“אל תחפשו אצלי שום טבלת ייאוש. יש לי טבלה הפוכה, טבלה של סיפוק שהולכת ונצברת. עד הרגע האחרון זו הטבלה היחידה שמעניינת אותי. זה תפקיד תובעני עם אחריות גדולה מאוד, אבל אני נהנה מכל יום ומלא סיפוק, קודם כל מפני שאני עובד עם אנשים נהדרים, באמת. בכל ביקור, בכל דיון, אתה אומר לעצמך איזה אנשים איכותיים יש בצה“ל. בכל פעם שגומרים מבצע מוצלח או תקיפה מוצלחת או עוד לילה של מעצרים באיו“ש, זה סיפוק גדול. אנחנו יוצרים מציאות ביטחונית טובה יותר ומגינים על עם ישראל“.
ראיון הפרישה עם כוכבי התקיים במרומי לשכתו בקריה בתל־אביב, לשכה שכל הכתבים הצבאיים היו משתוקקים לשרת בה כזבוב על הקיר. ישבנו בפינה. מהחלונות הגדולים שמאחורי גבו נשקפה עיר אפופת ערפל. על השולחן היו מונחים ספר תנ“ך מהודר שכנראה קיבל כמתנת פרידה, צלחות כיבוד ודפי השאלות העמוסים שלנו. לצערנו לא הספקנו להציג את כולן. לצערו הוא יכול לחשוף רק חלק קטן מהתשובות המלאות שהיה רוצה לספק. “אתם לא יכולים לדמיין“, אמר בגאווה על עניין מסוים הנוגע ליכולות הצה“ליות באחת מזירות הלחימה, “אפילו לא יכולים לדמיין“. בכל זאת ניסינו. פתאום צלצל הטלפון הקווי שלצידו עם פתיל השפופרת האדום, אבל למרבה האכזבה רק לצורך בירור הזמנת אספרסו. הצבא צועד על קיבתו, המפקדים הבכירים על קפה שחור.
לכתבים הצבאיים ולעורכי העיתונים יש תדרוכים עונתיים עם רמטכ“לים. תוכנן מוטמע אחר כך בכתיבה ובדיווחים על סוגיות צבא וביטחון, בבחינת שירות לציבור שאינו כרוך בבחינה מדוקדקת של כל מילה ומילה היוצאת מפי הגבורה. באביב אשתקד, למשל, הוזמַנו להצטרף אליו בתרגיל אש של חיילי מילואים, אי שם במדבר. רגע לפני שתותחי הטנקים רעמו הוא הציע לנו אטמי אוזניים, אך להפתעתנו נמנע מלהשתמש בהם בעצמו, ולא מפני שעור התוף הרמטכ“לי עשוי פלדה, אלא כדי שיוכל להתענג – כפי שהסביר בחיוך – על “קולות החירות“. הסקנו מכך שאפילו המפקד הבכיר של צבא היהודים בעשור השמיני לעצמאות ישראל אינו משוחרר מטראומת הגלות והשעבוד של אבותינו. הוא ממליץ לציבור שלא לקחת את צה“ל כמובן מאליו. חירות ישראל עולה דם, יזע ודמעות, תקציבי ענק, פנסיות גישור, תוספות רמטכ“ל, ניסויים וטעיות, תאונות אימונים, תקלות מבצעיות, וכמובן שירות חובה המשתרע לאורך שנותיהם היפות ביותר של צעירי ישראל. כוכבי, אגב, שמח שהשירות הזה התארך מחדש בתקופת כהונתו, אחרי סדרת קיצורים פופוליסטיים נמהרים בעשור שעבר.
בנאום כניסתו לתפקיד בינואר 2019 הבטיח להעמיד “צבא קטלני“. במבחן תוצאת הביניים זו לא הייתה הבטחת שווא. חמאס מורתע מאוד מאז טעם את נחת זרועו של צה“ל במבצע שומר החומות 2021. לכן נצר את אישו במבצע עלות השחר 2022, כשצה“ל תקף בהפתעה את הג‘יהאד האסלאמי. לאחרונה, בל נפתח פה לשטן, מסתמנת גם דעיכה בחזיתות שכם וג‘נין. צה“ל של כוכבי הנמיך שם בהדרגה ובאופן מושכל את גובה הלהבות בלי לצאת למבצע חומת מגן 2, מבצע מיותר לדעתו ולדעת הקצונה הבכירה בפיקוד מרכז.
