"איטס נאו אור נוור, עכשיו או לעולם לא", סיכם בתחילת השבוע ראש המל"ל צחי הנגבי במילותיו של אלביס פרסלי, את המצב בעניין הפטור לישראלים מאשרות כניסה לארה"ב. זה היה במהלך ישיבת עבודה שהתכנסה במטה לביטחון לאומי ובה ישבו נציגים משלל משרדי ממשלה, שנאספו כדי לשנס מותניים ולנצל את ההזדמנות.
קשה היה לפספס השבוע את העובדה שחסם מרכזי שניצב בפני אזרחי ישראל בדרכם אל הפטור הנכסף, הוסר מהדרך. ביום שני נחשפו נתוני הסירוב לבקשות ויזה שנאספו עד חודש אוקטובר בשנה החולפת, והם היו נמוכים מרף שלושת האחוזים הנדרש בחוק האמריקני כדי להתקדם. אולם בדרך אל הפטור מאשרה, כפי שאמר השבוע שגריר ארה"ב לישראל תום ניידס, עדיין ממתינה לישראל ערימה גבוהה של משימות. הנגבי מונה לאחרונה בידי ראש הממשלה לאחראי למהלך. מי שמרכז את העבודה הנדרשת הוא עו"ד גיל ברינגר, המשנה למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה לתפקידים מיוחדים.
ימים ארוכים ועמוסים במיוחד עוברים בשבועות הללו על ברינגר. בשיחה שהוא מצליח לתחוב בין פגישות, הוא מתאר את השלבים שנותרו בפרויקט. "הרבה מאוד נעשה ויש עוד הרבה שצריך להיעשות בחודשים הקרובים", הוא אומר. ראשית, הוא מסביר, ישראל צריכה להפוך רשמית למועמדת להצטרפות לתוכנית הפטור מוויזה לארה"ב, שבה חברות כבר כ־40 מדינות. בהמשך, ישנה חוברת של דרישות שיש לעמוד בהן.
קו היעד הוא ספטמבר, אז מסתיימת שנת הכספים האמריקנית. "אלחנדרו מיורקס, השר האמריקני לביטחון המולדת, צריך לחתום בספטמבר ולומר שישראל נכנסת לתוכנית. אם זה לא יקרה בספטמבר הקרוב, זה ככל הנראה לא יקרה בשנים הקרובות", אומר ברינגר. כלומר, או שהבשורה שישראלים רבים מייחלים לה תגיע כבר בחודש אוקטובר, או שכדברי פרסלי והנגבי, היא תתמסמס. אחת הסיבות לכך היא ש"באחד באוקטובר, שיעור הסירוב מתאפס ומתחיל להיספר מחדש, ויהיה קשה מאוד לשחזר את האחוז הנמוך שאליו הגענו השנה, שקרה בין היתר בגלל מגפת הקורונה ובגלל קמפיין הסברה ממוקד שעשינו ברשתות, שהיה מיועד לאוכלוסיות שהתקשו בהגשת הטפסים". הקמפיין ההוא הסביר איך ממלאים כראוי את הטופס הארוך ורב הפרטים לבקשת אשרה. "גם האמריקנים הקצו כוח אדם נוסף כדי להפוך סירובים לאישורים – יותר כוח אדם לבדיקת טביעות אצבע למשל, וזה ככל הנראה לא יחזור על עצמו".
