תפוח רקוב: איך גונן שגב נפל רחוק מהעץ

"מה שאני זוכרת מאותה תקופה הוא שגונן שגב היה נוכל גדול", אומרת השבוע עפרה איתן־מאירסון, אלמנתו של רפאל איתן (רפול), מייסד מפלגת 'צומת' ששגב כיהן בכנסת מטעמה. "איך הוא עבד על רפול. אחרי מה שהוא עשה לו הוא היה מחוק מבחינת רפול, אפילו לא היו מזכירים את שמו. כדי להיכנס לכנסת, אותו גונן שגב העביר את משפחתו לתל־עדשים, לאיזה צריף שהיה ברור שרפול יעבור שם כל יום ויראה אותו. הוא תלה דגל ישראל שהיה יותר גדול מכל הבניין עצמו, כדי שרפול יראה את זה ויתרשם מ'הציוני הגדול' שהגיע לכאן. וכך באמת היה".

כך הוא סלל את דרכו לפוליטיקה?
"אני מאמינה שהוא תכנן את כל המהלך הזה מראש. הוא היה מסוכסך עם כל הצוות בבית החולים בעפולה שבו עבד. הוא התחיל לחשוב על פוליטיקה, וחשב על הדרך המהירה ביותר. תשמע, זה היה דגל לא פרופורציונלי בעליל. אני אומרת לך שהוא היה נכלולי מהרגע הראשון".

התיאור של עפרה איתן־מאירסון על האופן שבו הצליח גונן שגב להשתחל למפלגת צומת ולהיכנס לבית המחוקקים, מעיד על דרכי הפעולה ועל האמביציה חסרת הגבולות של השר לשעבר, שהשבוע פורסם כי הוא מואשם בריגול נגד ישראל ובסיוע לאויב בעת מלחמה.

בראשית שנות התשעים היה שגב דמות אנונימית לחלוטין, רופא וקצין לשעבר שאיש במחנה הימין לא שמע על אודותיו, עד שרפול, הרמטכ"ל עטור התהילה ויו"ר מפלגת צומת, פתח למענו את דלתות המפלגה והכנסת.

"הוא עבד על רפול, הוא שיטה ברבין, הוא עבד על כולם", אומר משה פלד, שכיהן גם הוא כח"כ מטעם צומת. "הוא אדם מאוד מתוחכם, נוכל צמרת. הוא הפיל את כולם בארשת השרמנטית והשקרית שלו. ההיכרות שלי איתו הייתה קצרה מאוד. הכרתי אותו חצי שנה לפני הבחירות, ואחרי זה הוא כבר עזב אותנו בשביל טובות ההנאה בעבור הסכמי אוסלו. מהר מאוד איתרתי שהוא נוכל".

מה ראית?
"לפני הבחירות ב־92' קיימנו בחירות פנימיות בשפיים, וגונן שגב הגיע למקום השני. צ'אטו (יואש צידון, איש ההעפלה ומראשוני טייסי הקרב של מדינת ישראל; י"פ) שהיה מועמד, הלך הביתה. רצנו אחריו להרצליה ואמרנו לו 'צ'אטו, חזור בך, אנחנו צריכים אותך, תהיה מספר שלוש'. שגב השתלט על המפלגה בתרגילים נכלוליים. היו שם כמאתיים איש. הוא הפיל את כולם, וצ'אטו, ששגב לא מגיע לכפות רגליו, הלך הביתה".

השרה לשעבר לימור לבנת, שבאותה תקופה נכנסה לראשונה לכנסת, אומרת שלא הופתעה במיוחד כששמעה שגונן שגב הוא השר הבכיר לשעבר המואשם בריגול לטובת איראן. "בשנייה הראשונה אמרתי לעצמי 'וואו, זה לא ייאמן', אבל מיד אחר כך הוספתי בשקט שאני לא מופתעת. כלומר, אם היית שואל אותי מי מכל שרי ישראל לדורותיהם יכול להיות חשוד בדברים כאלה, אז השם הראשון שעולה לראש זה גונן שגב. הוא אדם אינטרסנטי, לא ישר ולא הגון, עם תאוות בצע גדולה".

