רעידת אדמה חזקה, בעוצמה 7.8 בסולם ריכטר פגעה השבוע, בלילה שבין ראשון לשני בדרום מזרח טורקיה ובצפון סוריה. הרעידה נמשכה כ-90 שניות, הרסה בניינים רבים ותושבים רבים נותרו ללא קורת גג. ככל שעברו הימים, עלה מספר ההרוגים והפצועים, ובמקביל עלה גם מספר משלחות ההצלה שהגיעו מכל רחבי העולם, כולל מישראל.
"אנחנו נמצאים במקום בעייתי לא פחות מסוריה וטורקיה", אומר איתן שטרית, ד"ר להנדסה אזרחית ומרצה במכללת ספיר ובאוניברסיטת בן-גוריון בשיחה עם מקור ראשון, ומסביר על שני השברים הגיאולוגים שיש בישראל: השבר הסורי-אפריקאי המוכר שמתפרש בצידה המזרחי של המדינה, מרמת הגולן ועד אילת דרך בקעת הירדן, ים המלח והערבה. השבר השני שזכה לפחות יחסי ציבור אך הוא מסוכן מאוד, נקרא "שבר יגור", והוא מגיע מצפון הכרמל דרך יקנעם. במקרה של רעידת אדמה הוא ישפיע על כל אזור הגליל התחתון ומפרץ חיפה.
היסטוריונים יודעים לספר על תזוזות אדמת ארץ ישראל ב-2,000 השנים האחרונות. הראשונה המתועדת התרחשה בימי מלכותו של הורדוס ונהרגו בה 30 אלף אנשים. מאז כל 100–200 שנים יש רעידת אדמה גדולה שגובה מאות ואלפי קורבנות. הרעידה הגדולה האחרונה שהייתה באזור התרחשה ב-1927 וגרמה למאות הרוגים ולהרס רב.
ד"ר שטרית מתייחס לאחת מהשאלות המטרידות ביותר את אזרחי ישראל השבוע: איך יודעים אם הבית שלנו ישרוד רעידת אדמה, ומה צריך לעשות כדי להתמגן מפני הנזקים. הוא מסביר שבשנת 1992, אחרי מלחמת המפרץ הראשונה וירי טילי הסקאד מעיראק לישראל, אושרו תקנות פיקוד העורף שלפיהן בכל מבנה חייב להימצא מרחב מוגן.
עדכון התקנות הביא לשיפור משמעותי מאוד בעמידות המבנים, לא רק מפני טילים אלא גם מפני רעידות אדמה. "דיירים שגרים במבנים שנבנו לאחר 1993 ויש להם בבתים מרחבים מוגנים – יכולים להיות שקטים ורגועים שהמבנים שלהם נבנו לפי כל הדרישות. ברעידות אדמה של 6-7 בסולם ריכטר הבית שלהם יינזק או ייסדק אבל לא אמור להתמוטט. כל זאת בהנחה שנעשה פיקוח ותכנון ראוי".
המשפט האחרון שלו נאמר בהתייחסות לרעידת האדמה העוצמתית שפקדה את טורקיה, ב-1999. במסגרת תפקידו באותם ימים הוא הכשיר את משלחת פיקוד העורף לאזורי האסון בעבודה בתוך מבנים לא יציבים בזמן רעידת אדמה, ועסק בשאלה באילו סוגי מבנים אפשר לעבוד מבלי שאלה יקרסו על המחלצים.