“המבחן של הפעלת כוח צבאי“, אנחנו רושמים מפיו, “הוא אם אתה מצליח לכפות את רצונך על האויב, ואם אתה מגביר אצלו את רמת הרתיעה מפניך. זה המבחן. במבצע שומר החומות, כבר מהיום השלישי, אפילו היום השני, חמאס חיפש דרכים איך לעצור את הפעילות שלנו, לאחר שצה“ל פגע בהרבה מאוד מטרות שלו. בשני המבצעים האחרונים האש נפסקה כשאנחנו רצינו בכך, ובזכות שניהם המצב הביטחוני בדרום השתפר.
“אולי כבר שכחנו, אבל במשך שנים הם ניסו ליזום פיגועים, והנה זה דעך באופן משמעותי ביותר. רק לפני שבועיים סינוואר הכריז ש‘אנחנו לא יוזמים מול האויב, אנחנו מתרכזים בצד החברתי‘“. גם חיזבאללה הסיק מסקנות ממה שאנחנו עושים בצפון, והוא לא מוציא פיגועים. כל לבנון מוצפת אלפי מטרות שאנחנו נערכים לפגוע בהן במידת הצורך, ונסראללה יודע את זה. עוד מעט נסגור את השנתיים הכי שקטות בדרום בחמש־עשרה השנים האחרונות. אחד המדדים לכך הוא הביקוש לדירות בעוטף עזה. עכשיו יש שם תור של שלוש שנים לדירה. הכול תפוס. כבר לא צריך לקנות טיטולים לילדי העוטף שמרטיבים מרוב פחד. יש להם שקט ויש להם ביטחון“.
אני לא יודע להגיד לכם כמה זמן הההפגנות באיראן יימשכו, אף אחד לא יודע, אבל בין אם זה יקרה בעוד שנה ובין אם זה יקרה בעוד שמונה שנים, יש פוטנציאל שבשלב כזה או אחר המשטר לא יוכל להחזיק מעמד"
כמו כל קודמיו בדור האחרון, גם אצלו אפשר לזהות תסכול־מה מהעובדה שניצחונות העבר של צה“ל היו פוטוגניים יותר ומשכנעים פי כמה. בימינו אין עוד מסיבות עיתונאים חגיגיות כמו אחרי השמדות חילות האוויר הערביים בששת הימים או מבצע אנטבה, יש בעיקר דיווחים של “מקורות זרים“ או הודעות דו“ץ יבשושיות על פעילות מעצרים לילית ביו“ש. אילוצים מבצעיים ועכבות מדיניות משבשים את הליכי עיצוב התהילה הגנרלית בישראל, ומוטב כך.
“המשוב הציבורי שקיבלנו אחרי המבצע האחרון היה של שביעות רצון גדולה מאוד“, הוא אומר, “אבל בואו נדבר על אופי המלחמות בעידן המודרני: לו היינו מפעילים תמרון יבשתי שאולי מצטלם טוב יותר, לא היינו מצליחים לסכל את מפקד המרחב הצפוני של הג‘יהאד ולא את מפקד המרחב הדרומי במבצע עלות השחר, כי הם פשוט היו בורחים ונעלמים. תמרון כזה גם לא היה מצליח לסכל את כל צמרת התעשייה הצבאית של חמאס ביום השלישי של שומר החומות, או את שמונה־עשר האנשים שניסו אז לחדור ולבצע פיגוע באחד מיישובי העוטף, ושאנחנו סיכלנו במנהרה הנכונה, בזמן הנכון, אפילו הייתי אומר בעומק הנכון שבו תיפתח הפצצה המתוחכמת. אגב, אין הרבה צבאות שיודעים לעשות את זה“.
יש טענה שכדי לשמר את השקט בדרום, צה“ל נמנע מלגבות מחיר מחמאס־עזה על ההסתה וההכוונה לפיגועים ביו“ש.
"מאחורי גל הטרור ביו"ש לא עומד אף ארגון טרור בצורה מסודרת. פה ושם חמאס מנסה משהו באמצעות מטה הגדה שלו שיושב בעזה, אבל מספר הניסיונות הללו זניח, פחות משני אחוזים מסך הפיגועים. אין הכוונה מסיבית של פיגועים".
אז מי מחולל את רוב הפיגועים בחודשים האחרונים?
