תשע שניות חולפות מהרגע שהפתיח המוזיקלי של השיר Havana של קמילה קביו מתחיל להתנגן באחד הסרטונים של השחקן עידו ברטל ועד שהוא פותח את הפה, ומשום מקום מתחיל לשיר על גבי מנגינת הפופ־לטיני המוכרת את השיר "אבא" של אביתר בנאי. החיבור הזה כל כך מפתיע ולא צפוי, שעד שתשמעו אותו בעצמכם כנראה תתקשו להאמין עד כמה השירים חופפים, מתחברים ועולים זה על זה מוזיקלית באופן מושלם. וזאת רק דוגמה יחידה ברשימה ארוכה של סרטוני מאש־אפ – חיבור של שתי יצירות מוזיקליות שונות ליצירה אחת – שברטל מצלם בסלון ביתו וגורפים תגובות נלהבות ברשת. את Girl Like You של מארון 5 הוא משלב ב"האם להיות בך מאוהב" של אביב גפן, "מיגל" של עלמה זהר יושב אצלו יפה על Get Lucky של דאפט פאנק, ו"אלוף העולם" של חנן בן־ארי הוא מבחינתו התאום המושלם של Believer של אימג'ין דרגונס. נדמה שהוא הצליח לפצח משהו במוזיקה המקומית. "אנחנו רגילים לשמוע את השירים האלה באופן מאוד מסוים", מסביר ברטל. "ואז, כשאנחנו שומעים את אותו הדבר במסגרת קצת אחרת, אנחנו גם מקבלים אותו בצורה שונה. התגובות הכי טובות הן שאנשים אומרים לי שעד עכשיו הם לא הקשיבו לשירים האלה ככה, או שעד עכשיו הם לא קלטו את המילים בצורה כזאת. ברגע הזה אני מרגיש שאני מצליח לעשות משהו חדש".
תחזור איתי רגע להתחלה, מה גרם לך להחליט לנסות לערבב שני שירים ליצירה אחת, ובהמשך גם לצלם את עצמך שר אותם ולהעלות את זה לרשת?
"האמת היא שזה התחיל מסיפור מאוד־ מאוד רומנטי", הוא נזכר בחיוך. "לפני ארבע שנים בערך ישבתי בסלון בשלוש בלילה, ובטלוויזיה שדלקה ברקע התחילו לרוץ הקרדיטים לתוכנית שהסתיימה – שידור חוזר של התוכנית של אבי נוסבאום, שאירח אז קומיקאים. ברקע נשמע שיר של ניקי מינאז', Kissing Strangers, 'הו ננה־נה־נה־ננה, קיסינג סטריינג'רז. הו ננה־נה־נה־ננה, קיסינג סטריינג'רז'".
ואז מה קרה?
"מישהי ירדה בחדר המדרגות מחוץ לדירה שלי. שמעתי את העקבים, ואז צלצל הטלפון שלה, הקלאסיקה של האייפון: 'טו־דו־דו־דוד־דו'. זה התחבר באופן משוגע לשיר של ניקי מהטלוויזיה.
"אמרתי לעצמי: רגע, מה קורה כאן? מה זה הדבר הזה? הסיטואציה עצמה הייתה מוזרה: מאוחר בלילה והטלוויזיה ברקע ומה הסיכוי שזה יקרה. הרגשתי כאילו שלחו לי את זה. מיד לאחר מכן עשיתי סרטון מהטלפון שלי – נכנסתי ליוטיוב, הפעלתי את השיר, הלכתי לתפריט של האייפון ובחרתי את הצלצול. העליתי את הסרטון והוא הצליח. היו מלא תגובות כמו 'וואו איזה גאון' ו'איזה דפוק'", הוא צוחק. "ואז הבנתי שיש עניין, שאני לא לבד".
