שבוע לאחר האסון הקשה בטורקיה, המשלחת הישראלית שיצאה לחלץ מתוך ההריסות פצועים – מתחילה כבר להחליף כוח אדם. הבוקר חזר לישראל דביר דמרי, תושב אפרת שבגוש עציון שטס לטורקיה בשבוע שעבר. הבוקר עם חזרתו לישראל, מלא בחוויות ורגשות, מנתב"ג המריאה משלחת חלופית של רופאים ומומחים לפי הצורך שזוהה שם.
דמרי, פרמדיק המתנדב בארגון "הצלה ללא גבולות FSF" כנראה יתקשה בזמן הקרוב לשכוח את המראות של גלי החורבות. "יצאנו לטורקיה ביום שני בערב", הוא מספר בשיחה עם אתר מקור ראשון. "17 שעות מאז האסון כבר היינו שם. למעשה היינו המשלחת הראשונה שנחתה בטורקיה, רופאים פרמדיקים, אנשי חילוץ והצלה וכל המעטפת הדרושה. בנחיתה היה אתנו איש עסקים ישראלי טורקי, ניסה לחבר אותנו לאנשי צוות מקומיים יודעי השפה, אבל לא היינו צריכים אותם באמת כי ישר המשטרה לקחה אותנו לאחד ממוקדי הרעש ואמרו לנו 'פה אין לנו אף אחד, אז צריכים אתכם כאן'. חיפשנו טורקים דוברי אנגלית, משימה לא פשוטה. כל דובר אנגלית אמרנו לו שיביא עוד 10 אנשים ויפעיל אותם, התחלנו לעבוד".
כשהוא וחבריו עוד מנסים לעכל את ממדי האסון, הם החלו לפעול "רואים שם הרים על גבי הרים של הרס", משחזר דמרי "מראה מטורף. אנשים ברחובות. פשוט כאוס. כשהגענו למוקדי האסון קפצו עלינו מלא אנשים ואמרו לנו 'בואו אצלי בבית יש מה להציל בואו'. התמקדנו באחד המקומות ששמענו שם אנשים מתוך ההריסות. פעלנו במשך כמה שעות, חילצנו כמה אנשים. אחד מהמקומיים ביקש ממנו לבוא לבית החולים הקרוב, השתלטנו עליו. היו שם זוועות. אנשים הביאו פצועים בטנדרים, הורים לוקחים ילדים פצועים על הידיים. הגיעו מאות פצועים בשעה. היו לידי שש החייאות במקביל בו זמנית באחד הרגעים אחד הרופאים שהיה במשלחת, איש בגלי קרוב ל-70 אמר לי 'ראיתי הרבה דברים בחיים, כולל אינתיפאדה, אבל ב-48 השעות האחרונות ראיתי יותר מכל החיים'".
המראות היו קשים, אבל גם לא מעט נקודות של אור ותקווה בתוך הכאוס. "אחד מאנשים הצוות יילד שם אישה, הנוהל היה שלא משאירים מאושפז יותר משלושה ימים, היה צריך לשחרר אותה לבית, אבל היא אמרה שאין לה בית ללכת אליו, עם התינוק שרק נולד שמנו אותה אצלינו באוהל, אחד המתנדבים נתן לה מאתיים דולר שזה יכול להספיק לחודשיים. ארגנו לה גם אוהל חדש לה ולמשפחה, למי שיהיה איתה. היא באה ואמרה לנו שקראה לתינוק שלה פורקן – ישועה בטורקית ובעברית, לכבוד המשלחת הישראלית".
בשיחה עם אתר מקור ראשון נזכר דמרי בעוד ועוד פרטים מרגשים. "בין כל המטופלים שפגשתי הייתה אישה פצועה, נתתי תרופות מתאימות והעברתי אותה לצילומים והמשך טיפול. ערב אחד מגיע אליי אדם ואומר לי כמה פעמים תודה. זה היה רגיל, כל הזמן אמרו לנו שם תודה. אבל שמתי לב שהוא רוצה להגיד משהו מעבר למה שהוא מצליח עם אוצר המילים שלו. בסוף הוא הוציא טלפון, פתח גוגל-תרגום, כתב משהו בטורקית או כורדית והתרגום היה 'תודה שהצלת את אמא שלי'. זה מרגש".
מי שנגעו ללבו יותר מכל, היו הילדים, כך הוא מספר. "כשיצאתי מהבית לטיסה הדברים היחידים שקניתי פה במכולת היו קפה וסוכריות על מקל, אשתי אמרה לה שזה יוכל לעזור. היו כמה פעמים שהגיע תינוק או ילד אחרי כמה יממות מתחת להריסות, ראיתי איך אחרי כמה פעולות של חימום – הוא חוזר לפתוח עיניים, לחייך ולהיות חיוני, לילדים שבאו אליי הבאתי סוכריה. לראות אותם חוזרים לתנועה, מרימים יד מחוברת לסיכות וצינורות כדי לקחת סוכריה – היה נוגע ללב".
דביר שב היום לביתו, אך הוא ממשיך לקבל בוואטסאפ עדכונים. אחר הצהריים הגיע לבית החולים הישראלי ילד שהיה מתחת להריסות כ-150 שעות, לאחר הטיפול הראשוני גם הוא שב לחיים. המשלחת הישראלית עשתה חילופי משמרות, כאמור, אך הצלת החיים נמשכת ביתר שאת.