"אנשים פרטיים. אתם רואים לבד, כמעט אחרי כל פיגוע מתפרסם הפרופיל של המפגע: ההוא רב עם החברה שלו, וזה אבא שלו זרק אותו מהבית. כמובן, אנחנו לא מקילים בכך ראש. הפעילות המסיבית של צה"ל, ביחד עם השב"כ, מנעה מאות פיגועים. ההערכה שלנו, ההערכה המתונה, אומרת שלא פחות מ־400 פיגועים סוכלו בשנה האחרונה כתוצאה מהפעילות שלנו. אין מקום שאנחנו לא מגיעים אליו. הגענו ללב הקסבה של שכם, הגענו ללב מחנה הפליטים בג'נין, ואני רוצה לקוות שהפעילות הזאת תגרום לדעיכה של כל הגל הזה".
כיצד בעצם קרה שג‘נין ושכם הפכו לקיני צרעות? פלנגות שלמות שצועדות עם נשק לעיני המצלמות?
"מה שקרה ביו"ש זה החיבור של הדברים הבאים: אחת, נשק שהלך ונצבר שם לאורך שנים, חלקו אגב כהכנה ליום שאחרי אבו־מאזן. שתיים, היחלשות של הרש"פ בעיני הציבור הפלסטיני, ובתוך כך גם היחלשות של מנגנוני הביטחון, שלאט לאט התרחקו מאזורי פעולה מסוימים. הם פועלים בחלק גדול של איו"ש, אבל יש כמה כיסים ובראשם ג'נין ושכם, שמשם המנגנונים פשוט הלכו והתרחקו. תחבר את זה לרמת תסכול אישית מאוד גבוהה, לאבטלה, לאקדמאים שלא מצליחים למצוא עבודה ועוד ועוד, כל זה יצר גל ספונטני של פיגועים עם השראה בשרשרת".
עד כמה הזרמת הכוחות ליו“ש לאחרונה פגעה באימונים של המערך הקרבי ובכשירות צה“ל למערכה כוללת?
“בוודאי שהקצאת הרבה מאוד יחידות לאיו“ש, בעיקר מצבא היבשה, צמצמה את היקף האימונים שלנו למלחמה כוללת. אבל לא הפסקנו אימונים, צמצמנו אימונים, תלוי באיזה יחידות. בחלקן צמצמנו בחמישים אחוז, חלק אפילו פחות. אין פה בכלל דילמה: לצבא ההגנה לישראל, כשמו כן הוא, יש עכשיו מערכה באיו“ש, והוא צריך לנצח בה. נקצה כמה כוחות שצריך כדי לשבור את גל הטרור הזה. צה“ל הגדול יודע לספוג שנה או אפילו שנה וחצי של פחות אימונים, גם בצבא הסדיר וגם במילואים, ולהשלים את זה אחר כך“.
אלוף במיל‘ יצחק בריק, המבקר הוולונטרי השוצף של מערכת הביטחון, קבע השבוע במאמר פרידה לא חגיגי מכוכבי, כי עקב מחדליו או תפיסותיו “ימיה של מדינת ישראל ספורים, והיא חיה על זמן שאול“. ממש כך הוא כתב בהארץ. בריק התלונן שבשנים האחרונות צה“ל מתרכז במב“ם, המערכה שבין המלחמות, מתמקד בהפצצות בסוריה או בפעילות סיכול הטרור ביו“ש, ומזניח את אתגר טיפוח הכוחות הקרביים, את מערך המילואים, את מחסני החירום ואת העורף. קצין צבאי בכיר שצוטט ברדיו טען שצה“ל 2023 הוא “צבא הייטק“. כיוון שהריאיון שלנו עם כוכבי נערך עוד לפני פרסום דברי התוכחה הללו לא הספקנו לבקש ממנו התייחסות ישירה אליהם. בעבר טען, כמו איזנקוט בשעתו, שבריק לא יודע על מה הוא מדבר. צה“ל מותאם היטב לשדה הקרב הנוכחי. הרמטכ“ל היוצא משתבח בהייטקיות שמיוחסת לו, או ליתר דיוק בחיבור השוטף שבין המודיעין ליחידות התוקפות, אבל גם בכך שלא נפגעו היכולות המסורתיות של הצבא. חמש מערכות בחירות התקיימו מאז נענדו לו דרגות רב־אלוף, ארבעה שרי ביטחון התחלפו בבניין השכן בקריה, שלושה ראשי ממשלות, ואף על פי כן, לדבריו, צה“ל רק התחשל והשתבח בינתיים.
