טורקיה הולכת לבחירות. 50 מיליון טורקים ילכו ביום ראשון הקרוב להצביע בבחירות כלליות ונשיאותיות. אלו בחירות דרמטיות, אפילו גורליות, שיעצבו את דמותה ורוחה של טורקיה לשנים רבות קדימה. השפעתן תורגש לעומק בקרב המדינות השכנות, ותהדהד במרחב האזורי כולו.
מלכתחילה, הבחירות היו אמורות להיערך רק בעוד שנה וחצי. אבל לפני כחודשיים הכריז נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן על הקדמתן. בבואו לנמק את החלטתו טען ארדואן כי טורקיה זקוקה לנשיא בעל סמכויות רחבות שיוכל לקבל "הכרעות שלטוניות" לטווח ארוך, שיאפשרו להתגבר על "אי־הוודאות" הכלכלית והביטחונית.
בפועל, מדובר במהלך שנועד לממש את סמכויות־העל הנשיאותיות שניתנו לארדואן במשאל העם שנערך בשנה שעברה. אם ייבחר שוב, ארדואן צפוי לנצל עד תום את סמכויותיו החדשות, כאלו שלא ניתנו לשום מנהיג לפניו בטורקיה המודרנית. תפקיד ראש הממשלה יתבטל, וכל סמכויותיו יועברו לנשיא. ארדואן ינהיג את הממשלה, הצבא והמשטרה גם יחד. הוא יוכל גם למנות שופטים, ולמשול באמצעות צווים נשיאותיים. למעשה גם בשנתיים האחרונות שלט ארדואן באמצעות צווים, בזכות מצב החירום שהנהיג במדינה בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל בקיץ 2016 – אולם הוא לא יוכל להמשיך בכך עוד זמן רב. מאידך גיסא, אם ייבחר, יוכל להמשיך למשול באמצעות צווים.
הפופולריות שממנה נהנה ארדואן עד כה נובעת במידה רבה מהצלחותיו הכלכליות בשנים הראשונות לשלטונו. זה לא המצב כרגע. הכלכלה הטורקית נתונה בקשיים ניכרים. האינפלציה מרימה ראש, וגם הצמיחה הואטה מאוד. באמצעות ההליכה המוקדמת לבחירות מקווה ארדואן לאגף את החששות הגוברים בעם עקב ההידרדרות הדרמטית בערכה של הלירה הטורקית, ובו בזמן לנצל עד תום את הרגש הלאומני הגואה בעקבות ניצחונות הצבא הטורקי על המיליציות הכורדיות בצפון סוריה. אם ינצח בבחירות הוא יוכל ליישם לעומק את סמכויותיו המפליגות כנשיא, ולקבע את אופייה ורוחה של טורקיה בדמותו לשנים רבות קדימה.
אך האם לא מדובר בהימור? לכאורה נראה כי הניצחון מונח בכיסו של ארדואן. הוא היה ועודנו המנהיג והפוליטיקאי הפופולרי ביותר בטורקיה. אולם במהלך קמפיין הבחירות הקצר הסתמנו מולו שני מועמדים, הזוכים לפופולריות רבה. מימין מאגף את ארדואן מועמדה של מפלגת העם הרפובליקנית, מוחרם אינצ'ה, מורה לפיזיקה במקצועו, שהתגרה בארדואן בקוראו לשחרר מן הכלא את מנהיג המפלגה הכורדית, סלאחטין דמירטאש, ו"להתמודד כמו גברים". אינצ'ה גם מחה על מדיניותו ה'רכה' מדי של ארדואן כלפי ישראל.
מולו ניצבת מראל אקסנר, מועמדת 'המפלגה הטובה'. אקסנר, 62, כיהנה בשנות התשעים כשרת הפנים בממשלתה של טנסו צ'ילר, ראשת הממשלה היחידה בתולדות טורקיה. אקסנר, הנחשבת כמייצגת את קולה של הקדמה, קוראת להשיב את הדמוקרטיה בטורקיה על כנה, ומבטיחה להעצים נשים ולהפוך את טורקיה למעצמת־על בחינוך.