"זיהינו באותה רעידת אדמה בטורקיה מספר כשלים שעבורנו היו לקחים. קודם כול, שיטת הבנייה הנפוצה שהייתה שם גרסה כי בקומת הקרקע יש חנויות עם תקרה גבוהה ובלי הרבה קירות מפרידים, ולמעלה נמצאות דירות המגורים. כשהחלה רעידת האדמה, הכול התמוטט מיד בגלל חוסר היציבות של המבנה", מעיד ד"ר שטרית ומספר על הממצאים המדהימים שהתגלו שם: "גילינו מוטות פלדה לא תקניים – לא בכמות ולא באיכות. מצאנו תערובות בטון שלא היה בהן מספיק מלט וחצץ והיו חלשות מדי, והדבר התבטא בהרס טוטאלי. אחר כך הייתה מחאה ציבורית גדולה והטורקים אימצו תקנים אירופאיים לבנייה. לכן עכשיו רוב המבנים החדשים שם לא התמוטטו. מספר הקורבנות הגבוה נובע גם מכך שהרבה אנשים עדיין גרים בבנייה הישנה שנבנתה בשחיתות ובתקן ישן".
בישראל המצב לא כך. בעקבות האסון באולמי ורסאי בירושלים ב-2001, הוקמה ועדת זיילר, שחקרה והגיעה למסקנה שצריך לאכוף ולדרוש בקרה על מתכננים ומהנדסים. "היום זה חלקי, אבל החל מ-2024 הדרישה הזאת תחול על כל המבנים שנבנים במדינה והם מעל שתי קומות. יהיה גורם חיצוני שמגיע ומבצע בקרה על כל התהליכים ומוודא שהכלל עומד בתקן הנדרש במטרה להקטין את אי הוודאות ואת המקום למרמה".
מה עם המבנים שנבנו לפני תחילת שנות ה-90?
"אותם אנחנו מחלקים לשניים. החלק הראשון כולל מבנים שנבנו במהלך שנות ה-80 שעליהם חל התקן הססמי בגרסאותיו הקודמות, אך לרובם אין מרחבים מוגנים ולכן הנזק שם צפוי להיות גדול. החלק השני כולל את המבנים המסוכנים ביותר, אלה שנבנו משנות ה-50 ועד סוף שנות ה-70. הם נבנו ללא חיזוקים מספקים לרעידות אדמה. יתרה מכך, באותם עשורים, חומרי הבנייה לא היו ברמה שאנחנו דורשים היום – הבטון והפלדה גם יחד. אלה מבנים שאנחנו מכירים מהאזורים הישנים בערים הגדולות ובפריפריה, שלרוב נקראים בנייני 'רכבת' – בדרך כלל יש בהם שלוש עד חמש קומות והם בנויים על קומת עמודים. הם חלשים מאוד וברעידת אדמה גדולה הם עלולים לקרוס מיד".
ד"ר שטרית מתייחס לכך שלא תמיד רעידת אדמה היא זאת שעושה את הנזקים הגדולים, יעידו מספר מקרים מהשנים האחרונות, שבהם קרסו בניינים ישנים. "למבנה מגורים יש אורך חיים של 50 שנה. בניין שהוקם בשנות ה-50 נכנס כעת לעשור השמיני שלו, ויש לו היחלשות ובלאי טבעי. מבנים כאלה הם רגישים עוד יותר לרעידות אדמה. יש אלפי מבנים כאלה בארץ".
"הבנייה החדשה והתקנית מתייחסת גם לתרחישים של עליית מי תהום או גלישת מדרונות במהלך רעידת אדמה. מעת לעת התקן מתעדכן ומתווספים עוד פרטים שנועדו להבטיח את עמידות המבנה. מבנים שמתוכננים כרגע, הם גבוהים הרבה יותר וזה אתגר גדול יותר, ולכן הם נבנים לפי התקנים החדשים והמחמירים ביותר שאמורים להבטיח יציבות מספקת ברעידות אדמה".
הוא מסביר שבכל מדינה הרשויות מגדירות את התקן לפי תרחיש הייחוס: עוצמת רעידת האדמה הסבירה שיש להיערך אליה לפי ההיסטוריה והסטטיסטיקה ותדירות הרעידות האלה. ככל שהעוצמה והתדירות גוברות, כך הדרישות בתקן לתכנון המבנה תובעניות יותר.