בוודאי שהקצאת הרבה מאוד יחידות לאיו”ש, בעיקר מצבא היבשה, צמצמה את היקף האימונים שלנו למלחמה כוללת. אבל אין פה בכלל דילמה: לצבא ההגנה לישראל, כשמו כן הוא, יש עכשיו מערכה באיו”ש, והוא צריך לנצח בה. נקצה כמה כוחות שצריך כדי לשבור את גל הטרור הזה"
“למרות הבחירות והקורונה הצלחנו לממש חלקים גדולים מאוד מהתוכנית הרב־שנתית שלנו. יש היום הרבה יותר מודיעין מבצעי, הרבה יותר מטרות, הרבה יותר חימושים, הרבה יותר יכולות תקיפה, וחיבור בין כולם לכולם. היכולות שצה“ל פיתח, אשר מחברות בין מודיעין משוכלל באופן חסר תקדים לזרועות תקיפה, הן שינוי תפיסה היסטורי שאינו בא על חשבון יכולת התמרון היבשתי. כך התאפשר לנו, למשל, לסכל ב־55 שעות את מפקד המרחב הצפוני של הג‘יהאד וגם את מפקד המרחב הדרומי, ובין לבין לתקוף מאתיים מטרות במקום הכי צפוף בעולם, לפגוע ולהרוס להם תשתיות תוך שמירה על שיעור הפגיעה הנמוך ביותר בהיסטוריה הצבאית באזרחים בלתי מעורבים. אגב, רמטכ“לים זרים שמבקרים פה מתלוננים שיצרנו להם בעיה בגלל הרף המוסרי הזה“.
האם יכולנו להיות בשלים עוד יותר לתקיפה באיראן אלמלא התהפוכות הפוליטיות והתקציב שנתקע?
"אלמלא הבחירות שיפוע ההכנות אכן היה חד יותר, אבל אני מזכיר לכם שתוך כדי המשבר הפוליטי קיבלנו פעמיים תגבור תקציבי: פעם אחת למעלה משלושה מיליארד שקלים ואחר כך עוד שני מיליארדי שקלים, ובכל פעם נתח נכבד הלך להכנת פעולה נגד איראן. בין השאר הקמנו את אגף איראן, אגף שכל בוקר חושב איראן. רק בחצי השנה האחרונה תרגלנו שני תרגילים מאוד גדולים במסגרת 'חודש מלחמה'. האם אפשר היה להאיץ את זה אלמלא חמש מערכות בחירות? כן, אפשר היה. אבל מה שחשוב הוא שאנחנו נמצאים עכשיו ברמה מתקדמת מאוד. אם וכאשר הרגע יגיע, וממשלת ישראל תנחה את צבא הגנה לישראל, הוא יעמוד בכל המשימות שהתחייב להן מול פרויקט הגרעין האיראני. בכל המשימות".
זה כולל גם מוכנות למקרה שתקיפה באיראן תגרור התלקחות מול חיזבאללה וחמאס?
"בוודאי. הנחת היסוד שלנו אומרת שתקיפה של מתקני הגרעין באיראן עלולה להביא למלחמה כוללת, ונצטרך אז במעגל הראשון את הפצצות ואת המודיעין ואת הפלטפורמות".
מה הסיכוי שהתקיפה תתייתר מפני שהמשטר האיראני יופל בקרוב על ידי מפגינים?
“המשטר מוטרד מאוד מההפגנות הללו, כי אלו הפגנות אחרות הפעם. בניגוד להפגנות קודמות שהיו על מחסור במים או על מצב כלכלי, הן ממש נוגעות באחד העצבים המרכזיים של המהפכה האסלאמית באיראן: כפייה וזכויות אדם. הן גם מפוזרות מאוד. יש כבר למעלה מ־500 הרוגים, מתוכם למעלה מ־70 ילדים, וזה יוצר תסיסה עמוקה ביותר. הפער בין הציבור והחברה האיראנית לבין המשטר הולך וגדל. אני לא יודע להגיד לכם כמה זמן הההפגנות יימשכו, אף אחד לא יודע, אבל בין אם זה יקרה בעוד שנה ובין אם זה יקרה בעוד שמונה שנים, יש פוטנציאל שבשלב כזה או אחר המשטר לא יוכל להחזיק מעמד.