"ישראל תהיה בעוד שנה מקום הרבה יותר בטוח, לא פחות בטוח. דרך פרויקט הוויזה ישראל משפרת רבות מהמערכות הביטחוניות שלה ואת המלחמה שלה בפשע"
את רתימתו של מיורקס לסוגיה עשו שגריר ישראל בוושינגטון גלעד ארדן ובהמשך שרת הפנים דאז איילת שקד. ברינגר חומק באלגנטיות מכל עיסוק בפן הפוליטי של הסוגיה, אולם גורמים אחרים המעורים בנושא סבורים כי מלבד הסיבות הטכניות, אי אפשר לשלול פה גם גורם מהותי יותר לכך שאם לא עכשיו אימתי: האמריקנים ייכנסו בחודשים המדוברים לשנת בחירות, ובנושא האשרה לישראלים לא ירוכז מאמץ בשנה כזו. ברינגר מבקש גם שלא להתייחס לעובדה שהחקיקה הנדרשת הייתה יכולה לעבור כבר בתקופת הממשלה הקודמת, אולם לא קרתה בשל בחירת האופוזיציה דאז שלא לשתף פעולה.
"יש לנו אתגרים משלושה סוגים – חקיקה, טכנולוגיה ומדיניות", אומר ברינגר. החקיקה נוגעת לשלושה חוקים שיש להעביר. "התיקון הדרוש הראשון הוא לחוק הכניסה לישראל, API, כלומר האפשרות לקבל את המידע הדרכוני מראש, כשהנוסע לישראל עדיין בחו"ל. כך ישראל יכולה לסרב לבקשת הכניסה של נוסע מסוים עוד לפני שעלה על המטוס, כ־72 שעות לפני כן. כפי שהיום יכול בקר הגבול בנתב"ג לא לאשר כניסה, אבל לעשות זאת בשלב מוקדם יותר". פיילוט כזה מתקיים כבר היום, ובמסגרתו מקבלת ישראל מידע על רוב הנכנסים בשעריה. כדי להפוך את הפיילוט למדיניות קבועה, נדרש שינוי חקיקתי.
למה מידע שמגיע אל ישראל על מי שנכנס אליה הוא עניין שחשוב לאמריקנים?
"התשובה לכך היא חלק מהסיבה שלפיה גם האמריקנים רוצים שישראל תיכלל בתוכנית הפטור. כי מי שמצטרף לתוכנית בעצם מצטרף למה שאפשר לכנות 'טים אמריקה' בשורה ארוכה של סוגיות. הוא מקבל את הסטנדרטיזציה האמריקנית של לחימה בטרור, הלבנת הון, סחר בבני אדם ועוד. הם רוצים שנהיה חלק מהמלחמה שלהם למען עולם בטוח יותר. אפשר לומר שזה חלק ממדיניות 'תיקון עולם' של ארה"ב, או פשוט שזו הדרך שלה לגרום למדינות להיות שותפות לאמנות בינלאומיות שונות שחשובות להם".
החוק השני, PNR, נוגע לאיסוף מידע משמעותי יותר על הבאים, מעבר למידע הדרכוני. "ישראל יצאה לדרך בנושא הזה לפני הרבה שנים. בגלל האמריקנים נצטרך לעבוד הרבה יותר מהר. עכשיו מוקם ברשות המיסים מערך של איסוף מידע, שכמו בסעיף הקודם גם כאן הוא של ישראל לעצמה בעצמה, לא שיתוף מידע עם ארה"ב. זה דורש חקיקה וגם טכנולוגיה".
החוק השלישי קשור לשיתוף מידע פלילי. זהו בעצם החוק היחיד מהשלושה "שלא היינו נכנסים אליו אלמלא רצינו להיות חלק מתוכנית הפטור מוויזה. וגם פה מופצת המון דיסאינפורמציה. המשמעות אינה מתן גישה מוחלטת למדינה אחרת אל המרשם הפלילי, אלא שישראל וארה"ב מקבלות אפשרות לברר זו אצל זו עד 2,000 פעמים בשנה על אדם מסוים שעכשיו נחת אצלן. ניתן יהיה לשאול על טביעת האצבע הביומטרית שלו, אם היא מוכרת למדינה שבה הוא אזרח כטביעה שיש לגביה הרשעה פלילית בעבירות חמורות. אם האדם הזה הורשע ברצח למשל. התשובה לשאילתות האלה תהיה בינארית – כן או לא. היט או לא היט, בז'רגון האמריקני. במקרה של היט, האמריקנים מקבלים את האפשרות ליצור קשר עם משטרת ישראל ולשאול עוד שאלות על העבר הפלילי של האדם שנחת שם ושאותו הם מבקשים לבדוק. למשל, לפני כמה זמן נעברה העבירה, מה היה הרקע, באלו נסיבות. כדי לעשות את זה באופן סיסטמתי אי אפשר להשתמש בהרשאות שיש היום בישראל. נדרשת חקיקה".