ד"ר שטרית מסביר מה גרם לשינוי ולעדכון תקני הבנייה בתחילת המילניום הנוכחי, "בכל משלחת שפיקוד העורף מוציא לאזורי רעידת אדמה יש גם מהנדסים. ברעידת האדמה שהייתה ב-1999 בטורקיה, המהנדסים שביקרו בה חזרו לארץ עם המסקנות והיו אמונים על עדכוני תקן הבנייה שנכנסו לתוקף לאחר מכן בישראל".
איך אנחנו יכולים בישראל להימנע מהתמונות שראינו מרעידת האדמה בטורקיה?
"אי אפשר להימנע מרעידת האדמה עצמה כי היא לא בשליטתנו, אבל אפשר ללמוד", אומר ד"ר שטרית נחרצות, "סטטיסטית, אנחנו צפויים לרעידת אדמה בכל רגע, כי עבר פרק זמן ארוך מאז הרעידה הגדולה האחרונה ב-1927, וייתכן שניכנס בקרוב לסטטיסטיקה של רעידות אדמה גדולה בישראל. אנחנו כבר לומדים חלק מהדברים. קודם כול, אנחנו רואים שבמישור ההתארגנות אנחנו צריכים להרחיב את גדודי ההצלה והחילוץ. בישראל הבנייה צפופה יותר במרכזי הערים, ולכן הנזק ברעידת אדמה עלול להיות יותר גדול כי הבניינים יפלו אחד על השני והדבר גם יקשה על החילוץ. שנית, בוא לא נשכח שגם בתי החולים נמצאים במבנים וגם הם יספגו את רעידת האדמה. בית חולים שנהרס לא יכול לקבל נפגעים, ולכן צריך להשקיע כבר היום במיגון שלהם. שלישית, צריך להיות מוכנים וערוכים לפתיחת בתי חולים שדה בכל מקום בארץ במהירות רבה".
אפשר גם לקבל התרעה לפני שהרעידה מגיעה. החידוש הזה הפך למבצעי בדיוק לפני שנה, אחרי שנים אחדות של שיתוף פעולה בין אוניברסיטת ברקלי בארצות הברית למכון הגיאולוגי בישראל, שבמסגרתו פותחה בקליפורניה מערכת "תרועה" – מערכת התרעה קצרת מועד לרעידות אדמה. המערכת שופרה והותאמה לישראל שהיא אחת המדינות הבודדות בעולם שפיתחה מערכת כזאת.
120 חיישנים פוזרו ברחבי המדינה ומשדרים כל תזוזה של הקרקע ישירות למרכז השליטה והבקרה של האגף לסיסמולוגיה של המכון הגיאולוגי בירושלים. כאשר מתרחשת רעידת אדמה, תוך שניות מעטות מתקבל זיהוי מהיר של מיקום הרעידה ועוצמתה. מיד לאחר מכן נשלחת התרעה לערים הרלוונטיות עוד לפני שהרעידה מגיעה אליהם. במכון הגיאולוגי מדגישים כי זמן ההתרעה משתנה ותלוי במיקום הרעידה, בעוצמתה ובעיר שבה היא צפויה להתרחש. במקרה של רעידת אדמה בצפון ים המלח, ההתרעה לתושבי ירושלים תהיה כ-3 שניות בלבד, לתושבי תל-אביב כ-18 שניות, ולתושבי חיפה כ-30 שניות. תרחיש של רעידה בעמק בית-שאן, ייתן זמן ההתרעה של 20 שניות לתושבי ירושלים, 19 שניות לתל-אביב ו-12 לחיפה. זה לא נשמע הרבה זמן אך ברעידת אדמה כל שנייה חשובה, כל תזוזה של האנשים לעבר מרחבים מוגנים יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות. המערכת מחוברת לצופרי החירום ובמקום אזעקת "צבע אדום" שנשמעת בעת ירי טילים, תישמע סירנה עם הקריאה "רעידת אדמה".