“מעבר לכך אנחנו פוגשים את איראן באחת התקופות הכי קשות שלה. היא תחת לחץ כלכלי קשה ביותר, כאמור היא גם תחת לחץ פנימי חברתי, היא תחת בידוד מדיני, היא תחת סדרה של כישלונות צבאיים, כמו מה שאנחנו עושים להם בזירה הצפונית. הם לא מצליחים להתבסס שם כפי שרצו, וגם ארגוני הפרוקסי שלהם – בלבנון, בתימן ובעיראק – לא מספקים את הסחורה מבחינתם. העולם צריך לנצל את זה כדי להכין אופציה צבאית וגם כדי להעצים מאוד את הסנקציות“.
חיל האוויר עורך לא מעט תמרונים עם האמריקנים. האם צריך להסיק מהם שישראל לא תתקוף לבד את איראן?
“לא הייתי רוצה לפתח את זה באופן פומבי, אך יש יתרונות רבים לתקיפה משותפת של מספר מדינות, החל מהיקף הכוח, דרך עוצמת התקיפה, ואפילו היכולת לנהל בצורה טובה יותר את המערכה שיש סיכוי גדול שתתפתח לאחר התקיפה. אבל אנחנו מכינים את שתי האופציות: לפעולה עצמאית, או לפעולה עם שותפים. וכאשר אני אומר שותפים זה יכול להיות כל מדינה שאתה מעלה בדעתך, אשר תגיע למסקנה כי הגיע הזמן לפעול כנגד המתקנים הגרעיניים. בכל מקרה, אנחנו מכינים את הכוח שלנו לפעולה עצמאית, אין שאלה בכלל. יש לנו מספר תוכניות, ואנחנו מתרגלים אותן“.
הבעיה עם איראן, הוא מדגיש, היא לא רק מיזם הגרעין הצבאי. למעשה, רוב התקיפות המיוחסות לישראל בסוריה נועדו לפגוע ביכולת הקונבנציונלית שאיראן מנסה לפתח מול ישראל. בקרוב ימלאו להן עשר שנים. “התחלנו במרץ 2013. היו אז שלוש תקיפות בשנה, זה גדל לארבע־חמש, והיום אנחנו על עשרות תקיפות בשנה, מצליחים לעצב את הזירה הזאת באופן שתואם את יעדי הביטחון שלנו. כתוצאה מדפוס הפעילות הזה, הרוב המכריע של הציר היבשתי מאיראן, האווירי והימי, סגור רוב הזמן. זה לא מקרה שהם מתחילים לחפש ולשקול אולי לטוס לביירות. פגענו באופן ניכר ושיבשנו את כל החזון האיראני שהיה אמור להיות שם. הם רצו להציב מאות רבות של טילי קרקע־קרקע וקרקע־אוויר – וזה שובש לחלוטין. גם המודל של הצבת חיזבאללה ברמת הגולן הסורית שובש בצורה ניכרת ביותר“.
כרגע על פי חוק, מי שממנה אלופי משנה ומעלה בצה”ל זה רק הרמטכ”ל. כך גם צריך להישאר. המינויים שאנחנו עושים בצה”ל מקצועיים וענייניים. אסור בשום אופן שלובש מדים, להוציא מפקד המתפ”ש, יתהלך עם חשד שהמינוי שלו לא בא ממקום מקצועי”
המערכה שבין המלחמות מול סוריה קשורה למלחמה אחרת לגמרי: רוסיה מול אוקראינה. ממשלת נתניהו החדשה נמנעת עד כה מהתייצבות מוסרית צלולה לצד אוקראינה, ומיישרת בכך קו עם המדיניות של הממשלה הקודמת כל עוד נפתלי בנט עמד בראשה. השיקול העיקרי שמאחורי הניטרליות הבעייתית הזו היה הרצון בהמשך חופש הפעולה של צה“ל בשמי סוריה. רב־אלוף כוכבי נמנע מלהשיב במישרין על שאלתנו אם צה“ל לחץ על הדרג המדיני שלא להתייצב לצד אוקראינה, רק הבהיר ש“היחסים עם הרוסים היו יציבים מאוד לכל אורך השנה האחרונה, עם רמת תיאום אופרטיבית גבוהה מאוד ורמת חופש פעולה גבוהה למדי“.
