מוקד רעידות האדמה ביום שני היה בדרום טורקיה, ממערב לעיר גזיאנטפ, מקום חשוב למסורת היהודית: חוקרים רבים מזהים אותו כמקום משכנה של אור כשדים העתיקה. במקום ששוכנת כיום העיר אורפה נולד אולי אברהם אבינו; ומהאזור הזה נדד אביו תרח אל חרן, כמאתיים קילומטרים מזרחה משם. מחרן יצא אברהם לארץ ישראל.
אלא שהקשר של העם היהודי למקום אינו רק היסטורי. האסון הלאומי שפקד את טורקיה בימים האחרונים פקד גם את הקהילה היהודית שם. ביום שלישי פרסמה הרבנות הראשית הטורקית סרטון שבו הרב הראשי של המדינה, החכם באשי הרב יצחק חליבה, מתפלל בטורקית לשלום הנפגעים ולהצלתם. בעת כתיבת שורות אלה, הסרטון צבר מעל 160 אלף צפיות בטוויטר. התפילה נאמרה למען כל הנפגעים, אבל היא כללה מן הסתם מחשבה מיוחדת על אחת הקהילות הוותיקות ביותר במדינה, קהילת אנטקיה שעל גבול סוריה, שספגה כעת אבדות כבדות.
קשה למצוא אנשים מאנטקיה שמוכנים לדבר כעת. פנינו למקומיים וגם ליהודים שגדלו בקהילה ועברו לערים אחרות בטורקיה או לישראל, אך האבל כבד מדי. כולם מכירים אנשים שמצאו את מותם באסון או נמצאים עדיין מתחת להריסות. נופי ילדותם נהרסו לחלוטין, והם אבלים וחסרי אונים.
קהילת אנטקיה, בת 2,300 השנה, החלה את דרכה כשהעיר נבנתה בשנת 300 לפני הספירה. מקימה היה המלך סלאוקוס הראשון ושמה המקורי היה אנטיוכיה. אם השם הזה מזכיר לכם משהו, זה משום שמאותה שושלת בית סלאוקוס יצא אנטיוכוס הרביעי, מחלל המקדש שהובס בידי בית חשמונאי. אנטיוכיה הייתה בירתה של הממלכה הסלאוקית, ובמהרה נעשתה למרכז חשוב באזור ולאחת הערים הגדולות בעולם ההלניסטי, לצד אלכסנדריה ורומא.
היהודים מיהרו להקים בה קהילה. יוסף בן מתתיהו מזכיר בספרו "מלחמות היהודים" את ההגירה הגדולה של יהודים "צפונה" מארץ ישראל. היהודים הראשונים שהתיישבו שם, בעיקר במזרח העיר, זכו ליחס מיוחד. על לוחות נחושת שהוצבו בעיר נחקקה רשימת זכויות מיוחדות שקיבלו. לפי מסורת מסוימת, בזמן מרד החשמונאים נלקחו חלק מהמורדים היהודים שנתפסו בארץ ישראל לאנטיוכיה, והובאו שם לדין. יש אף האומרים שסיפור חנה ושבעת בניה התרחש שם.
על העיר הרבה לכתוב ההיסטוריון הגדול של יהדות טורקיה, אברהם גלנט (1873–1961). בחיבורו החשוב בשמונה כרכים, "תולדות יהדות טורקיה", הוא מתאר את כל קהילותיה. לאנטקיה מקדיש גלנט עשרה עמודים המתארים את התפתחות העיר וקהילתה. המחבר מציין שהעיר זוכה לכמה אזכורים בתרגום, במדרשים ובתלמוד. האזכורים הללו מעידים שהעיר הייתה מרכז יהודי חשוב בתקופה שקדמה לחורבן הבית השני ואחריו. בכמה מקומות הגמרא אף משתמשת בביטוי "כאנטיוכיא", כדי להמחיש עיר גדולה וחשובה.