בתחילת הדרך ביקשו האמריקנים שיתאפשר להם מספר גבוה יותר של שאילתות. לאחר דיונים "סוכם על אלף שאילתות בשנה מול סוכנות ה־FBI ועוד אלף מול המשרד לביטחון המולדת שמקביל למשרד לביטחון הפנים, ואותו דבר אצלנו. יכול להיות שזה ייגמר ב־70 שאילתות בפועל בשנה", מבהיר ברינגר.
זהו המספר שארה"ב דרשה מכל המדינות שחברות בתוכנית הפטור?
"אנחנו לא יודעים את הנתונים הללו, אבל המספרים במדינות אחרות כנראה לא קטנים יותר. בסופו של דבר, מאות אלפי ישראלים מבקשים בכל שנה ויזה לארה"ב. כלומר אנחנו מדברים על פחות מאחוז מהנוסעים, אולי שליש אחוז, ועל הרשעות פליליות חמורות. שאילתות כמו האם האדם שנחת עכשיו בארה"ב רצח או ריגל".
כדי לעמוד בסד הזמנים הלחוץ, שלוש החקיקות צריכות להסתיים בתוך 60 יום, כלומר עד סוף מושב הכנסת הנוכחי. יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה נפגש השבוע עם תת־מזכיר המשרד לביטחון המולדת של ארה"ב רוברט סילברס, וסיכם עימו כי "הכנסת תפעל בצורה המיטבית כדי להשלים את החקיקה הנדרשת במהירות האפשרית, בשאיפה לסוף חודש מרץ". גם שר החוץ אלי כהן אמר השבוע כי ישראל יכולה לעמוד במשימות הנדרשות.
אפס סבלנות לעיכובים
אחרי שלב החקיקה ניצבת המהמורה הטכנולוגית – בניית מערך שיישם את כל המהלכים שעבורם נדרש השינוי החקיקתי. ונוסף על כך, "ביקורת הגבולות הישראלית נדרשת לראשונה לבדוק את כלל תנועות הגבול, כניסות ויציאות בכל המעברים, 30 מיליון תנועות גבול בשנה של זרים ושל ישראלים, אל מול מאגרי אינטרפול. עד היום נבדקו מולם נושאים דוגמת דרכונים גנובים ואבודים, וכעת הבדיקה תהיה גם מול מאגרים של פעילות פלילית ומידע מודיעיני. זה עומד להעשיר מאוד במידע את רשות האוכלוסין ביחס לסכנות מצד גורמים המבקשים להיכנס לישראל, אם מדובר בפדופיל ואם בבכירים בארגוני פשיעה. מדובר במידע שהאינטרפול שמח לתת לישראל, ומבחינתנו זה פרויקט של רשות האוכלוסין עם משטרת ישראל, שתייצר מוקד התייעצות זמין לבקר הגבול אצלנו. כלומר, אם בקר הגבול בודק דרכון של אדם שנחת בארץ וקופצת לו התרעה מהאינטרפול לגביו, הוא יכול מייד להתייעץ ולברר במה מדובר. המשטרה עובדת קשה כדי להקים טכנולוגיות מתאימות ומרכז אנושי, ובמקביל גם רשות האוכלוסין ורשות המיסים עובדות קשה. יש פה באמת המון עבודה, ולכן זה דורש ניהול מבוקר עד לילה כבר יותר משנה", מסביר ברינגר את העומס.