לשמור על הגב

במחנה הימין זוכרים את שגב כמי שבגד באידאולוגיית ארץ ישראל שבשמה נבחר לכנסת, ומכר את ערכיו ואת קולות מצביעי צומת תמורת תפקיד שר בממשלת רבין. זה קרה כאשר מפלגת העבודה ביקשה להעביר בכנסת את הסכמי אוסלו ב'. אביגדור קהלני ועמנואל זוסמן, שכיהנו כח"כים מטעמה, התנגדו למהלך ופרשו מהסיעה. פרישתם הובילה לכך שלקואליציית השמאל לא היה רוב להעביר את ההסכמים. אלא שאז ערקו שגב ואלכס גולדפרב ממפלגת צומת, והעבירו את ההסכמים על חודו של קול. שגב מונה לשר האנרגיה והתשתיות, וגולדפרב לשר הבינוי והשיכון.

"מה שהוא עשה בוודאי נתפס כבגידה", אומרת לבנת. "כולנו היינו בתדהמה, אני זוכרת את רפול שהיה בשוק לא נורמלי. שגב נתפס כאדם ערכי. הוא היה רופא ואדם מאוד נחשב, שעשה רושם על כולם".

קהלני מתאר את הדברים מנקודת מבטו: "רפול היה מהמתנגדים הגדולים להסכם אוסלו, ופתאום באים שניים ממפלגתו ועוברים צד תמורת אתנן. אני זוכר שרבין בא ואמר לי בארבע עיניים: 'אתה מבין שלא תוכל להיבחר יותר לכנסת'. אמרתי 'כן, לא באתי לכנסת לשבת. הרי אתה שלחת אותי לבקעת הירדן, שלחת אותי לגולן, ועכשיו אתה עושה הכול הפוך'".

ניסית לדבר איתם פעם, עם גולדפרב ושגב? לשכנע אותם לחזור בהם?
"הם היו שבויים במתנות שקיבלו. תראה, שגב מעולם לא הבין את מקומו הציבורי ואת מעמדו, ומה זה אומר להיות איש ציבור. זה היה מביש, התנהלות מבישה. באותם ימים לא יכולתי להסתכל לרבין בעיניים, אבל הסתכלתי במראה והייתי גאה. שגב וחבריו בחרו בדרך אחרת. אגב, אני לא חושב שהוא יודע הרבה ויכול לתת משהו לאיראנים. שר לא יודע הרבה. הנזק הוא ערכי".

חבריו למפלגת 'צומת' בשנת 1992 מספרים גם הם על אופיו הבעייתי ועל העורף שהפנה בשיטתיות לחבריו הקרובים. אין אדם אחד מאותה מפלגת ימין שפעלה כאן בשנות השמונים והתשעים, כולל מי שפרשו ממנה יחד איתו, שיש לו מילה טובה על שגב.

"עם גונן שגב היית תמיד צריך לשמור על הגב שלך, כי לא ידעת מאיפה תבוא הסכין", אומרת אסתר סלמוביץ, שפרשה מצומת יחד עם שגב ועם אלכס גולדפרב, ויחדיו הקימו את סיעת ייעוד. שגב וגולדפרב קיבלו תיקים מכובדים, אך סלמוביץ החליטה להישאר באופוזיציה. "גונן שגב היה שחצן גדול ואדם בעייתי ביותר, אבל מצד שני הוא היה ברוך כישרונות והיה לו קסם אישי רב. אני זוכרת אותו כאדם מהיר תפיסה, מבין עניין עם ידע רב. אי אפשר היה לבטל אותו. יש אנשים שהם נוכלים ויש להם קסם מיוחד, והם מהלכים קסמים על אנשים".

בריאיון לגל"צ השבוע אמרת שניסית לומר בזמן אמת שגונן שגב הוא נוכל, אך התקשורת לא רצתה לשמוע בגלל תרומתו להסכמי אוסלו.
"בוודאי. שגב התנהל באופן מאוד בעייתי. כשהוא היה שר האנרגיה הוא השתלט על הסיעה שהקמנו, והוא וחבר מרעיו השתלטו על כספי המפלגה. הוא השתלט על כספי המפלגה בלי שאני ואלכס (גולדפרב, י"פ) ידענו מה קורה שם בכלל. אחר כך הוא פקד אנשים ממפעלי אלקטרוניקה שהיו איתו בקשר, ודילל את כוחנו בסיעה. הוא תמיד חשב רק על עצמו. אני זוכרת שבדיון סוער בכנסת, שאני ניהלתי כסגנית יו"ר הכנסת, הקואליציה התמהמהה להצביע על חוק, והתחילה מהומה כי לא חיכיתי לאף אחד. פתאום הגיע גונן שגב ובבריונות נפנף מולי באגרופים, הוא כמעט הוריד לי סטירה באותו רגע. מבחינה אישית ואנושית אי אפשר היה לשאת אותו ולחיות איתו".