היא אולי הברבור השחור של ארדואן, שעשוי להפוך את הקערה על פיה. לכאורה אקסנר מאגפת את ארדואן משמאל, אך היא שייכת לחלוטין למחנה הלאומני. החיבור הזה בין זהותה כמוסלמית אדוקה ובין אמונתה בקדמה ובזכויות נשים – עשוי להפתיע. תומכיה מכנים אותה בחיבה "אסינה", על שם זאבה מיתולוגית באגדות העם הטורקיות, ומצפים ממנה לעשות היסטוריה.
מלבד אינצ'ה ואקסנר, גלריית המתמודדים לנשיאות כוללת מועמדים נוספים שסיכוייהם אמנם קלושים אך בתמונה הכוללת חשיבותם רבה. בהם האסלאמיסט טמאל קארמאולו, מנהיג מפלגת האושר. קארמאולו חולק אמנם שורשים אידאולוגיים משותפים עם ארדואן, אך בה בעת הוא גם אחד ממבקריו החריפים ביותר. וכמובן, סלאחטין דמירטש הכריזמטי, מנהיג 'מפלגת העם הדמוקרטית' הכורדית, המנהל את המערכה מתאו בכלא אדרין.
סחרור שלטוני
במקביל לבחירות לנשיאות, נערכות בחירות לפרלמנט הטורקי. כפי שזה נראה כרגע, מפלגת השלטון בראשותו של ארדואן לא תוכל להשיג רוב מוחלט בפרלמנט. כדי למשול ייאלץ ארדואן להרכיב קואליציה.
נכון לעכשיו מסתמנים שתי קואליציות אפשריות. הראשונה מבוססת על המשך החיבור בין מפלגתו של ארדואן ובין הלאומנים. האפשרות השנייה היא ברית חדשה בין הלאומנים החילונים ובין מפלגת האושר האסלאמיסטית. לכאורה מדובר בשני קצוות, ובמפלגות אויבות בהגדרה. אך אם הברבור השחור יפרוש כנפיים ועל הפרק תעמוד האפשרות הבלתי צפויה של הדחת ארדואן, לא מן הנמנע שתקום ברית אד־הוק מסוג זה.
לכך מצטרף סימן השאלה התלוי ועומד מעל סיכוייה של המפלגה הכורדית לעבור את אחוז החסימה הגבוה, העומד על 10 אחוז מהקולות. באופן מסורתי, קולות הכורדים מתחלקים בין תמיכה במפלגת השלטון ובין הצבעה למפלגה הכורדית. אולם עקב הברית בין ארדואן ללאומנים, חלק ניכר מקולות הכורדים עשויים לנדוד למפלגה הכורדית. אם המפלגה תצליח לחצות את אחוז החסימה, מפלגת השלטון עלולה לאבד את הרוב בפרלמנט.
על פי החוק בטורקיה, כדי לזכות בסיבוב ראשון על ארדואן לצבור חצי מקולות הבוחרים. סקרים שנערכו בימים האחרונים צופים לארדואן ניצחון בשברי אחוזים, מה גם שההיסטוריה מוכיחה שסקרים בטורקיה רחוקים מלהיות אמינים. אם ייאלץ ארדואן ללכת לסיבוב שני מול שני יריביו העיקריים, המורה לפיזיקה אינצ'ה או הזאבה אקסנר, גם אז לכאורה סיכוייו טובים. אבל יש אפשרות ריאלית שגם אם ארדואן יזכה בנשיאות הוא יאבד את הרוב בפרלמנט. בנתונים אלה יוכל ארדואן להשתמש בסמכותו לפזר את הפרלמנט ולהכריז על בחירות חדשות. צעד כזה יכניס את המדינה לסחרור, אך פרשנים לא מעטים צופים שזה בדיוק מה שיקרה.