"יש המון עבודה, ועבודה קשה, ואני אופטימי. אם לא הייתי אופטימי לא הייתי מתחיל. אם הייתי מקשיב לכל קולות הייאוש, הבכי והנהי, לא היינו מתקדמים"
האתגר השלישי הוא המדיני. בסרטון שפרסם השבוע שגריר ארה"ב לישראל טום ניידס, כמו גם בריאיון שנתן למקור ראשון, הוא הבהיר את החשיבות הגדולה שיש בעיני הממשל האמריקני לעקרון ההדדיות, לעובדה שכל נושא דרכון אמריקני יוכל לעבור בלי בעיה במעברי הגבול של ישראל, כולל נמל התעופה בן־גוריון. "כחול הוא כחול", אמר השגריר, ונופף בדרכון אמריקני כחול־עטיפה.
"יש שני אתגרים מדיניים, אחד קטן והאחר בינוני. הקטן עוסק בפלסטינים השוהים באופן בלתי חוקי בארה"ב, והיא רוצה להחזיר ליו"ש, וישנה שאלה איך עושים זאת דרך נתב"ג. העברות כאלה כבר קרו בעבר, וזה אתגר קטן כי מדובר על בודדים – 9 אנשים, 12 אנשים בכל פעם. העניין הבינוני הוא האפשרות של אמריקנים־פלסטינים להיכנס ולצאת דרך נתב"ג", אומר ברינגר ומוסיף כי כאן מדובר בהחלטת הדרג המדיני.
השבוע נמסר כי שרי עוצמה יהודית איתמר בן־גביר ועמיחי אליהו מבקשים להשהות את ההרשאה המשטרתית לכך עד לבדיקה נוספת. גורמים המעורים בנושא אומרים כי הרשאה מטעם שב"כ כבר ניתנה.
גם כאן ברינגר אינו מתייחס לאמירות של גורמים פוליטיים, אולם מאבחן כי אם כל התוכניות הללו ייכנסו לתוקפן, "ישראל תהיה בעוד שנה מהיום מקום הרבה יותר בטוח, לא פחות בטוח. דרך פרויקט הוויזה ישראל משדרגת רבות מהמערכות הביטחוניות שלה, משפרת את המלחמה שלה בפשע. גם ברמת הסכמה משפטית, טכנולוגיה, כוח אדם, ניתוב של המשימות והתממשקות בין המשטרה לרשות האוכלוסין ולרשות המיסים, נהיה במקום יעיל יותר. כל הגורמים לומדים עכשיו לעבוד יחד, וזה יתרון משמעותי".
טענה שהשמיעו גם דיפלומטים ישראלים בכירים ששירתו בארה"ב, היא שתוכנית הפטור מאשרה תסייע בסופו של דבר להגירה שלילית, לירידה מהארץ.
"מודה שאני לא מבין את הטענה הזו. הרי השינוי הזה יסייע במיוחד למי שלא קיבל עד כה ויזה, לא להייטקיסט שעובד בחברת טכנולוגיה בינלאומית, שזו האוכלוסייה שהיא 'חשודה מיידית' להגירה. האנשים הללו מקבלים ויזה כבר עכשיו. אז החרדי שלא הצליח עד כה למלא את הטופס הארוך באנגלית בגלל מחסום שפה, הוא שיהגר? בעיניי הטיעון הזה לא תקף".
יש משהו שאתה חושש שהמערכות בישראל לא יעמדו בו עד ספטמבר?
