שופטי בג"ץ, נועם סולברג, ענת ברון ויוסף אלרון דחו פה אחד את עתירת אלמנתו של המחבל מוחמד כאמל יעקוב ג'עברי מחברון נגד צו ההריסה שהוצא לדירתו, בה היא מתגוררת יחד עם שלושת ילדיהם הקטינים. האלמנה עתרה בטענה שמדובר בענישה קולקטיבית אסורה, וכי ההריסה עלולה לפגוע בדירות נוספות בבניין. אולם, בית המשפט דחה את העתירה פה אחד, בין היצר על רקע המידע שהוצג ולפיו רעיית המחבל חשדה שבדעתו לבצע פיגוע, כך שיסיים את חייו כשהיד.
"במהלך תחקורה, לאחר ביצוע הפיגוע, תיארה העותרת כי המחבל, שהיה חולה בסרטן סופני, התבטא באוזניה לא אחת, בתקופה שקדמה למעשהו הנתעב, כי מוטב לאדם חולה לבצע פיגוע, ובדרך זו להיפטר מעול החיים", ציין השופט סולברג. "בנוסף תיארה, כי בימיו האחרונים דיבר המחבל על כניסה בשערי גן עדן; כי במהלך יום הפיגוע, ישב המחבל עם רופאו, אשר מסר לו עדכון על התקדמות מחלתו, ועל מצבו הסופני; וכן כי מצאה, גם זאת ביום הפיגוע, כי המחבל הותיר לעיונה – לראשונה בחייהם המשותפים – את המחברת שבה ערך את חשבונותיו ואת חובותיו, תוך בקשה כי תפרע חוב שעוד נותר לו. בקשה זו של המחבל, כעולה מהסבר העותרים, נובעת כפי הנראה מתפיסה מקובלת באסלאם – תפיסה שהיתה ידועה לעותרת – שלפיה אל לו לאדם להסתלק מן העולם בטרם שיפרע את מלוא חובותיו".
"כמו כן, מעיון בתחקורו של נביל כאמל יעקוב אלגעברי, אחד מאחֵי המחבל, עולה, כי בניגוד לדברי העותרת, היא ראתה גם ראתה את המחבל, כאשר יצא מן הבית, ביום הפיגוע, כששקית חשודה טמונה מתחת לבגדיו. די אפוא בחומר הגלוי, כדי ללמד כי חרף העובדה שהעותרת, לכל הפחות, חשדה בכוונות המחבל, הרי שהיא נמנעה מלפעול נגדן", הוסיף השופט.
לנוכח ידיעתה של האלמנה הצטרפה גם השופטת ברון, שעמדתה העקרונית מסתייגת מהריסת בתי מחבלים, לתוצאת פסק הדין. עם זאת, השופטת ביטאה את הסתייגותה מחוות הדעת הביטחונית אודות יעילות ההרתעה המושגת על ידי הריסת הבתים תוך שהיא מצטטת דברים שכתבה בעבר: "ברור כי יש קושי לכמת במספרים את האופן שבו הריסת בתים מונעת פעולות טרור, כמו שיש קושי לכמת את האופן שבו כלי זה פועל בכיוון ההפוך: מלבה מעשי אלימות ושנאה נגד יהודים. עצם הניסיון להציג את היעילות ההרתעתית כאילו היא מוכחת מבחינה אמפירית נדון לכישלון. במבחן התוצאה, השנים האחרונות עקובות מדם ופיגועי טרור. כך, למרות שכל אותו הזמן המפקד הצבאי עושה שימוש תדיר בכלי של הריסת בתים. יש שיאמרו כי יש בכך משום ראיה לחוסר יעילותו ההרתעתי של כלי זה; אחרים יאמרו שאלמלא הריסת הבתים, המצב היה חמור הרבה יותר. כזאת היא גם חוות הדעת שהוצגה לנו, רחוקה מלהיות חד משמעית"..