כידוע, האוקראינים ביקשו שוב ושוב מישראל לספק להם מערכות הגנה אווירית, אבל מדברי הרמטכ“ל עולה שהסירוב הישראלי לא היה קשור בהכרח לזירה הסורית, אלא לרמת המלאי במחסני צה“ל: “לכל אלה שחושבים שאנחנו יכולים לסייע הרבה יותר לאוקראינה, אני אומר, אין לנו הרבה מאוד אמצעים שאנחנו יכולים לעזור. אנחנו צריכים אותם פה. אין לי עודפים. בשנים האחרונות האצנו מאוד את הרכש ואת ההצטיידות במערכות נשק, בחימושים, במיירטים, כי חשבנו שאנחנו צריכים להיות עם מספרים גדולים יותר, ולשמחתי המחסנים שלנו אכן מתמלאים והולכים, אבל לא כדי שיהיו לנו אמצעים עודפים. אנחנו צריכים אותם“.
כבר למחרת פרוץ הקרבות באוקראינה הוקם במטכ“ל צוות להפקת לקחים ממנה. בלשון המעטה, לשוננו שלנו, אפשר לומר שלא נרשמה כאן התפעלות רבה מביצועיו של צבא רוסיה, ודאי לא מטורי השריון הארוכים שהצטלמו היטב בטלוויזיה אך מעולם לא זכו להגיע ליעדם – קייב. בלשונו הזהירה של כוכבי זה נשמע כך: “כל מה שהצבנו לעצמנו בתפיסת הניצחון של צה“ל, ששקדנו עליה חודשים רבים בתחילת תפקידי ושעליה אנחנו בונים את כל התוכנית הרב־שנתית, אפשר לראות גם כפועל יוצא של המלחמה באוקראינה: צריך הרבה יותר מודיעין קצה לכוחות המבצעים; הרבה יותר יכולות של שימוש בממד האווירי, כולל כטב“מים ואמצעים אחרים; הרבה יותר כוח השמדה מדויק, מה שאין שם, וחיבור טוב פי כמה בין כל המערכות. כלומר, היכולת לפרוש שמיכה של אמצעים מתקדמים לגילוי האויב ולהשמדתו“.
ממשלת נתניהו החדשה, שהושבעה בחודש האחרון לכהונתו, מציבה את איראן בראש אתגריה המוצהרים. נתניהו ושר הביטחון גלנט רואים את הסוגיה הזו עין בעין עם המטה הכללי של צה“ל, ודאי בכל הקשור לטיוטות הסכם הגרעין בין איראן למעצמות. “הסכם גרעין טוב הוא רע, צריך הסכם טוב מאוד“, מסכים איתם כוכבי. נקודות החיכוך האפשריות בין הדרג המדיני הטרי לדרג הצבאי הן במישור אחר לגמרי – הסכמי הקואליציה שנחתמו עם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר. ערב השבעת הממשלה הודלפה לכתבים ידיעה על שיחה לא שגרתית בין הרמטכ“ל לראש הממשלה המיועד, שהוקדשה לסעיף העוסק במעורבות פוליטיקאים במינוי מפקדים בכירים בצה“ל. ניתוח תקשורתי קר של האירוע מביא למסקנה שההדלפה לא באה מצה“ל, ודאי לא מנתניהו, אלא מצד שלישי, בעל עניין בהכפשת הממשלה החדשה.
לגופו של נושא: רגע אחרי שנתניהו הצהיר “עלה בידי“, עשה החייל מספר אחת מאמץ לגיטימי להשאיר את צה“ל בצה“ל, וביקש משר הביטחון היוצא אישור לדבר עם ראש הממשלה הנכנס. האישור ניתן, והשיחה התנהלה על מי מנוחות. כוכבי מבהיר לנו שאין לו בעיה בעניין מינוי מפקד המתפ“ש הבא על ידי אזרח, מפני שכך היה נהוג גם בעבר בגלל עצם הגדרת התפקיד – תיאום פעולות הממשלה בשטחים. אבל “לגבי ראש המנהל האזרחי, בעניין הזה צריך להיות מאוד ברור: כרגע על פי חוק, מי שממנה אלופי משנה ומעלה בצה“ל זה רק הרמטכ“ל. כך גם צריך להישאר. המינויים שאנחנו עושים בצה“ל מקצועיים וענייניים. אסור בשום פנים ואופן שאף לובש מדים, להוציא מפקד המתפ“ש, יתהלך עם חשד שהמינוי שלו לא בא ממקום מקצועי“.
גם המינוי של הרב הצבאי הראשי?