לא מופתעות

התמיהה בגין מעורבותו של שר בישראל בפרשיית ריגול ובגידה, מקבלת ממד נוסף כשלומדים על הוריו ומשפחתו, שכל מכיריהם מספרים בשבחם ומתארים את אהבתם לעם ולארץ. גונן שגב נולד ב־1956 לדבורה ויוסק'ה שגב, שהיו דמויות מוכרות ואהובות בקריית־מוצקין. יוסק'ה היה אגרונום, ודבורה הייתה מורה לתנ"ך. תלמידיה מספרים כיצד גרמה להם להתאהב בעברית ובסיפורי המקרא.

"דבורה שגב השפיעה עליי במיוחד", כותבת בגעגוע אחת מתלמידותיה, פנינה פלד, בפרויקט 'הקשר הרב דורי' של בית התפוצות. "אני זוכרת שהיא שימשה דוגמה. ממנה למדתי לאהוב את השפה, בזכותה הפכתי למורה לספרות. דבורה השפיעה עליי בזכות האישיות והשפה שלה. היא הייתה בשבילי מופת להתנהלות מבחינת היחס לתלמידים, הליכותיה, הופעתה הגאה, היא הייתה עבורי א־לוהים עלי אדמות. לא הצלחתי ליחס לה תכונות של אדם רגיל. לא יכולתי לדמיין אותה מבשלת".

פנינה פלד הייתה למורתו של גונן שגב בבית הספר 'אחדות' בקריית־מוצקין, ולימדה אותו לשון, ספרות והיסטוריה. "הלכתי ללמוד הוראה בהשפעתה של דבורה. היא חינכה למופת. לפעמים בקפדנות, אבל ידעה להשיג משמעת בלי איומים וצעקות. וגונן, מה אני אגיד לך, אני פשוט בהלם מהפרסומים".

מדוע?
"כתלמיד הוא לא הקרין שום דבר מהתכונות שמתגלות אצלו בפרסומים עכשיו. הוא היה תלמיד מצוין. מעולם לא התגלתה תכונה כזו שלילית אצלו, ומעולם לא היה אצלו שום חשד של התנהגות כזו כפי שהדברים יוצאים בתקשורת. אני בהלם, וזה לא מרפה ממני".

דבורה שגב הייתה אחת מארבע בנותיהם של לאה וחיים קלמפנר, ממייסדי קריית־מוצקין. סבו של שגב, חיים קלמפנר, וכך גם הבת דבורה, זכו בתואר 'יקיר העיר'. חיים קלמפנר היה דמות ידועה ומוכרת בעיר. הוא היה מכין נערי בר־מצווה לקריאה בתורה, ובראש השנה היה תוקע בשופר בבית הכנסת. הוא בנה את ביתו ברחוב אושא באמצע שנות השלושים, ושם גם התגורר גונן עם משפחתו עד שעבר לתל־עדשים. ארבע הבנות לבית קלמפנר עסקו בחינוך והוראה, מלבד מרים קלמפנר, שהייתה עובדת מדינה באגף המכס. בעלה, איש ההגנה, נרצח בתחילת מלחמת העצמאות בידי פורעים ערבים בעיר התחתית בחיפה. אחות אחרת לבית קלמפנר היא חסיה ורנר. בנה, משה ורנר, עתיד להסתבך בפרשת הסמים של בן־דודו גונן שגב.

ברכה קלרבוים, שכנתם לשעבר של יוסק'ה ודבורה שגב, מספרת: "הם היו מאוד נחמדים. האימא תמיד דיברה בעברית מצוחצחת, מורה למופת. משפחה מאוד ישראלית, שורשית, אוהבי צדק ויושר. אנשים של ארץ ישראל היפה. הייתה להם חצר יפהפייה עם מיטב פירות הארץ, כי האבא היה אגרונום".

אבל בנם של דבורה ויוסקה נפל רחוק מהעץ: "גונן היה משהו אחר מהוריו. הוא היה מאוד גאוותן, מאוד שחצן ויהיר. הוא אף פעם גם לא היה נחמד. תמיד דיבר ביהירות, בצורה של אני ואפסי עוד. כאילו כל החכמה והצדק מצויים אצלו ואיש לא מגיע לרגליו. ואמו תמיד גוננה עליו. כשגונן התגרש מאשתו, דבורה טענה שאלה גירושים פיקטיביים ושהוא לא ממש התגרש. בפרשת הסמים היא אמרה שהיא מאמינה בחפותו".

