"שינוי סעיף הנכד ירד מהשולחן לתקופה הקרובה", אומר וויליאם דארוף, מנכ"ל ועידת הנשיאים של הארגונים היהודים בארה"ב, בשיחה עם אתר מקור ראשון. לדבריו, שישה חברי כנסת מהליכוד עימם נפגש בשבוע האחרון אמרו לו שאין כוונה כרגע לשנות את הסעיף בחוק השבות, שמאז שנות ה-70 קובע כי גם מי שהוא נכד ליהודי – ולא יהודי בעצמו על פי ההלכה – זכאי לאזרחות ישראלית. הדברים מגיעים על רקע ההסכם הקואליציוני שנחתם עם "יהדות התורה", וקובע כי עד להעברת תקציב המדינה יבוצעו תיקוני חקיקה בנוגע לסעיף הנכד, כדי לתמוך ב"מדיניות העלייה הראויה".
"ועידת הנשיאים לא נוקטת עמדה בנוגע לענייני דת ומדינה", מוסיף דארוף. "זה עקרון שנקבע כבר בתחילת ימיה, כדרך להבטיח שכל הזרמים יחושו בנוח לפעול יחד. הדעה שלי, שאינה מייצגת את הארגון, היא כי מדובר בנושא של הגירה, לא של הלכה. אני מאמין שעקרון יסוד של הציונות הוא שישראל היא מפלט לעם היהודי. דלתה צריכה להיות פתוחה. אם יש ניצול לרעה של החוק, אנשים שמעוניינים רק בדרכון או בהטבות הכלכליות, צריך להוסיף תקנות. למשל, שחובה לגור בישראל בפועל במשך לפחות חצי שנה כדי לקבל דרכון. ישראל מאוד טובה בתקנות כאלו, ואפשר למצוא את הדרך", הוא מחייך, "אבל חשוב שלא לשפוך את התינוק עם המים".
"בכל מקרה, ההבנה שלי מכל מי שדיברתי איתו הוא שלא יהיה שינוי בתקופה הקרובה בחוק השבות. הממשלה לא תעלה זאת בזמן הקרוב, אני חושב שזה נושא גדול שחשוב לדון בו ולהתמודד איתו. נושא שנוגע ליחסים הבסיסיים בין ישראל ויהדות התפוצות. בזמן הקורונה כשהגבולות נסגרו, אפשר היה לחוש את חוסר הביטחון של יהודים סביב העולם מכך שהדלת של ישראל אינה פתוחה, שהאפשרות שהם ידעו כי תמיד נמצאת במרחק טיסה מהם, לא קיימת. וזאת, בזמן בו הייתה התגברות של אנטישמיות מסביב לעולם. כשיש כאוס בעולם, הזעם מופנה לא פעם אל היהודים ורשת הביטחון של מדינת ישראל חשובה ליהדות התפוצות".
מועצת הנשיאים היא ארגון גג של למעלה מ-50 ארגונים יהודים בארה"ב, מרוחב כל הקשת הדתית והפוליטית. בעוד כעשרה ימים יחל הכינוס השנתי שלהם בארץ. אז, צפויים הנציגים להיפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ אלי כהן, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, שר התפוצות עמיחי שיקלי ועוד נציגים נוספים של הקואליציה והאופוזיציה. ביניהם נציגים של "כל המפלגות הציוניות בכנסת".
ואם השר בצלאל סמוטריץ' ירצה להיפגש אתכם, תיענו?
"השרים סמוטריץ' ובן גביר לא פנו בנושא, ולכן זו שאלה תיאורטית. באופן עקרוני, אשמח לקיים דיון עם כל נבחר ציבור ממפלגה ציונית בכנסת. איש לא אמר לי אצלנו שאסור לי להיפגש עימם או שאני חייב להיפגש עימם. כאמור זה תיאורטי", הוא מתחמק מתשובה ישירה. "אם הזדמנות מעשית תעלה, נחליט מה לעשות".
מה עמדתכם בנוגע לרפורמה המשפטית?
