לאחר נפילתו של חייל, מחפשת משפחתו להנציח אותו בדרכים שונות שיבטאו את מי שהיה לפני שנפל, אבל נדמה שחלוקת קולה ובמבה לחיילים זו דרך הנצחה שעדיין לא נראתה במחוזותינו.
לפני כשמונה שנים, נפל רס"ן יוחאי ( ג'וחא) קלנגל ז"ל בהר דב, מטיל נ"ט שירו פעילי חיזבאללה על כלי הרכב בו נסע, בעת שהוביל את קציני הפלוגה בפעילות מבצעית. יחד עמו נפל סמ"ר דור חיים ניני ז"ל. בתפקידו האחרון פיקד ג'וחא על פלוגת המסייעת של גדוד 'צבר' בחטיבת גבעתי ובמסגרת תפקיד זה הוביל את הלחימה במבצע 'שובו אחים' ו-'צוק איתן'. יוחאי הותיר אחריו את טלי אשתו ואת אלינור ביתו הבכורה, ולאחר שנפל נולדה ליאב ביתו השנייה.
לזכרו של יוחאי קמו מספר יוזמות חברתיות, אחת מהן היא "מבצע ג'וחא" אשר במסגרתה מחלקים בקבוק קולה ובמבה לחיילים ביום נפילתו, ויצוין ביום שני הקרוב ה30.1.2022, ובני המשפחה והחברים מזמינים את כל עם ישראל להצטרף למבצע ובכך להנציח את ג'וחא.
אביו של יוחאי ז"ל, יוסף ברוך יקב קלנגל, מספר מהיכן הגיעו לרעיון של חלוקת הבמבה וקולה לחיילים לזכרו: "באחת הפעמים שהגעתי הביתה, עמדתי ליד יוחאי וראיתי שהוא פותח את דפי החשבון שלו, וראיתי ארבעה דפי חשבון בנק וברוב הדפים היו הורדות של ארבעה שקלים, ולפעמים שמונה שקלים. כששאלתי אותו מה העניין הוא ענה 'אבא, עזוב, לא חשוב'. ולמרות שהתעקשתי הוא לא היה מוכן לספר לי.
"התעלומה נפתרה כשפגשתי גל שהיה סמ"פ שלו. אחרי שיוחאי נפל, ישבתי איתו כמה פעמים לקבל מידע כמו על המקרה הזה. ואז הוא אומר לי 'זה הבן שלך – רק שתדע. היה מסתובב בין החיילים, וכשידע שלחייל מסוים אין כסף אז הוא לא ישתה קולה היום. הוא שאל אותו 'שתית קולה היום?', וכשהבחור השיב בשלילה הוא נתן לו את הכרטיס אשראי, החייל הלך למכונה, מעביר את הכרטיס, ומוציא בקבוק קולה. וזה עוד חייל ועוד חייל . למה לפעמים היה כתוב הורדה של 8 שקלים? לפעמים שני היו חיילים מגיעים ביחד. הסיפור הזה התגלגל הלאה, מאז ששמענו את הסיפר הזה חשבנו שאם יוחאי יכול לעשות את זה עם החיילים שלו – למה שעם ישראל לא יעשה את זה לחיילים שלו?".
8 שנים לנפילתו המבצע מתרחב: הוכנו מערכי שיעור על דמותו של ג'וחא אשר יועברו בעשרות בתי ספר ברחבי הארץ בשיתוף רשת אמי"ת ורשת רוח הגולן. בנוסף, לאור פניות רבות שהגיעו מיהדות התפוצות להשתתף במבצע, נפתחה אופציה לאימוץ טנק / עמדת תצפתיניות וכו' בצבא על ידי תרומה כספית לקניית בקבוקי קולה ובמבות יחד עם הכנת איחול לחיילים. לחילופין- מוצע לתת קולה ובמבה לאנשים נצרכים בקהילה ולהצטלם יחד עם השלט. המיזם הוקם ומתופעל על ידי בני הנוער ביישוב יונתן שברמת הגולן.
יוסף קלנגל: " זה היוחאי שלנו, בדברים הקטנים האלה שהוא נגע בהם ועשה אותם. אני מדבר על משפחות או על החיילים האלה. אבל רק בגדול יותר – הוא ידע גם לגעת בכל אחד שעבר לידו. יש לנו מלא סיפורים על אנשים שאומרים 'וואלה, פגשנו אותו רק לחצי שעה, פגשנו אותו לשעה והוא שינה לנו את החיים'. בחור שעמד אתו באיזה טרמפיאדה ודיבר אתו איזה חצי שעה יחד, הגיע האוטובוס של אותו אחד, והוא עלה עליו ונסע למרות שלפני זה הגיע האוטובוס של יוחאי ויוחאי אמר 'לא נורא, אני אעלה באוטובוס הבא'. הבחור הזה, אחרי שמתברר לו שיוחאי שנפל וזה אותו אחד שהוא הכיר בטרמפיאדה ברמת הגולן, אומר 'חבר'ה, וואלה חצי שעה הייתי אתו ולמדתי הרבה על החיים, הוא לימד אותי המון. אני רוצה להתחתן, אני רוצה ללמוד'. זה אנשים שמדברים איתנו, הם רוצים לדעת: מה עושים, איך עושים, לאיזה מסלול הולכים. אז הם עומדים מול עצמם, מול המראה, ואומרים 'רגע, אם יוחאי או ג'וחא היה פה – מה הוא היה חושב על זה?' – וככה הם מתווים להם דרך, ככה הם חיים. עד היום, בא עוד מישהו לספר לנו, בא עוד אחד, ועוד אחד. זה יוחאי שלנו".