הפלטפורמה הפכה לבמה אמיתית בשנה האחרונה, כשהחל ברטל לערוך הופעות חיות מול קהל שבא לשמוע את הלהיטים המעורבבים היטב. סיבוב ההופעות שלו בעיצומו: ב־1 בפברואר יופיע בזאפה תל־אביב, ב־1 במרץ בזאפה ירושלים. "בדצמבר לפני שנה הייתה ההופעה הראשונה, וקרה כל כך הרבה בשנה הזאת", הוא מספר, עדיין מופתע. "התחלתי בהופעת סולו, וזה תפס וההופעות היו מלאות. אז החלטתי להופיע במועדון הבארבי עם להקה, חבר'ה ענקיים ומוכשרים, והיה טירוף. ההופעה הראשונה בבארבי הייתה סולד־אאוט. אחר כך היו עוד הופעות מפוצצות, ועכשיו אנחנו עושים סיבוב בארץ. הכול קורה מהר מאוד.
"לא קל למכור כרטיסים בארץ, ולפעמים קשה להביא קהל. אז זה כבר משמח. באופן ספציפי, הבארבי הוא חלק מזיכרונות הילדות שלי, של הרוקנרול, ופתאום אני עליתי שם על הבמה והופעתי מול אולם מפוצץ. זו כאפה שאני לא אשכח כל החיים. בכלל לצאת מהרשת וללכת להופעה – זה לא דבר שקורה בכל יום. כשזה מצליח זה באמת מפתיע. וזה קרה בזכות הקהל מהרשת, באינסטגרם ובפייסבוק, הם שאלו מתי יראו אותי עושה את זה בלייב. לא תכננתי את זה, להפך, חשבתי שהרשת היא המקום".
View this post on Instagram
יש יתרון בהופעות שלך: הקהל מכיר את השירים ואת המילים. להיט אחרי להיט.
"נכון, וזה כיף שהקהל יכול להשתתף. מי שרואה את ההופעה בפעם הראשונה צריך רגע לעכל את מה שקורה. אני מרגיש שזה כמו לראות סרט בתלת־ממד, וכשאתה מרכיב את המשקפיים עוברות איזה עשר דקות עד שהמוח שלך מתרגל ומבין איך לראות את הסרט בלי שהוא יעשה לך כאב ראש. רק אז אתה יכול להתחיל ליהנות מהסרט. אז אחרי נאמבר אחד או שניים כולם בטירוף, והקהל שר בעברית שיר שהוא על מוזיקה של שיר אחר. אני בכוונה בוחר שירים מוכרים. אפשר לעשות מאש־אפ לכל שיר, זה לא סוד ולא המצאתי כלום, אבל אני בוחר את הקלאסיקות כדי שיהיה לזה ערך כמה שיותר רחב".
תסביר את היכולת הזו לחבר שני שירים לא קשורים. זה משהו טכני שאתה מזהה? איך אתה שומע את החיבור הזה בכלל?
"צריך שמיעה מוזיקלית, אבל זה די סטנדרטי לכל מי שמתעסק במוזיקה, וגם מי שלא מתעסק במוזיקה יכול לזהות את זה. ברור שיש הרמוניות דומות בשירים, וכשאתה שומע שיר חדש תוכל לזהות אם זו הרמוניה מוכרת. גם אם לא תדע לומר משהו ספציפי על ההרמוניה הזאת, תוכל לדעת ולהכיר את המעברים המוזיקליים".
ואתה יודע לזהות משהו מסוים?
"אני מנסה לעבוד בזה. אני מנסה לחפש את החיבור כך שייתן ערך מוסף. אני שומע את השיר הרבה פעמים ומנסה לתת לרוטינה של המוזיקה לזרוק אותי למשהו. לפעמים זה זורק אותי באופן מדויק ולפעמים זה מתפתח. יש לי במגירה הרבה שילובים שלא אהבתי, שלא הבשילו. אבל אני חושב שבאמת הדובדבן שבקצפת הוא למצוא התאמה גם בתוכן ובמהות של השיר. למצוא שילובים שמאירים אותך ויכולים לעורר מחשבה. זה נותן נופך אחר לשיר, זה ה'אקסטרה אפקט', לשם אני מכוון כשאני יוצר".
למשל, הוא מדגים, השילוב של Beggin’ של מונסקין עם "כל הנחלים" של אריק לביא, או Sign of the Times של הארי סטיילס עם "היכנסי כבר לאוטו וניסע" של מאיר אריאל, או Lonely Day של סיסטם אוף א דאון עם "איזה יום" של דודו טסה: "בחיבורים האלה נוצר איזה שלם שמצליח להאיר את סך חלקיו בצורה מגניבה".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במגזין מוצש של מקור ראשון