על חשיבותה של העיר מעידים גם הקשרים התדירים בינה ובין יהודי ארץ ישראל. לאחר חורבן בית שני גברה באנטיוכיה פעילותם של תלמידי חכמים. מנהיגים מארץ ישראל באו אליה לצורך תלמוד תורה, וגם כדי לבקש את עזרתם החומרית של יהודי הגולה לאחיהם בארץ. התלמוד הירושלמי מספר למשל על התנאים רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא שעלו צפונה כדי לגייס כספים לקהילותיהם.
רעידת האדמה השבוע אינה הראשונה שפקדה את העיר.לאורך 2,300 שנותיה של הקהילה היא סבלה גם אסונות אחרים. בשחר ימי הנצרות הפכו חמש ערים למרכזים חשובים של הדת החדשה: רומא, קונסטנטינופול, אלכסנדריה, ירושלים ואנטיוכיה. היהודים שחיו בעיר נרדפו אז בידי הנוצרים הראשונים. אף על פי כן, הקהילה היהודית המשיכה להתקיים שם שנים רבות.
כשאנו חושבים על יהדות טורקיה, הדימוי הרווח הוא של "בוסתן ספרדי" בנוסח יצחק נבון ויהורם גאון, אך קהילת אנטקיה מוגדרת מזרחית ולא ספרדית. מגורשי ספרד שהגיעו לאזור לאחר 1492 התיישבו ברובם בשטח המערבי של האימפריה העות'מאנית, בערים כמו איסטנבול, איזמיר או סלוניקי. יהודי אנטקיה השתייכו יותר לקהילה החלבית, ודיברו ערבית יהודית ולא לדינו. לאחר מלחמת העולם הראשונה הפך האזור כולו לחלק מהמנדט הצרפתי על סוריה, אבל משאל העם בשנת 1939 קבע שהעיר תהפוך לחלק מהרפובליקה הטורקית.
קארל ולנסי, עיתונאית יהודייה תושבת איסטנבול, מספרת שבתחילת המאה העשרים גרו באנטקיה 1,500 יהודים. קהילה קטנה אבל מלאת חיים יהודיים תוססים, שהיוותה מרכז משיכה למהגרים יהודים מקהילות סוריה, עיראק ואיראן.
אבל ב־1942 העבירה טורקיה את אחד החוקים הקשים ביותר שלה נגד מיעוטים, ובכללם יהודים: חוק המיסוי על ההון, varlik vergisi. החוק תבע ממיעוטים לשלם מיסים גבוהים מאוד לממשל הטורקי, ומי שלא הצליח לעמוד בכך נשלח למחנות עבודה.
החוק הזה הותיר טראומה עמוקה אצל יהודי טורקיה. לטענת ההיסטוריון היהודי־טורקי ריפעת באלי, כמחצית מהיהודים שהיגרו לישראל לאחר הקמת המדינה עשו זאת בעקבות המסר שהמס הזה ביטא. במקביל, בשנים הללו עזבו רוב יהודי טורקיה את הקהילות הקטנות כדי להתרכז בעיר הגדולה איסטנבול.
"ביולי 2016 השתתפתי במשלחת של הרבנות הראשית הטורקית לאנטקיה, לאחר התקפה נגד בית הקברות היהודי במקום", מספרת ולנסי. "פגשנו קהילה שהצטמצמה ממאות יהודים ל־17 בלבד. אחרי חיפוש קצר גיליתי ש־270 יהודים מאנטקיה גרים היום באיסטנבול. זה הסיפור של הקהילות הקטנות של טורקיה. בסיור הזה פגשנו את האיש הצעיר ביותר בקהילה; הוא היה אז בן חמישים".
תחושותיה כעת, היא אומרת, זהות לתחושותיהם של רבים בקהילה לאחר האסון: הלם, עצב ואשמה על כך שהיא יושבת בשלום בביתה, ולא יכולה לעשות יותר למען האנשים שנפגעו מרעידת האדמה.