אלי טולדנו שהיה מפקדו של ג'וחא כשהיה מ"מ צעיר מספר: "יוחאי בלט עוד כשהוא היה מ"מ צעיר. בהכשרות בב"ח גבעתי, הוא כבר בלט ביחס למ"מים האחרים בכריזמה, בייחודית שהייתה לו. יש מפקדים כאלה שאתה מזהה ישר שהם משהו מיוחד, אז הוא מאלה. כשחיפשתי מפקד מחלקה למחלקת המרגמות, אז פניתי ליוחאי כי הוא היה באמת הכי טוב, אפשר להגיד, במחזור שלו, וממש נלחמתי כדי שהוא יגיע אלי"
"לפני הכל יוחאי היה איש של אנשים, מספר טולדנו, "הוא מאוד אהב את החיילים שלו. וזה נכון שזה משפט טריוויאלי כזה שכל מפקד אומר על החיילים שלו, אבל ממש ראית עליו בעיניים, בהתנהגות ובאופן שהוא דיבר על החיילים שלו ועשה למענם: הוא ממש אהב את החיילים שלו. היו לו שלושים ומשהו חיילים והיו לו אלף משימות לעשות בעשרים וארבע שעות, והוא ידע לצד כל הלחץ ולצד כל זה שהוא צריך לדאוג לכל החיילים חיילים גם לראות את הפרט, לראות את הבן אדם".
במה זה בא לידי ביטוי?
"זה בא לידי ביטוי, קודם כל בקשב: היית יכול לראות אותו עם כוס קפה וסיגריה יושב עכשיו עם חייל, לחץ טירוף מסביב , והוא יושב עכשיו עם חייל ומדבר אתו על הבעיות שלו על קפה וסיגריה בצד. אתה רואה שהחייל שלו, כזה, עם ראש נפול עם מבט מבואס. הוא מנסה קצת להוריד מכל הלחץ ועכשיו מקדיש את הכמה דקות האלה כדי להראות לחייל שהוא אתו.. זאת אומרת, הוא ידע לצד כל הטירוף ועומס המשימות בחוסר שעות שינה בפעילות מבצעית – לפנות ככה אל הזה ולדבר אתו: "מה קרה לך? כאילו, מה יש לך? בוא נשב רגע ונדבר. בוא תשב איתי", ולהוריד מהדיסטנס מהמקום הזה של "אני המפקד, אני הקצין" – "עכשיו אני ואתה מדברים על הבעיות שלך".
טולדנו מספר שיוחאי דאג לא רק למצב הרוח של החיילים אלא ממש ירד לפרטים למי שהיו בעיות: "היו לנו לא מעט חיילים עם בעיות אישיות, כלכליות, רקע בעייתי וכו'. והוא היה יודע ממש להביא פתרונות. בין אם הוא היה בא אלי כמ"פ, הוא היה אומר לי 'תקשיב, המחלקה יוצאת ביום חמישי, אני רוצה לצאת מוקדם יותר מהמחלקה, אני צריך הובלה – אני רוצה ללכת לבית של חייל, לצבוע לו את הבית' או 'אני רוצה להביא מזון עכשיו מחדר האוכל וניקח לחיילים הביתה מזון, כדי שיהיה להם מה לאכול בשבת', או שהוא היה אומר לנו "אני יוצא עכשיו לקניות, אני צריך לעשות קניות לחייל שלי" – מכספו שלו, כן? – כדי שיהיה לו מה לאכול בסוף שבוע. ממש ברמה הזו. ו
"הוא היה נלחם בשביל החיילים שלו", ממשיך ומתאר את הנתינה של יוחאי, "נניח, אתה יודע שכשאנחנו בפעילות מבצעית אז כל חייל חשוב, והוא היה נלחם על בקשות יציאה של חיילים ומבקש שנאפשר מה שאפשר בשביל שנשחרר חיילים כאלה. בין אם זה יום הולדת לחברה, שעל פניו לא חייב לשחרר על פי הפקודות, או פתיחת עסק משפחתי שחשוב לחייל להיות. הוא היה יודע לייצג את החיילים שלו ולדאוג להם גם בדברים האלה. אז אני חושב כשאתה מסתכל על כל מה שיוחאי היה משקיע בחיילים שלו – לגמרי מפקד של אנשים, זאת אומרת, הוא ממש ידע להתחבר אליהם בלבבות, מה שנקרא".