בשנת 2018 אימץ מבקר המדינה דאז יוסף שפירא את עמדת כל המומחים כי התרחשותה של רעידת אדמה חזקה היא כמעט ודאית והשפעתה על כל המדינה תהיה עצומה. שפירא אף הכריז על המספרים הטראגיים באסון העתידי וקבע כי יש להיערך ל-7,000 הרוגים, 45 אלף פצועים בדרגות שונות, 9,500 לכודים בהריסות בניינים ועוד 170 אלף חסרי קורת גג.
בהמשך הדו"ח התייחס מבקר המדינה הקודם למצבם הרעוע של התשתיות ומבני הציבור, ובהם אלפי בנייני מגורים ישנים שלא עומדים בתקן, בתי חולים ובתי ספר ללא מיגון ועוד ליקויים רבים בשירותים הבסיסיים של מדינת ישראל שעלולים לספוג מכה קשה ברעידת אדמה. "צריכה להיות יוזמה ממשלתית דחופה לחיזוק המבנים הציבוריים, אני אומר את זה שוב ושוב כבר שנים ארוכות", טוען ד"ר שטרית, "מדובר בתקציבי ענק, אבל הנזק שיכול להיווצר הוא אדיר – זה דור שלם שיכול חלילה ללכת אם בתי ספר יסודיים יתמוטטו עליהם. אף אחד לא מבטיח שרעידת האדמה תתרחש כשמוסד הלימודים ריק".
לפי הערכות, ישנם כ-80 אלף בניינים שנבנו לפני שנות ה-80 ובמקרה של רעידת אדמה הם יינזקו באופן חמור מאוד. רובם המוחלט נמצא בערי הפריפריה הסמוכות לשבר הסורי-אפריקאי, כגון קריית-שמונה, טבריה ובית-שאן, שם לא משתלם ליזמי נדל"ן לחזק מבנים בדומה לתמ"א 38 בערי המרכז. "הרווח מבניית דירה אחת בתל-אביב שווה לחיזוק כל הבניין – בפריפריה זה ממש לא ככה ולכן כמעט ולא ראינו פרויקטים כאלה", אומר ד"ר שטרית, "הממשלה צריכה לחשוב על תמרוץ ועידוד כספי, כדי שיהיה כדאי לקבלנים לחזק בניינים באותם יישובים. האחריות פה היא רק על הממשלות שהיו ואלה שיהיו".
דורון מילברג, מנכ"ל עיריית ראשון-לציון, מסכים עם שטרית. הוא זועם על האדישות ואוזלת היד של הממשלות האחרונות וקורא לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי. "לפי דו"ח מבקר המדינה העלות של חיזוק המבנים רק באזור הסמוך לשבר הסורי-אפריקאי היא כ-3 מיליארד שקלים מקופת המדינה, זה סכום שלא מגרד את הקופה. אם הממשלה לא תעשה את זה, ימותו אלפי ישראלים ועוד עשרות אלפים יישארו בלי קורת גג", אומר מילברג שמכהן גם כיו"ר איגוד המנכ"לים ברשויות המקומיות. "בחוק ההסדרים החדש אין בכלל התייחסות לנושא הזה. אולי עכשיו אחרי רעידת האדמה בטורקיה יתנו לזה יחס".
יש קשר לכך שכמעט כל הערים באזורים הרגישים האלה הם ערי פריפריה?
"ודאי. אם זה היה בערי המרכז אז היה יותר קל להתמודד עם הנושאים האלה, שם לרשויות יש תקציבים. במקומות שהסיכון והסיכוי לרעידת אדמה גדול יותר, גם האוכלוסייה חלשה יותר. בראשון לציון יש 5,600 מבנים עם יותר מ-3 קומות, קצת פחות משליש מהם נבנו לפני שנות ה-80. אנחנו בתהליך מואץ של תמ"א וזה פותר את הבעיה".
שוב, זה פתרון טוב רק למרכז ולא לבית-שאן או טבריה.
"נכון, כי ערך הקרקע בבית-שאן נמוך מאשר במרכז ואין שום תמ"א באזורים האלה. רשויות חלשות לא יכולות לשים שקל על זה, אז שהמדינה תכניס יד לכיס ותטפל. האלטרנטיבה היא הרת אסון".
