פסק דין תקדימי ומקיף מצמצם מאוד את האפשרויות של זרים מאריתריאה לבקש מקלט מדיני בישראל. בית הדין לעררים בירושלים קבע לפני כשבוע שעריקה משירות צבאי באריתריאה והחשש מענישה שם בעקבותיה אינם מקנים באופן אוטומטי מעמד של פליט בישראל.
הפסיקה ניתנה בעקבות עתירתו של ב"ג, מבקש מקלט מאריתריאה שערער על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה לדחות את בקשתו לקבל מקלט מדיני בישראל. המסתנן בן ה־34 תבע מהמדינה לקבל מעמד פליט לאחר שנכלא בארצו בשל עריקתו מהצבא, נמלט ממנה, והסתנן לישראל בשנת 2010 דרך גבול מצרים.
לאורך 103 עמודי פסק הדין סקר הדיין חנניה גוגנהיים את המצב המשפטי הנוהג בישראל בכל הנוגע לתבחינים להענקת מעמד פליטות, וכן את ההיסטוריה של אריתריאה ואת המצב השורר בה היום. הוא ציין כי אומנם ישראל חתמה על אמנת הפליטים, אולם האמנה הזו לא עוגנה בדין הישראלי ולכן את מדינת ישראל מחייבים חוקיה ונהליה שלה, ולא האמנה הזרה.
עם זאת קבע גוגנהיים כי קיימת חזקה שיש לפרש את הדין הישראלי בהתאם לאמנות שישראל חתומה עליהן, וזאת מכוח הכלל ש"הסכמים יש לכבד".
השאלה שהונחה לפניו, לפיכך, הייתה מיהו הגוף המוסמך לפרש את אמנת הפליטים שישראל חתומה עליה. עורכת הדין של המסתנן טענה כי הגוף המוסמך לפרש את האמנה הוא נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), ופרשנותו מחייבת את רשות האוכלוסין וההגירה בישראל.
פרשנותה של הנציבות היא שעריקות משירות צבאי באריתריאה היא עילה להכרה בפליטות, ולכן, טענה עורכת הדין של המסתנן, ישראל מחויבת לכך אף היא. הדיין גוגנהיים דחה את הטענה, וקבע כי מדינת ישראל היא הקובעת את פרשנות האמנה בתחומה, ובפועל מוטל התפקיד על רשות האוכלוסין וההגירה, שפרשנותה עומדת בתוקף כל עוד לא שונתה בידי בית משפט.
לדבריו, הפרסומים בארץ על המתרחש באריתריאה סובלים מבעיית אמינות, לנוכח ההגבלות שמטיל המשטר שם על חירויות האזרח ועל כלי התקשורת. בפועל, כך קבע, "אין בטענה שעם שובו לאריתריאה יגויס אדם לשירות לאומי כדי להצדיק מתן מקלט מדיני (כאן), אפילו אם יוכח שאכן יגויס לשירות לאומי. האמור נכון גם לנשים, ועל אחת כמה וכמה לנשים נשואות, נשים בהיריון, אימהות ונשים מוסלמיות".
להליך המשפטי בבית הדין לעררים הצטרף, במעמד "ידיד בית הדין", המרכז למדיניות הגירה ישראלית. בא כוחו של המרכז, עו"ד ד"ר יונה שרקי, הגיש חוות דעת מפורטת לבית הדין בדבר מצב השירות הצבאי באריתריאה, דו"חות של ארגונים בינלאומיים וכן פסקי דין של בתי דין בינלאומיים בעניין.
בחוות הדעת צוין כי שלטונות אריתריאה מאפשרים ל"גולים" המשלמים מס מיוחד וחותמים על מכתב חרטה לשוב למדינה, ולמעט מקרים ספורים לא קיים כל סימן לכך שהשבים נענשים בעונשים המהווים "עינויים". "קיימת תופעה רחבה של שיבה לאירתריאה לצמיתות", ציין גוגנהיים בהמשך לחוות הדעת. "גם מישראל חזרו לאורך השנים אלפי אזרחים אריתראים מרצון למדינת מוצאם".
ד"ר שרקי בירך על פסק הדין והביע תקווה כי "פסק הדין עשוי להיות הלבנה האחרונה בקיר לבלימת המסתננים מאפריקה".
