שופט בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, רמי אמיר, חייב את המועצה האזורית ברנר ואת ועד המושב בית אלעזרי להקים מקווה טהרה במקום. פסק הדין ניתן בעקבות עתירה שהגישו 220 תושבי ותושבות המושב (מעט יותר מרבע מתושבי המקום), אשר דרשו לחייב את המועצה ואת המושב להקים את מקווה הטהרה.
המועצה היא אחת משתי מועצות אזוריות יחידות בארץ, שאוכלוסייתן יהודית ואין בהן מקווה טהרה. כדי לספק שירותי מקווה לתושביה נסמכת המועצה על מקוואות בישובים סמוכים מחוץ לתחומיה. כפועל יוצא מכך, תושבות ותושבי המושב המבקשים לטבול במקווה נדרשים להרחיק עד המקווה המצוי במועצה המקומית קריית עקרון, מרחק של כ-4 ק"מ מהמושב.
הוועד המקומי בבית אלעזרי התנגד להקמת המקווה במקום, מתוך רצון לשמור על אופיו החילוני של המושב, ולעמדה זו הצטרפה גם המועצה האזורית, אשר החליטה כך בהצבעה במליאתה ברוב של 10 נגד 5. בוועד המקומי חישבו ומצאו שאין צורך בהקמת מקווה טהרה במקום, תוך התבססות על חישוב הסתברותי בנוגע לשאלה מי מנשות המושב עשויה להידרש לטבילה במקווה דווקא בשבת, בשים לב לימי המחזור החודשי של הנשים ולשנות הבלות שלהן (נתון שבאמת הובא בחישוב).
לטענת הוועד, רק ימים מסוימים וספורים אלה מצריכים מקווה קרוב בטווח הליכה, ואילו ביתר ימי השבוע ממילא ניתן לנסוע למקווה בישוב אחר. בוועד אף הוסיפו כי במושב מתקיימת ממילא "פעילות מסיונרית", כהגדרתם, ואין להוסיף עליה עוד.
השופט לא קיבל כאמור את טענות המועצה והוועד המקומי, וקבע כי מוטלת עליהם החובה להביא לבניית מקווה טהרה במושב. "הזכות לחופש הדת והפולחן אינה מוגבלת בהקשר של טבילה במקווה רק לחובת הטבילה ההלכתית של נשים נשואות בשנות הפוריות שלהן בימים מסוימים בחודש. היא חלה אף ביחס לנשים ולגברים הרוצים בטבילה לפי מנהגם ואמונתם. ובכלל זה, כפי שנטען בעתירה, גם נשים רווקות המתגוררות במושב ומעוניינות בטבילה, גם טובלות חילוניות, מסורתיות ואמוניות ולא רק דתיות, ואפילו גברים תושבי המושב המבקשים לטבול במקווה", קבע השופט.
לדברי אמיר, "כדי לאפשר את מימושה של הזכות החוקתית לחופש דת ופולחן בעניין הטבילה במקווה, יש לאפשר את מימושה בתחומי המועצה ובמרחק סביר. כך ביתר שאת, כאשר על מנת לקיים את המצווה במועדה בערב שבת או חג, נדרשות המעוניינות בקיומה לצעוד מרחק רב של כ-4 ק"מ בשדות שוממים ובדרכים חשוכות".
בפסק הדין מתח השופט גם ביקורת חריפה על סקר שערך ועד המושב על מנת לברר, לשיטתו, האם ישנו צורך בהקמת מקווה, ועל התחשיבים שערך על בסיסו. "הוועד המקומי העמיד את הסקר מלכתחילה וערך את תוצאותיו בדיעבד באופן מניפולטיבי, על יסוד הנחות שאינן תואמות את הדין והמציאות", אמר השופט. "כך למשל, הוועד החליט שרק אישה נשואה בשנות הפוריות שלה חייבת בטבילה מבחינה הלכתית, ובהתאם לכך יש לנפות מהסקר את הרוצים במקווה שאינם עומדים בקריטריון זה".
"הוועד הוסיף ו'החליט' כי נשים מגיל 44 ומעלה אינן בשנות פוריות לצורך זה, ובהמשך 'עדכן' הוועד המקומי את גיל הבלות ל-52 שנים", המשיך אמיר למתוח ביקורת. "הוועד הוסיף ו'חישב סטטיסטית' אימתי יחולו ימי מחזור ו'שבעה נקיים' של נשים בימי שבת וחג. עוד החליט הוועד, כי יש לסנן מבין המשיבים לחיוב בסקר את מי שאינם חברי האגודה החקלאית, אף שהם תושבי ותושבות המושב, כאילו רק לחברי אגודה יש זכויות חוקתיות לחופש דת ופולחן. טוב היה לכל הטענות הללו אלמלא נטענו ע"י הוועד בפני המועצה, ואלמלא נטענו בבית המשפט".
בסיכום חויבו המועצה והוועד המקומי בהוצאות משפט בסכום כולל של 100 אלף שקלים.