מה חלקן של העיריות בנושא?
"רק להתריע. השלטון המקומי כתב עשרות מכתבים לממשלה כדי לתקצב את הנושא הזה. שום עירייה באזורים הרגישים לא מסוגלת להתמודד עם תקציבים כאלה. לתושבים עצמם בדרך כלל אין כסף לשפץ את הבתים שלהם".
מה אתם עושים כדי שהממשלה תתייחס לנושא ברצינות?
"אני יודע שחיים ביבס (יו"ר השלטון המקומי, י"א) כתב מכתב נוסף לראש הממשלה, שמצטרף לחוות דעתם של מומחים מטעם הממשלה. אפשר לפרוס את הכסף הזה על פני 3–4 שנים. זה כלום, אתה יודע כמה כסף נזרק בהסכמים הקואליציוניים? זה עניין של לחץ על שרים ועל ראש הממשלה והאוצר".
מה עם מוסדות חינוך ובתי חולים?
"במוסדות ציבור יש פתרון חלקי של שטחים פתוחים ומרחבים מוגנים. אצלנו יש סנסורים בכל בתי הספר הישנים שנבנו לפני שנות ה-80 והם נותנים התרעה 20 שניות לפני רעידת אדמה. זה פתרון חלקי, אבל עדיין משהו. כל סנסור עולה 20 אלף שקל בלי התחזוקה השוטפת, ואת זה המדינה חייבת לממן. אם תהיה רעידת אדמה במהלך יום הלימודים – יהיו עשרות אלפי ילדים הרוגים. הרעש האחרון היה לפני 100 שנה, והרעש הבא יכול לקרות מחר או בעוד 30 שנה. כמו שאומרים בספורט – 'הסטטיסטיקה תמיד מתיישרת'".
ד"ר שטרית פחות סלחני ממילברג. לטענתו ראשי המדינה במשך השנים היו אדישים למצב: "בתחילת שנות ה-90 הוקצו מיליארדים לחיזוק בתי חולים, אבל לא כולם מומשו. גם המבקר תהה מדוע זה מה שקרה. לא ראינו חיזוק של מבני ציבור ישנים. לא בתשתיות ולא במוסדות חינוך – יש מאות בתי ספר שאינם ערוכים לרעידת אדמה בכל רחבי הארץ. זאת טרגדיה ידועה מראש וזה כתוב על הקיר באותיות גדולות. הנקודה הזאת פתוחה וזועקת לטיפול מצד הרשויות".
איזה עוד נקודות תורפה משמעותיות יש בישראל?
"יש הרבה. תשתיות האספקה למשל. האדמה נעה והורסת לא רק את המבנים, אלא גם את התשתיות התת-קרקעיות – חשמל, מים וביוב שנמצאים שם וכל הצנרות יהרסו. אנחנו נישאר בלי מים ובלי חשמל", אומר ד"ר שטרית וטוען כי כאן ההיערכות צריכה להיות דווקא ברמה העירונית. "כל יישוב צריך להכין לעצמו מאגרים, עם יכולות פריסה של גנרטורים וציוד.
"צריך גם להנחיל לציבור ובעיקר לכל מי שמאכלסים מבנים גדולים בצפיפות גדולה, כללי התנהגות כמו שעושים במתקפת טילים. אם אנשים ידעו מה עושים בזמן רעידת אדמה, זה יקטין מאוד את הנזק. צריך לערוך תרגולים שגרתיים של התנהגות בזמן רעידת אדמה, בבית, בבית הספר וברחוב. אני גאה בכך שאני אומר את זה בקול רם. מישהו צריך להתעורר בגופים הציבוריים ובממשלה. העיריות צריכות להרים קול זעקה ולדרוש חיזוק ופתרונות למצבים של רעידות אדמה אחרת אנחנו עלולים לעמוד בפני מחדל כמו במלחמת יום כיפור – ידענו ולא עשינו מאומה".