אחד האנשים שפגשה בנסיעה ההיא לפני שש שנים וחצי היה ראש קהילת אנטקיה, שאול ג׳נודיאוגלו. בניין מגוריו קרס השבוע. בן דודו יוסי, שחי כבר שלושים שנה בישראל, פנה ליחידת חילוץ של חברת הביטוח הראל, צוות של שלושה אנשים שכבר היו בעיר, כדי שינסו לאתר את שאול ואת אשתו פורטונה. צוות החילוץ הגיע למקום באופן עצמאי וללא ציוד הנדסי כבד, ואז הצטרף אליו צוות של ארגון זק"א. בזמן כתיבת שורות אלו דווח על מציאת גופתה של פורטונה, אך שאול עודנו נעדר.
גם הקהילה היהודית בטורקיה שיגרה משלחת לאזור האסון. נשיא הקהילה יצחק איברהימזדה ובכירים נוספים בקהילה נסעו מיד לאחר רעידת האדמה לאזור הדרומי של טורקיה. הם מתרוצצים בין הערים הנפגעות ומביאים איתם עזרה ששלחה הקהילה היהודית.
אחד מחברי המשלחת הוא הרב מנדי חיטריק, רבה האשכנזי של טורקיה ויו"ר איחוד הרבנים במדינות האסלאם. בסרטון שפרסם בטוויטר הוא נראה יחד עם עוד כמה אנשים בבית הכנסת העתיק של אנטקיה, החשוך כולו ונראה במצב קשה. בסרטון אוחז הרב חיטריק בקלפים של ספרי תורה עתיקים מאוד, שגילם נע בין 300 ל־500 שנים והיה חשוב להציל.
כשניסיתי לדבר עם הרב חיטריק ניכר שהוא טרוד מאוד בגורלם של אנשים רבים. הוא הפנה אותי לשרשור טוויטר מימי ביקורו בקהילת אנטקיה בקיץ 2021. באותו קיץ החליט הרב חיטריק לצאת למסע בין הקהילות היהודיות בטורקיה, ותיעד אותו בסרטונים ובתמונות. כבר אז היה המסע מרגש, אך היום, במבט לאחור, הוא מרגש עוד יותר.
בסרטון אפשר להתפעל מיופיו של בית הכנסת של אנטקיה, שנבנה ב־1890 ועשוי מעץ. לא רחוק ממנו שוכנים מסגד וכנסייה, מה שמסמל את אופייה המיוחד של העיר: מקום שדתות חיו בו יחד במשך דורות, באווירה של סובלנות רבה.
ארון הקודש נבנה כנישה שנכנסים אליה לאחר שחולצים נעליים, זכר לקודש הקודשים בבית המקדש. בפנים נשמרו ספרי תורה עתיקים, עשויי עור צבי. אותיות הדיו עדיין קריאות וברורות. אלו הם ספרי התורה שלקח הרב חיטריק לפני כמה ימים כדי להצילם.
לאורך התקרה אפשר להבחין במקומות המיועדים לנרות שמן. בערב יום כיפור נהגה הקהילה להדליק את הנרות המיוחדים הללו בכל רחבי בית הכנסת. עד לפני האסון נהגו חבריה המעטים לבוא לבית הכנסת, אפילו בלי מניין, כדי להתפלל ולהדליק מדי ערב שבת נר זיכרון על שולחן ליד ארון הקודש, לזכר אבותיהם שחיו והתפללו בקהילה הזו.
כמו אסונות טבע רבים אחרים, גם רעידת האדמה הזו מחוללת שינויים עמוקים: היא הרסה משפחות, שינתה נופים שלמים והנחיתה טראומה אדירה על כל האזור. והיא, כנראה, גם המיטה סוף טרגי על הקהילה בת 2,300 השנים, שהלכה ופחתה עם השנים.