"צחי הנגבי ראש המל"ל הוא שקיבל מראש הממשלה את המשימה לנהל את האירוע. העובדה שהמל"ל מאפשרת לי את הסיוע הזה היא דבר מדהים שאני מברך עליו. מעורבות המל"ל מאפשרת להיעזר באנשי מקצוע ולקבל עזרה בשלל תחומים, מרכש טכנולוגי ועד שאלות משפטיות מסוימות. זה מאוד עוזר. הוועדה בראשות המל"ל שהתכנסה לראשונה השבוע, היא ועדה מקצועית שאמורה להתכנס בכל שבוע ולבחון עמידה ביעדי ההתקדמות. כרגע יש אפס סבלנות לעיכובים, ישירות מראש הממשלה. אני יכול לומר שהיחידות השונות ברשויות הרלוונטיות ובמשרדי הממשלה נרתמו ועובדים שם מאוד קשה. יש לנו תוכנית עם לוחות זמנים מדויקים לכל אחת מהמשימות שתיארתי, כל היחידות התחייבו ללוחות הזמנים, כל משימה מתחלקת ל־20 תתי משימות, וכולם מחויבים ברמה הטכנולוגית והמשפטית. עכשיו נבחן את זה ברמה השבועית.
"עם זאת, עלולות לצוץ בעיות שאנחנו עדיין לא חושבים עליהן. המשימה מורכבת מאוד והיא חדשה לנו. כפרויקטור לאומי אני לומד משבוע לשבוע. בשיחות עם האמריקנים גילינו שדברים מסוימים הבנו באופן שונה ממה שהם התכוונו אליו. היו הבנות בעל פה והיה צורך לחדד אותן כשירדו לכתב. יש חוברת משימות ויש משא ומתן, ואנחנו אמורים לעמוד בזמנים, צריכים לעבוד לשם כך מאוד קשה. אני בשירות הציבורי לא מאתמול, וזו משימה חריגה ברמת השירות הציבורי".
אינספור שליחים ומשלחות אמריקניות כבר הגיעו השנה כדי לקדם עימו את הדברים. "יש מנהלת פרויקט שנמצאת פה כבר חודשיים ונשארת עוד חודש. אני מדבר איתה כל יום כמה פעמים, זה ממחיש את רמת הרצינות של האמריקנים ואת הרצון שלהם שזה יקרה".
את ההודעה הרשמית על ירידת שיעור הסירוב קיבל גם הוא כמו כולם השבוע, אבל הייתה לו תחושה שישראל כבר עמדה ביעד. "בכל פעם ששאלתי מה קורה עם זה, השיבו לי שסופרים. בשלב מסוים שאלתי בצחוק אם סופרים עם האצבעות… הנחת העבודה שלנו הייתה שנרד משלושה אחוזים".
ובכן, מה דינו של מי שיש לו תור לריאיון לקבלת אשרה בשגרירות ארה"ב באוקטובר?
"אל תשאלי אותי את השאלה הזו", הוא צוחק. "יש המון עבודה, ועבודה קשה, ואני אופטימי. אם לא הייתי אופטימי לא הייתי מתחיל. תמיד יש נשמות טובות שאומרות 'עזוב, חבל, אתה סתם מטריח את עצמך וזה לא יקרה'. היום אנחנו נמצאים בנקודה כזו, שלמיטב שיקול הדעת שלי אם נעבוד מספיק קשה – נשיג את זה. אם הייתי מקשיב לכל קולות הייאוש, הבכי והנהי, לא היינו מתקדמים.
"אני מודה שבהתחלה היה קשה לרתום אנשים ממשרדי הממשלה ומהגופים השונים – לא כי הם לא טובים אלא כי נכוו בעבר מפרויקטים רבי־מאמץ שבסוף לא יצאו לפועל. היו לא מעט קיני התנגדות של גורמים שלא רצו לשתף פעולה. זה מאחורינו, היום כולם רתומים למהדרין למשימה. אני באופיי רפורמטור ואני לא חושב שטוב לרפורמטורים לאמץ ייאוש. מוקדם לפתוח שמפניות, אבל אני מקווה שב־1 באוקטובר נפתח שמפניה בניו־יורק, בלי ויזה".