"אין לנו עמדה בעניין, זה עניין פנימי ישראלי. ליהדות ארה"ב יש דאגות אבל אלו אותם דאגות ששומעים בכל שולחן שבת פה. הן נוגעות בעיקר לפילוג בישראל בנוגע להליך הפוליטי בכלל, והרפורמה המשפטית בפרט. זה הליך שבו נראה שכל צד נוטל גישה מקסימליסטית: או שהמערכת איומה וחייבת להשתנות או שהיא ברובה נפלאה. אני עורך דין אמריקני, ומהתבוננות מהצד אומר שהמערכת המשפטית כאן מורכבת. לומר שחייבים לשנות אותה לחלוטין נראה לי לא פרקטי, באותה מידה שלא פרקטי לומר שהמערכת לא צריכה להשתנות כלל. יהיה טוב עבור הפוליטיקה הישראלית אם יהיה מאמץ משני הצדדים להגיע לקונצנזוס".
תהיה לדעתך לרפורמה השפעה על יהדות התפוצות?
"מה שיש לו השפעה על יהדות התפוצות הוא הפילוג. זה משפיע על איך יהדות ארה"ב כמו גם על פוליטיקאים אמריקנים המסתכלים על ישראל. אני מודאג מכך שהנושאים הללו לא מוסברים באופן בהיר דיו כדי שיהדות ארה"ב תבין מה קורה פה. הייתי בהחלט ממליץ שנציגי ממשלה יסבירו בבירור מה הבעיה ומה מנסים לתקן. ושתהיה יותר בהירות גם מהצד השני, של המתנגדים – האם אין כלל מקום לתיקון".
אתה מצפה לדוגמא מהשר יריב לוין לבוא לניו-יורק ולהסביר את המהלך?
"זו תהיה התחלה טובה. אבל אני חושב שזה יותר מזה. יש לקיים דיאלוג".
שלא קיים כעת?
"לא בנוגע לנושא הזה. דיברנו עם נציגים מהממשלה על הרצון ליותר בהירות, אבל אני חש שכרגע הפוקוס בישראל הוא לשכנע את הישראלים".
כמי שגדל בארה"ב, אתה מרגיש על בשרך את העלייה באנטישמיות?
"יש עלייה ודאית בהתקפות אנטישמיות, פיזיות. יהודים מוכים על הראש בברוקלין רק כי הלכו ברחוב כיהודים. יש אנטישמיות בקמפוסים, יש מרצים שיוצאים כנגד ישראל, וכנגד סטודנטים ישראלים ויהודים. יש סלבריטאים כמו קניה ווסט שמתבטאים באופן מעורר זעם. כל זה בהחלט מעורר דאגה רבה.
"מה שמבדיל אותנו מתקופות קודמות הוא שכיום הממשל האמריקני מגויס כדי לסייע ליהודים. אנחנו מקבלים תמיכה רבה מהבית הלבן ומחברי קונגרס, כמו גם מימון שמסייע להגברת הביטחון על בתי כנסת, מוסדות ובתי ספר יהודים. יש לנו בעלי ברית בממשל, שלפני מאה שנה לא היו לנו. כשאבא שלי הלך ללמוד בקולג', הייתה מכסה לסטודנטים יהודים. הוא היה רופא והיו בתי חולים שהוא לא היה יכול לעבוד בהם, היו משרדי עורכי דין שלא קיבלו לשורותיהם יהודים. האפליה הפורמלית הזו הסתיימה, ויש להתמודד עם האתגרים האחרים".
ולסיום, חשוב לו להוסיף – "האהבה שלנו לישראל היא מה שמחבר יחד הרבה יהודים אמריקנים. אבל חשוב שישראל תאיר פנים ליהודי התפוצות, שלא נרגיש אחרים כי חלקנו מתפללים או מתלבשים באופן שונה או שיש לנו השקפת עולם שונה. צריך שיהיה שטיח אדום פרוש – שיזמין את יהדות העולם להגיע לישראל, שיידעו שדלתה תמיד פתוחה עבורם".