“אותו הדבר בדיוק, מאותו הנימוק בדיוק. תחשבו מה יקרה פה לחיילים ולמפקדים אם הם יחשדו שהמפקדים שלהם מתמנים לתפקידם לא משיקולים מקצועיים וערכיים בלבד. זה נזק גדול מאוד לצבא, במיוחד לאור העובדה שמדובר בצבא חובה וצבא העם“.
אבל אולי במקרה של הרב הצבאי הראשי מדובר במיומנויות שאין לרמטכ“ל, כמו השולחן ערוך. מה רע אם הרב הראשי לישראל יעזור לו קצת בבחירת מועמד מתאים?
“כשהרמטכ“ל ממנה את הרב הצבאי הראשי הוא לא צריך להיות מומחה בגמרא, בדיוק כפי שהוא לא צריך להיות מומחה באווירונאוטיקה או בקרבות אוויר כשהוא ממנה את מפקד חיל האוויר“.
אם נחזור למנהל האזרחי, מה צה“ל חושב על עצם הרעיון של הכפפתו לשר שאינו שר הביטחון?
"באזור שנמצא במצב לחימה, יש זיקה בין פעולות אזרחיות לפעולות ביטחוניות. למשל כשצריך לקבל החלטה אם לפתוח ציר מסוים או לא לפתוח אותו, יש לכך משמעות ביטחונית. אומנם אפשר להסדיר את זה, אבל חובתנו תהיה לשקף לדרג המדיני, כשהרגע יגיע, את כל ההשלכות והמשמעויות".
ההתרחשויות הפוליטיות האחרונות הציתו מחדש את אש העיסוק הפוליטי והתקשורתי בסוגיית הפטור החרדי משירות בצה“ל, כמו גם את הטענה שלא רק החרדים משתמטים. לרמטכ“ל כוכבי חשוב להזים אותה. “שמונים וחמישה אחוזים מהנוער מתגייס לצה“ל, למעט ערבים וחרדים“, הוא יורד למספרים, ובהזדמנות זו הודף את הביקורת של חוגי האוצר על חוזי ההעסקה והפרישה של משרתי צבא הקבע. לדעתו, כל שקל מצדיק את עצמו, אבל כדי לשכנע אותנו בכך הוא מקדים סיפור קצרצר: “בכל קורס של מפקדי פלוגות אני מקפיד להגיע לשיחה עם החניכים, כל מחזור, וקודם כל נפגש עם סגל המפקדים. תמיד הם אומרים לי ש‘זה הקורס עם האנשים הכי טובים‘, ואז אני אומר להם ‘אבל אמרתם לי את זה פעם קודמת‘. מה לעשות שזה פשוט נכון, כל מחזור טוב מקודמו. יש לנו אנשים מצוינים. ביחידה 8200 החתימו רק בחצי השנה האחרונה שש־מאות אנשים בדרג הסרן והרב סרן. אני חושב שזה אומר הרבה מאוד על צה“ל. כלל משרתי הקבע הם אנשים שהמדינה חשובה להם, למרות התחרות והפיתויים שיש בחוץ. אכפת להם.
“מצד שני החברה האזרחית צריכה להבין שלאנשים האלה אין שעות ואין משמרות; שבתות דווקא יש, הרבה מאוד. אנחנו מעבירים אותם בסיסים, המשפחות שלהם עוברות ממקום למקום, והמשכורות שלהם לא גבוהות. רבים מהם יכלו למצוא אלטרנטיבה בחוץ. הרי חיי הצבא נורא תובעניים, ואני לא מדבר בהכרח על מג“ד בגולני או בחטיבה 7. אני מדבר על קצין לוגיסטיקה שמשרת ברמת הגולן, על קצין הקשר שמשרת בצאלים, וגם על חוקרי המודיעין פה בבניין מאחוריי. אתם מוזמנים להגיע לפה בעשר בלילה, תראו את האורות דולקים, ולא כי מישהו שכח לכבות. ככה זה במדינה שיש לה שש זירות לחימה פעילות. אם אנחנו רוצים את הצבא הכי טוב מול האתגרים שיש לנו, מדינת ישראל צריכה להירתם לכך. אנחנו צריכים לספק להם את המשמעות, את הציונות, אבל גם את ההוקרה והתגמול, ודאי בעידן של תחרות אזרחית קשה. זה עניין לאומי“.