הופתעת מפרסום פרשת הריגול?
"לא. אדם שפשע פעם אחר פעם למרות שהיה רופא ילדים ורופא ספורט, והגיע למצבים כל כך קשים, אני כבר לא מתפלאת משום דבר".

שושי לבנון, שכנה נוספת של משפחת שגב, אומרת גם היא כי לא הופתעה. "הבן־אדם עשה כמה דברים לא ישרים בחייו. אני הכרתי אותו כשהוא היה עובר פה בשכונה, הוא היה מאוד אנטיפת. מעולם אני לא זוכרת אותו אומר שלום".

דפוס עברייני

ואכן, הביוגרפיה של שגב רצופה מהמורות ושערוריות, המבטאות דפוס פעולה עברייני מובהק. ב־2003 הוא הורשע בהונאת כרטיסי אשראי. שגב טען בפני חברת 'ישראכרט' כי כרטיס האשראי שלו נגנב, ובאותה שעה ביצע משיכה של 20 אלף שקל מבנקים בהונג־קונג. מצלמות האבטחה הוכיחו ששגב שיקר במצח נחושה, ובית המשפט דחה את גרסאותיו והרשיע אותו בניסיון לקבלת דבר במרמה ובהונאה בכרטיס חיוב.

אבל מה שהכניס את השר וחבר הקבינט לשעבר לכלא היה פרשת הברחת הסמים. ב־2004 הוא הודה והורשע במסגרת עסקת טיעון בניסיון לייבא סמים מסוכנים, בהחזקת סמים מסוכנים ובזיוף מסמך. השופט אורי שוהם קבע ששגב ביצע את המעשים מתוך "בצע כסף לשמו, אשר עיוור את עיניו… לאחר שעסקיו הפרטיים ככל הנראה לא עלו יפה, ולכן בשל בצע כסף לשמו החליט לייבא סמים". על שגב נגזרו אז חמש שנות מאסר, ורישיונו הרפואי נשלל. באותה פרשת סמים נעצר כאמור גם בן דודו משה ורנר ובנו. ורנר, ימאי לשעבר ב'צים', התאבד בכלאו.

בשנת 2008 נתבע שגב, יחד עם שותפים נוספים, בגין ביצוע תרגיל עוקץ באמצעות הפקדה של המחאות ללא כיסוי. לפני שהתחיל הדיון בבית המשפט ברח שגב לניגריה, ושם שימש רופא בבית חולים מקומי. שגב שלח לבית המשפט תצהיר שבו הכחיש את מעורבותו בפרשה. לטענת התביעה, שגב התחזה לעורך דין וניסה לשכנע את הנעקץ שאין בעיה בהמחאות. בדצמבר 2012 חייב בית משפט השלום את שגב, יחד עם שאר הנתבעים, לשלם לתובעים כמיליון שקל בגין ההמחאות, אך עד היום הכסף טרם הועבר.

מדובר אפוא באדם שהורשע בעבירות מרמה ונתפס בשקרים פעם אחר פעם. לימור לבנת מספרת על טענה אחרת שנקשרה בשמו, ולפיה חילק כרופא אישורי מחלה מזויפים. "נודע לי שהוא חילק אישורים כאלה, ואני הטחתי בו את הדברים. זו הייתה ההיתקלות הראשונה שלי איתו. הוא השתולל והכחיש, אבל זה היה נכון. מאז הוא לא דיבר איתי, וזה היה דבר מבורך".

ואילו משה פלד, שכאמור מכיר את שגב מימי צומת, אומר שמי שבוגד בארץ ישראל במערכה ראשונה – בוגד בעם ישראל במערכה השלישית. "באחד הדיונים אמרתי לאנשי מפלגת העבודה, 'הרי אתם עושים מהלך אנטי־דמוקרטי. הבוגד הזה נתן לכם את אוסלו'. אז שמעון פרס התפרץ לעברי ואמר: 'לשר האנרגיה הזה אתה קורא בוגד? הוא הושיע את עם ישראל. הוא הציל את הסכמי אוסלו'. עניתי לפרס 'כן, אני אומר שהוא בוגד'. ההיסטוריה מראה שלצערי הצדק היה עמי".