אגב סוגיית משאבי האנוש והשכר של צה“ל, אנחנו שואלים אותו על המתח הגואה לאחרונה בין צה“ל לרבני ישיבות ההסדר והמכינות בעניין השירות המשותף. האם שיקולי תקינות פוליטית גרמו לצבא לוותר על שירות בני הישיבות בתותחנים וביחידות נוספות, וכתוצאה מכך גם לפגוע בכושר הקרבי של צה“ל? תשובתו נחרצת: “השיקולים שלנו הם שיקולים עניינים ומקצועיים. לא שינינו כהוא זה את פקודת השירות המשותף. הפקודה נחתמה, הפקודה טובה, היא מוצאת את שביל הזהב בין כולם. גם היום יש מספיק מסגרות נפרדות בתותחנים ובאיסוף“.
לדבריו, ראש ישיבת הר עציון הרב יעקב מדן שגה כשפרסם לא מזמן קריאה לתלמידיו לא לשרת ביחידות מסוימות בצבא שעברו תהליך ערבוב מגדרי מואץ: “אסור לנו להגיע למצב שאנחנו קוראים לחיילים לעתיד לא לשרת באיזושהי יחידה. בכל אחת מיחידות צה“ל יש התנאים לקיום פקודת השירות המשותף. זה צו השעה, ואני מבטיח לכל חייל דתי שהוא יוכל למצוא בכל מערך ובכל חיל את התנאים לקיים את תורתו ואת אמונתו בצורה מלאה“.
האם צה“ל באמת זקוק לחיילות ביחידות קרביות? לפי תיאור המצב של כוכבי, זקוק בהחלט, אפילו זקוק נואשות. הנשים הלוחמות ממלאות תפקידי גברים שצה“ל מעדיף להציב בחטיבות חי“ר ושריון, כדי להגביר את כושר התמרון שלו בעת מלחמה. 6,500 לוחמות משרתות היום במערך הגנת הגבולות, במערך ההגנה האווירית, במג“ב ובאיסוף הקרבי, לעומת 2,200 בתחילת הקדנציה של איזנקוט. “אנחנו צריכים אותן, חברים, אנחנו צריכים את הנשים האלה, ומתאימים את התפקידים שלהן לתפקידים שנשים יכולות לבצע. יחד עם זאת, לא נחצה את הקו שבו יש פגיעה בסטנדרטים המקצועיים שלנו. לכן קמה פה ועדה שבמשך למעלה משנה עשתה את אחת העבודות המקיפות ביותר על הפיזיולוגיה של הגוף – גבר, אישה. הם שמו בפניי את ההמלצות, אני קיבלתי אותן, וקבעתי באיזה יחידות אפשר ובאיזה יחידות אי אפשר“.
ביום שני הקרוב, לפני הצהריים, גם העניין המורכב הזה יהיה מאחוריו. הרמטכ“ל ה־22 יעביר את הפיקוד על צה“ל לסגנו עד לא מכבר, הרצי הלוי. הליך החפיפה וההכשרה היה יסודי, הוא מעיד: “ההודעה על מינוי הרמטכ“ל הבא ניתנה ארבעה חודשים מראש, וזה נתן לו הרבה זמן להתכונן בתהליכי למידה ארוכים ומקצועיים. בנוסף הייתה לנו סדרת פגישות ארוכה מאוד, מסודרת, שבה אנחנו דנים על הרבה מאוד סוגיות“.
האם באיזשהו שלב לחשת לו שזה תפקיד כפוי טובה?
“לא, לא. אין זכות גדולה יותר מאשר לעשות את התפקיד הזה, וכמו תמיד תפקידים שיש בהם זכות גדולה הם גם תובעניים מאוד. זה לא הולך לחוד“.
מותר לדעת לאן מועדות פיו של רב־אלוף במיל‘ אביב כוכבי?
"אתם לא צריכים לחפש אותי עם חכה על שפת הכנרת, אל תחפשו אותי שם. האמת שכל מה שקורה בחוץ מסקרן אותי מאוד, גם בעולמות של חדשנות לסוגיה, גם בעולמות של חינוך, ובזה אני הולך להתמקד. אבל לא לפני חופש גדול גדול, ארוך ארוך, עם המשפחה. צריך לטפל בה אחרי כל השנים האלה".
ומה לגבי הפוליטיקה?
"לא רלוונטי בשנים הקרובות. זה לא רלוונטי, אני לא שם. אם וכאשר הרגע יגיע, אני אחשוב, אבל רק אם וכאשר הרגע יגיע.
